סיכום מבוא לסוציולוגיה להורדה - אוניברסיטה פתוחה סיכומים

סיכום מבוא לסוציולוגיה להורדה של האוניברסיטה הפתוחה מוגש לכם חינם . הורדת סיכום זה היא על אחריותכם בלבד. סטודנטים יקרים, קורס מבוא לסוציולוגיה נחשב לקורס לא קל. נא להתכונן בהתאם. מומלץ לשלב את סיכום זה עם ממנים פתורים, פתרונות מבחנים של סטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה משנים קודמות וכמובן חומר מהלימודים. בהצלחה לכל הסטודנטים במבחן הקרוב. סיכומים נוספים יועלו בקרוב.

סיכום מבוא לסוציולוגיה להורדה

חלק מ: סיכום מבוא לסוציולוגיה לדוגמא:

סוציולוגיה – מדע העוסק בחקר מגוון יחסי הגומלין בין בני האדם. לא האדם כפרט אלה מערכת יחסי הגומלין בין בני האדם והשפעותיהן כפי שהן באות לידי ביטוי במעשיהם, רגשותיהם ועמדותיהם.

קרל מרקס - הדגיש את הקשר בין כלכלה וחברה, ראה את החברה כשדה התמודדות בין בעלי הכוח לחסרי הכוח. אי שיווין בין המעמד הגבוה למעמד הנמוך. (תיאוריית הקונפליקט).

אמיל דירקהיים - סוציולוג שחקר את נושא "ההתאבדות" כדי לדעת האם יש השפעות חברתיות לנושא של התאבדות . הוא גרס כי אפשר להסביר תופעה חברתית("עובדה חברתית") אחת (ההתאבדות) באמצעות תופעה חברתית אחרת (לכידות חברתית). דירקהיים האמין בתיאוריית הפונקציונליסטית, הוא ראה בחברה ישות בפני עצמה השואפת להרמוניה ושיתוף פעולה, שהיחיד שואב ממנה את מחשבותיו, ערכיו, רגשותיו ונורמות התנהגותו. קיומה של החברה מבוסס על מטען ערכי משותף, המצפון הקולקטיבי, חלוקת עבודה שיתוף פעולה וסולידריות חברתית המאחדים את היחידים שבה- הוא הגדיר זאת כרמת לכידות חברתית.

מקס ובר - חוקר גרמני שחקר את הדת מבחינה סוציולוגית ובדק מהם המאפיינים ומה הקשר בין רוח הקפיטליזם והאתיקה הפרוטסטנטית. הוא מצא שהאתיקה הפרוטסטנטית, לחיות בצניעות, לעבוד קשה, לא משנה מה תעשה, הגורל נקבע מראש – גזירה משמים.והאמונה שלהם הייתה כי מי שמצליח כלכלית מגיע לעולם הבא וכך הם התחילו לצבור הון. ניתן לראות אצל הפרוטסטנטים כנסיות פשוטות אך העם עשיר. ואילו אצל הקתולים הכנסיות עשירות והעם עני. פעולה חברתית מכוונת ורצונית כדי להביא להתפתחות של תופעה חברתית. הפרוטסטנטים לא חשבו להביא להתפתחות הקפיטליזם אך הפעולה החברתית שלהם התחילו לצבור הון הביאה לתופעה חברתית.

ספנסר - תיאר את הגישה הפונקציונליסטית לגוף האדם שאיבריו תלויים זה בזה וכל אחד תורם את תרומתו להישרדותו של האורגניזם השלם) כך גם המבנים החברתיים תלויים זה בזה ופועלים במתואם לשמירת קיומה של החברה.

מרטון - היה סטרוקטורליסט אשר טבע את המושג דיספונקציה - תופעות שליליות שהתרומה שלהן שלילית לחברה , אך גם להן יש תפקיד. כמו כן מרטון הוא אמר שבכל מוסד חברתי (דרך מקובלת לביצוע פעולה חברתית הכוללת בתוכה נורמות וערכים סטטוס ותפקידים) אנחנו נמצא 4 מוסדות חברתיים בסיסיים (A.G.I.L) : מוסד כלכלי, מוסד פוליטי, מוסד משפחתי חינוכי, ומוסד תרבותי.

סיכום לשון ותקשורת להורדה - אוניברסיטה פתוחה

סיכום לשון ותקשורת להורדה חינם. לשון ותקשורת הוא אחד הקורסים הקלים ביותר בתקשורת של האוניברסיטה הפתוחה. מומלץ להשקיע כי יש סיכוי טוב להוציא ציון גבוה. הקורס שווה כיום 3 נק' לאחר שבעבר היה שווה 6 נק'. אתם מוזמנים להוריד סיכום בחינם וחשוב מאוד לחזור על דוגמאות. לימודים מהנים למבחן ובהצלחה. הורדת סיכום לשון ותקשורת היא על אחריותכם בלבד.

סיכום לשון ותקשורת להורדה

סיכום לשון ותקשורת - פרק לדוגמא

מרכיבי התקשורת:
 מוען מעביר המסר, יחיד/רבים
 נמען מקבל המסר, יחיד/רבים (נמען מזדמן – קולט מסר שאינו מיועד איליו, מקשיב לשיחה מהצד)
 מסר תוכן הדברים – מידע, שאלה, רגשות
 קוד מערכת סימנים המשמשת להעברת המסר (שפה, סימן מוסכם כמו דגל, צלצול בי"ס)
 ערוץ, אמצעי דרכו או באמצעותו עובר המסר – חזותי, גלי קול, טלפון, טלוויזיה
משוב תגובה למסר – אינו הכרחי בתהליך התקשורת (קליטת המסר ותגובת הנמען) – הכרחי בתקשורת בינאישית
רעש הפרעה בתהליך התקשורת, שישים בהעברת או בקליטת המסר, יכול לנבוע מכל אחד ממשתתפי תהליך התקשורת. דוגמא: בקליטת המסר (שיחה ממתינה, גלויה שנרטבה והטקסט נעלם), בפענוח המסר (שפה זרה, משלב גבוה), המוען - מדבר לא ברור, הנמען - שכח משקפיים, המסר החומר קשה, ערוץ הפסקת חשמל או קוד מילים לא מובנות.
*תקשורת בתוך תקשורת ריבוי מערכות תקשורת שפועלות בו זמנית במקביל בתוך אירוע תקשורת
עודפות כדי למנוע/למזער רעש אפשרי בתקשורת, משתמשים במספר סימנים גדול מהנדרש: שפת גוף, תנועות ידיים המלוות סימני דיבור, חזרות מקסימה ונהדרת, מילים נרדפות – אישך/בעלך, הטיה של מילים בעברית – השוטרים גדולים מתקבלים למשטרה (הטיה רבים זכר). ההוכחה כשמילה נשמטת עדיין מבינים את הטקסט (שר החוץ ... לשיחות – יצא, טס)
מערכת הסימנים:
מערכת סימנים מכוונים לצורך תקשורת:
 אייקון סימן מכוון לצורכי תקשורת הדומה למסומן שאיליו הוא מתייחס (דמיון גרפי-ציור  או דמיון פיזי-צליל אוֹנוֹמָטוֹפֵיָה, חיקוי צליל שקיים במציאות צרצר, בקבוק, רשרוש)
 סימבול סימן שרירותי, המכוון לצורכי תקשורת - סימן שאינו דומה למסומן (אותיות, תנועת "חכה רגע",)
מערכת סימנים לא מכוונים, טבעיים, לא לצרכי תקשורת
 אינדקס סימן טבעי לא מכוון כמו תופעות טבע (ברק, רעם)
גישות להבהרת משמעות של מילה:
 גישת האזכור הסבר משמעות של מילה ע"י ייחוסה לתופעה בעולם (אמצעים חזותיים – תמונה של אריה, הצבעה)
חסרונות: מתאימה רק לעצמים מוחשיים, מצב של 2 מסמנים למסומן אחד (נשיא המדינה), קיום מילים המוצגות ע"י מספר רב של אובייקטים (מכונית – כל סוגי המכוניות)
 גישת המשמע הסבר משמעות של מילה באמצעים לשוניים (בעל חיים בעל רעמה...)
כל מילה ניתנת להסבר באמצעות גישת המשמע (בגישת האזכור נוח להשתמש במקרה של עצמים מוחשיים)
יתרונות: מתאימה הסבר של מילים מופשטות, רגשות, שמות תואר, מילות קריאה, מילים דמיוניות ועוד.

יש לכם שאילתא בקשר ל: סיכומים אוניברסיטה פתוחה ? צרו קשר וקבלו תשובה על כל שאילתא .

סיכום תקשורת תרבות ופנאי בישראל להורדה - סיכומים אוניברסיטה פתוחה

סיכום תקשורת, תרבות ופנאי בישראל להורדה בחינם. הורדת סיכום היא באחריות סטודנטים שבחרו להוריד סיכום זה. סיכומים נוספים של קורסי האוניברסיטה הפתוחה יועלו בקרוב. בהצלחה במבחנים לכל הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה .

סיכום תקשורת תרבות ופנאי בישראל להורדה

סיכום חלקי לדוגמא - תרבות תקשורת ופנאי בישראל

כץ וינוביצקי – מבוא של המקראה
הצד הראשון שכץ וינוביצקי לוקחים אותנו זה חשיבות חקר הפנאי – הם מנסים להסביר מדוע נושא של פנאי כל כך חשוב בחברה המודרנית. הם מתייחסים לפנאי כהיבט חשוב. טיעונם הוא שלפנאי יש השפעה דרמטית על האדם, מוסדות החברה, וכו'. הם נותנים
מספר דוגמאות לכך:
א. פנאי ומוסד פוליטי - לדעתם הקשר הוא שפנאי הוא אלמנט הכרחי לקיומו של שיח פוליטי. ללא פנאי לא נוכל להיות חברה פוליטית. חייבים פנאי כדי לראות תעמולה פוליטית למשל. חייבים פנאי כדי להאזין לדעת מה קורה כדי לבצע את האקט הפוליטי, להאזין לשמוע פרטים על המועמדים. לכן מדינה מכריזה על יום שבתון ביום הבחירות בכדי לבחור (פנאי שנכפה על הפרט).
ב. פנאי ותעשיית התרבות והתקשורת – קיומו של הפנאי מאפשר לתעשיית התרבות והתקשורת להתקיים ואפילו לפרוח. תנאי זה דבר הכרחי לצריכת תקשורת ותרבות.
ג. פנאי ומוסדות – הכוונה בעיקר למוסדות חברתיים כמו משפחה, חברים וכו'. ופה הטיעון הוא שהפנאי מעצב במידה רבה את מערכת היחסים של האדם עם אותם מוסדות.

אלו הם הסיבות המרכזית שכץ וינוביצקי נותנים כדי להסביר מדוע הפנאי חשוב לנו.
הגדרה:
כץ וינוביצקי קודם מגדירים מהו פנאי ואחר כך הם מפרקים ומסבירים מדוע הגדרה זו בעייתית:
" פנאי – אותו זמן שלא מוקדש למילוי חובות ושהפעילויות בו נעשות מתוך בחירה והם מאפשרות לאדם לבטא את צרכיו ונטיותיו". כלומר, פנאי הוא זמן שלא מוקדש לעבודה או למחויבות אישית אחרת. בנוסף, פנאי מתאפיין בסדרת פעולות ותכנים שנצרכים מתוך חופש בחירה ולבסוף פנאי מוגדר כרמה פסיכולוגית של הנאה.

לדעת כץ וינוביצקי הפנאי זה היבט מרכזי בחיי האדם ויש לקחת בחשבון שיש הבדל בין אדם לאדם בכמות הפנאי, במשעות של
הפנאי ובאופן בילוי הפנאי.

ישנם שלושה מרכיבים שמסבירים מדוע הגדרה זו בעייתית:
1. פנאי זה לא עבודה או מחויבות אישית – הבעייתיות שטמונה בשאלה האם ניתן להגדיר פעילות מסוימת באופן אובייקטיבי כפעילות פנאי במסגרת עבודה. לדוג': לימוד תורה – בשביל אדם דתי לימוד תורה זה סוג של מחויבות אבל עבור אדם חילוני לימוד תורה זה בעדיפות אחרונה בחייו. לא יכולים להחליט באופן אובייקטיבי אם פעילות מסוימת נעשית מתוך מחויבות או מתוך בחירה. לדוג': ביקור אצל ההורים.
2. הגדרנו פנאי כסדרה של פעילויות שהאדם בוחר בה מתוך חופש בחירה – כץ וינוביצקי טוענים שזה בעייתי מכיוון שהרבה פעמים הפנאי נקבע לנו מלמעלה למשל יום שבת זה היום החופשי שלנו, אבל זה לא נקבע ע"י הבוס שלנו בעבודה זה דבר קבוע. גם הדוגמא של יום הבחירות , זה יום חופש שנכפה עלינו מלמעלה. נקודת נוספת שיש להוסיף: גם המעמד החברתי של האדם קובע איך יראה הפנאי שלו. לאליטות יש תכני פנאי מסוימים ולעומת זאת לעמחה יש פעילויות פנאי אחרות.
3. פנאי כמצב פסיכולוגי של הנאה – גם כאן טוענים כץ וינוביצקי ההגדרה היא סובייקטיבית כי בעצם יש אנשים שנהנים יותר מעבודה ולא מהפנאי. הנאה זה משהו סובייקטיבי. הגדרה של פנאי לאורך ההיסטוריה היא מאוד שונה מההגדרות שלנו את החברה ואת הפנאי.

פה הם סוגרים את הדיון וטוענים שכדי לחקור ולהבין פנאי בצורה מעמיקה יש צורך להבין וללמוד על יחסי הגומלין בין הפנאי לבין ארבעה מושגים נוספים:

א. זמן – זמן נתפס כמשאב מאוד חשוב עיקר בחברה המודרנית. פנאי לפי דבריהם של כץ וינוביצקי זה סוג של זמן. בחברה המודרנית נעשה ניסיון לייעל את הזמן גם כדי ליצור יותר זמן פנוי , במקביל נעשה ניסיון ליעל את הפנאי. דוג' לייעול זמן:
בישול במיקרו, דוג' לייעול פנאי: טיולים מאורגנים למיניהם.
ב. ארגון חברתי + פנאי – הכוונה לכך שתקצוב הזמן בחברה משפיע על הארגון החברתי שלנו וגם מושפע ממנו. בהקשר זה יש לזכור שחלק ניכר מפעילותנו נעשה בצורה מחזורית. חלק ניכר מהפנאי שלנו נכתב מלמעלה. אנחנו מדברים על פנאי כתפקיד
חשוב בריבוד החברתי, בד"כ הטיעון של המעמד הגבוה הוא שהמעמד הגבוה נהנה מיותר זמן פנוי מאשר המעמד
הנמוך.
ג. תרבות – כאן מתמקדים בשאלה מהו התוכן של אותו פנאי? כשמדברים על תרבות עושים הבחנה בין שתי הגדרות: הגדרה אחת לוקחת את התרבות במובן הצר – כל מה שאנחנו מגדירים בצורה אינטואיטיבית כמו לדוג': קונצרט, תאטרון, ספרות גבוה, בלט, וכו'. הגדרה שניה לקוחת את התרבות במובן הרחב – הגדרה זו מדברת על כלל הפעולות של האדם במובן של תרבות לדוג': טקסים פורמאליים, צפייה בטלוויזיה כסוג של טקס, וכו'. בקורס זה נדבר על התרבות במובן הרחב של המילה.
צריכת תרבות קשורה באופן הדוק גם למעמד החברתי שיש לאדם וגם לכמות הזמן הפנוי שיש לו.
ד. תקשורת המונים – תקשורת המונים מתייחסים אליה כאחת המהפכות הגדולות של המאה ה- 20. היא קשורה באופן הדוק למרכיבים שציינו עד כה, היא יוצרת תרבות אבל גם מושפעת ממגמות תרבותיות, היא יכול לשמש כסוכן חברות, יכולה לקבוע לחברה את סדר היום, ובמידה רבה היא גם משפיעה על הזמן הפנוי שלנו, וגם מושפעת ממנו.

סיכום תקשורת טכנולוגיה, חברה, תרבות להורדה - סיכומים אוניברסיטה פתוחה

סיכום תקשורת טכנולוגיה חברה תרבות להורדה - סיכום מיועד ל: סטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה . סטודנטים מוזמנים להוריד סיכום תקשורת טכנולוגיה חברה ותרבות חינם על אחריותם בלבד. סיכומים נוספים בחינם יועלו בקרוב. לימודים מהנים ומוצלחים מצווות את פתוחה לכל הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה.

סיכום תקשורת טכנולוגיה חברה ותרבות להורדה

יחידה 1 לדוגמא מתוך סיכום תקשורת טכנו'.... - טכנולוגיות של תקשורת ושינוי חברתי

שלושת סוגי הדפוס בארגון החברתי :
ממתי החל הדפוס / מה היתה תעסוקה עיקרית / טכנולוגיה עליה התבססו / תהליך הייצור / תוצר עיקרי / מאפיינים חברתיים

1. הדפוס הקדם התעשייתי – דפוס זה ידוע מזה 10,000 שנה וממשיך להתקיים עד ימינו בחלקים של אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית.
אופי הדפוס : תלות רבה בטבע וקיום ישיר מן הטבע (כמו על הנילוס שמצרים). מרבית האנשים היו כחבורות ומשפחות של נוודים, איכרים וחקלאיים (גם בהמות צאן) .
מבחינה טכנולוגית, ההתבססות העיקרית היא על עבודת כפיים ועל טכנולוגיה פשוטה מהטבע (חקלאות, חטיבת עצים, כרייה וכו').
סוגי העיסוקים האופייניים לדפוס הארגון החברתי הקדם תעשייתי כונו בשם "משחקים גד הטבע", בהיותם תלויים במזג-האוויר, בתנאי הקרקע ומים, בדלדול יערות, או בזמינותם, ובעלות הכרייה של מינרלים ומתכות. התלות, או השליטה היחסית, בגורמים הללו השפיעה במידה רבה על אורח החיים של האוכלוסיות שחיו עפ"י דפוס זה.
התקשורת הדומיננטית בתקופה זו היא התקשורת הבין-אישית. בשלביה המאוחרים של תקופה זו (המאה ה-15 – לפני המהפכה התעשייתית) הופיעו טכנולוגיות תקשורת מתוחכמות יותר, כגון הכתב וראשית הדפוס.
אופי החברה : באותה תקופה, המגורים היו בישובים כפריים אשר היו מפוזרים. הייתה צמידות רבה למקום. צורת החיים היא, בדרך כלל, משק משפחתי רב דורי, המאחד תפקידי ייצור כלכליים עם תפקידים חברתיים (אבי המשפחה, הוא זה שמחליט מבחינה עסקית ומבחינה חברתית). יש כפיפות מבחינה חברתית לעונות השנה ולשעות האור, החיים סביב השמש.
מבחינה פוליטית, הפוליטיקה ויחסי הכוח מתבססים על מסורת המשפחה ורוב האמונות, האידיאולוגיה, החינוך, מבוססים כולם על מסורת ההתמודדות עם הטבע. משפ' פטריארכאלית

2. הדפוס התעשייתי – קיים מלפני 200 שנה באירופה המערבית, בארה"ב, בבריה"מ לשעבר,
ביפן, בדרום-קוריאה ועוד (המאה ה-18). התלות הופכת להיות מתלות בטבע לתלות במכונות. רוב כוח העבודה מועסק ביישום אנרגיה למכונות, באמצעים טכנולוגיים משוכללים הרבה יותר מאלה הקדם תעשייתיים,
לשם ייצור המוני של מוצרים. רוב המועסקים, פועלים, אנשי תעשייה. צווארון כחול.
הטכנולוגיה אשר מתפתחת היא על אנרגיית הקיטור ויישומה במנועים, כריית פחם בדרך נוחה ובכמויות גדולות וחשמל [הביא להמשכיות-היום לא נגמר.. ולמחזוריות- ניתן לעבוד במשמרות]
מבחינה תקשורתית, מתפתחת תקשורת ההמונים המבוססת על חשמל קווי ואלחוטי, כמו הטלגרף, הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, הקולנוע וכו')
מבחינת אופי החברה והתרבות, יש מעבר מיישובים כפריים מפוזרים לערים התעשייתיות (תהליך עיור). קיים שינוי בהרכבה ותפקודה של המשפחה מיחידה רב דורית רחבה, שבה מאוחדים התפקידים החברתיים עם התפקידים הקשורים בייצור כלכלי, ליחידה גרעינית, שתפקידיה החברתיים והיצרניים – מופרדים. מתפתח המעמד הבורגני ומעמד הפועלים.
מבחינה פוליטית, מתפתחים רעיונות אידיאולוגיים. אמונות ודעות דתיות והסברים על-טבעיים לתופעות שונות בסביבה ממשיכים להתקיים, אך לצדם גוברת אמונת האדם בעצמו וביכולת להתמודד עם הטבע (היכולת לעוף, לטוס, לנסוע). האידיאולוגיה והמדע תופסים מקום נכבד לצד האמונה הדתית, יעילות הופכת לערך מרכזי.

3. הדפוס הבתר תעשייתי – תחילתו במחצית המאה ה-20, בחברות תעשייתיות במערב ויפן.
כמו בתהליכי שינוי קודמים, שהתאפיינו בחדשנות טכנולוגיות, דוגמת המנוע המופעל בקיטור, בחשמל ובדלק, מאופיין גם תהליך זה בחידושים טכנולוגיים, כגון המחשב ואמצעי התקשורת האלקטרונית המתוחכמים.
מחשבים חודרים יותר ויותר לכל מגזרי החיים בעולם המודרני. בראשית שנות ה-90 הגיע מספרם למאות מיליונים.
הטכנולוגיה הדומיננטית, היא בהחלט המחשבים, אשר חדר לתעשייה ולמסחר, ובעקבות התפתחויות נוספות גם למנהל, לתקשורת ולמגזרים אחרים, כמו תרבות ואומנות. בראשית שנות ה-70, החלו מחשבים אישיים להיות זמינים לכל אדם ומערכות ממוחשבות שולבו ברבים מהמוצרים הסובבים אותנו. יכולת קיבולת עלתה, גודלו קטן.
המחשב ומרכיביו פולשים לבית המגורים ולמערכות צריכה פרטיות : מכשיר הוידאו, תנור המיקרוגל והתקליטור ניתנים לתכנות כמו מחשבים. שאיפה לכסות כמה שיותר שטח בפחות זמן [גם תעשייתי]
השימוש במחשוב הולך וגובר בסופרמרקטים, בחברות תעופה, ובשרותי בידור. הוא מוצא ביטוי גם בקולנוע ובתיאטרון, במוסיקה, בארכיטקטורה ובאומניות הפלסטיות.
אופי החברה הופך להיות "חברת המידע" (לפי הגדרתו: חינוך, מחקר ופיתוח, תקשורת, "מכונות מידע" (כגון מחשבים) ושירותי מידע (כספים, ביטוח וכו'). תחום השירותים [פרסום, פיננסים] וענף המידע. עיבוד מידע= ייצור.
שיעור ניכר מכוח העבודה מורכב מאנשים ונשים, שעיקר עיסוקם בייצור, בעיבוד או בהפצה של מידע ובטכנולוגיות של מידע. הם עוסקים בכתיבה, בתכנות, במכירת מידע, בייעוץ, במתן הוראות – שהם מידע הוא המרכיב המרכזי. גדילת מעגל ההשכלה- צורך בכישורים, כניסת מיעוטים לתעסוקה.

סיכום : המחשב, חודר לכל תחומי החיים, המחשב משנה את אורך חיינו, את שיטות העבודה ובאופן קיצוני יותר, המחשב משנה את אופי החשיבה ואת הרגשות שלנו. מתקיימים במקביל לפחות 2 דפוסים בכל חברה.

סיכום תקשורת כתרבות להורדה - סיכומים אוניברסיטה פתוחה

במסגרת סיכומים של אוניברסיטה פתוחה מוגש לכם, סטודנטים יקרים סיכום תקשורת כתרבות להורדה חינם . הורדת הסיכום היא על אחריותכם בלבד. סיכומים נוספים של האוניברסיטה הפתוחה יועלו לאתר בהמשך. המשיכו לעקוב. יש לכם שאילתא בקשר ל: סיכומים של אוניברסיטה פתוחה ? צרו קשר. לימודים מהנים לכל הסטודנטים.

סיכום תקשורת כתרבות להורדה

יחידה לדוגמא - סיכום תקשורת כתרבות

תקשורת פופולרית היא גם תרבות

הקורס מנסה לבחון את גישת המחקר התרבותי, את מקום התקשורת בתרבות. עד כמה התקשורת משמשת את התרבות, מייצגת את התרבות, מה מקומה בחברה, עד כמה היא משפיעה, מה מקור הקהל וכיצד הוא צורך אותה, מה המשמעות עבורו.

השיעור נלמד:
מבוא – מתייחס לגישות מסורתיות ולביקורת עליהם.
מאמרו של קלנר
מאמרו של גירץ

הגישות המסורתיות

תמר ליבס מציגה שתי גישות מסורתיות מקובלות:
1. שימושים וסיפוקים וחלק מהגישה המבנית-תפקודית.
2. הגישה הביקורתית.

1. הגישה המבנית-תפקודית: זו הגישה הפונקציונלית הטוענת שלכל אחד יש צרכים המסופקים בדרכים שונות. בהקשר התקשורתי הכוונה היא שטקסטים שונים ממלאים צרכים שונים ומאפשרים תפקוד, התמצאות, התנהלות של פרטים בחיי היומיום. גישת הסיפוקים והשימושים, היוצאת מהגישה הפונקציונלית, טוענת שאנשים משתמשים בתכנים שונים, אמצעי תקשורת שונים, על מנת למלא צרכים שונים. כלומר, כל אחד מחליט כיצד הוא משתמש בתקשורת על מנת לספק לעצמו כל מיני צרכים. למשל, הצורך להתמצא בסביבה – ניתן לספק על-ידי צפייה בחדשות, או לבחירתי, ניתן לראות באינטרנט, לשמוע ברדיו וכד'. המענה יכול להיות מסופק על-ידי מדיה שונים וסוגי תכנים שונים כשכל אחד משתמש במדיה עדי לספק את הצרכים שלו, כשהצרכים משתנים בין אנשים ובמצבים שונים. למשל, אדם רוצה לראות דרמה כי הוא רוצה לברוח מהמציאות, מן סוג של אסקפיזם, ואדם אחר רוצה ללמוד על ערכים מקובלים בחברה, להתמצא מה מקובל מה נורמטיבי ומה לא נורמטיבי וכד'. כלומר, כל תוכן יכול לספק צרכים שונים.
2. הגישה הביקורתית: בתכנים התקשורתיים יש מסרים אידיאולוגיים. יש הכוונה, מאחורי הקלעים, יש נסיון להשפיע, להבנות אידיאולוגיות שליטות שמשרתות אינטרסים של בעלי כוח. לתכנים יש מסר חד משמעי, חד כיווני, שהחוקר צריך להתחקות אחריו ולהבין אותו ואת האינטרס שמאחוריו. לדוגמא: מחקרם של גרבנר וגרוס,השימוש המרובה בתכנים אלימים בתקשורת יוצר תפיסת עולם ותחושה של פחד, סכנה וחוסר אונים ולכן זה משרת את בעלי הכוח כי אנשים במצב של פחד אינם נוטים לעשות שינויים אלא נותנים עוד יותר כוח לבעלי הכוח.

ביקורת על הגישות המסורתיות:
ישנם שני היבטים מרכזיים לביקורת על הגישות המסורתיות:
1. 2 הגישות לוקות בהתייחסות חד מימדית למושאי המחקר שלהם. בגישה הראשונה מושא המחקר הוא הפרטים, האנשים בחברה. יש הרגשה שמתייחסים אליהם באופן חד מימדי – לכולם יש צרכים המסופקים ע"י התקשורת, יש רשימה של צרכים ושל סיפוקים המקבעת את התפיסה. יש מסר חד משמעי/מימדי החוזר על עצמו בכל מיני תכנים תקשורתיים ואין כאן מקום לדיון רחב יותר. גם בגישה השנייה המסר, שהוא המושא של המחקר, הוא מאוד חד מימדי. רק מסר אידיאולוגי, מאוד מוטה, מאוד מגמתי. אין מקום למסרים אחרים ולמגוון – זה מאוד מקובע.
2. ביקורת יותר מתודולוגית – הגישות מתאימות את הממצאים לתיאוריה שמוגדרת מראש. כלומר, החוקר מגיע עם תפיסת עולם מסויימת למחקר ומחפש חיזוקים למה שהוא חושב שהוא ימצא. החוקר מגיע לשטח עם קיבעון ותפיסת עולם מגובשת.

מתוך 2 הביקורות הללו אנו יוצאים למחקרי התרבות המציגים גישה שונה, חלופה.

עקרונות מחקרי התרבות
מחקרי התרבות מנסים לטעון ולהגדיר את המקום של התקשורת בחברה דרך יחסי גומלין בין מפיקים, תכנים וקהלים, כאשר הקהלים מפיקים משמעות מתוך תכני התקשורת בהקשר חברתי תרבותי מסויים. כלומר, הטענה היא שזה לא תהליך חד כיווני וחד מימדי אלא תהליך של יחסי גומלין, תהליך עם אינטראקציה שכל אחד מהצדדים יש לו מקום בתהליך, משמעות בתהליך וכמובן גם יכול לקחת ממנו את מה שהוא בוחר.

ישנם 3 מרכיבים לתהליך:
1. הפקה וייצור של תכני תקשורת.
2. טקסטים תקשורתיים – תכנים ומשמעויות.
3. צריכה והתקבלות – פענוח ע"י קהלים.

הטענה היא שבתהליך התקשורת ישנם 3 גורמים, קשרים בין 3 מרכיבים.
1. המרכיב הראשון הוא ההפקה – כל מה שקורה מאחורי הקלעים. אנחנו לא רואים את זה אך יודעים שהוא קיים. אין זה משנה אם זה במערכת החדשות, בעריכה, בצילום או בכל דבר שהוא המתרחש מאחורי הקלעים. זה הבסיס לייצור של תכנים תקשורתיים. זה תהליך ההפקה.
2. המרכיב השני זה התוצר, הטקסטים עצמם. זה יכול להיות כתבה, פרסומת, תוכנית טלביזיה, שידור ברדיו – כל דבר שהוא טקסט תקשורתי, כל דבר הנושא משמעות ומעביר תכנים ומסרים.
3. המרכיב השלישי – האופן שבו הקהל מפרש את הטקסטים והתכנים. ברגע שהטקסט מוצג, התוכנית משודרת, הפרסומת מוקרנת. מה קורה עם נקהל? מה קורה עם כל אחד מאיתנו שצורך אותה. איזו משמעות הוא נותן לה, מה הוא מבין ממנה ואיזו משמעות הוא נותן לה. כלומר, מה הפרט עושה עם הטקסט ואיך הוא מקבל אותו – המושג הוא התקבלות.

בין 3 המרכיבים הנ"ל יש יחסי גומלין, יש אינטרקציה כל הזמן. יש תהליך בין החברה, התרבות והתקשורת כמייצגת. המסרים עוברים, מושפעים, משפיעים, הקהל משפיע ומושפע. לכל אחד מהמרכיבים יש משמעות בתוך התהליך והמשמעות אינה חד מימדית או חד משמעית אלא היא תלויה בהקשר, באדם, בסביבה.

קלנר (1995) – חקר תרבות, רב תרבותיות ותרבות התקשורת

קלנר מנסה להגדיר את 3 עקרונות של מחקר התרבות ואת מקום התקשורת בחיינו.

מהי תקשורת? – קלנר טוען שהתקשורת מעצבת את הזהות שלנו, את העצמיות שלנו ואת המשמעות של ההוויה שלנו. היא עושה זאת דרך דימויים, סמלים, מיתוסים, המגבשים את תפיסת עולמנו, מספקים לנו ערכים, נורמות, יוצרים בסיס לתרבות משותפת עבור קבוצה חברתית. הוא קורא לתקשורת "פדגוגיה של תרבות" – התקשורת אחראית ללמד אותנו, להציג לנו, לעזור לנו להתנהל בחיי היומיום, מה לחשוב, איך לחשוב. התקשורת היא סוג של חיברות העוזר לנו להבין על מה לחשוב וכיצד לחשוב, מה מקובל ומה לא, איזה ערכים או נורמות. איך התכנים של התקשורת עוזרים לנו להבין איך להתנהל. דרמה, טלנובלות, יכולות לספק בריחה מהמציאות רך יכולות גם לספק תובנות מהמציאות של מה מקובל או מה לא, כיצד להתנהג, כיצד להתלבש וכד'. חדשות ואקטואליה – בכל מהדורת חדשות נחשפים לדברים שנעשים בהתאם לנורמות, כדברים המוצגים כחיוביים לעומת השלילי, המוכה, הלא מקובל בחברה. אנחנו מובנים לתוך סכימה של איך מקבלים, מתנהגים בחברה, מה מקובל וכד'.
קלנר טוען שהפרטים בחברה, כל אחד מאיתנו כצרכן, חייב לגבש לעצמו חשיבה ביקורתית כלפי הסביבה, לבקר מסרים, להתנגד למסרים, להעלות ספק. תפקיד מחקרי התרבות הוא להעצים את הפרטים ולעזור להם לשלוט על סביבתם, לתת להם יותר כוח וידע מול המניפולציות הפועלות עליהם מידי יום. לטענתו על חוקרי תרבות ללכת לקהל ולבדוק מה הוא מבין מהתקשורת ולא להניח שכולם מבינים אותו דבר, כפי שהגישה ביקורתית טוענת. קלנר אומר שחוקרים צריכים לתת כלים בידי אנשים שיוכלו לנתח את הדברים, צריך להציג את הדברים בצורה מורכבת יותר, צריך לתת יותר מקום לפרטים בתהליך ולא רק למי שעומד מאחוריו.
קלנר טוען שמחקרי התרבות צריכים לבחון את תוצרי התרבות, תכנים תקשורתיים שונים, באופן ביקורתי, רב תרבותי ומרובה פרספקטיבות. למשל, צריך לבחון את התרבות השלטת אבל גם לבחון תת תרבויות, לבחון זרמים שונים שקולם פחות נשמע ויש להם פחות מקום בחברה, כגון מיעוטים שונים – כיצד הם מיוצגים. לבחון מסרים מנקודות מבט שונות. לבחון פרשנויות שונות לטקסטים ולא פרשנות אחת מרכזית. וכל זה כמובן, באופן ביקורתי כשלוקחים בחשבון את מערך הכוחות, את האינטראקציה בין המרכיבים השונים בתהליך ולא להתמקד במרכיב מרכזי. כלומר, לא כמו הגישה הביקורתית האומרת שכל הטקסטים מתכוונים להעביר אידיאולוגיה מסויימת. יש לנסות לראות איך ובאיזה הקשר הם מופקים, מי יוצר אותם ומדוע הוא יוצר אותם בצורה הזאת. מצד שני האם האנשים מבינים את המסר האידיאולוגי הזה? האם האנשים ביקורתיים כלפיו? לדוגמא, אם אני פמיניסטית, אני יכולה לראות טקסט שהוא מאוד הגמוני המחזק את השובניזם. למשל פרסומת המשמרת את חלוקת הכוח שהגברים הם הדומיננטים והנשים הנמצאות רק ברקע, ולמרות זאת אני יכולה להיות ביקורתית כלפי הטקסט ולהגיד אם הטקסט מייצג אותי או לא, אם הוא משקף את פני החברה או לא וכד'. אנו רואים שיש פה תהליך מאוד דינמי, באופן שבו קבוצות חברתיות מפרשות יש לו משמעות ואין אלו דברים שצריך להתעלם מהם. לכן התהליך הוא הרבה יותר ביקורתי, הרבה יותר מגוון, ויש הרבה דרכים לייצג טקסטים. לכן צריך לבחון את כל המגוון הזה כשחוקרים תרבות וכך להבין מה קורה באותה תרבות ואיך התקשורת מייצגת את אותה התרבות, עד כמה היא מייצגת קבוצות מיעוט, איך מיוצגים הומואים ולסביות בתקשורת וכו'. חוקר תרבות צריך לשאול את כל השאלות וגם לשאול את הקהלים שלו על מנת לקבל תמונה שלמה לגבי התרבות.
אחרי שקלנר הגדיר את מקום התקשורת ומקום מחקרי התרבות, הוא מרחיב ומפרט את 3 המרכיבים הללו ומנסה להסביר מה מקום כל מרכיב ואילו מחקרים ניתן לעשות במסגרת המרכיבים הללו.

1. הפקה וייצור של תכנים – כשמדברים על מחקרי תרבות, הטענה היא שמחקרים העוסקים בהפקה מנסים לבחון את התהליכים מאחורי הקלעים ולראות את הטקסטים הנוצרים בהקשר חברתי, תרבותי, כלכלי. כלומר, מחקרי הפקה ינסו לבדוק איך מתקבלות החלטות, איך מתנהל תהליך ההפקה, איך נקבעים התכנים, איזה אילוצים יש – טכניים, מבניים – מי קהל היעד, למי פונים. הוא ינסה להתחקות אחרי נוסחאות מקובלות הקובעות כללים ליצירת תכנים.
נקודת המוצא היא שמטרת ההפקה ברוב המקרים, היא כלכלית, מטרת רווח. המטרה הזו יוצרת נסיון להגיע למירה הקהלים, במינימום הוצאה, על מנת לייצור רווח. התוצאה של זה היא שיש לנו שבלונות שחוזרות על עצמן, מאוד הומוגניות במבנה ובתכנים וזה יוצר את המכנה המשותף הרחב ביותר. לכן נראה הרבה מאוד תוכניות חוזרות, סוגות (ז'אנר) שחוזרות על עצמן, כמו כוכב נולד, לרקוד עם כוכבים, תוכניות ריאליטי, החידונים השונים, טלנובלות וכד'. הנוסחאות והתהליך הזה מתרחש גם בחדשות. יש תהליך מובנה, ]פורמט קבוע של הפקת חדשות, נוסחאות החוזרות על עצמן. גם פה חוקר התרבות צריך לבדוק איך מסקרים, מה מסקרים, מדוע למשל לא מסקרים את מה שקורה בפריפריה אלא רק אם נופל קסאם? מה האידיאולוגיה העומדת מאחורי זה? זה מטה מאוד את האופן שבו הדברים מופקים.
2. טקסטים תקשורתיים – מה עושה חוקר תרבות בהקשר לטקסטים, לפי טרנר . הוא מציג ניתוחים שונים לטקסטים שונים. חוקר תרבות יכול לבדוק את תהליך ההפקה ולבחון טקסטים. יש ניתוחי תוכן כמותיים וניתוחי תוכן איכותיים.
ניתוחי תוכן כמותי – ניתוח מדיד, ניתוח המנסה לבודד אלמנטים בטקסט, בודק קשר בין משתנים ומנסה למצוא את המשמעות של הקשר הזה.
ניתוח איכותי – נדבר בעיקר על ניתוח סמיוטי הבוחן ניתוח של סמלים, ערכים, לוקח מספר מצומצם של תכנים ומנסה להתחקות אחרי סימנים תרבותיים בטקסט. כלומר, לנסות ולבדוק את מבנה הטקסט, הערכים, המסרים והמשמעויות שניתן להפיק ממנו. איזה תפיסת עולם מיוצגת בו.
ניתוח טקסט יכול לבחון סוגה תקשורתית כלשהי – איך בנויה טלנובלה. מה המבנה שלה? מה המאפיינים שלה? אילו דמויות קיימות בה? היחסים ביניהם, הערכים. ניתוח יכול להתמקד באידיאולוגיה מסויימת, כלומר, איך מיוצגים מסרים פמיניסטים/שוביניסטים בטקסטים. איך מיוצגת תפיסת עולם אימפריאליסטית בסרט אמריקאי – איך מוצג הלבן הטוב והחזק לעומת האויב שלו (שמשתנה מעת לעת. פעם היה אינדיאני, אח"כ שחור והיום הוא סיני/רוסי/קוריאני/ טרוריסט). ניתן לבדוק השוואות בין זמנים – איך סוקרה האינתיפאדה הראשונה לעומת האינתיפאדה השנייה במהדורות החדשות? יכולים להתמקד בנושא – איך סוקר תהליך ההתנתקות ולקחת כל מיני כתבות, תוכניות והיבטים ולראות איך עבר המבצע, אלו מסרים הועברו בו איך מיוצג הצבא ואיך יוצגו המתנחלים.
לטוענתו של קלנר הניתוח חייב להיות מנקודות מבט שונות, מעמדות סובייקט שונות. כלומר, את אותו הטקסט יש לבדוק איך תפרש אותו אישה וכיצד יפרש אותו גבר – מבחינה מגדרית. כיצד יפורש הטקסט על ידי אדם לבן לעומת אדם שחור, אדם צעיר לעומת אדם מבוגר וכד'. כלומר, יש לבחון כל מיני משתנים היכולים להשפיע באופן מגוון על משמעות הטקסט. יש צורך להסתכל על זה בצורה פתוחה.
4. ההתקבלות – מדובר בקהל. הטענה של חוקרי התרבות היא שטקסטים מאפשרים לאנשים שונים לפרש אותם בדרכים שונות, בהתאם לעמדת הסובייקט שממנה מגיע הצופה/הקורא לטקסט. אישה תפרש שונה מגבר וצעיר יפרש שונה ממבוגר.אנחנו מביאים את עצמנו לטקסט ומחליטים כיצד לפרש אותו. אין דרך מרכזית אחת לפרש את הטקסט, כפי שהגישה הביקורתית טוענת. וגם אם יש דרך מרכזית – אין אנו חייבים לקבל אותה וניתן להטיל בה ספק או להתנגד לה וכו'. בהתקבלות אין אובייקטיביות – הכל סובייקטיבי. מחקרי ההתקבלות בודקים מה כל אחד מאיתנו מביא איתו. חוקר התרבות לא מביא את עצמו אלא את הקהל אותו הוא בחר למחקר. תפקיד החוקר הוא להביא את דעות הנחקרים שלו ולא את הדעה האישית שלו.
לסיכום: המטרה היא שמחקרי התרבות יהיו באמת מגוונים, ביקורתיים, רב תרבותיים. שיהיו חלק מהמאבק להעצמת הפרטים בחברה כדי שיוכלו להתנגד למניפולציות של התקשורת בתוך הפדגוגיה של התרבות. זו גישה מאוד ביקורתית.

גירץ (1990) – תיאור גדוש: לקראת תאוריית תרבות פרשנית

גירץ מנסה להציג את אופן מחקרי התרבות, כיצד צריך להתנהל מחקר תרבותי. תפיסת העולם שלו נותנת קווי מיתר לגבי האופן שבו צריך להתנהל מחקר תרבותי.
גירץ מגדיר מהי תרבות – תרבות, לטענתו, היא מאגר של רשתות משמעות שאדם טווה לעצמו ונתון בתוכם. כלומר, כל מעשה ידי אדם זה חומרים של התרבות. זה יכול להיות מילים, סמלים, התנהגויות, תמונות, טקסים – הכל תלוי תרבות וכולנו יחד כחברה, יוצרים את הערכים הסמלים וכד', וגם חיים לפיהם. אנחנו, כחברה, מגדירים לעצמנו מהם ערכים, נורמות ומהם התהליכים ואנחנו חיים על פיהם.
איך חוקרים תרבות? זה המושג של תיאור גדוש:
תיאור גדוש – חשיבה של מחשבות על מהות דבר. זה ריבוי של מבנים מושגיים שיש להציגם ולהבהירם במטרה לחלץ את המשמעויות שמהם מורכבת התרבות. התרבות היא משחק פומבי מבוים שבו פעילות אנושית מהווה ייצוג סמלי של התרבות ותפקיד האתנוגרף לפרש את אותה התנהגות מנקודת מבטו של בן התרבות ולכתוב אותה.
תיאור גדוש - הטענה היא שכל תרבות מורכבת מהרבה מאוד טקסים, התנהגויות, התנהלות, מושגים – איך אנחנו קוראים לכל דבר, איך אנחנו מגדירים את עצמנו, היחסים בינינו וכו'. המטרה של מחקר תרבות היא להתחקות אחר כל הדברים האלה ולהבין מה קורה ומה המשמעות של הדברים שמתרחשים. למשל, טקס שמתנהל באפריקה, המטרה של חוקר תרבות היא לציין את הטקס ולתאר אותו אך גם להבין את המשמעות שלו מתוך בני התרבות עצמם. יש לשאול את בני התרבות למה משמש כל סמל, מה הוא אומר להם ואיזה משמעות יש לדבר מבחינה תרבותי לבן אותה התרבות.
תיאור גדוש, כשמו כן הוא. גירץ טוען שתרבות גדושה בהרבה מאוד סוגים של מבנים, התנהגויות, טקסים. המטרה היא להבין את כל הדברים האלה כדי להבין את המשמעות של תרבות. אחד הדברים שיש לעשות כשבודקים תהליך חברתי או היבט מסויים – יש לבחון מנקודות מבט שונות. יש לבדוק דברים בצורה מורכבת, מעמיקה ולא חד מימדית. יש לחקור מה כל אחד הרגיש, מה הוא חשב, מה הוא הבין. מכאן, שתיאור גדוש יהיה הרבה מאוד מחקרים שיבדקו את התרבות מכל מיני היבטים, הקשרים וכיוונים שונים וילמדו אותנו על התרבות אבל מבני התרבות עצמם.
גירץ מדבר על 4 מאפיינים של מחקר אנתרופולוגי תרבותי – איך צריך להיות מחקר תרבותי:
1. ניתוח פרשני – הפרשנו של המציאות היא סובייקטיבית והיא האופן שבו בני התרבות עצמם רואים את המציאות שלהם, במילים שלהם ומנקודת מבט שלהם ותפיסת העולם שלהם. הכל פרשנות ואין שום משמעות לעובדות. מקום החוקר הוא לסדר את הפרשנות הזאת ולכתוב אותה מתוך המושגים של בני התרבות והמשמעויות שלהם עבורם.
2. השיח החברתי – נושא הפרשנות הוא השיח החברתי. כלומר, כל הבסיס למחקרים הוא פומבי. מה קורה בין אנשים – טקסים, דיבורים, התנהגויות, מעשים ולא מחשבות. הוא לא בודק היבטים פסיכולוגיים אלא מה שאנשים אומרים ומה שקורה בתרבות כלפי חוץ. הו בודק מה קורה בעת ההתנהלות החברתית.
3. עיסוק ב'אמור' – המחקר מלכתחילה לא מתיימר לבדוק דברים אחרים מלבד מה שנראה כלפי חוץ – מה שנאמר, מה שנעשה. ) (מאוד דומה לסעיף 2).
4. מחקר מיקרוסקופי – הטענה היא שנכנסים לעומק למשהו מאוד ספציפי. לתופעה ספציפית, לתהליך מסויים. התהליך מיקרוסקופי אך מאוד מעמיק.
גירץ אומר שהרבה מחקרים מעמיקים של תופעה מסויימת בקבוצה מסויימת, יתנו לו ביחד הבנה מעמיקה ונרחבת על אותה התרבות.
לסיכום - גירץ טוען שמחקר התרבות יוצר גופי ידע אודות חברה מסויימת, נותן משמעות של התרבות בחברה עבור בני התרבות עצמם, דרך בחינה של השיח התרבותי – מילים, מושגים, התנהגויות, המייצגים את התרבות ומאפשרים להבין אותה על פי האנשים החיים בתוכה. המקום של חוקר תרבות הוא להביא בצורה הטובה ביותר את הדברים של בני התרבות, את הפעולות שלהם ואת המשמעויות של הפעולות עבורם בתוך התרבות .

סיכום אמצעי תקשורת המונים בישראל להורדה - האוניברסיטה הפתוחה

סיכום אמצעי תקשורת המונים בישראל להורדה חינם לסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה . הורדת סיכום אמצעי תקשורת המונים בישראל היא על אחריות הסטודנטים שבחרו להוריד סיכום. מערכת אתר פתוחה לא אחראית על טיב סיכום זה. יש לכם שאילתא בקשר ל: סיכומים של האוניברסיטה הפתוחה ? צרו קשר. לימודים מהנים ומוצלחים.

סיכום אמצעי תקשורת המונים בישראל להורדה

סיכום אמצעי תקשורת המונים בישראל - יחידה 1 לדוגמא

יחידה 1 – מפת התקשורת בישראל

3 תקופות עיקריות:
1. תקופת השלטון העותומאני - מאמצע המאה ה-19 עד תום מלחמת העולם הראשונה.
2. תקופת השלטון המנדטורי – מ 1918 עד 1948.
3. 1948 עד היום (התקופה העיקרית).

1. התקופה הראשונה – תקופת השלטון העותומאני

מאמר 1 - מלחמת המו"לים בראשית ימיה של העיתונות בא"י / יחיאל לימור (עמ' 101)
בשנים האחרונות חלו תמורות טכנולוגיות, כלכליות, חברתיות. תמורות אלה העניקו לכלי התקשורת מעמד וכוח רב. ככל שמעמדם של אמצעי התקשורת גדל, נשאלת השאלה – מי שולט באמצעי התקשורת? מי קובע מה יאמר? שאלה זו היום חשובה אפילו יותר בעיקר על רקע ההיעלמות של העיתונות האידיאולוגים אשר השאירו את הבמה לעיתונות המסחריים שעיקרה לעשות כסף לבעלים ומונעת מתוך מטרות רווח כלכלית חריפה. בנוסף, אפשר לראות היווצרות של ברוני תקשורת – אנשים / משפחות אשר שולטים באמצעי התקשורת (שהבולטות הן משפ' מוזס, שנקן ונמרודי). התקשורת בישראל מאד ריכוזית.
את אותם מאבקים קשים בין בעלי העיתונים אפשר לראות כבר לפני 150 שנה.
העיתונות בישראל תמיד הייתה פרטית וכבר אז ניתן לראות מספר תופעות:
1. הקמת עיתונים לשם עשית רווחים.
2. ניסיונות בלתי פוסקים של העורכים או המו"לים להתערב בעבודת המערכת ולהשפיע על התכנים של העיתון.
3. קנייה של מאמרים מבעל העיתון.
4. תמיכה של הרשויות בעיתונים שמקדמים את ענייניהם (קיימת היום בפריפריה בצפון ובדרום).
5. יריבות קשה בין בעלי העיתונים עד כדי מעשי אלימות הדדית.
העיתון הראשון שהוקם בישראל היה ב 1863 "הלבנון". הופץ בירושלים.
העיתון הוקם ע"י 2 צעירים, מיכל הכהן ומשה יואל סלומון מתוך מטרה לחסוך ולהרוויח כסף ע"י הפעלה של בית דפוס שתוצרתו תפנה לכמה שיותר רבדים באוכלוסיה (גם למיעוטי היכולת), אך בנוסף העיתון הוקם גם כדי לענות על צרכי היישוב (מכוונות חברתית). האוכלוסייה בירושלים אליה פנה העיתון הייתה של אשכנזים "מתנגדים".
באותה תקופה השניים החליטו להילחם במשה בק, בעל בית דפוס גדול מאד. כך הוקם עולם העיתונות הישראלית. משה בק ראה שהם הוציאו עיתון ולכן החליט להקים עיתון משלו "החבצלת". פנה לחברה החרדית ספרדית בירושלים.
2 העיתונים פעלו כשנה עם 12 גיליונות ונסגרו ע"י צו סגירה של השלטון התורכי.
"החבצלת" הלשין לשלטו התורכי ש"הלבנון" מפרסם גינויים על השלטון ולכן השלטון סגר את "הלבנון" ובהמשך סגר גם את "חבצלת".
אז היה שקט של 14 שנים וב- 1877 חזרה שוב תקשורת העיתונות, ושוב הסכסוכים...

מאמר 2 – עיתונות הסנסציה בא"י בתחילת המאה ה- 20 / עוזי אלידע (עמ' 111)

כבר בתחילת דרכה חולקה העיתונות ל2 קטבים על קו רצף, כאשר מצד אחד יש את העיתונות הרצינית ומצד שני יש את העיתונות הסנסציונית (הצהובה).

• העיתונות הרצינית נתפסה כעיתונות שמפיצה ומפרסמת מידע באופן רציני ואמין, מנוסחת בצורה זהירה, מנומקת ובד"כ נשענת על קו אידיאולוגי לאומי אחראי.
• העיתונות הסנסציונית נתפסה כחסרת עמוד שדרה אידיאולוגית ומוסרית ומשקפת את רצון עורכיה להשיג רווחים בכל צורה, גם במחיר ויתור על אמינותו ודיוקו של המידע החדשותי, ובכדי למשש את אידיאל הרווח, פנתה ליצרים הקלוקלים ולכן הם היו ממלאים את דפי העיתון במידע איזוטרי (העוסק באסונות, פלילים, מין, רכילות).
בנוסף, היא השתמשה גם באמצעים ויזואליים, גרפים, כדי ללכוד את עייני הקוראים – כותרות גדולות שתופסות חלק גדול מהעמוד, שילוב של תמונות, צבע וכדומה.
הניסוחים היו דרמטיים ורגשניים ופנו יותר לליבם של הקוראים.
• בין 2 קטבים אלה נמצאת העיתונות הקלה שזו עיתונות שמפרסמת בד"כ מידע רציני אך לבוש העיתון הוא סנסציוני.

המאמר מתחיל מציטוט של ד"ר משה קורן (עיתון הארץ) הטוען שאין בישראל עיתונות סנסציונית.
למרות שהעיתונות בישראל הייתה בתחילת דרכה כלכלית, היא ניסתה להיות רצינית, פוליטית ברובה, וכל עיתון היה קשור לקבוצה מסוימת ביישוב. "הלבנון" פנה לאשכנזים, "החבצלת" פנה לעדה הספרדית חסידית, "הצבי" של אליעזר בן יהודה פנה לבני העלייה הראשונה ו"הפועל הצעיר" ו"האחדות" פנו לבני העלייה השנייה.
העיתון הישראלי היה רחוק מהעיתונות האירופאית או האמריקאית. בעוד שהעיתונים בגולה נמכרו בתפוצה של מאות אלפים, הודפסו במכונות חשמליות והופצו כל יום, בישראל העיתונים הודפסו פעם בשבוע ובמכונות ידניות.
בחו"ל העיתונים היו בפורמט גדול עם הרבה עמודים, ובישראל בפורמט קטן של עד 8 עמודים.
חדשות חוץ מעטו לתפוס את מקומם בעיתון המקומי כי עד שהם הגיעו הם כבר לא היו רלוונטיים.
באותה תקופה העיתונות הבינלאומית מתחילה להדגיש את הפן הסנסציוני כי עורכי העיתונים הבינו שככל שהידיעות מדהימות יותר, כך אנשים יירצו יותר לקרוא ולכן יקנו יותר ואז הכנסתם תגדל.
בתחילת המאה ה- 20 עיתון "הצבי" בבעלותו של אליעזר בן יהודה היה הראשון שניסה לעשות עיתון סנסציוני בישראל.
בן יהודה סבר שעיתון לא חייב לסקר רק את מפעל הבנייה של היישוב, אלא יכול לתת במה גם לפן התרבותי או לחיי האופנה בארץ. הוא חשב שזו יכולה להיות במה נאה לשפה העברית, וכך היה.
כבר בגיליונות הראשונים של "הצבי" אפשר לראות שילוב של הצד הפובליציסטי (אחד שכותב טורים על מה שקורה, כמו אפרים קישון יונתן גפן טומי לפיד).
בן יהודה שאף להוציא עיתון בן יומי, ראשי היישוב לא ממש אהבו את העיתון, הם חשבו שהעיתון צריך להיות רציני ואחראי ולא להתייחס לצהוב.
בתחילת המאה ה- 20 בן יהודה מכניס את בנו, איתמר בן אב"י. גם איתמר היה מתומכי העיתונות הסנסציונית ואכן הוא שילב ידיעות סנסציוניות במסגרת העיתון וכך זבוב מת מבקבוק יין היה סכסוך בין העיתון לייקבי ראשל"צ.
בנוסף לכך הוא שילב כותרות וכותרות משנה, כך שהכותרת הראשית הייתה אמורה לתפוס את עיני הקוראים.
עיתון הצבי לא הסתפק רק בטיפול סנסציוני באירועים ופנה לאירועים אחרים של חברה, פוליטיקה וצבא.

בשנת 1909 הוא ייסד פינה שקרא לה מסע צלב כנגב אישיות בכירה בציבור. האיש הראשון שבחר ל"היכנס" בו היה אלברט אנתבי, מנהל רשת בתי הספר "כל ישראל חברים" (אליאנס). הוא נודע בקשרים טובים עם השלטון העותומאני.
בפועל לא היה עליו הרבה חומר אבל זה לא הפריע לו לפרסם עליו דברים שליליים. דבר זה סייע לו למכור את העיתון.
באותה שנה היה נראה שהעיתון מגיע לאיזון כלכלי ונמכר בשיא של 1,200 עותקים. שטח הפרסום הגיע עד לשליש משטח העיתון.
בנוסף ייסד פינת מודעות "דואר הצבי" ושם היה כותב על סכסוכים כלכליים משפחתיים בקרב האליטה המקומית.
זה העלה את חמתם של אנשי היישוב ובעיקר של הסופר חיים ברנר שטען שהעיתון מכוער גם בחיצוניותו וגם בפנימיותו, אך לא עזר לו במיוחד.
בשלב מסוים באמצע 1915 הם סגרו את העיתון ועזבו את הארץ.
אחרי מלחמת העולם הראשונה הם חזרו ופתחו עיתון חדש "דואר היום" ובמשך שנות ה - 20 היה מייצג העיקרי של העיתונות הסנסציונית בישראל, ובמחצית שנות השלושים הוא נסגר ולתקופת מה היה נראה כי העיתונות הזו נעלמת מהמפה ולבסוף העיתונים הרציניים גילו גם הם את תחום הסנסציה.

2. התקופה השנייה - תקופת השלטון המנדטורי

מאמר 3 - העיתונות העברית בא"י בימי השלטון הבריטי / חביב כנען (עמ' 139)

המאמר נחלק לשני חלקים:
1. מתאר את האווירה התקשורתית פוליטית באותם ימים (עד 1939 הספר הלבן).
2. דן באמצעי הפיקוח שעמדו לרשות המנדט הבריטי באותה התקופה על העיתונות הערבית והיהודית בארץ.

מראשית ימיה הייתה העיתונות היהודית בא"י אחד הכלים המרכזיים שבאמצעותה גיבש היישוב היהודי את כוחו במאבקו על עצמאותו, זכויותיו ובעיקר את הגשמת ההבטחות שניתנו לעם היהודי ביחס למדינת ישראל.
בתקופה המנדטורית, העיתונות הייתה ברובה מפלגתית ולמרות הבדלי הגישות לגבי הדרך שבה יש לגרום לבריטים לעזוב את מדינת ישראל, כולם היו מאוחדים תחת הרצון שהבריטים יעזבו. לכולם הייתה מטרה משותפת.
האיחוד של העיתונות התבצע ב- 1939, אותה שנה שממשלת בריטניה התוותה את עקרונות "הספר הלבן".
באותה תקופה יש בישראל 9 עיתונים בעברית, 5 הופיעו בבוקר:
• ה"ארץ" היה עיתון בלתי תלוי, לא מפלגתי.
• "דבר" שהיה עיתון של ההסתדרות הכללית.
• עיתון הבוקר שהיה שייך לעיתון הציונות הכללית.
• עיתון ה"צופה" שהיה על הציונות הדתית.
• עיתון "המשקיף" שהיה שייך לתנועה הרוויזיוניסטית (בנימין זאב ז'בוטינסקי מימי תנועת הליכוד).
ועוד 4 עיתוני ערב שהופיעו בצהריים:
• "השעה" – מוסף הצהריים של "הארץ"
• 2 מוספי הצהריים של "דבר"
• "ידיעות אחרונות"
כל העיתונים מופיעים בת"א שבה התרכזו הגופים המרכזיים של היישוב כגון ההסתדרות, וגם מוסדות התרבות שלו וגם בגלל שזה היה רחוק מעיינו של השלטון אשר היה מרוכז בירושלים.
העיתונות עסקה יותר רפובליזיצקה ופחות בפרוטז'ה (פרשנות יותר מדיווח). היה יבש ונטול עניין.
חלקו השני של המאמר עוסק בדרכי הפיקוח שעמדו לרשות המנדט הבריטי בארץ.
השלטון הבריטי בניגוד לשלטון התורכי הקשה ופיקח בצורה קרובה יותר על העיתונות וקבע שיהיו עונשים כנגד עיתונים אשר יפרסמו מאמרים בדמות השלטון.
הנציב הראשון בארץ היה סר הרברט סמואל – יהודי אנגלי שגישתו לגבי עיתונות הייתה ליבראלית וכך גם היה הקשר בין העיתונות לממסד הפוליטי.
הוא גרס שיש לתת חופש פעולה לאמצעי התקשורת ואין צורך לפקח עליהם, ולכן עד שלב מאוחר יחסית (1927) לא הפנים המנדט הבריטי את זכויותיו על הארץ והמשיך להשתמש בחוקים מימי השלטון העותומאני.
הוא הסתמך על כמה חוקים אשר טיפלו רק בהסדרי הרישוי של אמצעי התקשורת בארץ ולא בהסדרי התפקוד שלהם.
בהתאם לכך הפיקוח בארץ היה חלש וגרם לשגשוג של הרבה עיתונים.
בעקבות הפרעות אשר התרחשו בארץ החליטו הבריטים להגביר את הפיקוח.
מספר תחומים בהם השלטון פיקח על העיתונות:
1) תחום ההתרעה – אם היה מפרסם מאמרים נגד השלטון היה נקנס כספית ובמקרים מסוימים שלילת רישיון
העורך או סגירת העיתון (ולא ניתן שייפתח כשם חדש).
2) תחום האכיפה – לשלטון היו פקידים אשר היו מתרגמים מעברית לאנגלית וכך היה ניתן לעקוב מקרוב אחר
התכנים שמתפרסמים בו.
3) תחום הענישה – השלטון יכול היה להחרים את הציוד או העתקים שהתפרסמו ולאסור אדם אשר הפיץ עיתון
למרות שהפצתו נאסרה.
4) תחום החקיקה – חוקקו חוקים אשר מחייבים את העיתונים לפרסם מודעות מטעם השלטון. ידיעות שסתרו את
הידיעות שפורסמו כנגדו. בנוסף, חוקקו חוקים שגיבו את ההתרעה, האכיפה והענישה.
5) תחום ההפצה – מנעו את ההפצה בין אם ע"י עוצר בתוך הערים ובין אם ע"י העלמת עין בשודדים ערבים אשר היו
תוקפים את העיירה שהייתה מובילה את העיתונים ברחבי הארץ.
• 1927 – החל פיקוח מצד הבולשת במטה הארצי של משטרת ישראל CID על הפרסומים בעיתונות היהודית.
• 1928 - נפתח משרד עיתונות מיוחד שהיה כפוף למזכירות הראשית של הממשלה ותפקידו עסק בתרגום ידיעות בעיתונות כדי להחליט אם יש בהן שמץ של הסתה – במידה והיה העיתון היה נסגר.
• 1929 – נשלחה לארץ ועדה שואו כדי להתחקות אחר הגורמים אשר גרמו לפרוץ המהומות.
מסקנות ועידת שואו 1929:
יש לרסן את העיתונות הערבית והיהודית ולהגביל את חופש הביטוי בעיתונות זו.
בעקבות המלצת ועידת שואו פורסמה תקנה לפקודת החוק הפלילי שעניינה בעבירות הסתה.
התקנה קבעה כיצד יש להעניש על ידיעה כוזבת או חומר מסית וכמו כן הוחלט לתגבר את שירותי התרגום של משרד העיתונות. (תחום האכיפה).
לאחר ניסיונות כושלים אלו הבינו הבריטים שיש מקום לחוקק חוקים שיסדירו את מעמד העיתונות בא"י.
בינואר 1933 – חוקקו את פקודת העיתונות החדשה שמטרתה הייתה להסדיר את יחסי הכוחות בין השלטון לעיתונות.
החיסרון היחידי מבחינת הבריטים היה שהצנזורה הייתה לאחר הופעת העיתונים ורק אז היו הסנקציות.
בשנת 1936 – התחייבו כל עורכי העיתונים בארץ להוציא עיתון לפי תקנות שעת חירום ולראשונה הופעלה צנזורה על העיתונות.
נוכח הפרעות נוספת שהתרחשו בארץ 1936 –1939 נשלחה לארץ ועידה נוספת אשר מסקנותיה היו שיש להגביר את הפיקוח על העיתונות בארץ.
עם פריצת מלחמת העולם השנייה, העיתונות הישראלית מצאה את עצמה משוללת זכות יסוד כגון דיווח על המלחמה ועל הזדהותה המוחלטת של האוכלוסייה הערבית עם גרמניה הנאצית, בניגוד לבריטים שכה ניסו להיטיב עימם.
כוח נוסף שהיה לשלטון על העיתונות הוא הקצאת הנייר שתמיד היה חסר. השלטון, דרך רישיונות ייבוא, פיקח על הנייר שנמכר לעיתונים – דבר הפתח פתח לשוק שחור בנייר שבו העיתונות הישראלית הייתה קונה מהערבים במחיר מופקר.
בכלל, התייחסות השלטון הבריטי לעיתונות הישראלית גרמה להופעתן של העיתונות המחתרת, בגלל הפיקוח הרב, ואז הוא לא יכול היה לפקח עליהם ולכן הוא פתח את האופציות.
אחד האישים הבולטים באותה תקופה היה אוון טווידי, אשר מונה ב 1936 לקצין העיתונות הראשית מטעם השלטון. הוא היה יותר ליברלי והיו לו כל מיני רעיונות איך התפקיד שלו צריך להיעשות. אחת הדרכים הייתה כינוס מסיבת עיתונאים עם פקידי השלטון על בסיס קבוע, כדי להפשיר את האווירה בין העיתונות לשלטון, ולא רק כדי להזהיר את העיתונות מפני פרסום כתבות שליליות.
טווידי נתן ללשכת העיתונות בת"א קצת יותר סמכויות ותרומתו העיקרית הייתה שינוי התפקיד של הצנזורה מטעם השלטון שעד אותה תקופה עסקה בתרגום העיתונים מאנגלית לעברית, לכזאת שמספקת מידע לעיתונאים., יותר שיתוף פעולה.

סיכום תקשורת המונים להורדה - אוניברסיטה פתוחה

סיכום תקשורת המונים להורדה מלאה חינם לסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה . הורדה של סיכום תקשורת המונים והחומר המלא הוא על אחריותכם בלבד. מערכת אתר פתוחה אינה אחראית על טיב החומר של סיכום תקשורת המונים. עוד סיכומים לסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה בקרוב באתר. יש לכם שאילתא בקשר לסיכומים שלנו? צרו קשר במייל.

סיכום תקשורת המונים להורדה

פרק 1 לדוגמא - סיכום תקשורת המונים

ישנם כמה סוגי תקשורת :
תקשורת תוך אישית – בן אדם לבין עצמו, איך בן אדם מתקשר עם עצמו.
לדוגמא: בן אדם משאיר פתק לעצמו בבוקר כדי לזכור בערב, הודעה קולית לעצמו וכו'.
תקשורת בין-אישית (ישנם שני סוגי תקשורת בין אישית)
תקשורת בין אישית ישירה – תקשורת לא מתווכת. לא צריך מדיום או אמצעי תקשורת
או ערוץ נוסף כדי לתקשר – אלה זה מתבצע בדרך : פנים אל מול פנים.
תקשורת בין אישית מתווכת – תקשורת שאנו נאלצים לממש את התקשורת ע"י מתווך.
כגון – טלפון, פקס, התקשורת הנ"ל נוטה להיות מאורגנת יותר ופחות אינטימית.

מעמדי תקשורת בין אישית (דהיינו, הסיטואציות השונות שיכולה להתקיים תקשורת בין אישית)
דוח שיח: שיחה בין שני אנשים. תקשורת שנוטה להיות שוויונית, נוטה להיות מאוד ספונטאנית. המשוב בד"כ מיידי.
תקשורת בקבוצה קטנה: המשוב לא ממש יהיה מיידי אם בכלל. וככל שהקבוצה קטנה,
השוויוניות פוחתת והאינטימיות קטנה.
שיח פומבי: קהל - אפשר להצביע עליו, אפשר לממש אותו.
המון – משהו נעלם, דבר אנונימי, קשה להצביע עליו.
שיח פומבי זה קהל מאד גדול : עצרת, קהל בכנסיה, אין אינטימיות, אין שוויוניות – יש משוב.

המאפיינים לתקשורת בין אישית :
תולדה של צרכים : המפגש הבין אישי מתקיים בשל רצון, אינטרס, צורך של משתתפי התקשורת. הרצון אינו חייב להיות הדדי.
מגע בתקשורת בין אישית מחייב את המוען והנמען לאקטיביות, זאת בניגוד לקריאת עיתון
או צפייה בטלוויזיה.
יחסיים ראשונים: המונח הנ"ל גזור מתיאוריית הגל שטת – דהיינו, בילד רואה בהוריו הכל:
מסעדה – כי הם מספקים לו אוכל.
בית חולים – כי הם מטפלים בו כשהוא חולה.
כספומט – כי הם מספקים לו אוכל.
משטרה – כי הם מחנכים אותו מה מותר ומה אסור – ומענישים אותו כאשר הוא לא בסדר.
ככל שאנחנו גדלים, היחסים בין הילדים להורים הופכים להיות יותר פונקציונליים – זה המורה שלי, זה הרופא שלי וכו'.
דו סטרי: זרימה מתמדת של מסרים העוברים בין המוען לבין הנמען.
החלפת תפקידים בין המוען לנמען.
קבלת משוב מיידי : ההבדל בין משוב לתגובה. התגובה מתמקדת בנמען, המשוב מתמקד במוען אם המוען מנתח את תגובת הנמען, מפיק ממנה לקחים ומסיק מסקנות – יהיה זה משוב למוען.
שליטה בתהליך : בהתאם למשוב שהמוען או הנמען מקבל, הוא משנה את המסר
המצאות בסיטואציה של תקשורת בין אישית לא מתווכת, מאפשרת לנו לשלוט בנושאי
השיחה עם בני שיחתנו, לקבוע ביחד "על מה מדברים"
תקשורת לא מילולית : שפת גוף, צורת לבוש, טון דיבור – מספקת מידע משלים או סותר
לנאמר.
חלק מתקשורת על (מטא-קומוניקציה) – מתייחסת למידע המשלים או הסותר שמספקת התפאורה או הרקע שמסביב.
לדוגמא:החדר, הרהיטים, השולחן מעבירים מסרים של קירבה, ריחוק, יוקרה, פשטות הכל לפי טיב העניין.
ספונטניות מבוקרת – ישנה במעמד התקשורת הבין אישית ספונטניות רבה וזרימה, אך
מבוקרת באמצעות נורמות התנהגות.
לדוגמא:כיצד מתנהגים בישיבה, במסעדה או במקומות אחרים בהם מתקיים אקט תקשורת בין אישית.

תקשורת המונים :
ישנם תשעה מאפיינים של תקשורת המונים :
שלושת מאפייני הנמען :
א. גודל פוטנציאלי : גודל הקהל נקבע רק בדיעבד מכיוון שתקשורת המונים אינה מועברת רק במקום ספציפי (בניגוד למופע) וניתנת לצריכה במקומות רבים.
לדוגמא:– ברדיו "קול ישראל", השעה 3 בבוקר, מאזינים 4 אנשים. זה עדיין תקשורת המונים מפני שתיאורטית יוכלו מיליון אנשים לשמוע את התוכנית ברדיו.
ב. קהל הטרוגני : מגוון. תכונה שנגזרת מהגודל, צרכני תקשורת ההמונים יכולים להיות שונים מאד אלו מאלו, מאחר והמסר של תקשורת המונים מגיד למרחקים. נמענים אלו אינם בהכרח קהל היעד המוגדר והידוע מראש של טקסט תקשורתי מסוים.
ג. אנונימי : קהל לא מוגדר, הנמענים לא יודעים מי יתר הנמענים – וכן הם אנונימיים למוען.

שלושת מאפייני חוויות התקשורת :
פומביות : המסר התקשורתי מוצג ונדון בפומביות, "עולה לסדר היום בציבורי", בשל כך
מאפשרת תקשורת ההמונים דיון נרחב בעניינים שבעבר עסקו בהם רק ברשות הפרט.
לדוגמא:– אם אני מפרסם איזשהי מודעה בעיתון אזי היא חשופה לכל.
מהירות וסימולטאניות : המסר לא רק שעובר מהר, אלה עובר בו זמנית למספר עצום של
אנשים.
ארעיות והתכלות : נכון בעיקר לאקטואליה, המסר של תקשורת ההמונים הופך להיות בין חלוף. תמונה ידועה המופיעה גם בספר הקורס היא של עיתון מיום אתמול העוטף דג.

שלושת מאפייני המוען :1 מורכבות הארגון : ארגון תקשורת ההמונים הוא ארגון מורכב ובירוקרטי.
בארגון תקשורת יש הרבה מבקרים לעורכים, חלוקת התפקידים ברורה וכו'.
2. אילוצים ארגוניים : המוען כפוף לאילוצים ארגוניים. ככל ארגון אחר, כפופים לשורה של אילוצים כמו למשל שעות עבודה, תקציבים וכו'.
3. עלות כלכלית גבוהה : חייבת להיות כדאיות כלכלית, הפקת המסר היא הליך מורכב ויקר ובכך זה עלול לגרום שרק בעלי ממון יוכלו להפיק בתקשורת המונים.

שילובים בין תקשורת המונים ותקשורת בין אישית :
מסעות פרסום כוללים במקרים רבים שילוב בין תקשורת בין אישית לתקשורת המונים
מכיוון שתקשורת המונים נחשבת "כמיידעת" הרבה יותר מאשר "משכנעת".

שילוב מקביל : לדוגמא:– מסע פרסום מתנהל במקביל בשני ערוצים : טעימה בסופרמרקט
מוקמים במקים רבים במקביל לפרסומו של המוצר בטלוויזיה.

שילוב משלים : לאחר חשיפת הנמענים למסר באמצעי התקשורת (למשל תשדיר בחירות)
מתקיים דיון בין אישי בינם לבין המוען או נציגו. הלימוד באוניברסיטה הפתוחה למשל
בנוי על עקרון השילוב המשלים

סיכום מושגי יסוד ביחסים בינלאומיים - פרקים 1-2 האוניברסיטה הפתוחה

פרק 1 – מבוא, מה משפיע על השינויים בעולם, רמות ניתוח:

כולנו חלק מהעולם והעולם בלתי נפרד מאיתנו, אם אנו רוצים לחיות חיי הסתגלות בעיצומן של רוחות עזות של שינוי עולמי עלינו להתמודד עם האתגר של גילוי התכונות הדינאמיות של הפוליטיקה העולמית. כל אדם מושפע יותר ויותר מהאירועים בעולם, על כולם להתמודד עם האתגר של חקר דרכי פעולתה של המערכת העולמית, השפעתה על הדרך שבה נשרוד ונשגשג. רק לאחר שנלמד איך משפיעות החלטותינו והתנהגותנו, על המצב העולמי וכיצד כולם מושפעים ממנו נפנה לעסוק בשאלה – כיצד השינוי יהיה ידיד ולא אויב?

כל תקופה בהיסטוריה מתאפיינת במידה מסוימות בשינוי, מדינות בעולם התקרבו זו לזו בתחום התקשורת, הרעיונות והסחר. שילוב המשקים יצר שוק עולמי וכך יצר קשר תלות הדדי בין מדינות ותרבויות, הגלובליזציה משנה את דרך פעולתו של העולם, וכך גם מגמות של פירוד מזעזעות העולם ומעצבות מחדש דרך פעולתו.

*ההתפלגות הדו קוטבית של העוצמה- חלוקת מאזן הכוחות לשתי קואליציות בראשות מעצמות צבאיות יריבות, שכל אחת רוצה לבלום את התפשטות השנייה.

הפצת נשק קונוונציונלי ולא קונוונציונלי, הידרדרות עולמית באיכות הסביבה, תחיית הלאומיות והקונפליקטים האתניים, - כל אלה מבשרים עיצוב מחדש.

*תמורות- שינוי גדול בדפוס האופייני של פעולת גומלין בין המשתתפים הפעילים ביותר בפוליטיקה העולמית עד שנדמה כי מערכת אחת החליפה אחרת.

מדובר במערכת בינ"ל חדשה אם יש לנו תשובה חדשה לאחת מהשאלות הבאות:
- מה הן היחידות הבסיסיות של המערכת? (מדינות או תנועות דתיות על לאומיות)
- מהם יעדי מדיניות החוץ הראשיים? (כיבוש שטח או רווח ע"י סחר)
- מה יכולות יחידות אלה לעשות לאחרות באמצעות היכולת הצבאית והכלכלית שלהן?

שני קריטריונים על פיהם נקבע מהי מלחמת עולם, נבין מהי מלחמה רק לאחר שנסתיימה:
-כאשר בעקבות מלחמה גדולה יש צורך להקים מערכת בינ"ל חדשה – השפעה של האירוע על כל העולם.
-כאשר המון מדינות מקבלות עצמאות בעקבות מלחמה גדולה.

אמות מידה אלה עשיות להביא אותנו למסקנה שאכן צמחה באחרונה מערכת חדשה:
- נוצרו שותפויות סחר חדשות- מנהלים תחרות זה עם זה,
-ארגונים בינ"ל מותחים את השרירים הפוליטיים בתחרויות עם מדינות אחרות ותנועת דתיות קוראות תיגר על המערכת העולמית.
-כיבוש שטחים אינו המטרה העיקרית והפצת טכנולוגיה של אמצעי לחימה שינתה כליל את הנזק שמדינות יכולות לגרום זו לזו .
-הרווח הכלכלי תלוי לעיתים באלה שכושר ההרס שלהם הולך וגדל .

השינויים העמוקים שינו כליל את מעמדן של המדינות במדרגים השונים המגדירים את מבנה הפוליטיקה הבינ"ל . המדרגים עצמם שרירים וקיימים:
- המדרג הכלכלי – מפריד בן העשירים והעניים.
- המדרג הפוליטי – מפריד בן שליטים ונשלטים.
- מדרג המשאבים מפריד בן ספקים ונזקקים.
- הפערים הצבאים מעמידים את אלה מול אלה , החזקים מול החלשים .
כולם עדין מעצבים את היחסים בן המדינות , כך גם הנצחת האנרכיה הבינ"ל בהעדר מוסדות שישלטו בכדור הארץ וחוסר ביטחון לאומי, ממשיכים לעודד הכנות למלחמה ושימוש בכוח בלא הסכמה .
שינוי והמשכיות מתקיימים ושני הכוחות מעצבים באותו הזמן את הפוליטיקה העולמית .
פעולות גומלין יקבעו את עתיד היחסים בן שחקנים גלובליים .

האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה? שתי גישות:
1- האסכולה המדעית- טוענת שההיסטוריה אכן חוזרת על עצמה בקווים בסיסיים קבועים ושיש ללמוד מן העבר.
2- האסכולה המסורתית טוענת שאין שום הגיון בהיסטוריה, כל פעולה היא תוצאה של תאונה או הזדמנות.
מחזורים- מתרחשים רצפים של אירועים מחזורים הדומים לתפוסים בתקופות קודמות .

אנו יצורים מוגבלים במחשבה שלנו לכן אנו נידונים לטעויות, כולם מחפשים מידע כדי לחזק את דעותינו הקודמת על העולם ודוחים מידע סותר .מטרתנו היא להתמודד עם עולם מבלבל ע"י הבניית דעות על קווי מדיניות חוץ אני מעודדים אותנו לקבל דימויים מסוימים כמדויקים ולהרחיק מהתודעה אחרים שאינם עולים בקנה אחד עם אמונותינו הקודמת (=קונפליקט פסיכולוגי הנקרא דיסוננס קוגניטיבי) דעותינו על העולם מושקעות מהדרך בא אנו מפרשים אירועים מסוימים .
בני אדם נבדלים זה מזה בתפיסה של מידע ובתגובות עליו – המוח מסנן את מה שהוא תופס .

הגורמים המשפיעים על תפיסותינו בתחום הפוליטיקה:
- הצרכים , הדחפים והנטיות שלנו המוטבעים באישיותנו מילדות .
- תמונת היחב"ל המצטיירת בעיננו כפי שעברנו דרך מסנן החברה או ההשכלה .
- דימוי ההיסטוריה שעיצבו במוחנו המורים והספרים .
- דעות על המתרחש בעולם שהביאו חברים וקרובים .
- עמדות שהביאו מעצבי מדינות , מדענים , ואחרים שאנו מעריכים .
- עמדות שאנו תופסים בתפקידים שאנו ממלאים ( סטודנט , הורה , דיפלומט )

הסובלנות והפתיחות בדרכים חדשות משתנות מאדם לאדם אכן כולנו שרויים במידה מסוימת בתפיסות מוקדמות שהציבו אותנו בעבר.

ישנם מנהיגים האוצרים במוחם נסיבות היסטוריות ומטים אותם לנהוג בדרכים מסוימות כלפי אחרים . מנהיגים ואזרחים נוטים להתעלם ממדיה הנוגדת את אמונתם וערכיהם כך לעיתים קרובות תפיסות מוטעות מלבות מחלוקות בפוליטיקה העולמית במיוחד כאשר היחסים בין המדינות הם עוינים .
אי אמון וחשד מתעוררים שצדדים יריבים רואים זה את זה באור שלילי , צדקנות מובילה צד אחד לראות את מעשיו שלו כמועילים ואת תגובת היריב כשלילית ועוינת. במקרים כאלה קשה לישב סכסוכים . לכן קידום השלום הוא עניין של שינוי אמונות מושרשות היטב הרחבת סחר וצורת אחרות של קשר על לאומי .

שום מגמה ושום צרה אינה עומדת לבדה כולן פועלות הדדית העתיד מושפע מגורמים רבים שכל אחד קשור לאחרים .הדרך הטובה ביותר להבין את הפוליטיקה העולמית היא להתמקד באחת או יותר משלוש רמות ניתוח : יחידים , מדינות או שחקנים , והמערכת הכלל עולמית .

ניתוח ברמת היחיד – עינינו במאפיינים אישים של בן אדם ואזרחים ממוצעים שלהתנהגותם תוצאות פוליטיות חשובות וכן מי שאחראים לקבל החלטות חשובות בשם המדינה כאן נוכל למצוא את השפעת יחידים על עמדותיהם ואמונותיהם הפוליטיות והתנהגותם הפוליטית .

ניתוח ברמת המדינה - כולל את היחידות המוסמכות לקבל את החלטות המסדירות את תהליכי מדיניות החוץ של מדינות והתכונות הפנמיות של אותן מדינות.
למשל – סוג משטר , רמת עוצמתן הכלכלית והצבאית , מספר קבוצות הלאום .
תהליכים שבאמצעותם מדינות מקבלות החלטות ויכולתן להוציא אל הפועל .

ניתוח ברמה כלל עולמית – עוסק בפעולות גומלין של מדינות ושחקנים עולמים שפעולותיהן מעצבות את המערכת הפוליטית הבינ"ל . יכולתן של מדינות עשירות להכתיב למדינות עניות את החלטותיהן , יכולתו של האו"ם לקיים או לא לקיים .

יש שפע של דוגמאות לדרכים השונות בהן מגמות לסוגיות גלובליות נובעות מהשפעות שמקורן בכל אחת מרמות הניתוח למשל : מדיניות סחר מגן שנוקטת מדינה מייבאת מעלה את עלויות הביגוד לצרכנים ומורידה את רמת החיים של האזרחים במדינות המייצרות .מדיניות כזו היא יוזמה של ממשל מדינה ( רמה לאומית ) אך היא מורידה את איכות החיים של בני האדם ( רמת היחיד) מצמצמת את רמת הסחר העולמי וכך מאיימת להאיץ מלחמות סחר ( רמה עולמית ) .

*מעצמות גדולות- מדינות בעלות עוצמה צבאית וכלכלית הרבה ביותר במערכת הכלל עולמית.

*שחקנים שאינם מדינות- קבוצות שפעילותן חוצה גבולות לאומיים והן אינו מדינות כמו ארגונים שחברות בהן מדינות וארגונים לא ממשלתיים שחבריהם יחידים וקבוצות פרטיות, תנועות דתיות וקבוצות טרור.

*מדיניות נמוכה- סוגיות רווחה, קשורה להיבטים כלכלים, חברתיים וסביבתיים .
*מדיניות גבוהה- סוגיות הקשורות לביטחון , יחסים צבאיים ופוליטיים.

*תלות גומלין- מצב הנוצר כאשר להתנהגות שחקנים נודעת השפעה רבה על אחרים שעמם באים במגע, עד כדי כך שהצדדים נעשים רגישים ופגיעים הדדית.

פרק 2 – גישות ותיאוריות בפוליטיקה העולמית: ליברליזם וריאליזם:

הגישות התיאורטיות העיקריות שמעצבי מדינות וחוקרים נוקטים כדי לפרש את היחב"ל, איך עיצבו שינויים –תיאוריות שונות. מדעני החברה בונים תיאוריות שונות כדי להבהיר אירועים בינ"ל . במשך הזמן מתחילות פרדיגמות כמו יחב"ל להשפיע על שיפוטים. בד"כ פרדיגמות כאלה מנוסחות מחדש כדי להסביר התפתחות חדשה בעיניי העולם .מאז ומתמיד נוסחו מחדש או נזנחו פרדיגמות. מלחמות גדולות מהוות גורם ממריץ לשינויים משמעותיים בהסברים תיאורטיים של היחב"ל .
3 מלחמות גדולות בלטו במאה ה- 20 : מלחה"ע ה- 1 , מלחה"ע ה- 2 והמלחמה הקרה כל מלחמה עיצבה מחדש את מעצבי המדינות הנוגעות לפוליטיקה העולמית, כל מאבק גרם לסילוק הפרדיגמה וחיפוש אחר תיאוריה חדשה.

שתי גישות עיקריות השפיעו על החשיבה בתחום הפוליטיקה העולמית במהלך ההיסטוריה:
*ליברליזם וריאליזם – סקירה זו היא בררנית מאוד . מלבדה יש עוד 6 הבדלים חלוקים :
*התיאוריה של קבלת החלטות- מבהירה כיצד מנהיגים ושחקנים שואפים לקבל החלטות בתבונה .
*תיאוריית המחזור הארוך- מבקשת להסביר את השפל והגאות בפוליטיקה, במנהיגות, ובמלחמות .
*תיאוריית התלות- בוחנת את דפוס השליטה המאפיין את היחסים הלא שיויונים בן המדינות העשירות והעניות בעולם .יחסי ניצול.
*תאוריית היציבות ההגמוניות- מבקשת להבין כיצד ניתן עידוד לשיתוף בין המדינות כדי להתמודד עם בעיות .
*תאוריית המע' העולמית- קיימת חלוקת עבודות בינ"ל, המדינות המרכזיות מתמחות ביצור מוצרים מעובדים מתוחכמים, והמדינות שבשוליים מתמקדות ביצור חומרי גלם ומוצרי חקלאות.

נתמקד בשתי המסורות התיאוריות החשובות שארגנו מאז ומתמיד את החשיבה בתחום היחב"ל :
השקפת העולם הליברלית והריאליסטית :
--התפתחות החקירה התיאורטית :
שהחל המחקר הפורמאלי של היחב"ל, שפע העולם אופטימיות, רבים האמינו שהעולם יתקיים לעד . ועידת השלום בהאג עוררה תקווה – החימוש הוגבל רק יחסכו מאירופה מלחמות נוספות, התעשיין אנדרו הרנג' תרם נתח גדול למען שלום העולם אך הפסיקו וכך פחת הסיכוי לקידום התיעוש (= התפתחות התעשייה משמעה עלויות וסכנה למלחמה בין המעצמות הגדולות)
באותם הימים למדו חוקרי היחב"ל היסטוריה על מנת ללקט תובנות באשר לאירועי היום. החקר בד"כ כלל פרשנויות האישים ואירועים, ורק לעיתים נדירות כלל תיאוריות על לקחי ההיסטוריה או חוקים, העשויים להסביר את תגובתן של מדיניות לגירויים .

ההרס וההרג שגדתה מלה"ע ה- 2 שמו קץ לביטחון שהקנה פופולארית לגישת ההיסטוריה העכשווית (= גישה המתמקדת באירועים שוטפים והיסטוריה ולא בהסברים תיאורטיים)
מלחמה זו הייתה לקח כואב שדרבן את מבקשי הדעות לטפל בבעיות המדיניות באותה תקופה .

ליברליזם :
מלחה"ע ה-1 חוללה מהפך בחקר היחב"ל , תמציתו של הליברליזם היא בהדגשת השפעתם של רעיונות על התנהגות על שוויונו וחירותו של היחיד והצורך להגן על בני האדם מפני הכוונת יתר של המדינה. יש לראות בבני האדם מטרות ולא אמצעים מעמיד את העיקרון המוסרי מעל השלטון, ואת המוסדות מעל האינטרסים ככוחות מעצבי יחסים במדינה.
• טבע האדם טוב מיסודו, בני אדם מסוגלים לעזור זה לזה בזכות תבונה, חינוך, ורוח מסורת.
• התנהגות אנושיות רעה (אלימות) היא תולדה של מוסדות רעים.
• מלחמה ואנרכיה אינן בלתי נמנעות. מלחמה היא בעיה גלובלית המצריכה מאמצים רבים ומשותפים.
• על החברה הבינ"ל להתארגן מחדש כדי לחסל את המוסדות הגורמים למלחמות.

על אף שהיו הבדלים בין אידיאליסטים ליברלים לתיקון המע' הפוליטית הם התחלקו לשלוש קבוצות :
1. אחת דגלה בכינון מוסדות בינ"ל שיחליפו את מערכת מאזן הכוחות הנוטה למלחמה , במערכת חדשה – ביטחון קיבוצי, חבר הלאומיים .
2. השנייה הדגישה את השימוש בהליכים משפטיים – ביהמ"ש הבינ"ל הקבוע לצדק לצורך התדיינות בסכסוכים בין המדינות.
3. השלישית צידדה בצו התנ"כי .

רעיונות נוספים הבהירו את החשדות שייחסו האידיאליסטים לשיתוף פעולה גלובלי באמצעות מוסדות בינ"ל , חוקים ופירוק חימוש :
• אחדות האנושות .
• חינוך – לעורר את דעת הקהל נגד לוחמה .
• קידום סחר בינ"ל .
• שימת קץ לבריתות דו צדדיות .

בחתירתם לעולם שוחר שלום ראו האידיאליסטים בעקרון ההגדרה העצמית (= מתן זכות לקבוצות לאומיות להיות עצמאיות ) אמצעי לסרטט מחדש את הג"ג הפוליטית של העולם.

ריאליזם
הדחף לכיבוש העולם שהוביל למלה"ע ה- 2 עורר ביקורת חריפה על הפרדיגמה האידיאליסטית הליברלית. טענו כי האידיאליסטים הם חולמים בהקיץ שזנחו את עובדות מדיניות העוצמה.
הלקחים שלמדו – עיצבו מחדש מערכת של תפיסות ואמונות .
ריאליזם= פרדיגמה המבוססת על ההנחה שהפוליטיקה ביסודה היא מאבק כל כוח ועמדה בין מדינות בעלות אינטרס עצמי.

ריאליזם כפי שהוא מיושם בימינו :
- רואה במדינה את השחקן החשוב ביותר על בימת העולם.
- אין שום סמכות פוליטית גבוהה שהמדינה חייבת לתת לה דין וחשבון.
- ניגוד אינטרסים בין מדינות הם בלתי נמנעים.
- ריאליזם מדגיש את טבעה ההרסני של הפוליטיקה.
- מטרת המדינאי היא הישרדות בסביבה עוינת ולשם כך שום אמצעי אינו חשוב יותר מרכישת עוצמה (=גורם המאפשר לשחקן 1 לתמרן שחקן אחר בניגוד להעדפותיו)
- שום עיקרון אינו חשוב יותר מעזרה עצמית(= עיקרון שבו במצב של אנרכיה אדם חייב לסמוך על עצמו).
- ריבונות המדינה מקנה לראשי מדינות את החירות והאחריות לעשות את כל הנדרש לקידום האינטרסים שלהם.
- כיבוד עקרונות אינו אלה התערבות נפסדת, מסוכנת.
- מה שחשוב הוא שהעדפות הפילוסופיות והמוסריות משרתות את התועלת העצמית.

בקיצוניותו נראה שהריאליזם מקבל את המלחמה כמצב טבעי ודוחה מוסריות.
 בני אדם מטבעם מרוכזים בעצמם, פגומים מוסרית
 חובתה של כל מדינה היא לקדם את האינטרס הלאומי שלה.
 עוצמה צבאית חשובה יותר מעוצמה כלכלית.
 כלכלה חשובה כאמצעי לרכישת עוצמה ויוקרה.
 בעלות ברית עשויות להגביר את היכולת של מדינה להגן על עצמה אך אין
לקבל את נאמנותן כמובן מאליו.

ריאליזם בעידן הגרעין – מלחה"ע השנייה, התפשטות המלחמה הקרה, צבירת נשק
גרעיני, חיזקו את הטענה של הריאליסטים בדבר העדר מנוס מקונפליקט, והסיכויים
הקלושים לשיתוף פעולה, והניגוד אינטרסים בין המדינות אנוכיות ותאבות כוח.
בטחון צבאי הוא תמצית הפוליטיקה הלאומית .

מגבלות הריאליזם – טענותיהם ומסקנותיהם נמצאות בחלקם מנוגדות / סותרות :
מצד אחד – אומות ומנהיגים חושבים ופועלים עפ"י אינטרסים המובחנים כעצמה .
מצד אחר – מדינאים נתבעים לנהוג באיפוק וזהירות ולהכיר באינטרסים לאומיים לגיטימיים של אומות אחרות .
התעוררו פקפוקים בריאליזם :
*אינו מסביר את התפתחויות חדשות בפוליטיקה העולמית.
*לא היה בכוחו להסביר את הקמתם של מוסדות סחר ופוליטיים ליברלים חדשים.
*החלו לחשוש מנטיית הליברליזם להתעלם מעקרונות מוסר ומחיר החומרי והחברתי, כמו פיגור בצמיחה כלכלית שנבע מהוצאה צבאית יתרה .
- כתוצאה מכך מצא עצמו הריאליזם נתון למטחי ביקורת מצד מדעני התנהגות .

למרות חסרונותיו חלק גדול מהעולם ממשיך לחשוב על הפוליטיקה במושגים שלו .

על אף שהריאליזם עדיין רלוונטי להסבר ממדים בתחום הביטחון הלאומי קבוצה של תיאורטיקנים ריאליסטים ניסחה מחדש לפני זמן לא רב תיאוריה כללית בגרסה חדשה – נאוראליזם -, - טבעה האנרכי של חברה גלובלית נטולת ממשל ולא טבע האדם והתשוקה המתמדת לעוצמה , = תיאורית הריאליזם המבני מדגיש את השפעת מבנה העוצמה העולמית על מדינות בעולם , (= הסבר תיאורטי להתנהגות מדינות )

השלוחה הנאוראליסטית או " המבנית" של הריאליזם :
המטרה שהציב לעצמו קנת וולץ (חלוץ הנאוראליזם) הייתה להפוך את המבנה הרופף של מחשבה ריאליסטית לתיאוריה פורמאלית – טוען שההסברים ברמה הגלובלית די בהם להבהיר את המגמות בפוליטיקה העולמית .
• הנאוראליזם כמו בריאליזם , התכונה החשובה היא האנרכיה , או היעדר מוסדות מרכזיים מעל המדינות .
• המדינות הם עדיין השחקנים המרכזיים הפועלים בהתאם לעקרונות של עזרה עצמית ומבקשים להבטיח את הישרדותם .
• הגישה גורסת שמדינות אינן שונות זו מזו אלה רק ביכולתן ,יכולת מגדירה מעמד.
• עוצמה – מושג מרכזי בנאורליזם, השאיפה לעוצמה איננה המטרה ואין היא נובעת מטבע האדם .

• האמצעים מתחלקים לשתי קטגוריות :
1. מאמצים פנימיים – הגברת היכולת הכלכלית להגדלת העוצמה הצבאית .
2. מאמצים חיצוניים – צעדים לחיזוק בריתות או החלשת ברית יריבה

בנוסף, משום שדחף ההישרדות מניע מדיניות, קובע הנאורליזם שמאזני כוחות נוצרים מאליהם.

נאוראליסטים טוענים שגורמים כמו קיומם של משטרים דמוקרטים או דיקטטוריים מלמדים הרבה על תהליכים שבעזרתם מדינות מחליטות לחתור למטרה של איזון כוח בכוח.
המבנה האנרכי של המערכת מאלץ מדינות להיות רגישות למעמדן היחסי בהתפלגות העוצמה . מסביר מדוע הסיכויים לשיתוף פעולה גלובלי נראים כ"כ קלושים, מדוע מדינות חשדניות מטבען .

נאוליברליזם - מסבירה כיצד מוסדות בינ"ל מקדימים שינויים , שיתוף פעולה , שלום ושגשוג בעולם , באמצעות רפורמות משותפות .

בסיום המלחמה הקרה החלה לגאות אי שביעות הרצון מהריאליזם והנאורליזם בטענה שהגיעה עת לחלופה אידיאליסטית חדשה קפדנית יותר.
חסרונות של הריאליזם – גישה של מדיניות כוח לא ניבאה את סיום המלחמה בשלום ושינוי
חברתי.
- התיאוריה לוקה בחסר בבואה להתמודד עם שאלות כמו:
איידס, הידרדרות אקולוגית, התחממות כדור הארץ, פיגור
בהתפתחות כלכלית.
- לא תהיה מורת דרך הולמת לעתיד הפוליטיקה הבינ"ל סדר היום
העולמי כלל שאלות רבות שהתיאוריה הריאליסטית לא יכלה
להקיף .

לאור תחושה גוברת זו התפתחה גישה חדשה לפוליטיקה העולמית שהתרכזה בדרכים שמוסדות בינ"ל ושחקנים אחרים אינם מדינית מעודדים שיתוף פעולה בינ"ל .
הנאוליברליזם מבקש לבנות תיאוריה של יחב"ל באמצעות בחינה מחודשת של העקרונות הבסיסים של הליברליזם האידיאליזם לאחר מלה"ע ה- 1 .
כשהוא משתמש בעידוד האיסור הבינ"ל כמו – עבדות, שוד ימי, דו קרב, טבח בבע"ח – מדגיש הנאורליזם את הסיכוי לקדמה שלום ושגשוג .
התפתחות הסחר , תקשורת, מידע , הניע אזרחים לוותר על העצמאות הריבונית שלהם וליצור קהילה פוליטית חדשה – התפתחויות אלה חרגו מהשקפת העולם הריאליסטית .

מיצג תנועה אינטלקטואלית או אסכולת מחשבה , פועל על יסוד הנחות שונות בבואם לבחון היבטים שונים של תהליכים העשויים לשמש לקידום שינוי ושיתוף פעולה בינ"ל.
חלקם מחזיקים בתיאוריה מבנית הבוחנת את מאפייני המערכת הבינ"ל, חלקם מתרכזים במאפייני היחידות (סוגי משטר, מנהיגים) וחלקם מתרכזים בהשפעת מוסדות בינ"ל (אומות מאוחדות).
למרות זאת לכולם, עניין בחקר התנאים שבהם עשויים אינטרסים מצטלבים וחופפים להניב שיתוף פעולה .הגישות התיאורטיות שסללו את הדרך לקבלת הנאוליברליזם : תלות גומלין מורכבת , ומשטרים בינ"ל.
תלות גומלין מורכבת = תיאוריה המדגישה את הדרכים המורכבות שבהן הקשרים המתרחבים בין שחקנים גורמים לכך שהם פגיעים, אחד למעשיו וצרכיו של האחר.
הגישה של תלות גומלין מורכבת צמחה כגישה ניתוחית מפורשת כדי לקרוא תיגר על הנחיות המפתח של הריאליזם . ופקפקה בהנחה הרווחת כי מדינות הן השחקנים החשובים בפוליטיקה העולמית .
היא התייחסה לשחקנים אחרים ( תאגידים , בנקים ) כאל שחקנים חשובים לא רק בזכות פעולתם לקידום האינטרסים העצמאים שלהם אלא גם בגלל פעילותם כרצועת ממסר המגבירה את הרגש המדיני של ממשלות במדינות שונות זו כלפי זו .
תלות גומלין מורכבת היא תפיסה שלומתית , כוללנית הרואה את הפוליטיקה העולמית על חלקיה הרבים , הפועלים יחד .
- גישה זו חלקה שכוח צבאי הוא אמצעי השפעה היחיד בפוליטיקה הבינ"ל.
- תלות גומלין מורכבת – הפכה בסופו של דבר מרכיב מרכזי בגישה הנאוליברלית.
השתמשו בה בניתוחי הפוליטיקה.

משטרים בין לאומיים = השקפה המסבירה את היתרונות הגלומים בתמיכתם של שחקנים בכללים מסוימים לוויסות פעולות בינ"ל מסיומות כמו , סילוק פסולת רעילה .

על אף שהמערכת הבינ"ל מתאפיינת באנרכיה נכון יותר להגדירה כאנרכיה מאורגנת, שכן התוצאה הנראית לעין היא לעיתים קרובות שיתוף פעולה , ולא מאבק. משטרים הם דפוסים ממוסדים או מווסתים של שיתוף פעולה בתחום מסוים כפי שהם משתקפים בחוקים .

התיאוריה הפמיניסטית : תורה המדגישה מגזר, צמחה בתגובה להתעלמות בולטת מנשים בדיונים על עניינים ציבוריים ובינ"ל ולאי צדק ואי שוויון .
התיאוריה זנחה את ההתמקדות בתולדות הפליתן לרעה של נשים והחלה לכוון את מרבית ביקורתה כלפי הריאליזם . טענו שהריאליזם שנוסח ע"י גברים התעלם מהשורשים האנושיים של התנאים הגלובליים ועודד פירוש גברי ביסוד היחב"ל.
התיאוריה שנגזרה בחלקה מרעיונות ליברלים, התומכים בהגינות, צדק, העדפה פילוסופית של אהבה מעוצמה, התמקדה בביצוען של נשים במנהיגות וחיילות .התיאוריה כמו הנאוליברליזם מונעת בכוח את השאיפה לגלות דרכים להגברת שיתוף פעולה הבינ"ל .

פוליטיקה בינ"ל בעולם של תמורות :
כדי להבין את העולם המשתנה , כדי לגבש תחזית סבירה באשר לעתידנו, עלינו להצטייד תחילה במערך מידע וכלים מושגיים ולבחון את ההנחות שהשקפות עולם מתחרות נשענות עליהן .

קונסטרוקטיביזם חברתי – גישה תיאורטית ליברלית ריאליסטית, הרואה במדינות הדואגות לעצמן כשחקני המפתח בפוליטיקה העולמית. מעשיהן לא נגזרים מאנרכיה אלה מהדרכים בהן הן בונות מהבחינה החברתית את המשמעות שהן מקנות למדינות כוח, ואח"כ מגיבות אליהן כך שעם שינוי הגדרותיהן יכולים להתפתח נוהלי שיתוף פעולה.כל ניסיון פרדיגמטי להבין את הבעיות הפוליטית של העולם בין אם הוא נגזר מהריאליזם או מהליברליזם נזנחו בסופו של דבר ובשום שהתפתחות העולם שחקו את הרלוונטיות שלו . דרושה גישה עוינת הבוחנות כיצד שחקנים מגדירים משמעויות ומגבשים אינטרסים באמצעות קשרי גומלין .

קונסטרוקטיביזם חברתי מועיל משום שהוא מזכיר לנו שיש לנו חשיבות לאופן חשיבת העולם שכן כל התיאורית מעודדות ובונות דגמי פוליטיקה במוחינו .

תיאורית הכאוס- יישום שיטות מתמטיות לזיהוי דפוסים בסיסיים החוזרים ונשנים ובלתי קשורים לכאורה.

משימת הפירוש מסובכת משום שהעולם עצמו מורכב: מבחינה מושגית אפשר להשוות את העולם לפזל שחלקיו מפוזרים לפנינו , כל חלק מראה קטע מתמונה הסמויה מן העין .
כל חלק מראה דבר אחר: אמנות מתחדשת, דמוקרטיה מתפשטת, רצח עם, שגשוג באמצעות סחר והשקעות, פירוק חימוש גרעיני, הפצת נשק גרעיני.
תיאוריות יכולות להנחות במרוץ החלקים ליצור תמונה נכונה ואולם הסקירה ההיסטורית מלמדת כי בבואנו להעריך את תועלתה של תאורייה כלשהי בפירוש תנאים גלובליים תהיה זו טעות לפרש יתר על המידה .לכן בחקירה שלנו עלינו לעמוד בביקורתיות את נכונותם של רשמינו ולהישמר מהפיתוי לאמץ השקפת עולם אחת ולזנוח אחרת .

סיכום מושגי יסוד ביחסים בינלאומיים - פרקים 1-2 האוניברסיטה הפתוחה

סיכום מושגי יסוד ביחסים בינלאומיים - פרקים 3-7 האוניברסיטה הפתוחה

פרק 3- איך מדינות מקבלות החלטות, מדיניות החוץ:

אנו מדגישים את התהליכים שמדינות נוקטות כדי לקבל החלטות בתחום מדיניות החוץ שמטרתן להתמודד עם אתגרים מחוצה להן , המדינות דורשות תשומת לב משום שהמשפט הבינ"ל מקנה להן מעמד כמחזיקות יכולת כלכלית / צבאית ומעניק להן זכות חוקית להשתמש בכוח .

צמיחת מערכת המדינות המודרנית :
המדינות קיבלו זכויות חוקיות, טריטוריה, חיפשה לנהל יחסי חוץ ולכרות בריתות, סמכות לנהל ולכוון כל צורת משטר שיבחרו . – ריבונות מדינה .
מדינה - ישות חוקית, אוכלוסייה קבועה, טריטוריה מוגדרת\ משטר המסוגל להטיל ריבונות.
אומה - אוסף בני אדם הרואים עצמם חברים באותה קבוצה אתנית לשונית או תרבותית .
מדינת לאום -חיבור בין מדינות טריטוריאליות לבין הזדהות פסיכולוגיות של בני אדם בתחומיהן.
מדינות חוץ -יעדים בחו"ל שנציגי מדינות חותרים אליהם, לערכים, אמצעים או כלים המשתמשים להשגתם.

הגורמים הבינ"ל והפנימיים הקובעים את התנהגות מדינות בתחום מדיניות החוץ :
מיקום גאואסטרטגי , עוצמה צבאית , יכולת כלכלית , שיטות שלטון .
כולם משתנים המשפיעים על התלות במדינות החוץ .
בשל השונות בין המדינות קשה להכליל גורם השפעה אחד או מס' גורמים .
המע' הבינ"ל יוצרת שתי רמות – רמת המדינה – מאפיינים פנימיים
רמה גלובלית/בינ"ל – יחב"ל שינויים שחלים במהלך הזמן .
שני תחומים נפרדים אלה הולכים ומתמזגים במה שקרוי מדיניות חוצה קווים .
השפעות בינ"ל או חיצוניות על מדיניות חוץ כוללת את כל הפעילות המתרחשות מחוץ לגבולות של מדינה , ומעצבות את החלטות פקדי הממשל שלה .
תוכן החוק הבינ"ל, בריתות צבאיות , הידרדרות איכות הסביבה בעולם , רמת השינוי בסחר העולמי, אלו גורמים המשפיעים לעיתים על החלטות של מקבלי ההחלטות .

השפעות פנימיות או "מקומיות" אלה הן הקיימות ברמת המדינה הן מוקד תשומת הלב בשוני בתכונות של מדינות – יכולת צבאיות , רמת התפתחות כלכלית, סוג משטר העשוי לגרום לשוני בהתנהגות מדינות בתחום מדינות החוץ .

גורמים המשפיעים על מדינות החוץ של מדינה :
גאופוליטיקה –
אחד מגורמי ההשפעה החשובים על התנהגות מדינה בתחום מדיניות חוץ הוא- מיקומה והמבנה הפיסי של שטחה.
קיומם של גבולות טבעיים – עשוי להשפיע על כוון החלטותיהם של מעצבי מדינות .
דוגמא : ארה"ב: אוקיינוסים מפרידים בינה לבין אירופה ואסיה ומשום כך שגשוגה, העדר שכנות חזקות מבחינה צבאית אפשרו לה להתפתח לענק תעשייתי :
רוב המדינות אינן מבודדות וגובלות זו בזו , ובכך שולל מהן את הברירה של אי מעורבות, במתחרש בעולם.(מדינות שכנות, מדינה אחת במתיחות מול מדינה אחרת, המדינה השכנה מעורבת באופן יחסי ).

ההיסטוריה שופעת דוגמאות להשוואת גיאוגרפיות על יעדי מדיניות החוץ של מדינות ולכן יש צורך בתיאוריה גיאופוליטית= האסכולה של המחשבה הריאלית והג"ג הפוליטית מדגישות את השפעתם של גורמים ג"ג על עוצמתה של מדינה והתנהגותה הבינ"ל .
שליטה בים גובשה עוצמה לאומית - דוגמא למחשבה גאפוליטית מדינות שקווי החוץ שלהן ארוכים- והיו בהן הרבה נמלים נהנו מיתרון תחרותי .
גם טופוגרפיה, גודל, אקלים, מרחק בן מדינות- אלא הם גורמים רבי עוצמה בקביעת מדיניות החוץ של מדינות יחידות .
גיאופוליטיקה היא היבט אחד בסביבה הגלובלית, העשוי להשפיע על מדינות החוץ .
שלוש תכונות פנימיות של מדינות המשפיעות על מדיניות החוץ שלהן :
- יכולת צבאית
- מאפיינים כלכליים
- סוגי משטר

יכולת צבאית : היכולת הפנימית של מדינה מעצבת את סולם העדיפויות שלה במדינות החוץ . = מוכנות של מדינה למלחמה משפיעה מאוד על השימוש שלה בכוח , אף שיתכן שכל המדינות חותרות ליעד דומה , והיכולת לממש אותו תשתנה בהתאם ליכולתה הצבאית. הואיל ויכולות צבאיות מצמצמות את "טווח הזהירות" של מדינה הן משמשות גורם בהחלטות מנהיגים בעיני בטחון לאומי .

מאפיינים כלכליים :
רמת התפתחות הכלכלית של מדינה משפיעה על יעדי מדיניות החוץ שהיא יכולה לחתור אליהם .ככל שמדינה מפותחת יותר מבחינה כלכלית כך גדלים הסיכויים שהיא תמלא תפקיד פעיל בכלכלה העולמית . למדינות עשירות יש אינטרסים החורגים הרבה מגבולותיהן ובד"כ יש בידם את האמצעים לשקוד ולהגן עליהם . לא במקרה מדינות הנהנות מיכולת תעשייתית וממערכות נרחבות בסחר בינ"ל נוטות להיות גם בעלות עוצמה צבאית בן השאר גם בגלל שעוצמה צבאית היא תוצר של יכולת כלכלית . רק המשקים התעשייתיים והמתוחכמים מבחינה מדעית ייצרו אמצעי לחימה גרעיניים. אף שמדינות מתקדמת מבחינה כלכלית פעילות יותר מבחינה גלובלית אין זה אומר שמצבן המיוחס מכתיב להן מדיניות חוץ "הרפתקנית" .דווקא למדינות עשירות יש הרבה מה להפסיד מהיוצרות שינויי מהפכני או אי יציבות גלובלית .מדינות אלה רואות בד"כ את המצב הקיים כמצב המשרת את האינטרסים שלהן וכתוצאה מכך הן מעצבות מדיניות כלכלית בינ"ל שנועדה להגן על מקומן הנחשק בצמרת המדרג העולמי .רמות של שפע ושגשוג משפיעות גם על מדיניות החוץ של מדינות "בתחתית" המדרג .יש מדינות נתמכות המגיבות על חולשתן הכלכלית בהיענות מתפרסת לרצונות המדינה החזקה בה הם תלויים. אחרות מורדות, ולעיתים מצליחות למרות עמדת המיקוח הנחותה לעמוד בפני ניסיון המעצמות הגדולות לשלוט בהתנהגותן .
על אף ההבדלים בין מדינות העולם רמות אלה לבדן אינן קובעות את מדיניות החוץ .

סוג משטר : המערכת הפוליטית .
סוג משטר מגביל החלטות חשובות. בניהם ההחלטה אם לאיים בשימוש בכוח ואם לממש איום זה .
כאן ההבחנה החשודה בן דמוקרטיה חוקתית (שלטון ייצוגי) ושלטון אנטרקטי (טוטליטארי).
מנהיגים לא יוכלו לשרוד זמן רב במערכת פוליטית דמוקרטית או במערכת אנטרקטית בלא תמיכה שלקבוצות אינטרס פוליטית פנימיות מאורגנות .
דעת קהל , קבוצות אינטרס, אמצעי תקשורת – ממלאים תפקיד חשוב בעיצוב מדיניות במערכת דמוקרטית. בניגוד למשטרים אוטוקרטים בהם מתקבלות ההחלטות ע"י קבוצות עילית מעטות בדלתיים סגורות . על אף שההעדפות הציבור מסייעת לעצב את מדיניות החוץ של מדינות דמוקרטית גם אליטיזם (=שלטון עילי) עושה זאת . לעיתים קרובות גם במשטר דמוקרטי ההחלטות, מתקבלות בידי עילית שולטת אחת- עינני משברים בינ"ל . הדגם המתחרה באליטיזם הוא הפלורליזם הרואה את תהליך עיצוב המדינות בתהליך הזורם כלפי מעלה – תופעה דמוקרטית ייחודית, נפוצה .

ביצוע מדיניות חוץ בדמוקרטית : גירויים פנימיים, לא רק אירועים בינ"ל – מקור למדיניות חוץ . גם מנהיגים בימינו מקבלים החלטות בתחום מדינות החוץ בשל צרכים פוליטיים פנימיים. למשל, במקרים של פעילות נועזות תוקפניות בחו"ל מכוונת להשפיע על תוצאות של בחירות בבית או להסיח את דעת הציבור מבעיות כלכליות – יש המכנים תופעה זו " תיאוריה של מלחמה לשם הסחה " .

יש הסברים כי חדירת הפוליטיקה הפנימית לעיצוב מדיניות החוץ היא חסרון של המערכת הדמוקרטית המערער על יכולת לטפל בהחלטות במשברים . דמוקרטית נחותות משום שהן פועלות מתוך דחף ולא משיקול דעת הן מגיבות באיטיות לסכנות חיצוניות ומגזימות בתגובתן.
לעומת זאת משטרים דיקטטוריים יכולים לקבל החלטות מהר ולהבטיח ציות , להיות עקבים במדיניות החוץ. המחיר: מדינות שאינן דמוקרטית פחות יעילות בפיתוח מדיניות חוץ חדשה .

התפשטות הדמוקרטיה ותוצאותיה : השפעת סוג המשטר על מדיניות החוץ גדלה בחשיבותה דמוקרטית צדו היכן שלא היו, במהלך השנים מדינות החליפו את משטריהן מדיקטטורי לדמוקרטי. משקיפים רבים ראן בגל זה קץ ההתפתחות האידיאולוגית של ההמון האנושי ולהחדרת הדמוקרטיה הליברלית לעולם כולו כתבנית המשטר הסופית . שינויים במוסדות פולטים פנימיים מקדמים שינויים במדינות החוץ .
התפתחותה של הדמוקרטיה עוררה ניאו ליברלים לנושא שיפתח שלום דמוקרטי – עולם שיותר ויותר דמוקרטית שולטות בו יהיה לעולם בטוח יותר . דמוקרטית פחות ששות אל הקרב מדיקטטורות , הדמוקרטית הליברלית הן כוחות "טבעיים" למען השלום. דמוקרטית מעורבות לא פחות במלחמת מדינות שאינן דמוקרטית טיבען כמעט ומעולם לא יזמו מלחמה אחת נגד השנייה . הן נוטות ליישב את המחלוקות ביניהן ולשאוף לכונן בריתות. לפיכך אם תימשך הדמוקרטיה להתפשט עשויה מגמה זו להיות בעלת חשיבות מכרעת לשמירה על שלום בינ"ל עתידי. דמוקרטית נוטות לתוקפנות בעתות משבר כלכלי ופנימי. היטלר עלה לשלטון כתוצאה מבחירות ועל כן עלינו לשאול – אם עולם של דמוקרטיות יהיה בהכרח עולם שוחר שלום. לסוג משטר נודעת השפעה חזקה על סוגי היעדים שמדינות מציבות לעצמן מחוץ לארצן .חירותם של אזרחים מגדילה החלטות מנהיגים ומשפיעה על דפוסי פעולות גומלין של דמוקרטית ליברליות .

השחקן האוניטרי וקבלת החלטות רציונאלית :
לפי ההשערה הריאליסטית , היעד הראשון במדינות החוץ של מדינות הוא להבטיח את קיומן
שיקולים אסטרטגים בענייניי ביטחון לאומי הם הגורמים הקובעים בהחלטות מעצבי מדינה .
מדיניות פנים , תהליך עיצוב מדיניות = משניים בחשיבותם .

--הריאליזם מדגיש שהסביבה הבינ"ל קובעת את פעולות המדינה .
עיצוב מדיניות חוץ ראשית – בסיגול המדינה ללחצים של מע' עולמית אנרכית .
כל המדינות והיחידים האחראים למדיניות החוץ שלהן מתמודדים עם בעיות הקיום הלאומי בדרכים דומות . לכן , כל מקבלי ההחלטות דומים בגישתם לעיצוב מדיניות החוץ :
(אם מקבל החלטות נוהג ברציונאליות , הציפה ישנן במוחו תהליך החלטה ואם הוא מכיר את מעשיו של מחדל ההחלטה הוא יכול להבין מדוע היא התקבלה)
משום שריאליסטים סבורים שיעדיהם של מנהיגים וגישתם תואמת להחלטות במדיניות חוץ אפשר לחקור תהליכי קבלת החלטות בכל מדינה כאילו הייתה שחקן אוניטרי (= יחידה הומוגנית יש בה רק חולקי דעות פנמיים חשובים מעטים, אם בכלל המשפיעים על החלטותיה) .
(בילארד) אין חשיבות למנהיגים המעודדים מדיניות חוץ, לסוג המשטר , למאפיינים החברתיים, תנאים כלכלים – פעולת מדינה היא פעולת הגומלין של פעולה של מדינה אחרת ולא של מה שמתרחש בה .
עיצוב מדיניות כבחירה רציונאלית :
תהליכי קבלת החלטות של שחקנים אוניטרים, הקובעים הגדרות של אינטרסים לאומים מתוארים בד"כ כרציונאלים .
רציונאליות/ בחירה רציונאלית – התנהגות החלטית, מכוונת למטרה, משתמש במיטב המידע הזמין , רצף פעולות של קבלת החלטות .
1. זיהוי בעיה והגדרתה .
2. בחירת היעד – מה רוצים להשיג
3. זיהוי חלופות – קווי פעולה אפשריים+ אומדן ועלויות
4. בחירה – חלופה אחת

מכשולים לבחירה רציונאלית :
ישנו קושי רב ללכת צעד אחר צעד בתהליך קבלת ההחלטות .
• ייתכן שעובדות יהיו מוטלות בספק, (שנויות במחלוקת, יתכן שקווי פעולה יתנגשו,
אמצעים גרועים יהיו היחידים שאפשרי להשתמש בהם, הבדלים בשיפוטים ערכיים,
יהיו יעדים המוצהרים לא יהיו מדויקים, פירושם שינוי למה שנכון ולמה שאפשר ולמה שטוב למדינה).

• למרות היתרונות שמבטיחה בחירה רציונאלית המכשולים למימושה רבים ,
מכשולים אנושיים – אינטליגנציה , יכולת, דרכים פסיכולוגיים .
מכשולים ארגוניים – יש צורך ב- הסכמה קבוצתית .

• מידע אינו זמין מספיק כדי להבחין במדויק בבעיות חדשות ,
רציונאליות מוגברת = הרעיון שהרבה גורמים אנושיים וארגוניים מגדילים את יכולתם של מקבלי ההחלטות לבחור בחלופה הטובה .

• מידע לא מדויק – ארגוניים בירוקרטים, מסננים, ממיינים ומארגנים מידע מחדש .

• קשה להחליט אילו יעדים מטיבים לשרת את האינטרס הלאומי.

• אי יכולתם של מקבלי ההחלטות לאסוף מידע במהירות ולעכלו מגבילה את יכולתם לקבל הכרעות משכילות .

• סדר היום של מקבלי ההחלטות עמוס ומלא, החיפוש רק לעיתים ממצה .
אין למנהיגים זמן לחשוב.

בסופו של דבר מנהיגים מקבלים את הסיכון, הם מסיימים את הערכתם בדרך כלל ברגע שמופיעה החלופה הנראית טובה יותר מאלו שכבר נבחנו במקום להפיק את המיטב . מעצבי מדינות בוחנים בתקווה את סיכוייהם של קווי פעולה החדשים, אך דבקים בקווי פעולה כשלים זמן רב מידי.לכן מעצבי מדינות נמנעים מפירושם חדשים לסביבה ונוטים לבחור יעדים מסורתיים ולפעול לפיהם, להגדיל את החיפוש אחר חלופות למס' קטן של חלופות מתונות ולבסוף ליטול סיכונים הכרוכים בעלויות נמוכות .
בכל זאת ניתן להניח למעצבי מדינות שואפים להתנהגות רציונאלית בקבלת החלטות .

הפוליטיקה הביורוקרטית בקבלת החלטות במדיניות חוץ :
בעולם של ימינו – היחסים הפוליטיים, הצבאיים, הכלכליים מחייבים הישענות על ארגונים גדולים. מנהיגים פונים לארגונים אלה על מנת לקבל עצה. משרד החוץ, משרד ההגנה, סוכנות הביון. ניהול בירוקראטי של יחסי חוץ אינו דבר מה חדש, משנעשתה הפוליטיקה התרחבה צמיחתם של ארגונים לניהול יחסי חוץ .
ביורוקרטיות= מגבירות יעילות ורציונאליות בכך שהן מטילות אחריות למטלות שונות על בני אדם. הן מגדירות כללים ונהלי פעולה תקניים המפרטים כיצד יש לבצע מטלות, הן נשענות על מערכת לתיעוד ואחסון, מחלקות סמכויות בין ארגונים כדי למנוע כפל מאמץ, מאפשרות את המותרות של עיסוק בתכנון עתידי שנועד לקבוע את הצרכים לטווח הארוך והאמצעים לסיפוקם . ראשי מדינות, בניגוד לכך, תפקידם מחייב למקד את תשומת הלב במשבר הנוכחי בירוקרטים יכולים לתת דעתם .
אפילו קיומם של ארגונים רבים יכול להיות יתרון, ריבוי ארגונים יביא למצב של ריבוי המלצות ובכך ידונו בכל החלופות .

מגבלות הארגון הבירוקרטי – תהליך עיצוב מדיניות מיצג כאידיאלי, הקביעות המוקדמת אומרות לנו איך צריכה להתרחש קבלת החלטה רציונאלית, הן אינן אומרות לנו איך היא מתרחשת .
אחת הדרכים שארגונים בירוקרטים גדולים תורמים לתהליכי קבלת החלטות היא המצאת נוהלי פעולה תקנים – שיטות קבועות שיש לנקוט בביצוע משימות.
פוליטיקה ממשלתית – קשורה לאופי הארגוני של עיצוב מדיניות חוץ בחברות מורכבות
"העמדה שאתה נוקט תלויה בכובע שאתה חובש".
שחקנים במשחק הפוליטיקה ערוכים לשמירה על הביטחון הלאומי, הם חייבים להלחם למען מה שהם משוכנעים לנכון – התוצאה – קבוצות שונות מושכות מכיוונים שונים וכך ישנה תערובת של העדפות סותרות וכוח לא שווה .

מאפייני התנהגות בירוקרטית
נוסף להשפעתם על החלטות מדיניות של מנהיגים פוליטים – יש לארגונים פוליטים עוד מאפיינים המשפיעים על הסביבה שההחלטות מתקבלות בה. - נגזר מהקביעה שסוכנויות בירוקרטית הן צרות אופק ,כל יחידה מנהלית מבקשת לקדם אינטרסים שלה ולהגביר את כוחה .
צרכים ארגוניים קודמים לצורכי המדינה ולפעמים ממריצים להקריב אינטרסים לאומיים לטובת אינטרסים בירוקרטים . כתוצאה, צרות אופק בירוקרטית מולידה תחרות בן סוכנויות המופקדות על מדיניות החוץ, כיוון שארגונים בירוקרטים אינם מנהלים ניטרליים, שכל רצונם הוא לבצע את הוראות ראש המדינה, הם נוקטים עמדות מדיניות שנועדו להגביר את השפעתם . הם מונעים להרחיב את סמכויותיהם ותפיסות השליחות שלהם . בניסיון ליטול את תפקידן של סוכנויות אחרות. כדי להגן על האינטרסים שלהם ארגונים מנסים לצמצם את התערבותם של מנהיגים פוליטיים. ידע הוא כוח.
--הנטייה הטבעית של עובדים בארגונים גדולים היא להתאים את השקפתם ובעיותיהם לאלה הרווחת במקום עבודתם. כל בירוקרטיה מפתחת כיוון מחשבתי משותף הדומה לחשיבה קבוצתית. כיוון מחשבתי מוסדי בולם יצירתיות, חילוקי דעות ומחשבה עצמאית היא מעודד הסתמכות על נוהלי פעולה תקנים ולא בחינת אפשרית חדשות .
התוצאה – החלטות מדיניות שרק לעיתים רחוקות סוטות מהעדפות המקובלות .
בירוקרטיות תכיפות משרתות את עצמן ושומרות על הסטאטוס קוו, נכונותן להפר הוראות של הרשויות הפוליטיות שהן אמורות לשרת . אטימות וחוסר מעש בירוקרטים מתגלים כתרדמה יש שהחבלה הבירוקרטית היא ישירה ומידית .
התנגדות בירוקרטית אינה רק כוח התמד המעודד מדיניות חוץ השומרות על המצב הקיים .

תפקידם של מנהיגים בקבלת החלטות בתחום מדיניות החוץ :
החלטות של עלויות פוליטיות קובעות את מהלך ההיסטוריה . מנהיגים וסוג המנהיגות שהם מגלים מתווים את דרך עיצוב מדיניות החוץ ואת התנהגותן של מדינות בפוליטיקה העולמית כתוצאה מכך .
אנו מצפים ממנהיגים להנהיג , אנו מניחים שמנהיגים חדשים יטביעו את חותמם אנו מחזקים דימוי זה – שאנו מצמידים שמות של מנהיגים לקווי מדינות כמי שאנו מיחסים כישלונות/ הצלחות של מדינה למנהיגים שכיהנו בעת התרחשותם .
אזרחים סבורים שמנהיגים הם הגורמים המכריעים הקובעים את מדיניות החוץ של מדינות . מנהיגים עצמם מבקשים להבליט את חשיבותם העצמית ולייחס כוחות למנהיגים אחרים .
אחת הדעות שמציבים ההסברים הגורסים כי ההתנהגות בתחום מדיניות החוץ היא מונעת מנהיג . שמי שמניעים את ההיסטוריה ומטלטלים אותה, נוקטים מדיניות לא רציונאלית בבירור .

גורמים המשפיעים על הכושר להנהיג :
רוב המנהיגים פועלים מתוך מגוון של אילוצים פוליטיים, פסיכולוגיים, ונסיבתיים המגבלים את מה שהם יכולים להשיג ומצמצמים את שליטתם על אירועים. מנהיגים אינם בשליטה מלאה, השפעתם מוגבלת מאוד, לפיכך, גישות והעדפות פוליטיות אישיות אינן קובעות את מדיניות החוץ .
השפעתם של מנהיגים משתנה בשל מס' גורמים : השקפת עולמם, סגנון פוליטי,
מה מניע אותם, עניין והכשרה ביחסי חוץ, האווירה בטרם קיבלו את התפקיד .
השפעת תכונותיהם גוברות שסמכותם והלגיטימיות שלהם מקובלת על האזרחים .
היעילות הפוליטית – של מנהיג או דמיון העצמי משפיעים על יכולתו של אדם לשלוט באירועים פוליטיים .
עיתוי עלייתו לשלטון – תקופת "ימי החסד " הנותנים לנצבר ציבור בראשית דרכו , או כניסה לאירוע לאחר אירוע דרמטי .
משבר לאומי – גורם רב השפעה המגביר את שליטו של מנהיג על עיצוב מדיניות החוץ .
לעיתים השפעתן של הנסיבות רב מזו של המנהיג .החלטה מתקבלת בסביבה של אי וודאות ואינטרסים מתחרים רבים לפעמים גם במצבים של הפתעה ושנדרשת החלטה מהירה . זהו תהליך פוליטי סוער הכרוך בבעיות מורכבות חוסר מידע מתמיד וריבוי יריבים .

פרק 4- היריבות והיחסים בן המעצמות הגדולות :
חתירתן של המעצמות הגדולות להגמוניה :
מלחמה בן מעצמות אינה ייחודית לזמנינו, שינויים במאזן הכוחות קדמו תמיד לפריצת מלחמה . משום כך – הקשר בן עליה/נפילה של מעצמות לבן אי יציבות גלובלית היא עניין מרכזי בתיאוריות העוסקות בפוליטיקה עולמית .

תיאורית המחזור הארוך – מבקשת להסביר, מדוע תקופה של מלחמה ושלום נקשרת בשינויים ומדוע כל מלחמה עדה לצמיחתה של מדינה הגמוניית , מנהיגה עולמית שולטת.
עם רכישת העוצמה המדינה ההגמונית מעצבת מחדש את המערכת הקיימת יוצרת ואוכפת כללים לשמירה על הסדר, ומעמד המדינה. ההגמוניה מטילה עול כבד על מנהיגת העולם, שחייבת לשאת בהוצאות קיומו של סדר כלכלי -פוליטי, ולהגן על מעמדה ולשמור על האימפריה .

תיאוריית היציבות ההגמונית – סדר עולמי יציב, מדריך ומנהיג אחד שיאכוף שלום ויעניש את קוראי התיגר על הסטאטוס קוו.

מלחמת העולם ה- 1 מלחמה שצמחה מאי וודאות ומנסיבות שמחוץ לשליטתן של המעורבים במלחמה , ואיש לא רצה בה ואיש לא ציפה לה .
מבניות (סטרוקטורליזם )- ההתפלגות המשתנה של העוצמה במערכת העולמית היא הגורם העיקרי הקובע כיצד התנהגו מדינות ואם יוצרו קואליציות וישרור שלום .

תיאורית הבחירה הרציונאליות מספקת פירוש חלופי למלחמת העולם ה- 1 .
המלחמה פרצה מבחירתן של האליטות הגרמניות במלחמה עם צרפת ורוסיה כדי לבצר את גרמניה. אם פירוש זה נכון אז מלחמת העולם ה-1 פרצה בגלל חתירה לכוח. שהוא לדעת הריאליסטים " כלל ברזל " – פרי ערכים והחלטות של מנהיגים שהובילו לניסיון גרמניה להבטיח את מעמדה בטרם תשיג רוסיה עמדה על שוויון עם גרמניה.
**הסברים אחרים: כפי שניתן להבין הסיבות למלחמה עדין שנויים במחלוקת .
ברמת הניתוח של המדינה יש היסטוריונים הטוענים כי גורמים פנימיים בתוך מדינות היו סיבות רבות השפעה. צמיחת הלאומיות בדרום מזרח אירופה. יריבות מסחרית בן אנגליה וגרמניה .
המלחמה השמידה חיים ורכוש ושינתה את פני אירופה . בעקבותיה התפוררו 3 אימפריות:
האוסטרו הונגרית, הרוסית והעותומאנית ונולדו מדינות אחרות. זה תרם להפלת הצאר הרוסי .
צמיחת הקומוניזם חוללה שינוי בשליט ובאידיאולוגיה שעתידה להוות לו תוצאות מרחיקות לכת. המלחמה עוררה סלידה מהריאליזם וממלחמת, הריאליזם הצדיק יריבות ומרוצי חימוש.

מלחמת העולם ה- 2 – על אף שהובסה גרמניה במלחמת העולם ה- 1 , לא איבדה את תקוותה למעמד ולהשפעה כלל עולמיים, תקוות אלה התעצמו וגרמניה נקטה דרך תוקפנית.
המלחמה הייתה מאבק לכוח, עומתה קואליציה שחתרה לכוח ועליונות .
גרמניה, יפן, איטליה, בריטניה, צרפת וארה"ב.
צמיחת הפשיזם – האידיאולוגיה של המשטר הנאצי שדגלה בגזענות, לאומית ואימפרליזם הנושאת המאמץ המחודש הזה .
הטינה על תנאי העונשין שכפו המנצחות במלחמת העולם ה- 1 ליבתה את התוקפנות הגרמנית, כניעה ללחץ – חוזה ורסאי – צבא יפורק
אלזס לורן
תשלומים כבדים
המלחמה לא היתה אפשרית אלמלא היטלר ותוכניותיו לכבוש את העולם ובכוח .סיום המלחמה עורר אי וודאות ואי אמון ההסכמים החלו להישחק, סללה את הדרך למערכת גלובלית חדשה .
המלחמה הקרה – הולידה מערכת שנשלטה בידי שתי מדינות - ארה"ב וברה"מ ,תחרות על ההנהגה ההגמונית .
ניגוד אינטרסים – מעמדן הרם של המעצמות, אידיאולוגיה, סיומה של המלחמה שינה את פני העולם בדרכים משמעותיות. שחרר את ארה"ב, ובריה"מ מיריבות שכילתה משאבים עצומים והחלישה את כוחן הכלכלי, יחסית למעצמת אחרות שתיהן הפסידו .

התרחישים למאה ה- 21:
סיומה של המלחמה הקרה בדרכי שלום אינו מבטיח עתיד שקט, התוכנית של תאוריית המחזור הארוך והתיאוריות הריאליסטיות חוזות בייאוש .
העוצמה הכלכלית תוביל שוב לתחרות, סכסוך\ מלחמה וטווח הבעיות החדשות והאיום יגדל.
עם השתחררות מאילוצי המלחמה הקרה תחזור הפוליטיקה העולמית לדפוסים הישנים.
- הפוליטיקה הבינ"ל עדין אנרכית, אין ריבון בינ"ל היכול לחוקק חוקים ולחתום על הסכמים.
- דילמת הביטחון נותרה בעינה, שאיפה ליוקרה, יריבות כלכלית, תפיסות לאומיות עוינת, אמות מידה מנוגדות של לגיטימיות, שנאות דתיות, שאיפות טרילטראליות .
- תוקפנות ותחושות מתמשכות של אי בטחון ומתח עלול להפר את השלום .
- לדעת הריאליסטים התחרות בין המעצמות על עוצמה ומעמד חדש – תחדש .
האנרכיה הבינ"ל המשיכה לעצב את התנהגותן, הם חוזים אי יציבות אפשרית כתוצאה משינויים שיתפתחו במבנה המערכת הבינ"ל .

עולם רב קוטבי ב- מאה ה-21:
התפלגות העוצמה במערכת המלחמה הקרה הייתה דו קוטבית, מותה של ברה"מ יצר מבנה חד קוטבי חדש . המסלולים הארוכים של ההיסטוריה מצביעים בברור על עולם שבו מעצמת גדולות אחרות יקומו לקרוא תיגר על העליונות הפיננסית של ארה"ב וכוחה הפוליטי.
סין, יפן ומדינות אחרות מגבירות את עוצמתן הכלכלית יחסית לארה"ב ואפשר ללמוד מכך שבשנת 2020 עשוי מדרג המדינות בעולם להראות שונה, אנו מכנים עולם כזה – רב קוטבי =כדי להנגידו למצבים שהכוח המכריע בהם הוא בידי מדינה אחת (מצב חד קוטבי) או שתיים (מצב דו קוטבי).
האתגר שברב קוטביות – אופיו עשוי להיות שונה מאוד מהיציבות החד קוטבית והדו קוטבית בפוליטיקה .צמיחתן של מעצמות אחדות תגביר את המורכבות והאי וודאות בעניין נאמנות וגושי הזדהות. ישנן סוגיית בנושאי בטחון לאומי, שווקים, סדר עולמי, צבא ונשק גרעיני .
סדר היום הרב קוטבי יכלול דאגות נמשכות לביטחון צבאי (=מרכז עניינו של הריאליזם) ודאגנות גוברות בעניין יחסים כלכלים בן המעצמות (= מרכז ענייני של התאורייה הליברלית).
- תיאורטיקנים רבים מצביעים על הסכנה הטמונה בהתפלגות הרב קוטבית של העוצמה .
יש לחשוש מפני צמיחה מחדש של מערכת מסוג זה .
- בעולם של מדינות ריבוניות המאבק על חלוקת הכוח הוא מצב רגיל, מאבקים כאלה מובילים למלחמה – שאיפה לעוצמה, חתירה לביטחון, יתרון חומרי, דרישות ליותר יוקרה, הוקרה, הערכה וכבוד . סיבות אחרות מפחד לא ברור ולא מוחשי, לא תמיד מפני סכנות מידיות אלא מפני רחוקות יותר .
- פוליטיקה רב קוטבית נראית מאיימת במיוחד עם מביאים בחשבון את פעילות הגומלין בין הגורמים צבאיים וכלכליים הדירוגים המוחשים של המעצמות, ההבחנה בן ידיד לאויב תהיה קשה משום שבעלות ברית בתחום הביטחון הצבאי יהיו יריבות בתחום יחסי הסחר .
- במצבים של רב קוטביות נאבקים יריבים כלכלים כדי להגן על עושרם ומתחרים פוליטית על עמדה כלכלית, בד"כ פורץ סכסוך צבאי .
- מלחמה קרה חדשה יכולה לפרוץ בן כל צמד מעצמות, בגלל הסבירות של סכסוך בתחום הכלכלי ואילו הסבירות של שיתוף פעולה ביטחוני גבוהה אף היא .
אין לנו כל דרך לדעת האם העתיד ידמה לעבר של המערכת הרב קוטבית. דפוסים ונוהגים עשויים להשתנות ואפשר שמעצבי מדינות ילמדו משגיאות העבר וימנעו מלחזור עליהן .

מה יכולות המדינות לעשות כדי למנוע חידוש היריבות, אילו קווי פעולה ביטחוניים עליהן לנקוט כדי למנוע מסכנות :
* תפיסה חד צדדית של מעצמה גדולה, הפיתוי לפעול לבד גדול למעצמה הבטוחה בעצמה ובכוחה הצבאי, מדינה שבכוחה להיות הגמונית אם יש לה די עוצמה, יכולה לסמוך על עצמה.
חד צדדית עשויה להיות כרוכה בבדלנות, ניסיון להפגין מנהיגות הגמוניות או בניסיון למלא תפקיד של " מאזנת" התומכת בצד אחד במחלוקת בן מעצמות .
עשוייה גם להזמין את מנהיגות העולם למלא תפקיד של המאיימת הבינ"ל כאילו יש לה חופשית לנהל את העולם .
חד צדדית יכולה להוביל להחלטה של מעצמה לעזור לעצמה תחילה .

* טיפוח יחסים מיוחדים עם מעצמה גדולה אחרת .

* כינון הסכם/ הסכמה קיבוצית , לנהל יחד את המערכת הבינ"ל ולא לאפשר למחלוקות בינ"ל להחריף עד כדי מלחמה .

מעצבי מדינות ממליצים שהמעצמות הגדולות של היום יתאחדו עם קטנות וידונו יחד במערכת אמיתית של בטחון קיבוצי .
התוצאה הסופית לא תהיה תלויה במעצמות הגדולות בלבד .
המדיניות שינקטו שחקנים אחרים תהיה חשובה בעיצוב הפוליטיקה העולמית, יש לבחון גם את תפקידיהם .

סיכום הספר : עוצמה ביחב"ל :
עצמה מוגדרת כיכולת להשיג יעדים שונים באמצעים שונים וכך להשפיע על ניהול מערכת יחסים כלשהי ותפוקותיה. יכולת היא סך כל האפשרויות העומדות לרשות גורם מסוים להגשים את מטרותיו. עצמה היא יכולתו של גורם בעל אפשרויות כאלה להפעיל אותן על גורם אחר. נכונות +יכולת =עוצמה כדי לממש את העוצמה יש צורך ברצון להפעילה.
ככל שלמחזיק העוצמה יש הכרה גדולה של האחרים בסמכותו להפעיל עוצמה , הסיכויים שלא יצייתו לו יצטמצמו. אם ברצונו להשיג יעד ביעילות על בעל העוצמה להשתמש במרכיבי העוצמה שברשותו במינון המתאים ועלפי הצורך בנסיבות והתנאים המתאימים.

שלושה סוגים של יכולות המשמשות בצירוף לנכונות בסיס לעוצמת המדינה:
- יכולת פיזית כוחנית: היכולת הצבאית, היכולת של צד אחד לכפות על אחר דבר מסוים.
- - יכולת כלכלית חומרית: נמדדת עפ"י הבעלות על משאבים כלכליים. יכולת של מדינה לתגמל אחרת או למנוע ממנה תגמולים.
- יכולת פסיכולוגית נורמטיבית: מתבטאת בנכסים ערכיים כמו- דת, יוקרה, דימוי חוזק, נשענת על אמונות וסמלים .

לניתוח העוצמה והבנתה ניתן להשתמש בארבע גישות עיקריות :
הגישה המוסרית- מדגישה את הרצוי לעומת המצוי, הנחת היסוד קובעת כי שיקולי מוסר מחייבים את הקרבתם של אינטרסים לאומיים. יעילות העוצמה חייבת להיות תלויה בשיקולי מוסר ויסודות אידיאולוגיים. כללי השיפוט ביחסים בין מדינות צריכים להיות נורמטיביים ולהישען על מערכת כללים עקרונית.
בעלי הגישה המוסרית נמנעים מלהפעיל עוצמה ובמיוחד עוצמה צבאית, שכן הדבר עומד בסתירה לעקרונותיהם. הם מעדיפים את הדרכים הדיינות לישוב סכסוכים מאשר את השימוש בכוח פיזי .

הגישה הריאליסטית- מציבה את העוצמה בראש סדר החשיבות במעשה הפוליטי. החיים הפולטים נשענים על חוקים אובייקטיביים שמקורם בטבע האנושי, האינטרס הלאומי הוא הציר המרכזי המניע את היחב"ל בלעדיו לא תיתכן תובנה פוליטית. אינטרסים של מדינה נקבעים ע"י הנסיבות המדיניות והתרבותיות שבהן היא מתפקדת .
עפ"י הגישה הריאליסטית שימוש יעיל בעוצמה יכול לתרום רבות להצלחתה של מדינה ביחב"ל .
הגישה ההתנהגותית- גורסת כי יש לבחון את עצמתו של צג אחד ביחס לעוצמתם של שחקנים אחרים, איננה שוללת את הגישה הריאליסטית, מנסה להוסיף לה נדבכים הנוגעים לסוגי עוצמה ונסיבות הפעלתה. גורמים חיצוניים המשפיעים על אופן הפעלתה של העוצמה: נורמות וחוקים בינ"ל, המשפט הבינ"ל, חוזים ומנהגים, ארגונים.
גישת התלות- רואה את עוצמתן של מדינות כנגזרת מהתלות בינהן. לנוכח השינויים העולמיים, התקדמות הטכנולוגיה, עליה ברמת החיים והגברת רמת האיום במערכת – המדינה הריבונית לא יכולה לספק בעוצמתה את צורכי אזרחיה ודרישותיהם. כך נוצרה מערכת של יחסי תלות בתחומים רבים. צבא, כלכלה, תרבות ואקולוגיה.
תלות מטילה מגבלות על השימוש בעוצמה .

ההיבט הגיאואסטרטגי של העוצמה:
מיקומה הג"ג של מדינה משפיע על עוצמתה,מבנה טופוגרפיה,היקף השטח, אקלים, מדינות שכנות, דרכי סחר, קרבה לים, קשר עם ארצות חוץ .
מיקום גאואסטרטגי-
אם מדינה משמשת חיץ בין מדינות חזקות – הדבר יחזק אותה.אך אם המדינות סביבה יסתכסכו הדבר עלול לסכן אותה.
מדינת שוליים – נמצאת תחת חסותה של מדינה חזקה ממנה או בהשפעתה.
ההתפתחות הטכנולוגית הביאה ל"קיצור המרחקים" במובן האזרחי והצבאי. שטח נרחב מתורגם לעוצמה אם ישנו שילוב נכון בין פיזור אוכלוסין יעיל להיקף השטח. מדינה בעלת שטח קטן לא תעמוד בהתקפה גרעינית.

ההיבט האנושי:
היקף האוכ', פיזורה, שיעור צמיחה, הגירה, רמת השכלה, הטרוגניות לאומית, אתנית ודתית, תרבות פוליטית, רמת המוראל, אופי לאומי.

ההיבט הכלכלי:
עוצמה כלכלית היא מרכיב מרכזי ביכולתה של מדינה לממש את יעדיה.
משאבים טבעיים(גז, פחם, נפט), מים, היכולת ליצוא מזון(קרקע מתאימה, אקלים, טכנולוגיה, ידע) תאגידים, נידות עובדים(הגירה שלפועלים).

ההיבט הצבאי:
יכולת ונכונות, מרכיבים פיזיים –חומריים- נשק, תקציב בטחון, חיילים, מפקדים, נכונות ורצון המדינה , אמצעי פיתוח, טכנולוגיה צבאית,
עוצמה צבאית קשורה קשר הדוק לעוצמה כלכלית.

סיכום- דרכים להפעלת עוצמה- שכנוע, הצעת תגמולים, איום בענישה, הטלת עונש והפעלת כוח.

פרק 5- מצוקתן של מדינות חצי הכדור הדרומי- מעוטות הפיתוח:
כדור הארץ מחולק בקו המשווה לשני חצאים, והחיים בצפון שונים מהחיים בדרום .
מה יצר את התנאים הקשים למדינות חצי הכדור הדרומי- מדינות הדרום ?
עלינו להגן את מורשת הקולוניאזם והשפעתו על העמים שהוכפפו לשלטון קולוניאלי
של הכובשים האירופאים .
למרות מעמדן החוקי לא הצליחו מדינות הדרום למחוק את מורשת הקולוניאלית.
המדינות החלשות נדחקו לשוליים הבינ"ל.

המונח עולם שלישי שימש תחילה כדי להבחין בן מדינות חדשות מעוטות פיתוח מבחינה כלכלית לבן מדינות שהזדהו עם המזרח או המערב במלחמה הקרה .
בהמשך קיבל המושג משמעות לוואי כלכליות.
עולם ראשון – מדינות מתועשות – מערב אירופה , צפון אמריקה , יפן .
עולם שני – ברה"מ , בעלות בריתה של ברה"מ וחברות קומוניסטיות . כיום נהוג לכנות אותן מדינות מעבר .

מדינות הצפון הן דמוקרטיות, חדשניות מבחינה טכנולוגית, עשירות ומזדקנות .
הדרום מאכלס יותר מ- 80% מאוכלוסיית העולם אך שולט בפחות מ- 20% מעושרו,
פערים אלה עומדים ביסוד המחלוקת "הניגוד בין הדרום לצפון", הבדלים פולטים וטכנולוגים.

עלייתן ונפילתן של אימפריות אירופיות :
כיום צמיחת הדרום היא תופעה ברורה , רק ב- 46' ניכר לראשונה ההשתחררות משלטון קולוניאלי . רוב הסכסוכים הלאומיים האתניים – שורשיהם קולוניאלים שכן, המעצמות האימפריליות מתחו גבולות בתוך שטחיהן מבלי להתחשב בזהויות של תושבי המקום.
לפיכך אי השוויון בין הצפון לדרום היא תוצאה של נאוקולוניאליזם, או של נאואימפריאליזם.
הגל הראשון של בניית אימפריות בידי האירופאים קרה כאשר השתמשו בכוחם הצבאי כדי לכבוש טריטוריות למטרת רווח, הסוחרים באו בעקבותיהם כדי לנצל הזדמנות זו .
ממשלות אירופה עמדו על אפשרות להגדלת כוחן ועושרן וחברות מסחריות נשכרו ומומנו. משלחות צבאיות שוגרו לעיתים ע"מ להבטיח שליטה פוליטית בטריטוריה . האסטרטגיה הכלכלית שביסוד היחסים בן המושבות למדינות המיישבות ידועה בשם מרקנטיליזם – זוהי פילוסופיה כלכלית הדוגלת בהכוונה ממשלתית של החיים הכלכלים , כדי להגביר את עוצמתה ובטחונה.

בהמשך, האימפריאליזם החדש התאפיין בתחרות יוצאת דופן בין המעצמות האימפריאליסטית. המהפכה התעשייתית סיפקה עוצמה צבאית ואמצעים כלכלים לכיבוש טריטוריה לסמל ליוקרה לאומית ועוצמה . התושבים המקומיים- הכבושים דוכאו באכזריות .עם המהפכה התעשייתית צמח הקפיטליזם שהדגיש שוק חופשי בעלות פרטית וצבירת הון .לנין הסיק כי הדרך היחידה לשים קץ לאימפריאליזם היא לבטל את הקפיטליזם , הכלכלה היא הסבר לאימפריאליזם החדש : צורכיהן החומרים של החברות הקפיטליסטיות היו ההסבר לדחף האימפריאליסטי . שיטת סחר חופשי עודדה צמיחה כלכלית מהירה בטריטוריות קולוניאליות רבות , התפתחות כלכלית במקומות אחרים הייתה מהירה יותר. אירופה המערבית, אמריקה הצפונית, אוסטרליה וניו זילנד הצליחו להשלים את המהפכות התעשייתיות ולהתקדם. כך התרחב הפער בין המדינות העשירות והעניות בעולם .

הסכם ורסאי אימץ את עיקרון ההגדרה העצמית - ללאומים מקומיים תהיה הזכות להחליט איזו רשות תייצג אותם ותשלוט עליהם. חופש הבחירה יוביל לכינון מדינות וממשלות שיסתפקו בגבולותיהם הטריטוריאליים ולכן פחות יילחמו .
הטריטוריות הקולוניאליות של המעצמות שהובסו במלחה"ע ה- 1 לא חולקו סתם בין המנצחות . רבות מההחלטות הטריטוריאליות האלה הולידו סכסוכים פולטים רבים.
קצה של אימפריה :
אימפריאליזם איים שוב על העולם אך מלהרחיבו את שליטתן גרמניה, יפן, ואיטליה באירופה אסיה , ואפריקה . עם התבוסה במלחה"ע ה- 2 נמוגה הסכנה של בניית אימפריה והתמיכה בהגדרה עצמית צברה תנופה .למרות הזעזועים הרבים לא היה תהליך השחרור מהיר ושקט .הקולוניאליזם נעשה פחות מקובל .האו"ם תרם גם הוא להסרת הלגיטימציה של הקולוניאליזם ע"י הענקת עצמאות למדינות שהיו תחת שלטון קולוניאלי .

מדינות הדרום קווי דמיון ושוני :
הדרום מתואר כאזור של אנדרלמוסיה בהשוואה לצפון שם שורר שלום הדמוקרטיה.
בדרום רוב האוכלוסייה חיה במצב של עוני, מלחמה ואנרכיה .
ברוב מדינות הדרום אין כלכלת שוק מקומיות מפותחות המבוססת על יוזמה פרטית,
קיומה של כלכלת שוק ומעמד בינוני גדול הם תנאים מוקדמים לדמוקרטיה.
הבדלים טכנולוגים מקומית המתאימה למשאביהן הן תלויות בתאגידים רב לאומיים רבי עוצמה .
העוני המאפיין הבולט ביותר של המדינות הנחשלות ביותר, למעשה רוב הפעולות הכלכלית נעשית מחוץ לשווקים הרשמיים לכן אף אדם לא היה יכול לחיות במצב זה .
סחר חליפין במוצרים חקלאיים הוא השולט בעסקאות כלכליות, במדינה זו ולא שימש בכסף .
מדינות אלה אינן משתתפות בשוק העולמי היצוא שלהן מצטמצם בעיקר במוצרים ראשוניים
(קקאו , תה, קפה, נחושת, עורות ועץ ) כיוון שהן צורכות את רוב תוצרתן, כלכלתן היא בד"כ כלכלת קיום והסיכויים שמצב זה ישתנה- קלושים .
הגידול באוכלוסיה' תורם למצב זה , שיעורי תמותת תינוקות הן מהגבוהים בעולם פחות ממחצית האוכלוסייה יודעים קרוא וכתוב , החקלאות היא צורת הפעילות היצרנית הבולטת .

המדינות המייצאות דלק - עוני המדינות הנחשלות עומד בניגוד למדינות הדרום המייצאת דלק לצריכה וייצוא. נוכח חשיבות הנפט בשוק העולמי נהנו המייצאות מהזדמנות לשפר את חייהן. ההכנסות הוקצו לפיתוח כלכלי (ולנשק) מחירי הנפט הגיעו לשיאם וצנחו .
תכניות ממשלתיות לצמיחה כלכלית נפלו ולא אחת קרבן לאילוצים שכפתה הירידה בהכנסות מייצוא. מצבן של יצואניות הנפט כיום אינו טוב מבעבר .

המשקים המתועשים מקרוב באסיה - זכו להצלחה רבה יותר מהמדינות המייצאות נפט .
הצלחתם טמונה מיצוא מוצרים ראשוניים ומעובדים . מדינות שהמשקים שלהן תועשו מקרוב נמנות כיום עם היצואניות הגדולות ביותר של מוצרים מעובדים ומשגשגות בין מדינות הדרום.
שלושת מבין המשקים המתועשים מקרוב מכונים- הנמרים האסייתים – קוריאה הדרומית, סינגפור, וטייוואן – ניצלו היטב את שיעור השכר הנמוך כדי לקדם בתוקפנות צמיחה כלכלית מונחית- יצוא . האסטרטגיה שנוקטות הממשלות דומות לאלה שנקטו מעצמות אימפרליות בעבר מדינות אלה הצטרפו לשורת המדינות העשירות בעולם .
מדינות במעבר -נמצאות מבחינה כלכלית בן מדינות הצפון לדרום . מיקומן מסובך בשל קשיים בהערכת שווי כספי של מוצרים ושירותים וכושר הייצור בתעשייה הכבדה .
ההישגיים הכלכלים שלהן עדיין דומים למאפייני הכנסה נמוכה ובינונית נמוכה של הדרום החקלאי.

מאפייני מדינות הדרום וגורלן - עוני, סבל, בעיות שרק מעטות הצליחו להיחלץ, עתיד התושבים קודר. כשליש מתקיימים מהכנסה של פחות מדולר ליום . למרות התקדמותן של מדינות רבות וצמצום העוני .לרבים הסבל היא שיגרה. בלי מזון מחסה, תברואה, מים, שירותי בריאות, תזונה לקויה, אינם יודעים קרוא וכתוב, חיים באזורים שהסביבה בהם רעילה. חיים אלה אינם גזרת גורל, יש הישגיים ראויים לציין בכמה אזורים שצמצמו את הפער, ובצד העוני מצויים כיסים של צמיחה .
מדוע מועט הפיתוח – השונות הבולטת בין מדינות הדרום היא שהפיתוח המועט נודע משילוב של גורמים במדינות מתפתחות ויסודו ביחסיהן עם מדינות הצפון – הפיתוח המועט ברוב מדינות מתפתחות לצד היחלצות של אחרות מהפיגור .
מדוע מועט הפיתוח - התיאוריה הקלאסית של פיתוח כלכלי :
המאפיינים הפנימיים של מדינות הדרום הם המציבים את המחסומים העיקריים לפיתוח, כדי להתגבר על מחסומים אלה המליצו שהמדינות העשירות יספקו "מרכיבים חסרים" שונים של פיתוח. שיצטבר די הון לעידוד צמיחה כלכלית טובות ההנאה ממנה .
התיאוריה המדינית / תיאורית מדינית של שליטה ותלות :
תיאוריה התלות גורסת כי מדינות מעוטות פיתוח מנוצלות משום שהקפיטליזם הגלובלי יוצר תלות בינן לבין המדינות העשירות הקובעות כללים לסחר וייצור .
היחסים בין מדינות קפיטליסטית מתקדמות במרכז הכלכלה הפוליטית העולמית לבין מדינות מתפתחות בשוליה הם- יחסי ניצול. מדינות התלויות באחרות פגיעות לחדירת כוחות מבחוץ – השקעות זכות. תורת השוניות- קיומם של שני מגזרים כלכליים וחברתיים נפרדים הפועלים זה בצד זה. מגזר כפר עני מוזנח, הפועל לצד מגזר עירוני מתפתח אך יש מעט מאוד פעולות גומלין בין השניים . תיאורית המע' העולמית – מדגישים את הרמה המבנית של ניתוח קשיי הפיתוח של מדינות הדרום שותפים לדעתם של תיאורטיקנים תיאורית התלות. שהעולם מתחלק למרכז ולפריפריה. מייחסת חשיבות רבה לסוגיית השתבצותן של מדינות בחלוקת העבודה הבינ"ל.
התיאוריה הנאוקלסית של פיתוח -תמכו בצמצום ההתערבות הממשלתית בחיים הכלכליים של הדרום . השיגי המדינות המתועשות מקרוב והשווקים החדשים מרמזים שקידמה כלכלית היא בהישג ידן של מדינות הדרום אך התיאוריה הנאוקלסית אינה יכולה להסביר את הפער בן המדינות .

פיתוח מהו? מצבם של רבים בדרום השתפר, אכן הצטמצם האי שיוון האנושי בן הצפון לדרום, גם שהפער הכלכלי התרחב. עוני הוא יותר מהכנסה נמוכה, עוני פחת במובנים מסוימים, הדרום התקדם, תוחלת החיים גבוהה יותר והתמותה פחתה.
צרכים אנושיים בסיסים- תזונה מספקת, מים ראויים לשתיה, ביגוד ומחסה מינימלים, ידיעת קרוא וכתוב, תברואה, שירותי בריאות, תעסוקה וכבוד.
רמת הפיתוח הגבוה ביותר היא במדינות הצפון, שם גם השפע הכלכלי גבוה. איכות החיים הנמוכה ביותר היא במדינות הדרום, שם התפוקה הכלכלית נמוכה באורח ניכר .
הפער הכלכלי בין הצפון לדרום ממשיך להתרחב. הבדלים פוליטיים, כלכלים וחברתיים עצומים מפרידים בין הדרום והצפון, הם מלמדים שהדרום הוא חלש, פגיע וחסר בטחון, תולדה של מאפיינים פנימיים וחיצוניים.

הריאליסטים טוענים שעוצמה ועושר הם המניעים העיקריים של מדינות והם ממומשים במיומנות צבאית וכלכלית. אסטרטגיות שנועדו להרות עוצמה ושגשוג ממשיכות לעמוד בראש סדר העדיפות של מעצבי מדיניות החוץ בדרום. יעדים של עושר, אוכלוסיה והגנה מפני אי יציבות פנימית הם ראשונים במעלה. המדינות שצמחו אחרי מלחמת העולם השנייה נאבקו למצוא גישה שתקנה להם עוצמה ושגשוג שחסרו להן, היו נחושות לנקוט עמדה ניטרלית במלחמה הקרה.

רכישת נשק- לנוכח סכסוכים אין סופיים מבית ומבחוץ מדינות הדרום הצטרפו למרוץ לרכישת נשק מודרני, נטל ההוצאות הצבאיות הוא הכבד ביותר, המדינות יכולתן לשאת בו היא קטנה. ההוצאות הצבאיות בד"כ גבוהות יותר מהוצאות לחינוך ובריאות. מדינות מרוששות המתמודדות עם סכסוכים אתניים, דתיים או שבטים מוכנות לוותר על הוצאות לפיתוח כלכלי על מנת לרכוש נשק.

החתירה לעושר- התת- פיתוח עומד ברוב המדינות המתפתחות ביסוד חתירתן להגדיל את עושרן, היחלצות ממעמד של תלות ושקידה על פיתוח תעשייתי. מדינות נוקטות מדיניות של תיעוש מחליף יבוא= נועדה לעודד יזמים מקומיים ליצר מוצרים מיובאים , ממשלות החלו לגלולת מעורבות. מדינות הדרום הפכו לספקיות של חומרי גלם וליצרניות של מוזרים זמינים. אך לא כל המשקים בדרום מסוגלים לעמוד בתחרות בשוק הגלובלי.

כדי לעודד צמיחה באמצעות הסכמים כלכלים אזוריים החלה הכלכלה העולמית להתחלק לשלושה גושי סחר – אחד באירופה, שני באמריקות, ושלישי במזרח אסיה. באירופה נוצר האיחוד האירופי- אזור סחר אחד גדול, בוטלו מכסי המגן בין המדינות החברות.
סיוע חוץ- במענקים, הלוואות, שיתוף ידע, צבאי- להשגת יעדים ביטחוניים, המדינות המקבלות סיוע מקבלות דרישות שהן תנאי לקבל סיוע .

אין ספק שיחסים בין המדינות המפותחות והמתפתחות בעולם ימשיכו להשתנות אך לא ברור עדיין כיצד יתכן שיתוף פעולה או נטייה לעבר מדיניות חוץ בדלנית .


סיכום הספר: מדינת הלאום :
• המסגרת המדינית היא עתיקת יומין ועברה גלגולים רבים במהלך ההיסטוריה . תוצאתה הייתה המדינה הטריטוריאלית , המבוססת על הצורך לקיים סדר פנימי בחברה ולספק לתושביה ביטחון חיצוני .

• ברעיון הריבונות , שלפיו לכל שלטון סמכות אבסולוטית בשטחו . זהו הבסיס לצמיחה של המונרכיה האבסולוטית .

• ההכרה ברעיון הריבונות הביאה לשינוי ביחסי החוץ . השמדת המדינה אינה לגיטימית , התערבות בענייניה הפנימיים של מדינה זרה נחשבת פסולה .

• העיקרון הרפובליקני לפיו, המדינה היא נחלת כל אזרחיה .

• התפיסה הרפובליקנית , שאיתה צמח גם רעיון הלאומיות ,שינתה את המשטר הפנימי במדינה, השפיעה על דפוסי הפעילות בזירה הבין-לאומית .היכולת לגייס את מכלול עוצמתה של המדינה למטרות צבאיות , שינוי את מבנה המערכת הבין-לאומית .

• שלוש גישות המסבירות את צמיחת מדינת הלאום:
1.השפעות המודרניזציה,
2.הגורם הרציונאלי- ההכרה ביכולתו וזכותו של האדם לשלוט בגורלו- זכות שהועברה לרמת הקולקטיב.
3.הצורך של המדינה המודרנית לגייס את ההמון.

• צירופים בין מדינה ולאום: תנועות לאומיות השואפות להקים מדינה , לאום מחולק בין מספר מדינות, מדינות דו-לאומיות או רב לאומיות, מדינות לאום "טהורות" ומדינות רב אתניות.

• יעדי מדיניות החוץ ניתן לחלק לשלוש קטגוריות:
1. ערכי יסוד כמו שימור עצמי והומוגניות פנימית .
2. יעדים לטווח בינוני כמו הגדלת הרווחה הכלכלית.
3. מטרות לטווח ארוך - שאיפותיה של המדינה באשר לסדר העולמי הרצוי מבחינתה.

• ניתן להבחין בשלושה סוגים של סכסוכים ברמה הבין-לאומית,שבהם מעורבת מדינת הלאום:
1. סכסוכים בין מדינתיים הנוגעים בנושאים כמו אידיאולוגיה, ביטחון או טריטוריה.
2. סכסוכים לאומיים בין קבוצות בתוך אותה המדינה
3. סכסוכים מורכבים המשלבים את שני הראשונים .

• הסכסוכים הפנמיים בתוך מדינות הלאום הפכו לגורם המסכן את היציבות הבין-לאומית גישות להתמודדות עמם:
1.מיזוג הקבוצות ויצירת חברה אחידה
2.יצירת מערך של הסדרים בין קהילתיים במדינה
3.היפרדות והקמת מדינות נפרדות לקבוצות השונות.

• תהליכי מיזוג בין מדינות. הדיון בתהליכים כולל ארבע גישות:
1. הגישה הפלורליסטית- מגדירה מיזוג בין לאומי כמסגרת שבה פעילות גומלין בין מדינות מקרבת אותן, עד שהפעלת אלימות נתפסת כמעשה לא קביל.
2. הגישה הפדראלית- מחייבת שינויים מבניים.
3. הגישה הפונקציונרית- רואה בארגון המדיני את המקור לאלימות, ולכן ממליצה על החלשתו באמצעות כינון ארגונים על-לאומיים .
4. הגישה הניאו-פונקציונאלית- גורסת כי כדי להשיג אינטגרציה יש להתחיל בשיתוף פעולה בתחומים לא פוליטיים ומהם להתקדם .

• סדר בינ"ל הוא תוצאת ויסות העוצמה במערכת הבינ"ל. שלושה סוגי ויסות:
1. מאזן כוחות
2. מסגרת של ביטחון קיבוצי
3.הקמת ממשל-על.

• היחסים בין היחידות הפוליטיות המרכיבות את המערכת הגלובלית הוגדרו כיחסים בין לאומים . כינוי זה אינו מדויק מאחר והכוונה ליחסים בין מדינות ולא רק יחסים בין לאומיים. המדינה מזוהה במדינה רבה עם הזכות הבלעדית להפעיל כוח צבאי כדי להשיג סדר פנימי ומטרות של מדיניות חוץ, הירידה בחשיבות הכוח הצבאי והעלייה בחשיבות הכוח הכלכלי תרמו לירידה במעמדה הפוליטי של המדינה .מדינת הלאום היא עדיין השחקן המרכזי במערכת. בעתיד תמשיך המדינה להיות הגוף היחיד אשר יורשה להשתמש בכוח פיזי להשגת מטרותיו. הביטחון הפיזי יוסיף לעמוד בראש מעייניו של האזרח ,ומשום כך הוא ימשיך לוותר על ערכים מופשטים כמו שלום עולמי וצדק חברתי למען שמירת ביטחונו ורכושו, כיום אנו עדים דווקא לחיזוק הדרישות להכרה בזכויות לאומיות במסגרת מדינתית. במקביל לשאיפה למיזוג כלכלי, מתחזקת הנטייה להקים מדינות לאום אתניות ולפרק מדינות רב-לאומיות גדולות למדינות הומוגניות מבחינה לאומית . לרעיון ההגדרה העצמית יש עדיין חיוניות כה רבה, עד שהוא מאיים להאפיל על כוחות המיזוג (האינטגרציה) הבין לאומיים. רק למסגרות חלופיות שתוכלנה לספק לאדם ביטחון וזהות היסטורית , יש סיכוי להחליף בעתיד את מדינת הלאום .

יחידה 6 - ארגונים בין ממשלתיים :
תולדות הפוליטיקה העולמית היו בעיקרה תולדה של קשרי גומלין בין מדינות.
אינטרסים של מדינות, יכולתן ויעדיהן – מעצבים משמעותית את הפוליטיקה העולמית .
עניני העולם נתונים במידה רבה להשפעתם של ארגונים החוצים גבולות לאומיים – ארגונים בינ"ל וארגונים אזוריים ממלאים תפקידם עצמאיים והם מוכיחים כי יש להם השפעה גלובלית.

שני סוגים של ארגונים בינ"ל :
ארגונים בין ממשלתיים – ארגונים שמדינות חברות בהם, מוסדות שכוננו ממשלות ויש לממשלות סמכות להחליט החלטות קיבוציות על מנת לטפל בבעיות שעל סדר היום.
לא קל לזהות ארגונים בינ"ל ולהעריכם , ארגונים בין ממשלתיים מוגדרים גם ע"י זה שחבריהם מדינות וגם ע"י יסוד קביעותם ונוהליהם המוסדיים, ארגונים בין ממשלתיים מתכנסים במועדים די סדירים, יש להם נהלים מסודרים ומפורטים לקבלת החלטות, מזכירות קבועה או מטה ראשי. עוסקים במגוון מצומצם של פעילויות. שתכליתן בד"כ, כלכלית חברתית, כמו ניהול סחר, תחבורה וסוגים שונים של שיתוף פעולה, במובן זה ארגונים בין ממשלתיים הם סוכנים של תלות גומלין.
ארגונים לא ממשלתיים – ארגוניים שחבריהם בהם יחידים וקבוצות פרטיות המטפלים יחד בבעיות בינ"ל ולהם מעמד מייעץ באו"ם .
ארגונים לא ממשלתיים שונים מאוד אחד מהשני, טווח עיסוקם מקיף כלפן של פעילות פוליטית חברתית וכלכלית ( כמו: שרותי בריאות, לשון, היסטורי, תרבות, חוק, אתיקה, ביטחון והגנה). ארגונים לא ממשלתיים רבים מקיימים רשימת פעילות גומלין עם ארגונים בין ממשלתיים . השותפות מאפשר להם לפעול יחד למען תוכניות וקווי פעולה משותפים .
אף שארגונים לא ממשלתיים מפוזרים מבחינה ג"ג- הם פעילים יותר בדמוקרטיות התעשייתיות שבצפון . משום שמע' פוליטית פתוחות שיש בין פלורליזם חברתי נוטות יותר לאפשר לאזרחיהן להשתתף בארגוניים .

גידול במס' הארגונים העל-לאומיים יצר רשת מורכבת של חברויות חופפות המקיפות את כל מגוון הסוגיות הגלובליות: סחר, הגנה, פירוק חימוש, פיתוח כלכלי, חקלאות, ובריאות, תרבות, זכויות האדם, סמים, תיירות, עבודה, חינוך, איכות הסביבה, פשע, סיוע הומניטרי, מדע, גלובליזציה, הגירה ופליטים.
רוב הארגונים העל לאומיים שפועלים כיום- אינם ממשלתיים. ישנה שונות רבה בין האירגונים.

האומות המאוחדות :
הארגון הבינ"ל הידוע ביותר, עם חברותן נמנות כמעט כל המדינות העצמאיות. החברות באו"ם היא כמעט כללית, זהו ארגון רב תכליתי.
יעדיו הם : - לשמור על השלום והביטחון בעולם .
- לפתח יחסי ידידות, על יסוד כיבוד עקרון זכויות שוות והגדרה עצמית .
- להשיג שיתוף פעולה בינ"ל בפתרון בעיות לאומיות, כלכליות, חברתיות, תרבותיות, הומניטריות.
- לשמש מרכז להצלחת תיאום בפעולות האומות למען השגת מטרות משותפות .
שלום וביטחון עמדו בראש מעיניהם של האחראים לכינון האו"ם והארגון שקדם לו- חבר הלאומיים. האמונה הליברלית שמלחמה אינה בלתי נמנעת, ושאפשר למנוע באמצעות תיקון המדדים ההרסניים המעודדים אותה – שימשה מקור השראה לשני הניסיונות.
הגידול במס' החברות באו"ם הפחית את יכולתו לנקוט פעולה מתואמת . ככל שגדל מס' החברות בארגון כך פוחתת ההומוגניות שבו. קבלת החלטות בהסכמה כללית= ההחלטה על סמך מניין קולות בלי ציון של עמדה רשמית, כדי להשיג הסכמה בלי לעורר ביקורת מצד מתנגדים.
האו"ם מסתייע ברבים מהארגונים הלא ממשלתיים הוא עוזר לממן ושאינם כפופים לו רשמית. האו"ם כיום אינו ארגון אחד אלא אוסף של ועדות, לשכות, מועצות, נציגויות, מרכזים, משרדים וסוכנויות.
מדינות עשירות ומתקדמות ניצלו את האו"ם כדי לקדם את יעדי מדיניות החוץ שלהן.
האו"ם ימשיך למלא תפקיד פעיל בתחום הפיתוח החברתי, הכלכלי והשלום וביטחון
הסיכויים שהאו"ם יבטיח שלום – אינם ברורים, האו"ם מצופה למלא את צריכן של 185 מדינות.

האיחוד האירופי (ארגון בין ממשלתי אזורי)
ארגונים בין ממשלתיים מנוהלים בידי מדינות והדבר מגדיל מאוד את יכולתם של הארגונים
להתעלות בעת התחרות בין מדינות ולנסות להשיג את יעדיהם.
ארגונים בין-ממשלתיים אינם יכולים לפעול על דעת עצמם (באורח עצמאי). כך פוחתים הסיכויים לשיתוף פעולה, מדינות מתנגדות לצעדים ארגוניים המסכנים את האינטרסים שלהן .
שיתוף פעולה בין מדינות חזקות- אפשרי ע"י ארגונים בינ"ל לדוגמא- האיחוד האירופאי.
הנציגות האירופאית היא הזרועה מבצעת של האיחוד.
לאיחוד יש סמכות לקבל החלטות מסיימות שיאחדו את חברותיו במובן זה הוא
"ארגון על לאומי"- כלומר זהו ארגון הנמצא מעל למדינות .
המונח ריבונות בצוותא ממיטיב לבטא את מהותה של האיחוד האירופי .
ריבונות בצוותא= סמכות חוקית שמעניקות מדינות החברות בארגונים בין ממשלתיים לקבל החלטות משותפות הנוגעות להיבטים מוגדרים של מדיניות ציבורית, סמכות שהייתה קודם בידי ממשלה ריבונית. איגוד סחר החופשי האירופי נועד כדי ליצור " שוק משותף" אירופי אחד.
איחוד מכסים, הסיר מחסומי העברות כסף ומוצרים .

יחידה 7 : שחקנים לא ממשלתיים על במת העולם
הארגונים הלא ממשלתיים הם שחקנים בינ"ל פרטיים שחבריהם אינם מדינות אלא מתנדבים המכוננים ארגונים לקידום האידיאלים והאינטרסים המשותפים שלהם.
באמצעות השפעה על מדינות ממשלות וארגונים בין ממשלתיים, מטפלים בבעיות גלובלית רבות כמו- פירוק, חימוש, פשע, איכות הסביבה, הפרת זכויות.
הם מורכבים מקבוצות מיעוט דתיות או גזעיות- שתביעותיהן מערערות על השליטה הריבונית במדינות חלשות, הן מובילים לנפילתן במקרים רבים. הם ישויות שאינן מדינות.
לחצם הפוליטי להיענות לתביעותיהם מעורר את הפולמוס הרב ביותר ברחבי העולם,פעולתם הולכת וגוברת.

נבחן 4 שחקנים שאינם מדינות ובולטים מבחינה פוליטית :
- קבוצות אתנו פוליטיות
- תנועות דתיות
- ארגוני טרור
- תאגידים רב לאומיים

קבוצות מיעוט הפעילות בתחום הפוליטי: לאומנים אתנו פוליטיים ועמים ילודים בעולם הרביעי :
לאומיות, לאום ואתניות :
לאומיות ולאום הם גורמים תרבותיים רבי עוצמה המגדירים את הנאמנויות והזדהויות הבסיסית של אנשים רבים, המשפיעות על אופן פעולתן של מדינות.
נאמנותם נתונה לקבוצות המיעוט הפעילות מהבחינה הפוליטית ושדעותיה הן הקרובות ביותר לדעותיהם .
קבוצות אתנו-פוליטיות- לחבריהן שפה, לאום, מסירות, רואים עצמם כבני לאום ואח"כ כבני המדינה .
אתניות- תופעה הקשורה במגע בין קבוצות עדתיות, תרבותיות ולשוניות המתאפיינת בדעות קדומות והפליה חברתית. בעלי רגשות גאווה בקבוצה אליה משתייכים צורת השתייכות והזהות .
הכרה בחשיבותה של לאומית אתנית- מדינות רבות הן חברות מפולגות, מורכבות ממגוון של קבוצות הפעילות מבחינה פוליטית, חותרות לעצמאות, אוטונומיה אזורית ולהשפעה רבה- על המדינות החברתית ומדינות חוץ .
ליחסים בין קבוצות אתניות חשיבות רבה, מתקיימים בד"כ שיש להם זהות – מוצא משותף.

עולם רביעי- מונח שמשמש לביטוי ההכרה בכך שבני לאומים שונים שוכנים במדינות המכונות מאוחדות, הם היו הראשונים בשטחן, מסרבים לקבל את השלטון, שואפים לכונן מדינה חדשה לעצמם. ה"עניות שבעניות" מבין המדינות מעוטות הפיתוח .הם חשים נרדפים, נמנעת מהם השתתפות פוליטית מלאה, חשים כי פרנסתם, אדמותיהם ותרבותם נתונים בסכנה .
תנועות שחרור בעולם הרביעי פעילות בארצות רבות ברחבי העולם, גובר החיכוך ויש סיכוי להתלקחותה של מלחמה בין העמים הילידים.לאומנים שהתעוררו משיבים עתה מלחמה במחאה על העוול, הסבל והפגיעה בזכויותיהם כל קבוצות בני העמים הילידים נחושים בדעתם לקרוע מדינות ואפילו לנקוט אלימות למען ההשפעה.
רוב התנועות מחויבות להשיג אוטונומיה במסגרת המדינה ולא ריבונות, הן מבקשות להגדיל את כוחן הייצוגי כדי להשפיע, מיעוטים נוטים לנקוט צעדים שקטים של תנועות חברתיות, הם מגייסים את תמיכתם של ארגונים לא ממשלתיים וארגונים בין ממשלתיים ללחוץ על מדינות להכיר בתביעותיהם ולהגן על חירות האזרח וזכויותיו. חלקם השיגו במשא ומתן הסדרים שכתוצאה מהן הסכימה המדינה לאזול לבני העמים כוח פוליטי.
האצלה= העברות סמכויות פוליטיות לקבוצות לאומיות ועמים ילידים.

יריבים אתנו-פוליטיים של המדינה : לא ניתן לאפיין את כולם משום שהם שונים זה מזה . קשה להבחין בין עמים ילידים ומיעוטים לאומים . הדרך הטובה להבחין בניהם בכל זאת היא דרך לשונית. חלוקות אתני לשונית.
חוץ משפה ותנועות אלה מבוססות על צירופים רבים של מכוונת דתיות, וגזעיות.
מאפיין אחד של תנועות אתני פוליטית- רובן חוצות את הגבולות המפרידים בין מדינות ראשיות .הם מפוזרים בתוך מדינות ומחוץ להן ויוצרים תחומים תרבותיים על לאומיים , יש להם מורשת אינטלקטואלית, הערכים שלהם הם אידיאלים אחרים .
התנגשות תרבויות- עימות בין התרבויות העיקריות בעולם, שיוביל לאנרכיה וללוחמה .

התפוררות לאומית ואי-יציבות גלובלית :
האקטיביזם הפוליטי בעולם הרביעי גרם להחלשות סמכות המדינה לשבירת האחדות הטריטוריאלית של מדינות קיימות .
כאשר הזהות בני האדם עם תרבות הלאום שלהם עמוקה יותר מהזהות עם ארצם .
אפשר לצפות התקוממות בדלנית של עמים הנאבקים למען הגדרה עצמית ולחתירה לממשל עצמי . גזענות ואי סובלנות יכולה להוליד עידן חדש של טרור שבטי ומלחמה.
יריבות בין קבוצות אתניות היא תופעה מתקופת המקרא שנוצרה בגלל מחלוקת בין קבוצות במדינות רב אתניות והטרטגניית מבחינה תרבותית.
לפי מחקר, מיעוט בסיכון יותר משלוש מאות קבוצות אתני פוליטיות שביקשו להתמודד עם הפליה היו מעורבות במאבקים רציניים , אלימים.
אתנוצנטריות= אמונתו של אדם שלאומיות מאוחדת היא עליונה, והאחרים הם משניים ונחותים .
האתנוצנטריות הפנימית שביסוד הלאומית האתנית מולידה סכסוך אתני, לאומנים ועמים אתנוצנטרים נוטים לדחות פיוס ופשרה עם עמים אחרים .

תנועות דתיות :
דת נחשבת כוח מניע טבעי לאחדות והרמוניה . ארגונים פעילים פולטים המבססים על אמונות דתיות עמוקות . דת היא מערכת רעיונות משותפת לקבוצה. מושא נאמנות וכללי התנהגות שלפיהם הם יכולים לשפוט את מעשיהם שיפוט מוסרי .
הדתות העיקרית בעולם נבדלות זו מזו בתורות ובנאמנות הדתיות שהן מאמצות, בגודל הקהל שלהן ובמקומות ג"ג, במידת מעורבותן ובמאמצים פולטים לכוון את היחב"ל.
חסידי רוב הדתות סבורים שעל דתם להיות אוניברסאלית- מקובלת על כל בני האדם, כדי לאשש את אמונתם בעליונות הטבעית, דתות רבות פועלות לשכנוע לא מאמינים להצטרף, עורכים מסעי צלב, ולעיתים אף מושגת הפרת הדת באמצעות מאבק פיזי.
ישנו קשר סידרתי בין פעולותיהן של תנועות דתיות ופריצתם של סכסוכים פולטים ואלימות . אך למרות נטייתם להכפיף את אמונתם על מדינה תנועות דתיות בד"כ פצפסטית והומניטרית מתנגדות לאלימות .אך הן מקור למתיחות בינא"ל .
מנהיגי תנועות דתיות קיצוניות משוכנעים שיש להעניש את מי שאינו שותף לאמונתם ושפשרה אינה תספיק .

מעורבות התנועות הדתיות בפוליטיקה :
1. הן לוחמניות רואות בשלטון כמושחת משום שהוא חילוני.
2. תופסות מקום ברמה מקומית ועוסקות בחינוך .
3. דוגלות בסגירת, דוחקות לשוליים את כל הדעות הסותרות סדר פוליטי וחברתי.
4. מוכנות לנקוט אמצעי כפייה כדי להשיג את תכליתן.


תנועות נוטות לעודד עוד סוגים של פעילות בינ"ל:/ פעולות לוחמניות שדתות נוטות לעורר:
• אירדנטיות – ניסיון של דת/ קבוצה אתנית דומיננטית לתבוע בחזרה טריטוריה באזור שבו החזיקה בעבר .
• פרשיה/ היפרדות – ניסיון של מיעוט דתי להתנתק ממדינה .
• הגירה – יציאתם של מיעוטים דתיים מארצם כדי להינצל מרדיפות .
• פזורות – קהילות החיות מחוץ לארצן שומרים על קשרים כלכלים פולטים ורגישים .
• טרור בינ"ל – תמיכה קיצונית בבני אותה דת .

תנועות דתיות לא רק מפלגות בני אדם אלא גם מפלגות מדינות . הן קוראות תיגר על סמכות המדינה התוצאה האפשרית היא שבמשך הזמן/בעתיד ייווצרו 500 מדינות מתוך 200 שקיימות היום . מדובר במדינה מסוג חדש משהו דמוי "חברת אם" – הממשלה המרכזית היא קליפה והכוח במחוזות.
מדינות רבות תומכות בדתות מסוימות ובו בזמן מדכאות דתות מיעוט .

ארגוני טרור בינ"ל :
קבוצות טרור שפעילותם מגבירות את המתחים הבינ"ל ומערערות את סמכותה של המדינה וכוחה. קשה להגדיר קבוצות טרור משום שמניעיהן שונים זה מזה, בשיטות פעולותיהן ובהרכב חבריהן. אך ישנם גם קווי דמיון .
טרור- ניסיון לקדם מטרות פוליטיות באמצעות איום באלימות את שימוש בטרור לרוב נגד ממשלות. מעשי פשע ואיומים המכוונים נגד שחקן במטרה לעורר פחד כדי שהשחקן ייענה לתביעות הטרוריסטים .כיום הטרור הוא אסטרטגיה שנוקטת קבוצה מגוונת של תנועות .
התנועות הדתיות, אתניות או פוליטיות הנוקטים פעולות טרור כיום מבקשים להשיג את היתרונות שקבוצת הרוב נהנית מהם ולנקום .
קבוצות טרור שואפת לחירות פוליטית, עצמאית ומעמד של מדינה .
טרוריסטים מכונים "חסרי הבית הבינ"ל" שמטרתם להשיג טריטוריה שיוכלו לשלוט בה .

טרור מדינתי - פעולת של ממשלה נגד בני אדם היושבים בגבולה. שימוש בצבא ומשטרה כדי לשלוט באמצעות פחד ואיום בקבוצת אונ' מסוימות בתוך גבולות המדינה .
טרור בחסות המדינה - סיוע רשמי, הכשרה וחימוש שהמדינה מעניקה לקבוצת טרור כדי להשיג את יעדי מדינות החוץ שלה .

תאגידים רב לאומיים :
תאגידים רב לאומיים - מיזמים עסקים המאורגנים בחברה אחת, מקיימים פעולות בחברה אחרת, צומחים כתוצאה מהשקעות ישירות בארצות החוץ.
חברות פרטיות שמרכזן במדינה אחת ומשקיעות ופועלות בהרחבה בארץ אחרת .
התפשטות התאגידים הרב לאומיים הסתייעה בבנקים בינ"ל ושהכנסותיהם ונכסיהם מקורם בעסקאות פיננסיות במשק הבינ"ל , בנקאות בינ"ל היא עסק רווחי מאוד.
השקעות אלא משמשת פתח לסחר בינ"ל ולחדירת מדינה אחת למשק של מדינה אחרת וכך הן מפחיתות את חשיבות הגבולות הבינ"ל . תאגיד בינ"ל מודרני מקיים רשת רחבה של סניפים מעבר לים, כדי לתאם את הייצור ושווק בעולם . התרחבות מעבר לים היא ביסוד תמרון הגנה, שנועד להקדים מתחרים מבחוץ וכך לשמור על הכושר התחרותי .
השקעות חוץ ישירות = בעלות על נכסים במדינה אחת בידו תושבים ממדינה אחרת במטרה לשלוט בנכסים אלה .השפעות של תאגידים רב לאומיים על מדינות האם ועל מדינות המארחות: תאגידים רבים משתמשים בכוחם במחיר פגיעה קשה במדינת האם שלהם .
העברת מתקנים לחו"ל כדי להתחמק מתביעות האיגודים להעלאת שכר, ייצוא היצור ממדינות מתפתחות למדינות מפגרות - שם כוח העבודה זול והאיגודים חלשים או שאינם קיימים .
אחרים טוענים שתאגידים מסייעים לצמצם את גירעון התשלומים ויוצרים הזדמנויות תעסוקה, מעודדים תחרות ומפחיתים את הפער בשכר.
תאגידים מסוגלים לקדם התפתחות באותה המידה לבלום אותה .

פוליטיקה ותאגידים רב-לאומיים- התערבותם של תאגידים רב לאומיים בעניינים פולטים של מדינות האם, מעוררת דאגה בעניין תפקידם – מעורבותם בפוליטיקה, שם הם מנסים לנקוט מדיניות סחר והשקעות ליברלית יותר שתקדים את רוב פעילותם . ממשלות השתמשו לפעמים בתאגידים ככלי למימוש אסטרטגיות מדינות החוץ שלהן.היו מקרים בהן התאגידים גרמו למבוכה במדינות האם .
תאגידים מנסים לשדל את ממשלות האם שלהן לנקוט מדיניות המצדדת בהם במחלוקות עם ממשלות מארחות .תאגידים פעלו לפעמים בניגוד למדיניות מדינת האם שלהן ובהתאם למדיניות מדינה אחרת.

השפעתם של תאגידים רב-לאומיים-מקבלים החלטות של מנהיגים פולטים אין שליטה עליהן קשה לזהות מהם האינטרסים של התאגידים. תאורטיקנים המצדדים בסחר חופשי שהכלכלה הפוליטית החדשה מסכנת את האינטרסים שלהם . יש הסוברים כי התאגידים יחלצו את האנושות מעוני ואחרים סבורים שהתאגידים עושים את מה שטוב בעיניהם הם אימפריות קטנות המנצלות הכל לטובתם .
תאגידים רב לאומיים הן עובדת חיים – הם שחקנים קבועים בעלי השפעה רבה . השווקים הגבירו את כוחם המבני של בעלי ההון וצמצמו את האפשרויות הפעולה הפתוחות בפני הממשלות .

שחקנים שאינם מדינות וחנק המדינה :
תנועות אתנו פוליטיות, קבוצות דתיות וארגוני טרור בינ"ל יחד עם ארגונים בינ"ל ותאגידים רב לאומיים המחלישים את סמכות המדינה . הם קוראים תיגר על עמודי התווך המוסדיים שמע' המדינה בנויה עליהם .חלף עידן שליטת המדינה, מדינות עדיין מחזיקות וכמעט מונופול על השימוש בכוח וכפייה במע' הבינ"ל הן ממשיכות לעצב את קשרי הגומלין העל לאומיים של שחקנים שאינן מדינות.
טרם הגיע הזמן לזנוח את ההתמדות במדינה בפוליטיקה הבינ"ל .
אך תהיה זאת טעות להפריז בכוחה של המדינה כגורם מכריע בגורל העולם.

סיכום מושגי יסוד ביחסים בינלאומיים - פרקים 3-7 האוניברסיטה הפתוחה - יש לכם שאילתא ? צרו קשר