סיכום מושגי יסוד ביחסים בינלאומיים - פרקים 3-7 האוניברסיטה הפתוחה

פרק 3- איך מדינות מקבלות החלטות, מדיניות החוץ:

אנו מדגישים את התהליכים שמדינות נוקטות כדי לקבל החלטות בתחום מדיניות החוץ שמטרתן להתמודד עם אתגרים מחוצה להן , המדינות דורשות תשומת לב משום שהמשפט הבינ"ל מקנה להן מעמד כמחזיקות יכולת כלכלית / צבאית ומעניק להן זכות חוקית להשתמש בכוח .

צמיחת מערכת המדינות המודרנית :
המדינות קיבלו זכויות חוקיות, טריטוריה, חיפשה לנהל יחסי חוץ ולכרות בריתות, סמכות לנהל ולכוון כל צורת משטר שיבחרו . – ריבונות מדינה .
מדינה - ישות חוקית, אוכלוסייה קבועה, טריטוריה מוגדרת\ משטר המסוגל להטיל ריבונות.
אומה - אוסף בני אדם הרואים עצמם חברים באותה קבוצה אתנית לשונית או תרבותית .
מדינת לאום -חיבור בין מדינות טריטוריאליות לבין הזדהות פסיכולוגיות של בני אדם בתחומיהן.
מדינות חוץ -יעדים בחו"ל שנציגי מדינות חותרים אליהם, לערכים, אמצעים או כלים המשתמשים להשגתם.

הגורמים הבינ"ל והפנימיים הקובעים את התנהגות מדינות בתחום מדיניות החוץ :
מיקום גאואסטרטגי , עוצמה צבאית , יכולת כלכלית , שיטות שלטון .
כולם משתנים המשפיעים על התלות במדינות החוץ .
בשל השונות בין המדינות קשה להכליל גורם השפעה אחד או מס' גורמים .
המע' הבינ"ל יוצרת שתי רמות – רמת המדינה – מאפיינים פנימיים
רמה גלובלית/בינ"ל – יחב"ל שינויים שחלים במהלך הזמן .
שני תחומים נפרדים אלה הולכים ומתמזגים במה שקרוי מדיניות חוצה קווים .
השפעות בינ"ל או חיצוניות על מדיניות חוץ כוללת את כל הפעילות המתרחשות מחוץ לגבולות של מדינה , ומעצבות את החלטות פקדי הממשל שלה .
תוכן החוק הבינ"ל, בריתות צבאיות , הידרדרות איכות הסביבה בעולם , רמת השינוי בסחר העולמי, אלו גורמים המשפיעים לעיתים על החלטות של מקבלי ההחלטות .

השפעות פנימיות או "מקומיות" אלה הן הקיימות ברמת המדינה הן מוקד תשומת הלב בשוני בתכונות של מדינות – יכולת צבאיות , רמת התפתחות כלכלית, סוג משטר העשוי לגרום לשוני בהתנהגות מדינות בתחום מדינות החוץ .

גורמים המשפיעים על מדינות החוץ של מדינה :
גאופוליטיקה –
אחד מגורמי ההשפעה החשובים על התנהגות מדינה בתחום מדיניות חוץ הוא- מיקומה והמבנה הפיסי של שטחה.
קיומם של גבולות טבעיים – עשוי להשפיע על כוון החלטותיהם של מעצבי מדינות .
דוגמא : ארה"ב: אוקיינוסים מפרידים בינה לבין אירופה ואסיה ומשום כך שגשוגה, העדר שכנות חזקות מבחינה צבאית אפשרו לה להתפתח לענק תעשייתי :
רוב המדינות אינן מבודדות וגובלות זו בזו , ובכך שולל מהן את הברירה של אי מעורבות, במתחרש בעולם.(מדינות שכנות, מדינה אחת במתיחות מול מדינה אחרת, המדינה השכנה מעורבת באופן יחסי ).

ההיסטוריה שופעת דוגמאות להשוואת גיאוגרפיות על יעדי מדיניות החוץ של מדינות ולכן יש צורך בתיאוריה גיאופוליטית= האסכולה של המחשבה הריאלית והג"ג הפוליטית מדגישות את השפעתם של גורמים ג"ג על עוצמתה של מדינה והתנהגותה הבינ"ל .
שליטה בים גובשה עוצמה לאומית - דוגמא למחשבה גאפוליטית מדינות שקווי החוץ שלהן ארוכים- והיו בהן הרבה נמלים נהנו מיתרון תחרותי .
גם טופוגרפיה, גודל, אקלים, מרחק בן מדינות- אלא הם גורמים רבי עוצמה בקביעת מדיניות החוץ של מדינות יחידות .
גיאופוליטיקה היא היבט אחד בסביבה הגלובלית, העשוי להשפיע על מדינות החוץ .
שלוש תכונות פנימיות של מדינות המשפיעות על מדיניות החוץ שלהן :
- יכולת צבאית
- מאפיינים כלכליים
- סוגי משטר

יכולת צבאית : היכולת הפנימית של מדינה מעצבת את סולם העדיפויות שלה במדינות החוץ . = מוכנות של מדינה למלחמה משפיעה מאוד על השימוש שלה בכוח , אף שיתכן שכל המדינות חותרות ליעד דומה , והיכולת לממש אותו תשתנה בהתאם ליכולתה הצבאית. הואיל ויכולות צבאיות מצמצמות את "טווח הזהירות" של מדינה הן משמשות גורם בהחלטות מנהיגים בעיני בטחון לאומי .

מאפיינים כלכליים :
רמת התפתחות הכלכלית של מדינה משפיעה על יעדי מדיניות החוץ שהיא יכולה לחתור אליהם .ככל שמדינה מפותחת יותר מבחינה כלכלית כך גדלים הסיכויים שהיא תמלא תפקיד פעיל בכלכלה העולמית . למדינות עשירות יש אינטרסים החורגים הרבה מגבולותיהן ובד"כ יש בידם את האמצעים לשקוד ולהגן עליהם . לא במקרה מדינות הנהנות מיכולת תעשייתית וממערכות נרחבות בסחר בינ"ל נוטות להיות גם בעלות עוצמה צבאית בן השאר גם בגלל שעוצמה צבאית היא תוצר של יכולת כלכלית . רק המשקים התעשייתיים והמתוחכמים מבחינה מדעית ייצרו אמצעי לחימה גרעיניים. אף שמדינות מתקדמת מבחינה כלכלית פעילות יותר מבחינה גלובלית אין זה אומר שמצבן המיוחס מכתיב להן מדיניות חוץ "הרפתקנית" .דווקא למדינות עשירות יש הרבה מה להפסיד מהיוצרות שינויי מהפכני או אי יציבות גלובלית .מדינות אלה רואות בד"כ את המצב הקיים כמצב המשרת את האינטרסים שלהן וכתוצאה מכך הן מעצבות מדיניות כלכלית בינ"ל שנועדה להגן על מקומן הנחשק בצמרת המדרג העולמי .רמות של שפע ושגשוג משפיעות גם על מדיניות החוץ של מדינות "בתחתית" המדרג .יש מדינות נתמכות המגיבות על חולשתן הכלכלית בהיענות מתפרסת לרצונות המדינה החזקה בה הם תלויים. אחרות מורדות, ולעיתים מצליחות למרות עמדת המיקוח הנחותה לעמוד בפני ניסיון המעצמות הגדולות לשלוט בהתנהגותן .
על אף ההבדלים בין מדינות העולם רמות אלה לבדן אינן קובעות את מדיניות החוץ .

סוג משטר : המערכת הפוליטית .
סוג משטר מגביל החלטות חשובות. בניהם ההחלטה אם לאיים בשימוש בכוח ואם לממש איום זה .
כאן ההבחנה החשודה בן דמוקרטיה חוקתית (שלטון ייצוגי) ושלטון אנטרקטי (טוטליטארי).
מנהיגים לא יוכלו לשרוד זמן רב במערכת פוליטית דמוקרטית או במערכת אנטרקטית בלא תמיכה שלקבוצות אינטרס פוליטית פנימיות מאורגנות .
דעת קהל , קבוצות אינטרס, אמצעי תקשורת – ממלאים תפקיד חשוב בעיצוב מדיניות במערכת דמוקרטית. בניגוד למשטרים אוטוקרטים בהם מתקבלות ההחלטות ע"י קבוצות עילית מעטות בדלתיים סגורות . על אף שההעדפות הציבור מסייעת לעצב את מדיניות החוץ של מדינות דמוקרטית גם אליטיזם (=שלטון עילי) עושה זאת . לעיתים קרובות גם במשטר דמוקרטי ההחלטות, מתקבלות בידי עילית שולטת אחת- עינני משברים בינ"ל . הדגם המתחרה באליטיזם הוא הפלורליזם הרואה את תהליך עיצוב המדינות בתהליך הזורם כלפי מעלה – תופעה דמוקרטית ייחודית, נפוצה .

ביצוע מדיניות חוץ בדמוקרטית : גירויים פנימיים, לא רק אירועים בינ"ל – מקור למדיניות חוץ . גם מנהיגים בימינו מקבלים החלטות בתחום מדינות החוץ בשל צרכים פוליטיים פנימיים. למשל, במקרים של פעילות נועזות תוקפניות בחו"ל מכוונת להשפיע על תוצאות של בחירות בבית או להסיח את דעת הציבור מבעיות כלכליות – יש המכנים תופעה זו " תיאוריה של מלחמה לשם הסחה " .

יש הסברים כי חדירת הפוליטיקה הפנימית לעיצוב מדיניות החוץ היא חסרון של המערכת הדמוקרטית המערער על יכולת לטפל בהחלטות במשברים . דמוקרטית נחותות משום שהן פועלות מתוך דחף ולא משיקול דעת הן מגיבות באיטיות לסכנות חיצוניות ומגזימות בתגובתן.
לעומת זאת משטרים דיקטטוריים יכולים לקבל החלטות מהר ולהבטיח ציות , להיות עקבים במדיניות החוץ. המחיר: מדינות שאינן דמוקרטית פחות יעילות בפיתוח מדיניות חוץ חדשה .

התפשטות הדמוקרטיה ותוצאותיה : השפעת סוג המשטר על מדיניות החוץ גדלה בחשיבותה דמוקרטית צדו היכן שלא היו, במהלך השנים מדינות החליפו את משטריהן מדיקטטורי לדמוקרטי. משקיפים רבים ראן בגל זה קץ ההתפתחות האידיאולוגית של ההמון האנושי ולהחדרת הדמוקרטיה הליברלית לעולם כולו כתבנית המשטר הסופית . שינויים במוסדות פולטים פנימיים מקדמים שינויים במדינות החוץ .
התפתחותה של הדמוקרטיה עוררה ניאו ליברלים לנושא שיפתח שלום דמוקרטי – עולם שיותר ויותר דמוקרטית שולטות בו יהיה לעולם בטוח יותר . דמוקרטית פחות ששות אל הקרב מדיקטטורות , הדמוקרטית הליברלית הן כוחות "טבעיים" למען השלום. דמוקרטית מעורבות לא פחות במלחמת מדינות שאינן דמוקרטית טיבען כמעט ומעולם לא יזמו מלחמה אחת נגד השנייה . הן נוטות ליישב את המחלוקות ביניהן ולשאוף לכונן בריתות. לפיכך אם תימשך הדמוקרטיה להתפשט עשויה מגמה זו להיות בעלת חשיבות מכרעת לשמירה על שלום בינ"ל עתידי. דמוקרטית נוטות לתוקפנות בעתות משבר כלכלי ופנימי. היטלר עלה לשלטון כתוצאה מבחירות ועל כן עלינו לשאול – אם עולם של דמוקרטיות יהיה בהכרח עולם שוחר שלום. לסוג משטר נודעת השפעה חזקה על סוגי היעדים שמדינות מציבות לעצמן מחוץ לארצן .חירותם של אזרחים מגדילה החלטות מנהיגים ומשפיעה על דפוסי פעולות גומלין של דמוקרטית ליברליות .

השחקן האוניטרי וקבלת החלטות רציונאלית :
לפי ההשערה הריאליסטית , היעד הראשון במדינות החוץ של מדינות הוא להבטיח את קיומן
שיקולים אסטרטגים בענייניי ביטחון לאומי הם הגורמים הקובעים בהחלטות מעצבי מדינה .
מדיניות פנים , תהליך עיצוב מדיניות = משניים בחשיבותם .

--הריאליזם מדגיש שהסביבה הבינ"ל קובעת את פעולות המדינה .
עיצוב מדיניות חוץ ראשית – בסיגול המדינה ללחצים של מע' עולמית אנרכית .
כל המדינות והיחידים האחראים למדיניות החוץ שלהן מתמודדים עם בעיות הקיום הלאומי בדרכים דומות . לכן , כל מקבלי ההחלטות דומים בגישתם לעיצוב מדיניות החוץ :
(אם מקבל החלטות נוהג ברציונאליות , הציפה ישנן במוחו תהליך החלטה ואם הוא מכיר את מעשיו של מחדל ההחלטה הוא יכול להבין מדוע היא התקבלה)
משום שריאליסטים סבורים שיעדיהם של מנהיגים וגישתם תואמת להחלטות במדיניות חוץ אפשר לחקור תהליכי קבלת החלטות בכל מדינה כאילו הייתה שחקן אוניטרי (= יחידה הומוגנית יש בה רק חולקי דעות פנמיים חשובים מעטים, אם בכלל המשפיעים על החלטותיה) .
(בילארד) אין חשיבות למנהיגים המעודדים מדיניות חוץ, לסוג המשטר , למאפיינים החברתיים, תנאים כלכלים – פעולת מדינה היא פעולת הגומלין של פעולה של מדינה אחרת ולא של מה שמתרחש בה .
עיצוב מדיניות כבחירה רציונאלית :
תהליכי קבלת החלטות של שחקנים אוניטרים, הקובעים הגדרות של אינטרסים לאומים מתוארים בד"כ כרציונאלים .
רציונאליות/ בחירה רציונאלית – התנהגות החלטית, מכוונת למטרה, משתמש במיטב המידע הזמין , רצף פעולות של קבלת החלטות .
1. זיהוי בעיה והגדרתה .
2. בחירת היעד – מה רוצים להשיג
3. זיהוי חלופות – קווי פעולה אפשריים+ אומדן ועלויות
4. בחירה – חלופה אחת

מכשולים לבחירה רציונאלית :
ישנו קושי רב ללכת צעד אחר צעד בתהליך קבלת ההחלטות .
• ייתכן שעובדות יהיו מוטלות בספק, (שנויות במחלוקת, יתכן שקווי פעולה יתנגשו,
אמצעים גרועים יהיו היחידים שאפשרי להשתמש בהם, הבדלים בשיפוטים ערכיים,
יהיו יעדים המוצהרים לא יהיו מדויקים, פירושם שינוי למה שנכון ולמה שאפשר ולמה שטוב למדינה).

• למרות היתרונות שמבטיחה בחירה רציונאלית המכשולים למימושה רבים ,
מכשולים אנושיים – אינטליגנציה , יכולת, דרכים פסיכולוגיים .
מכשולים ארגוניים – יש צורך ב- הסכמה קבוצתית .

• מידע אינו זמין מספיק כדי להבחין במדויק בבעיות חדשות ,
רציונאליות מוגברת = הרעיון שהרבה גורמים אנושיים וארגוניים מגדילים את יכולתם של מקבלי ההחלטות לבחור בחלופה הטובה .

• מידע לא מדויק – ארגוניים בירוקרטים, מסננים, ממיינים ומארגנים מידע מחדש .

• קשה להחליט אילו יעדים מטיבים לשרת את האינטרס הלאומי.

• אי יכולתם של מקבלי ההחלטות לאסוף מידע במהירות ולעכלו מגבילה את יכולתם לקבל הכרעות משכילות .

• סדר היום של מקבלי ההחלטות עמוס ומלא, החיפוש רק לעיתים ממצה .
אין למנהיגים זמן לחשוב.

בסופו של דבר מנהיגים מקבלים את הסיכון, הם מסיימים את הערכתם בדרך כלל ברגע שמופיעה החלופה הנראית טובה יותר מאלו שכבר נבחנו במקום להפיק את המיטב . מעצבי מדינות בוחנים בתקווה את סיכוייהם של קווי פעולה החדשים, אך דבקים בקווי פעולה כשלים זמן רב מידי.לכן מעצבי מדינות נמנעים מפירושם חדשים לסביבה ונוטים לבחור יעדים מסורתיים ולפעול לפיהם, להגדיל את החיפוש אחר חלופות למס' קטן של חלופות מתונות ולבסוף ליטול סיכונים הכרוכים בעלויות נמוכות .
בכל זאת ניתן להניח למעצבי מדינות שואפים להתנהגות רציונאלית בקבלת החלטות .

הפוליטיקה הביורוקרטית בקבלת החלטות במדיניות חוץ :
בעולם של ימינו – היחסים הפוליטיים, הצבאיים, הכלכליים מחייבים הישענות על ארגונים גדולים. מנהיגים פונים לארגונים אלה על מנת לקבל עצה. משרד החוץ, משרד ההגנה, סוכנות הביון. ניהול בירוקראטי של יחסי חוץ אינו דבר מה חדש, משנעשתה הפוליטיקה התרחבה צמיחתם של ארגונים לניהול יחסי חוץ .
ביורוקרטיות= מגבירות יעילות ורציונאליות בכך שהן מטילות אחריות למטלות שונות על בני אדם. הן מגדירות כללים ונהלי פעולה תקניים המפרטים כיצד יש לבצע מטלות, הן נשענות על מערכת לתיעוד ואחסון, מחלקות סמכויות בין ארגונים כדי למנוע כפל מאמץ, מאפשרות את המותרות של עיסוק בתכנון עתידי שנועד לקבוע את הצרכים לטווח הארוך והאמצעים לסיפוקם . ראשי מדינות, בניגוד לכך, תפקידם מחייב למקד את תשומת הלב במשבר הנוכחי בירוקרטים יכולים לתת דעתם .
אפילו קיומם של ארגונים רבים יכול להיות יתרון, ריבוי ארגונים יביא למצב של ריבוי המלצות ובכך ידונו בכל החלופות .

מגבלות הארגון הבירוקרטי – תהליך עיצוב מדיניות מיצג כאידיאלי, הקביעות המוקדמת אומרות לנו איך צריכה להתרחש קבלת החלטה רציונאלית, הן אינן אומרות לנו איך היא מתרחשת .
אחת הדרכים שארגונים בירוקרטים גדולים תורמים לתהליכי קבלת החלטות היא המצאת נוהלי פעולה תקנים – שיטות קבועות שיש לנקוט בביצוע משימות.
פוליטיקה ממשלתית – קשורה לאופי הארגוני של עיצוב מדיניות חוץ בחברות מורכבות
"העמדה שאתה נוקט תלויה בכובע שאתה חובש".
שחקנים במשחק הפוליטיקה ערוכים לשמירה על הביטחון הלאומי, הם חייבים להלחם למען מה שהם משוכנעים לנכון – התוצאה – קבוצות שונות מושכות מכיוונים שונים וכך ישנה תערובת של העדפות סותרות וכוח לא שווה .

מאפייני התנהגות בירוקרטית
נוסף להשפעתם על החלטות מדיניות של מנהיגים פוליטים – יש לארגונים פוליטים עוד מאפיינים המשפיעים על הסביבה שההחלטות מתקבלות בה. - נגזר מהקביעה שסוכנויות בירוקרטית הן צרות אופק ,כל יחידה מנהלית מבקשת לקדם אינטרסים שלה ולהגביר את כוחה .
צרכים ארגוניים קודמים לצורכי המדינה ולפעמים ממריצים להקריב אינטרסים לאומיים לטובת אינטרסים בירוקרטים . כתוצאה, צרות אופק בירוקרטית מולידה תחרות בן סוכנויות המופקדות על מדיניות החוץ, כיוון שארגונים בירוקרטים אינם מנהלים ניטרליים, שכל רצונם הוא לבצע את הוראות ראש המדינה, הם נוקטים עמדות מדיניות שנועדו להגביר את השפעתם . הם מונעים להרחיב את סמכויותיהם ותפיסות השליחות שלהם . בניסיון ליטול את תפקידן של סוכנויות אחרות. כדי להגן על האינטרסים שלהם ארגונים מנסים לצמצם את התערבותם של מנהיגים פוליטיים. ידע הוא כוח.
--הנטייה הטבעית של עובדים בארגונים גדולים היא להתאים את השקפתם ובעיותיהם לאלה הרווחת במקום עבודתם. כל בירוקרטיה מפתחת כיוון מחשבתי משותף הדומה לחשיבה קבוצתית. כיוון מחשבתי מוסדי בולם יצירתיות, חילוקי דעות ומחשבה עצמאית היא מעודד הסתמכות על נוהלי פעולה תקנים ולא בחינת אפשרית חדשות .
התוצאה – החלטות מדיניות שרק לעיתים רחוקות סוטות מהעדפות המקובלות .
בירוקרטיות תכיפות משרתות את עצמן ושומרות על הסטאטוס קוו, נכונותן להפר הוראות של הרשויות הפוליטיות שהן אמורות לשרת . אטימות וחוסר מעש בירוקרטים מתגלים כתרדמה יש שהחבלה הבירוקרטית היא ישירה ומידית .
התנגדות בירוקרטית אינה רק כוח התמד המעודד מדיניות חוץ השומרות על המצב הקיים .

תפקידם של מנהיגים בקבלת החלטות בתחום מדיניות החוץ :
החלטות של עלויות פוליטיות קובעות את מהלך ההיסטוריה . מנהיגים וסוג המנהיגות שהם מגלים מתווים את דרך עיצוב מדיניות החוץ ואת התנהגותן של מדינות בפוליטיקה העולמית כתוצאה מכך .
אנו מצפים ממנהיגים להנהיג , אנו מניחים שמנהיגים חדשים יטביעו את חותמם אנו מחזקים דימוי זה – שאנו מצמידים שמות של מנהיגים לקווי מדינות כמי שאנו מיחסים כישלונות/ הצלחות של מדינה למנהיגים שכיהנו בעת התרחשותם .
אזרחים סבורים שמנהיגים הם הגורמים המכריעים הקובעים את מדיניות החוץ של מדינות . מנהיגים עצמם מבקשים להבליט את חשיבותם העצמית ולייחס כוחות למנהיגים אחרים .
אחת הדעות שמציבים ההסברים הגורסים כי ההתנהגות בתחום מדיניות החוץ היא מונעת מנהיג . שמי שמניעים את ההיסטוריה ומטלטלים אותה, נוקטים מדיניות לא רציונאלית בבירור .

גורמים המשפיעים על הכושר להנהיג :
רוב המנהיגים פועלים מתוך מגוון של אילוצים פוליטיים, פסיכולוגיים, ונסיבתיים המגבלים את מה שהם יכולים להשיג ומצמצמים את שליטתם על אירועים. מנהיגים אינם בשליטה מלאה, השפעתם מוגבלת מאוד, לפיכך, גישות והעדפות פוליטיות אישיות אינן קובעות את מדיניות החוץ .
השפעתם של מנהיגים משתנה בשל מס' גורמים : השקפת עולמם, סגנון פוליטי,
מה מניע אותם, עניין והכשרה ביחסי חוץ, האווירה בטרם קיבלו את התפקיד .
השפעת תכונותיהם גוברות שסמכותם והלגיטימיות שלהם מקובלת על האזרחים .
היעילות הפוליטית – של מנהיג או דמיון העצמי משפיעים על יכולתו של אדם לשלוט באירועים פוליטיים .
עיתוי עלייתו לשלטון – תקופת "ימי החסד " הנותנים לנצבר ציבור בראשית דרכו , או כניסה לאירוע לאחר אירוע דרמטי .
משבר לאומי – גורם רב השפעה המגביר את שליטו של מנהיג על עיצוב מדיניות החוץ .
לעיתים השפעתן של הנסיבות רב מזו של המנהיג .החלטה מתקבלת בסביבה של אי וודאות ואינטרסים מתחרים רבים לפעמים גם במצבים של הפתעה ושנדרשת החלטה מהירה . זהו תהליך פוליטי סוער הכרוך בבעיות מורכבות חוסר מידע מתמיד וריבוי יריבים .

פרק 4- היריבות והיחסים בן המעצמות הגדולות :
חתירתן של המעצמות הגדולות להגמוניה :
מלחמה בן מעצמות אינה ייחודית לזמנינו, שינויים במאזן הכוחות קדמו תמיד לפריצת מלחמה . משום כך – הקשר בן עליה/נפילה של מעצמות לבן אי יציבות גלובלית היא עניין מרכזי בתיאוריות העוסקות בפוליטיקה עולמית .

תיאורית המחזור הארוך – מבקשת להסביר, מדוע תקופה של מלחמה ושלום נקשרת בשינויים ומדוע כל מלחמה עדה לצמיחתה של מדינה הגמוניית , מנהיגה עולמית שולטת.
עם רכישת העוצמה המדינה ההגמונית מעצבת מחדש את המערכת הקיימת יוצרת ואוכפת כללים לשמירה על הסדר, ומעמד המדינה. ההגמוניה מטילה עול כבד על מנהיגת העולם, שחייבת לשאת בהוצאות קיומו של סדר כלכלי -פוליטי, ולהגן על מעמדה ולשמור על האימפריה .

תיאוריית היציבות ההגמונית – סדר עולמי יציב, מדריך ומנהיג אחד שיאכוף שלום ויעניש את קוראי התיגר על הסטאטוס קוו.

מלחמת העולם ה- 1 מלחמה שצמחה מאי וודאות ומנסיבות שמחוץ לשליטתן של המעורבים במלחמה , ואיש לא רצה בה ואיש לא ציפה לה .
מבניות (סטרוקטורליזם )- ההתפלגות המשתנה של העוצמה במערכת העולמית היא הגורם העיקרי הקובע כיצד התנהגו מדינות ואם יוצרו קואליציות וישרור שלום .

תיאורית הבחירה הרציונאליות מספקת פירוש חלופי למלחמת העולם ה- 1 .
המלחמה פרצה מבחירתן של האליטות הגרמניות במלחמה עם צרפת ורוסיה כדי לבצר את גרמניה. אם פירוש זה נכון אז מלחמת העולם ה-1 פרצה בגלל חתירה לכוח. שהוא לדעת הריאליסטים " כלל ברזל " – פרי ערכים והחלטות של מנהיגים שהובילו לניסיון גרמניה להבטיח את מעמדה בטרם תשיג רוסיה עמדה על שוויון עם גרמניה.
**הסברים אחרים: כפי שניתן להבין הסיבות למלחמה עדין שנויים במחלוקת .
ברמת הניתוח של המדינה יש היסטוריונים הטוענים כי גורמים פנימיים בתוך מדינות היו סיבות רבות השפעה. צמיחת הלאומיות בדרום מזרח אירופה. יריבות מסחרית בן אנגליה וגרמניה .
המלחמה השמידה חיים ורכוש ושינתה את פני אירופה . בעקבותיה התפוררו 3 אימפריות:
האוסטרו הונגרית, הרוסית והעותומאנית ונולדו מדינות אחרות. זה תרם להפלת הצאר הרוסי .
צמיחת הקומוניזם חוללה שינוי בשליט ובאידיאולוגיה שעתידה להוות לו תוצאות מרחיקות לכת. המלחמה עוררה סלידה מהריאליזם וממלחמת, הריאליזם הצדיק יריבות ומרוצי חימוש.

מלחמת העולם ה- 2 – על אף שהובסה גרמניה במלחמת העולם ה- 1 , לא איבדה את תקוותה למעמד ולהשפעה כלל עולמיים, תקוות אלה התעצמו וגרמניה נקטה דרך תוקפנית.
המלחמה הייתה מאבק לכוח, עומתה קואליציה שחתרה לכוח ועליונות .
גרמניה, יפן, איטליה, בריטניה, צרפת וארה"ב.
צמיחת הפשיזם – האידיאולוגיה של המשטר הנאצי שדגלה בגזענות, לאומית ואימפרליזם הנושאת המאמץ המחודש הזה .
הטינה על תנאי העונשין שכפו המנצחות במלחמת העולם ה- 1 ליבתה את התוקפנות הגרמנית, כניעה ללחץ – חוזה ורסאי – צבא יפורק
אלזס לורן
תשלומים כבדים
המלחמה לא היתה אפשרית אלמלא היטלר ותוכניותיו לכבוש את העולם ובכוח .סיום המלחמה עורר אי וודאות ואי אמון ההסכמים החלו להישחק, סללה את הדרך למערכת גלובלית חדשה .
המלחמה הקרה – הולידה מערכת שנשלטה בידי שתי מדינות - ארה"ב וברה"מ ,תחרות על ההנהגה ההגמונית .
ניגוד אינטרסים – מעמדן הרם של המעצמות, אידיאולוגיה, סיומה של המלחמה שינה את פני העולם בדרכים משמעותיות. שחרר את ארה"ב, ובריה"מ מיריבות שכילתה משאבים עצומים והחלישה את כוחן הכלכלי, יחסית למעצמת אחרות שתיהן הפסידו .

התרחישים למאה ה- 21:
סיומה של המלחמה הקרה בדרכי שלום אינו מבטיח עתיד שקט, התוכנית של תאוריית המחזור הארוך והתיאוריות הריאליסטיות חוזות בייאוש .
העוצמה הכלכלית תוביל שוב לתחרות, סכסוך\ מלחמה וטווח הבעיות החדשות והאיום יגדל.
עם השתחררות מאילוצי המלחמה הקרה תחזור הפוליטיקה העולמית לדפוסים הישנים.
- הפוליטיקה הבינ"ל עדין אנרכית, אין ריבון בינ"ל היכול לחוקק חוקים ולחתום על הסכמים.
- דילמת הביטחון נותרה בעינה, שאיפה ליוקרה, יריבות כלכלית, תפיסות לאומיות עוינת, אמות מידה מנוגדות של לגיטימיות, שנאות דתיות, שאיפות טרילטראליות .
- תוקפנות ותחושות מתמשכות של אי בטחון ומתח עלול להפר את השלום .
- לדעת הריאליסטים התחרות בין המעצמות על עוצמה ומעמד חדש – תחדש .
האנרכיה הבינ"ל המשיכה לעצב את התנהגותן, הם חוזים אי יציבות אפשרית כתוצאה משינויים שיתפתחו במבנה המערכת הבינ"ל .

עולם רב קוטבי ב- מאה ה-21:
התפלגות העוצמה במערכת המלחמה הקרה הייתה דו קוטבית, מותה של ברה"מ יצר מבנה חד קוטבי חדש . המסלולים הארוכים של ההיסטוריה מצביעים בברור על עולם שבו מעצמת גדולות אחרות יקומו לקרוא תיגר על העליונות הפיננסית של ארה"ב וכוחה הפוליטי.
סין, יפן ומדינות אחרות מגבירות את עוצמתן הכלכלית יחסית לארה"ב ואפשר ללמוד מכך שבשנת 2020 עשוי מדרג המדינות בעולם להראות שונה, אנו מכנים עולם כזה – רב קוטבי =כדי להנגידו למצבים שהכוח המכריע בהם הוא בידי מדינה אחת (מצב חד קוטבי) או שתיים (מצב דו קוטבי).
האתגר שברב קוטביות – אופיו עשוי להיות שונה מאוד מהיציבות החד קוטבית והדו קוטבית בפוליטיקה .צמיחתן של מעצמות אחדות תגביר את המורכבות והאי וודאות בעניין נאמנות וגושי הזדהות. ישנן סוגיית בנושאי בטחון לאומי, שווקים, סדר עולמי, צבא ונשק גרעיני .
סדר היום הרב קוטבי יכלול דאגות נמשכות לביטחון צבאי (=מרכז עניינו של הריאליזם) ודאגנות גוברות בעניין יחסים כלכלים בן המעצמות (= מרכז ענייני של התאורייה הליברלית).
- תיאורטיקנים רבים מצביעים על הסכנה הטמונה בהתפלגות הרב קוטבית של העוצמה .
יש לחשוש מפני צמיחה מחדש של מערכת מסוג זה .
- בעולם של מדינות ריבוניות המאבק על חלוקת הכוח הוא מצב רגיל, מאבקים כאלה מובילים למלחמה – שאיפה לעוצמה, חתירה לביטחון, יתרון חומרי, דרישות ליותר יוקרה, הוקרה, הערכה וכבוד . סיבות אחרות מפחד לא ברור ולא מוחשי, לא תמיד מפני סכנות מידיות אלא מפני רחוקות יותר .
- פוליטיקה רב קוטבית נראית מאיימת במיוחד עם מביאים בחשבון את פעילות הגומלין בין הגורמים צבאיים וכלכליים הדירוגים המוחשים של המעצמות, ההבחנה בן ידיד לאויב תהיה קשה משום שבעלות ברית בתחום הביטחון הצבאי יהיו יריבות בתחום יחסי הסחר .
- במצבים של רב קוטביות נאבקים יריבים כלכלים כדי להגן על עושרם ומתחרים פוליטית על עמדה כלכלית, בד"כ פורץ סכסוך צבאי .
- מלחמה קרה חדשה יכולה לפרוץ בן כל צמד מעצמות, בגלל הסבירות של סכסוך בתחום הכלכלי ואילו הסבירות של שיתוף פעולה ביטחוני גבוהה אף היא .
אין לנו כל דרך לדעת האם העתיד ידמה לעבר של המערכת הרב קוטבית. דפוסים ונוהגים עשויים להשתנות ואפשר שמעצבי מדינות ילמדו משגיאות העבר וימנעו מלחזור עליהן .

מה יכולות המדינות לעשות כדי למנוע חידוש היריבות, אילו קווי פעולה ביטחוניים עליהן לנקוט כדי למנוע מסכנות :
* תפיסה חד צדדית של מעצמה גדולה, הפיתוי לפעול לבד גדול למעצמה הבטוחה בעצמה ובכוחה הצבאי, מדינה שבכוחה להיות הגמונית אם יש לה די עוצמה, יכולה לסמוך על עצמה.
חד צדדית עשויה להיות כרוכה בבדלנות, ניסיון להפגין מנהיגות הגמוניות או בניסיון למלא תפקיד של " מאזנת" התומכת בצד אחד במחלוקת בן מעצמות .
עשוייה גם להזמין את מנהיגות העולם למלא תפקיד של המאיימת הבינ"ל כאילו יש לה חופשית לנהל את העולם .
חד צדדית יכולה להוביל להחלטה של מעצמה לעזור לעצמה תחילה .

* טיפוח יחסים מיוחדים עם מעצמה גדולה אחרת .

* כינון הסכם/ הסכמה קיבוצית , לנהל יחד את המערכת הבינ"ל ולא לאפשר למחלוקות בינ"ל להחריף עד כדי מלחמה .

מעצבי מדינות ממליצים שהמעצמות הגדולות של היום יתאחדו עם קטנות וידונו יחד במערכת אמיתית של בטחון קיבוצי .
התוצאה הסופית לא תהיה תלויה במעצמות הגדולות בלבד .
המדיניות שינקטו שחקנים אחרים תהיה חשובה בעיצוב הפוליטיקה העולמית, יש לבחון גם את תפקידיהם .

סיכום הספר : עוצמה ביחב"ל :
עצמה מוגדרת כיכולת להשיג יעדים שונים באמצעים שונים וכך להשפיע על ניהול מערכת יחסים כלשהי ותפוקותיה. יכולת היא סך כל האפשרויות העומדות לרשות גורם מסוים להגשים את מטרותיו. עצמה היא יכולתו של גורם בעל אפשרויות כאלה להפעיל אותן על גורם אחר. נכונות +יכולת =עוצמה כדי לממש את העוצמה יש צורך ברצון להפעילה.
ככל שלמחזיק העוצמה יש הכרה גדולה של האחרים בסמכותו להפעיל עוצמה , הסיכויים שלא יצייתו לו יצטמצמו. אם ברצונו להשיג יעד ביעילות על בעל העוצמה להשתמש במרכיבי העוצמה שברשותו במינון המתאים ועלפי הצורך בנסיבות והתנאים המתאימים.

שלושה סוגים של יכולות המשמשות בצירוף לנכונות בסיס לעוצמת המדינה:
- יכולת פיזית כוחנית: היכולת הצבאית, היכולת של צד אחד לכפות על אחר דבר מסוים.
- - יכולת כלכלית חומרית: נמדדת עפ"י הבעלות על משאבים כלכליים. יכולת של מדינה לתגמל אחרת או למנוע ממנה תגמולים.
- יכולת פסיכולוגית נורמטיבית: מתבטאת בנכסים ערכיים כמו- דת, יוקרה, דימוי חוזק, נשענת על אמונות וסמלים .

לניתוח העוצמה והבנתה ניתן להשתמש בארבע גישות עיקריות :
הגישה המוסרית- מדגישה את הרצוי לעומת המצוי, הנחת היסוד קובעת כי שיקולי מוסר מחייבים את הקרבתם של אינטרסים לאומיים. יעילות העוצמה חייבת להיות תלויה בשיקולי מוסר ויסודות אידיאולוגיים. כללי השיפוט ביחסים בין מדינות צריכים להיות נורמטיביים ולהישען על מערכת כללים עקרונית.
בעלי הגישה המוסרית נמנעים מלהפעיל עוצמה ובמיוחד עוצמה צבאית, שכן הדבר עומד בסתירה לעקרונותיהם. הם מעדיפים את הדרכים הדיינות לישוב סכסוכים מאשר את השימוש בכוח פיזי .

הגישה הריאליסטית- מציבה את העוצמה בראש סדר החשיבות במעשה הפוליטי. החיים הפולטים נשענים על חוקים אובייקטיביים שמקורם בטבע האנושי, האינטרס הלאומי הוא הציר המרכזי המניע את היחב"ל בלעדיו לא תיתכן תובנה פוליטית. אינטרסים של מדינה נקבעים ע"י הנסיבות המדיניות והתרבותיות שבהן היא מתפקדת .
עפ"י הגישה הריאליסטית שימוש יעיל בעוצמה יכול לתרום רבות להצלחתה של מדינה ביחב"ל .
הגישה ההתנהגותית- גורסת כי יש לבחון את עצמתו של צג אחד ביחס לעוצמתם של שחקנים אחרים, איננה שוללת את הגישה הריאליסטית, מנסה להוסיף לה נדבכים הנוגעים לסוגי עוצמה ונסיבות הפעלתה. גורמים חיצוניים המשפיעים על אופן הפעלתה של העוצמה: נורמות וחוקים בינ"ל, המשפט הבינ"ל, חוזים ומנהגים, ארגונים.
גישת התלות- רואה את עוצמתן של מדינות כנגזרת מהתלות בינהן. לנוכח השינויים העולמיים, התקדמות הטכנולוגיה, עליה ברמת החיים והגברת רמת האיום במערכת – המדינה הריבונית לא יכולה לספק בעוצמתה את צורכי אזרחיה ודרישותיהם. כך נוצרה מערכת של יחסי תלות בתחומים רבים. צבא, כלכלה, תרבות ואקולוגיה.
תלות מטילה מגבלות על השימוש בעוצמה .

ההיבט הגיאואסטרטגי של העוצמה:
מיקומה הג"ג של מדינה משפיע על עוצמתה,מבנה טופוגרפיה,היקף השטח, אקלים, מדינות שכנות, דרכי סחר, קרבה לים, קשר עם ארצות חוץ .
מיקום גאואסטרטגי-
אם מדינה משמשת חיץ בין מדינות חזקות – הדבר יחזק אותה.אך אם המדינות סביבה יסתכסכו הדבר עלול לסכן אותה.
מדינת שוליים – נמצאת תחת חסותה של מדינה חזקה ממנה או בהשפעתה.
ההתפתחות הטכנולוגית הביאה ל"קיצור המרחקים" במובן האזרחי והצבאי. שטח נרחב מתורגם לעוצמה אם ישנו שילוב נכון בין פיזור אוכלוסין יעיל להיקף השטח. מדינה בעלת שטח קטן לא תעמוד בהתקפה גרעינית.

ההיבט האנושי:
היקף האוכ', פיזורה, שיעור צמיחה, הגירה, רמת השכלה, הטרוגניות לאומית, אתנית ודתית, תרבות פוליטית, רמת המוראל, אופי לאומי.

ההיבט הכלכלי:
עוצמה כלכלית היא מרכיב מרכזי ביכולתה של מדינה לממש את יעדיה.
משאבים טבעיים(גז, פחם, נפט), מים, היכולת ליצוא מזון(קרקע מתאימה, אקלים, טכנולוגיה, ידע) תאגידים, נידות עובדים(הגירה שלפועלים).

ההיבט הצבאי:
יכולת ונכונות, מרכיבים פיזיים –חומריים- נשק, תקציב בטחון, חיילים, מפקדים, נכונות ורצון המדינה , אמצעי פיתוח, טכנולוגיה צבאית,
עוצמה צבאית קשורה קשר הדוק לעוצמה כלכלית.

סיכום- דרכים להפעלת עוצמה- שכנוע, הצעת תגמולים, איום בענישה, הטלת עונש והפעלת כוח.

פרק 5- מצוקתן של מדינות חצי הכדור הדרומי- מעוטות הפיתוח:
כדור הארץ מחולק בקו המשווה לשני חצאים, והחיים בצפון שונים מהחיים בדרום .
מה יצר את התנאים הקשים למדינות חצי הכדור הדרומי- מדינות הדרום ?
עלינו להגן את מורשת הקולוניאזם והשפעתו על העמים שהוכפפו לשלטון קולוניאלי
של הכובשים האירופאים .
למרות מעמדן החוקי לא הצליחו מדינות הדרום למחוק את מורשת הקולוניאלית.
המדינות החלשות נדחקו לשוליים הבינ"ל.

המונח עולם שלישי שימש תחילה כדי להבחין בן מדינות חדשות מעוטות פיתוח מבחינה כלכלית לבן מדינות שהזדהו עם המזרח או המערב במלחמה הקרה .
בהמשך קיבל המושג משמעות לוואי כלכליות.
עולם ראשון – מדינות מתועשות – מערב אירופה , צפון אמריקה , יפן .
עולם שני – ברה"מ , בעלות בריתה של ברה"מ וחברות קומוניסטיות . כיום נהוג לכנות אותן מדינות מעבר .

מדינות הצפון הן דמוקרטיות, חדשניות מבחינה טכנולוגית, עשירות ומזדקנות .
הדרום מאכלס יותר מ- 80% מאוכלוסיית העולם אך שולט בפחות מ- 20% מעושרו,
פערים אלה עומדים ביסוד המחלוקת "הניגוד בין הדרום לצפון", הבדלים פולטים וטכנולוגים.

עלייתן ונפילתן של אימפריות אירופיות :
כיום צמיחת הדרום היא תופעה ברורה , רק ב- 46' ניכר לראשונה ההשתחררות משלטון קולוניאלי . רוב הסכסוכים הלאומיים האתניים – שורשיהם קולוניאלים שכן, המעצמות האימפריליות מתחו גבולות בתוך שטחיהן מבלי להתחשב בזהויות של תושבי המקום.
לפיכך אי השוויון בין הצפון לדרום היא תוצאה של נאוקולוניאליזם, או של נאואימפריאליזם.
הגל הראשון של בניית אימפריות בידי האירופאים קרה כאשר השתמשו בכוחם הצבאי כדי לכבוש טריטוריות למטרת רווח, הסוחרים באו בעקבותיהם כדי לנצל הזדמנות זו .
ממשלות אירופה עמדו על אפשרות להגדלת כוחן ועושרן וחברות מסחריות נשכרו ומומנו. משלחות צבאיות שוגרו לעיתים ע"מ להבטיח שליטה פוליטית בטריטוריה . האסטרטגיה הכלכלית שביסוד היחסים בן המושבות למדינות המיישבות ידועה בשם מרקנטיליזם – זוהי פילוסופיה כלכלית הדוגלת בהכוונה ממשלתית של החיים הכלכלים , כדי להגביר את עוצמתה ובטחונה.

בהמשך, האימפריאליזם החדש התאפיין בתחרות יוצאת דופן בין המעצמות האימפריאליסטית. המהפכה התעשייתית סיפקה עוצמה צבאית ואמצעים כלכלים לכיבוש טריטוריה לסמל ליוקרה לאומית ועוצמה . התושבים המקומיים- הכבושים דוכאו באכזריות .עם המהפכה התעשייתית צמח הקפיטליזם שהדגיש שוק חופשי בעלות פרטית וצבירת הון .לנין הסיק כי הדרך היחידה לשים קץ לאימפריאליזם היא לבטל את הקפיטליזם , הכלכלה היא הסבר לאימפריאליזם החדש : צורכיהן החומרים של החברות הקפיטליסטיות היו ההסבר לדחף האימפריאליסטי . שיטת סחר חופשי עודדה צמיחה כלכלית מהירה בטריטוריות קולוניאליות רבות , התפתחות כלכלית במקומות אחרים הייתה מהירה יותר. אירופה המערבית, אמריקה הצפונית, אוסטרליה וניו זילנד הצליחו להשלים את המהפכות התעשייתיות ולהתקדם. כך התרחב הפער בין המדינות העשירות והעניות בעולם .

הסכם ורסאי אימץ את עיקרון ההגדרה העצמית - ללאומים מקומיים תהיה הזכות להחליט איזו רשות תייצג אותם ותשלוט עליהם. חופש הבחירה יוביל לכינון מדינות וממשלות שיסתפקו בגבולותיהם הטריטוריאליים ולכן פחות יילחמו .
הטריטוריות הקולוניאליות של המעצמות שהובסו במלחה"ע ה- 1 לא חולקו סתם בין המנצחות . רבות מההחלטות הטריטוריאליות האלה הולידו סכסוכים פולטים רבים.
קצה של אימפריה :
אימפריאליזם איים שוב על העולם אך מלהרחיבו את שליטתן גרמניה, יפן, ואיטליה באירופה אסיה , ואפריקה . עם התבוסה במלחה"ע ה- 2 נמוגה הסכנה של בניית אימפריה והתמיכה בהגדרה עצמית צברה תנופה .למרות הזעזועים הרבים לא היה תהליך השחרור מהיר ושקט .הקולוניאליזם נעשה פחות מקובל .האו"ם תרם גם הוא להסרת הלגיטימציה של הקולוניאליזם ע"י הענקת עצמאות למדינות שהיו תחת שלטון קולוניאלי .

מדינות הדרום קווי דמיון ושוני :
הדרום מתואר כאזור של אנדרלמוסיה בהשוואה לצפון שם שורר שלום הדמוקרטיה.
בדרום רוב האוכלוסייה חיה במצב של עוני, מלחמה ואנרכיה .
ברוב מדינות הדרום אין כלכלת שוק מקומיות מפותחות המבוססת על יוזמה פרטית,
קיומה של כלכלת שוק ומעמד בינוני גדול הם תנאים מוקדמים לדמוקרטיה.
הבדלים טכנולוגים מקומית המתאימה למשאביהן הן תלויות בתאגידים רב לאומיים רבי עוצמה .
העוני המאפיין הבולט ביותר של המדינות הנחשלות ביותר, למעשה רוב הפעולות הכלכלית נעשית מחוץ לשווקים הרשמיים לכן אף אדם לא היה יכול לחיות במצב זה .
סחר חליפין במוצרים חקלאיים הוא השולט בעסקאות כלכליות, במדינה זו ולא שימש בכסף .
מדינות אלה אינן משתתפות בשוק העולמי היצוא שלהן מצטמצם בעיקר במוצרים ראשוניים
(קקאו , תה, קפה, נחושת, עורות ועץ ) כיוון שהן צורכות את רוב תוצרתן, כלכלתן היא בד"כ כלכלת קיום והסיכויים שמצב זה ישתנה- קלושים .
הגידול באוכלוסיה' תורם למצב זה , שיעורי תמותת תינוקות הן מהגבוהים בעולם פחות ממחצית האוכלוסייה יודעים קרוא וכתוב , החקלאות היא צורת הפעילות היצרנית הבולטת .

המדינות המייצאות דלק - עוני המדינות הנחשלות עומד בניגוד למדינות הדרום המייצאת דלק לצריכה וייצוא. נוכח חשיבות הנפט בשוק העולמי נהנו המייצאות מהזדמנות לשפר את חייהן. ההכנסות הוקצו לפיתוח כלכלי (ולנשק) מחירי הנפט הגיעו לשיאם וצנחו .
תכניות ממשלתיות לצמיחה כלכלית נפלו ולא אחת קרבן לאילוצים שכפתה הירידה בהכנסות מייצוא. מצבן של יצואניות הנפט כיום אינו טוב מבעבר .

המשקים המתועשים מקרוב באסיה - זכו להצלחה רבה יותר מהמדינות המייצאות נפט .
הצלחתם טמונה מיצוא מוצרים ראשוניים ומעובדים . מדינות שהמשקים שלהן תועשו מקרוב נמנות כיום עם היצואניות הגדולות ביותר של מוצרים מעובדים ומשגשגות בין מדינות הדרום.
שלושת מבין המשקים המתועשים מקרוב מכונים- הנמרים האסייתים – קוריאה הדרומית, סינגפור, וטייוואן – ניצלו היטב את שיעור השכר הנמוך כדי לקדם בתוקפנות צמיחה כלכלית מונחית- יצוא . האסטרטגיה שנוקטות הממשלות דומות לאלה שנקטו מעצמות אימפרליות בעבר מדינות אלה הצטרפו לשורת המדינות העשירות בעולם .
מדינות במעבר -נמצאות מבחינה כלכלית בן מדינות הצפון לדרום . מיקומן מסובך בשל קשיים בהערכת שווי כספי של מוצרים ושירותים וכושר הייצור בתעשייה הכבדה .
ההישגיים הכלכלים שלהן עדיין דומים למאפייני הכנסה נמוכה ובינונית נמוכה של הדרום החקלאי.

מאפייני מדינות הדרום וגורלן - עוני, סבל, בעיות שרק מעטות הצליחו להיחלץ, עתיד התושבים קודר. כשליש מתקיימים מהכנסה של פחות מדולר ליום . למרות התקדמותן של מדינות רבות וצמצום העוני .לרבים הסבל היא שיגרה. בלי מזון מחסה, תברואה, מים, שירותי בריאות, תזונה לקויה, אינם יודעים קרוא וכתוב, חיים באזורים שהסביבה בהם רעילה. חיים אלה אינם גזרת גורל, יש הישגיים ראויים לציין בכמה אזורים שצמצמו את הפער, ובצד העוני מצויים כיסים של צמיחה .
מדוע מועט הפיתוח – השונות הבולטת בין מדינות הדרום היא שהפיתוח המועט נודע משילוב של גורמים במדינות מתפתחות ויסודו ביחסיהן עם מדינות הצפון – הפיתוח המועט ברוב מדינות מתפתחות לצד היחלצות של אחרות מהפיגור .
מדוע מועט הפיתוח - התיאוריה הקלאסית של פיתוח כלכלי :
המאפיינים הפנימיים של מדינות הדרום הם המציבים את המחסומים העיקריים לפיתוח, כדי להתגבר על מחסומים אלה המליצו שהמדינות העשירות יספקו "מרכיבים חסרים" שונים של פיתוח. שיצטבר די הון לעידוד צמיחה כלכלית טובות ההנאה ממנה .
התיאוריה המדינית / תיאורית מדינית של שליטה ותלות :
תיאוריה התלות גורסת כי מדינות מעוטות פיתוח מנוצלות משום שהקפיטליזם הגלובלי יוצר תלות בינן לבין המדינות העשירות הקובעות כללים לסחר וייצור .
היחסים בין מדינות קפיטליסטית מתקדמות במרכז הכלכלה הפוליטית העולמית לבין מדינות מתפתחות בשוליה הם- יחסי ניצול. מדינות התלויות באחרות פגיעות לחדירת כוחות מבחוץ – השקעות זכות. תורת השוניות- קיומם של שני מגזרים כלכליים וחברתיים נפרדים הפועלים זה בצד זה. מגזר כפר עני מוזנח, הפועל לצד מגזר עירוני מתפתח אך יש מעט מאוד פעולות גומלין בין השניים . תיאורית המע' העולמית – מדגישים את הרמה המבנית של ניתוח קשיי הפיתוח של מדינות הדרום שותפים לדעתם של תיאורטיקנים תיאורית התלות. שהעולם מתחלק למרכז ולפריפריה. מייחסת חשיבות רבה לסוגיית השתבצותן של מדינות בחלוקת העבודה הבינ"ל.
התיאוריה הנאוקלסית של פיתוח -תמכו בצמצום ההתערבות הממשלתית בחיים הכלכליים של הדרום . השיגי המדינות המתועשות מקרוב והשווקים החדשים מרמזים שקידמה כלכלית היא בהישג ידן של מדינות הדרום אך התיאוריה הנאוקלסית אינה יכולה להסביר את הפער בן המדינות .

פיתוח מהו? מצבם של רבים בדרום השתפר, אכן הצטמצם האי שיוון האנושי בן הצפון לדרום, גם שהפער הכלכלי התרחב. עוני הוא יותר מהכנסה נמוכה, עוני פחת במובנים מסוימים, הדרום התקדם, תוחלת החיים גבוהה יותר והתמותה פחתה.
צרכים אנושיים בסיסים- תזונה מספקת, מים ראויים לשתיה, ביגוד ומחסה מינימלים, ידיעת קרוא וכתוב, תברואה, שירותי בריאות, תעסוקה וכבוד.
רמת הפיתוח הגבוה ביותר היא במדינות הצפון, שם גם השפע הכלכלי גבוה. איכות החיים הנמוכה ביותר היא במדינות הדרום, שם התפוקה הכלכלית נמוכה באורח ניכר .
הפער הכלכלי בין הצפון לדרום ממשיך להתרחב. הבדלים פוליטיים, כלכלים וחברתיים עצומים מפרידים בין הדרום והצפון, הם מלמדים שהדרום הוא חלש, פגיע וחסר בטחון, תולדה של מאפיינים פנימיים וחיצוניים.

הריאליסטים טוענים שעוצמה ועושר הם המניעים העיקריים של מדינות והם ממומשים במיומנות צבאית וכלכלית. אסטרטגיות שנועדו להרות עוצמה ושגשוג ממשיכות לעמוד בראש סדר העדיפות של מעצבי מדיניות החוץ בדרום. יעדים של עושר, אוכלוסיה והגנה מפני אי יציבות פנימית הם ראשונים במעלה. המדינות שצמחו אחרי מלחמת העולם השנייה נאבקו למצוא גישה שתקנה להם עוצמה ושגשוג שחסרו להן, היו נחושות לנקוט עמדה ניטרלית במלחמה הקרה.

רכישת נשק- לנוכח סכסוכים אין סופיים מבית ומבחוץ מדינות הדרום הצטרפו למרוץ לרכישת נשק מודרני, נטל ההוצאות הצבאיות הוא הכבד ביותר, המדינות יכולתן לשאת בו היא קטנה. ההוצאות הצבאיות בד"כ גבוהות יותר מהוצאות לחינוך ובריאות. מדינות מרוששות המתמודדות עם סכסוכים אתניים, דתיים או שבטים מוכנות לוותר על הוצאות לפיתוח כלכלי על מנת לרכוש נשק.

החתירה לעושר- התת- פיתוח עומד ברוב המדינות המתפתחות ביסוד חתירתן להגדיל את עושרן, היחלצות ממעמד של תלות ושקידה על פיתוח תעשייתי. מדינות נוקטות מדיניות של תיעוש מחליף יבוא= נועדה לעודד יזמים מקומיים ליצר מוצרים מיובאים , ממשלות החלו לגלולת מעורבות. מדינות הדרום הפכו לספקיות של חומרי גלם וליצרניות של מוזרים זמינים. אך לא כל המשקים בדרום מסוגלים לעמוד בתחרות בשוק הגלובלי.

כדי לעודד צמיחה באמצעות הסכמים כלכלים אזוריים החלה הכלכלה העולמית להתחלק לשלושה גושי סחר – אחד באירופה, שני באמריקות, ושלישי במזרח אסיה. באירופה נוצר האיחוד האירופי- אזור סחר אחד גדול, בוטלו מכסי המגן בין המדינות החברות.
סיוע חוץ- במענקים, הלוואות, שיתוף ידע, צבאי- להשגת יעדים ביטחוניים, המדינות המקבלות סיוע מקבלות דרישות שהן תנאי לקבל סיוע .

אין ספק שיחסים בין המדינות המפותחות והמתפתחות בעולם ימשיכו להשתנות אך לא ברור עדיין כיצד יתכן שיתוף פעולה או נטייה לעבר מדיניות חוץ בדלנית .


סיכום הספר: מדינת הלאום :
• המסגרת המדינית היא עתיקת יומין ועברה גלגולים רבים במהלך ההיסטוריה . תוצאתה הייתה המדינה הטריטוריאלית , המבוססת על הצורך לקיים סדר פנימי בחברה ולספק לתושביה ביטחון חיצוני .

• ברעיון הריבונות , שלפיו לכל שלטון סמכות אבסולוטית בשטחו . זהו הבסיס לצמיחה של המונרכיה האבסולוטית .

• ההכרה ברעיון הריבונות הביאה לשינוי ביחסי החוץ . השמדת המדינה אינה לגיטימית , התערבות בענייניה הפנימיים של מדינה זרה נחשבת פסולה .

• העיקרון הרפובליקני לפיו, המדינה היא נחלת כל אזרחיה .

• התפיסה הרפובליקנית , שאיתה צמח גם רעיון הלאומיות ,שינתה את המשטר הפנימי במדינה, השפיעה על דפוסי הפעילות בזירה הבין-לאומית .היכולת לגייס את מכלול עוצמתה של המדינה למטרות צבאיות , שינוי את מבנה המערכת הבין-לאומית .

• שלוש גישות המסבירות את צמיחת מדינת הלאום:
1.השפעות המודרניזציה,
2.הגורם הרציונאלי- ההכרה ביכולתו וזכותו של האדם לשלוט בגורלו- זכות שהועברה לרמת הקולקטיב.
3.הצורך של המדינה המודרנית לגייס את ההמון.

• צירופים בין מדינה ולאום: תנועות לאומיות השואפות להקים מדינה , לאום מחולק בין מספר מדינות, מדינות דו-לאומיות או רב לאומיות, מדינות לאום "טהורות" ומדינות רב אתניות.

• יעדי מדיניות החוץ ניתן לחלק לשלוש קטגוריות:
1. ערכי יסוד כמו שימור עצמי והומוגניות פנימית .
2. יעדים לטווח בינוני כמו הגדלת הרווחה הכלכלית.
3. מטרות לטווח ארוך - שאיפותיה של המדינה באשר לסדר העולמי הרצוי מבחינתה.

• ניתן להבחין בשלושה סוגים של סכסוכים ברמה הבין-לאומית,שבהם מעורבת מדינת הלאום:
1. סכסוכים בין מדינתיים הנוגעים בנושאים כמו אידיאולוגיה, ביטחון או טריטוריה.
2. סכסוכים לאומיים בין קבוצות בתוך אותה המדינה
3. סכסוכים מורכבים המשלבים את שני הראשונים .

• הסכסוכים הפנמיים בתוך מדינות הלאום הפכו לגורם המסכן את היציבות הבין-לאומית גישות להתמודדות עמם:
1.מיזוג הקבוצות ויצירת חברה אחידה
2.יצירת מערך של הסדרים בין קהילתיים במדינה
3.היפרדות והקמת מדינות נפרדות לקבוצות השונות.

• תהליכי מיזוג בין מדינות. הדיון בתהליכים כולל ארבע גישות:
1. הגישה הפלורליסטית- מגדירה מיזוג בין לאומי כמסגרת שבה פעילות גומלין בין מדינות מקרבת אותן, עד שהפעלת אלימות נתפסת כמעשה לא קביל.
2. הגישה הפדראלית- מחייבת שינויים מבניים.
3. הגישה הפונקציונרית- רואה בארגון המדיני את המקור לאלימות, ולכן ממליצה על החלשתו באמצעות כינון ארגונים על-לאומיים .
4. הגישה הניאו-פונקציונאלית- גורסת כי כדי להשיג אינטגרציה יש להתחיל בשיתוף פעולה בתחומים לא פוליטיים ומהם להתקדם .

• סדר בינ"ל הוא תוצאת ויסות העוצמה במערכת הבינ"ל. שלושה סוגי ויסות:
1. מאזן כוחות
2. מסגרת של ביטחון קיבוצי
3.הקמת ממשל-על.

• היחסים בין היחידות הפוליטיות המרכיבות את המערכת הגלובלית הוגדרו כיחסים בין לאומים . כינוי זה אינו מדויק מאחר והכוונה ליחסים בין מדינות ולא רק יחסים בין לאומיים. המדינה מזוהה במדינה רבה עם הזכות הבלעדית להפעיל כוח צבאי כדי להשיג סדר פנימי ומטרות של מדיניות חוץ, הירידה בחשיבות הכוח הצבאי והעלייה בחשיבות הכוח הכלכלי תרמו לירידה במעמדה הפוליטי של המדינה .מדינת הלאום היא עדיין השחקן המרכזי במערכת. בעתיד תמשיך המדינה להיות הגוף היחיד אשר יורשה להשתמש בכוח פיזי להשגת מטרותיו. הביטחון הפיזי יוסיף לעמוד בראש מעייניו של האזרח ,ומשום כך הוא ימשיך לוותר על ערכים מופשטים כמו שלום עולמי וצדק חברתי למען שמירת ביטחונו ורכושו, כיום אנו עדים דווקא לחיזוק הדרישות להכרה בזכויות לאומיות במסגרת מדינתית. במקביל לשאיפה למיזוג כלכלי, מתחזקת הנטייה להקים מדינות לאום אתניות ולפרק מדינות רב-לאומיות גדולות למדינות הומוגניות מבחינה לאומית . לרעיון ההגדרה העצמית יש עדיין חיוניות כה רבה, עד שהוא מאיים להאפיל על כוחות המיזוג (האינטגרציה) הבין לאומיים. רק למסגרות חלופיות שתוכלנה לספק לאדם ביטחון וזהות היסטורית , יש סיכוי להחליף בעתיד את מדינת הלאום .

יחידה 6 - ארגונים בין ממשלתיים :
תולדות הפוליטיקה העולמית היו בעיקרה תולדה של קשרי גומלין בין מדינות.
אינטרסים של מדינות, יכולתן ויעדיהן – מעצבים משמעותית את הפוליטיקה העולמית .
עניני העולם נתונים במידה רבה להשפעתם של ארגונים החוצים גבולות לאומיים – ארגונים בינ"ל וארגונים אזוריים ממלאים תפקידם עצמאיים והם מוכיחים כי יש להם השפעה גלובלית.

שני סוגים של ארגונים בינ"ל :
ארגונים בין ממשלתיים – ארגונים שמדינות חברות בהם, מוסדות שכוננו ממשלות ויש לממשלות סמכות להחליט החלטות קיבוציות על מנת לטפל בבעיות שעל סדר היום.
לא קל לזהות ארגונים בינ"ל ולהעריכם , ארגונים בין ממשלתיים מוגדרים גם ע"י זה שחבריהם מדינות וגם ע"י יסוד קביעותם ונוהליהם המוסדיים, ארגונים בין ממשלתיים מתכנסים במועדים די סדירים, יש להם נהלים מסודרים ומפורטים לקבלת החלטות, מזכירות קבועה או מטה ראשי. עוסקים במגוון מצומצם של פעילויות. שתכליתן בד"כ, כלכלית חברתית, כמו ניהול סחר, תחבורה וסוגים שונים של שיתוף פעולה, במובן זה ארגונים בין ממשלתיים הם סוכנים של תלות גומלין.
ארגונים לא ממשלתיים – ארגוניים שחבריהם בהם יחידים וקבוצות פרטיות המטפלים יחד בבעיות בינ"ל ולהם מעמד מייעץ באו"ם .
ארגונים לא ממשלתיים שונים מאוד אחד מהשני, טווח עיסוקם מקיף כלפן של פעילות פוליטית חברתית וכלכלית ( כמו: שרותי בריאות, לשון, היסטורי, תרבות, חוק, אתיקה, ביטחון והגנה). ארגונים לא ממשלתיים רבים מקיימים רשימת פעילות גומלין עם ארגונים בין ממשלתיים . השותפות מאפשר להם לפעול יחד למען תוכניות וקווי פעולה משותפים .
אף שארגונים לא ממשלתיים מפוזרים מבחינה ג"ג- הם פעילים יותר בדמוקרטיות התעשייתיות שבצפון . משום שמע' פוליטית פתוחות שיש בין פלורליזם חברתי נוטות יותר לאפשר לאזרחיהן להשתתף בארגוניים .

גידול במס' הארגונים העל-לאומיים יצר רשת מורכבת של חברויות חופפות המקיפות את כל מגוון הסוגיות הגלובליות: סחר, הגנה, פירוק חימוש, פיתוח כלכלי, חקלאות, ובריאות, תרבות, זכויות האדם, סמים, תיירות, עבודה, חינוך, איכות הסביבה, פשע, סיוע הומניטרי, מדע, גלובליזציה, הגירה ופליטים.
רוב הארגונים העל לאומיים שפועלים כיום- אינם ממשלתיים. ישנה שונות רבה בין האירגונים.

האומות המאוחדות :
הארגון הבינ"ל הידוע ביותר, עם חברותן נמנות כמעט כל המדינות העצמאיות. החברות באו"ם היא כמעט כללית, זהו ארגון רב תכליתי.
יעדיו הם : - לשמור על השלום והביטחון בעולם .
- לפתח יחסי ידידות, על יסוד כיבוד עקרון זכויות שוות והגדרה עצמית .
- להשיג שיתוף פעולה בינ"ל בפתרון בעיות לאומיות, כלכליות, חברתיות, תרבותיות, הומניטריות.
- לשמש מרכז להצלחת תיאום בפעולות האומות למען השגת מטרות משותפות .
שלום וביטחון עמדו בראש מעיניהם של האחראים לכינון האו"ם והארגון שקדם לו- חבר הלאומיים. האמונה הליברלית שמלחמה אינה בלתי נמנעת, ושאפשר למנוע באמצעות תיקון המדדים ההרסניים המעודדים אותה – שימשה מקור השראה לשני הניסיונות.
הגידול במס' החברות באו"ם הפחית את יכולתו לנקוט פעולה מתואמת . ככל שגדל מס' החברות בארגון כך פוחתת ההומוגניות שבו. קבלת החלטות בהסכמה כללית= ההחלטה על סמך מניין קולות בלי ציון של עמדה רשמית, כדי להשיג הסכמה בלי לעורר ביקורת מצד מתנגדים.
האו"ם מסתייע ברבים מהארגונים הלא ממשלתיים הוא עוזר לממן ושאינם כפופים לו רשמית. האו"ם כיום אינו ארגון אחד אלא אוסף של ועדות, לשכות, מועצות, נציגויות, מרכזים, משרדים וסוכנויות.
מדינות עשירות ומתקדמות ניצלו את האו"ם כדי לקדם את יעדי מדיניות החוץ שלהן.
האו"ם ימשיך למלא תפקיד פעיל בתחום הפיתוח החברתי, הכלכלי והשלום וביטחון
הסיכויים שהאו"ם יבטיח שלום – אינם ברורים, האו"ם מצופה למלא את צריכן של 185 מדינות.

האיחוד האירופי (ארגון בין ממשלתי אזורי)
ארגונים בין ממשלתיים מנוהלים בידי מדינות והדבר מגדיל מאוד את יכולתם של הארגונים
להתעלות בעת התחרות בין מדינות ולנסות להשיג את יעדיהם.
ארגונים בין-ממשלתיים אינם יכולים לפעול על דעת עצמם (באורח עצמאי). כך פוחתים הסיכויים לשיתוף פעולה, מדינות מתנגדות לצעדים ארגוניים המסכנים את האינטרסים שלהן .
שיתוף פעולה בין מדינות חזקות- אפשרי ע"י ארגונים בינ"ל לדוגמא- האיחוד האירופאי.
הנציגות האירופאית היא הזרועה מבצעת של האיחוד.
לאיחוד יש סמכות לקבל החלטות מסיימות שיאחדו את חברותיו במובן זה הוא
"ארגון על לאומי"- כלומר זהו ארגון הנמצא מעל למדינות .
המונח ריבונות בצוותא ממיטיב לבטא את מהותה של האיחוד האירופי .
ריבונות בצוותא= סמכות חוקית שמעניקות מדינות החברות בארגונים בין ממשלתיים לקבל החלטות משותפות הנוגעות להיבטים מוגדרים של מדיניות ציבורית, סמכות שהייתה קודם בידי ממשלה ריבונית. איגוד סחר החופשי האירופי נועד כדי ליצור " שוק משותף" אירופי אחד.
איחוד מכסים, הסיר מחסומי העברות כסף ומוצרים .

יחידה 7 : שחקנים לא ממשלתיים על במת העולם
הארגונים הלא ממשלתיים הם שחקנים בינ"ל פרטיים שחבריהם אינם מדינות אלא מתנדבים המכוננים ארגונים לקידום האידיאלים והאינטרסים המשותפים שלהם.
באמצעות השפעה על מדינות ממשלות וארגונים בין ממשלתיים, מטפלים בבעיות גלובלית רבות כמו- פירוק, חימוש, פשע, איכות הסביבה, הפרת זכויות.
הם מורכבים מקבוצות מיעוט דתיות או גזעיות- שתביעותיהן מערערות על השליטה הריבונית במדינות חלשות, הן מובילים לנפילתן במקרים רבים. הם ישויות שאינן מדינות.
לחצם הפוליטי להיענות לתביעותיהם מעורר את הפולמוס הרב ביותר ברחבי העולם,פעולתם הולכת וגוברת.

נבחן 4 שחקנים שאינם מדינות ובולטים מבחינה פוליטית :
- קבוצות אתנו פוליטיות
- תנועות דתיות
- ארגוני טרור
- תאגידים רב לאומיים

קבוצות מיעוט הפעילות בתחום הפוליטי: לאומנים אתנו פוליטיים ועמים ילודים בעולם הרביעי :
לאומיות, לאום ואתניות :
לאומיות ולאום הם גורמים תרבותיים רבי עוצמה המגדירים את הנאמנויות והזדהויות הבסיסית של אנשים רבים, המשפיעות על אופן פעולתן של מדינות.
נאמנותם נתונה לקבוצות המיעוט הפעילות מהבחינה הפוליטית ושדעותיה הן הקרובות ביותר לדעותיהם .
קבוצות אתנו-פוליטיות- לחבריהן שפה, לאום, מסירות, רואים עצמם כבני לאום ואח"כ כבני המדינה .
אתניות- תופעה הקשורה במגע בין קבוצות עדתיות, תרבותיות ולשוניות המתאפיינת בדעות קדומות והפליה חברתית. בעלי רגשות גאווה בקבוצה אליה משתייכים צורת השתייכות והזהות .
הכרה בחשיבותה של לאומית אתנית- מדינות רבות הן חברות מפולגות, מורכבות ממגוון של קבוצות הפעילות מבחינה פוליטית, חותרות לעצמאות, אוטונומיה אזורית ולהשפעה רבה- על המדינות החברתית ומדינות חוץ .
ליחסים בין קבוצות אתניות חשיבות רבה, מתקיימים בד"כ שיש להם זהות – מוצא משותף.

עולם רביעי- מונח שמשמש לביטוי ההכרה בכך שבני לאומים שונים שוכנים במדינות המכונות מאוחדות, הם היו הראשונים בשטחן, מסרבים לקבל את השלטון, שואפים לכונן מדינה חדשה לעצמם. ה"עניות שבעניות" מבין המדינות מעוטות הפיתוח .הם חשים נרדפים, נמנעת מהם השתתפות פוליטית מלאה, חשים כי פרנסתם, אדמותיהם ותרבותם נתונים בסכנה .
תנועות שחרור בעולם הרביעי פעילות בארצות רבות ברחבי העולם, גובר החיכוך ויש סיכוי להתלקחותה של מלחמה בין העמים הילידים.לאומנים שהתעוררו משיבים עתה מלחמה במחאה על העוול, הסבל והפגיעה בזכויותיהם כל קבוצות בני העמים הילידים נחושים בדעתם לקרוע מדינות ואפילו לנקוט אלימות למען ההשפעה.
רוב התנועות מחויבות להשיג אוטונומיה במסגרת המדינה ולא ריבונות, הן מבקשות להגדיל את כוחן הייצוגי כדי להשפיע, מיעוטים נוטים לנקוט צעדים שקטים של תנועות חברתיות, הם מגייסים את תמיכתם של ארגונים לא ממשלתיים וארגונים בין ממשלתיים ללחוץ על מדינות להכיר בתביעותיהם ולהגן על חירות האזרח וזכויותיו. חלקם השיגו במשא ומתן הסדרים שכתוצאה מהן הסכימה המדינה לאזול לבני העמים כוח פוליטי.
האצלה= העברות סמכויות פוליטיות לקבוצות לאומיות ועמים ילידים.

יריבים אתנו-פוליטיים של המדינה : לא ניתן לאפיין את כולם משום שהם שונים זה מזה . קשה להבחין בין עמים ילידים ומיעוטים לאומים . הדרך הטובה להבחין בניהם בכל זאת היא דרך לשונית. חלוקות אתני לשונית.
חוץ משפה ותנועות אלה מבוססות על צירופים רבים של מכוונת דתיות, וגזעיות.
מאפיין אחד של תנועות אתני פוליטית- רובן חוצות את הגבולות המפרידים בין מדינות ראשיות .הם מפוזרים בתוך מדינות ומחוץ להן ויוצרים תחומים תרבותיים על לאומיים , יש להם מורשת אינטלקטואלית, הערכים שלהם הם אידיאלים אחרים .
התנגשות תרבויות- עימות בין התרבויות העיקריות בעולם, שיוביל לאנרכיה וללוחמה .

התפוררות לאומית ואי-יציבות גלובלית :
האקטיביזם הפוליטי בעולם הרביעי גרם להחלשות סמכות המדינה לשבירת האחדות הטריטוריאלית של מדינות קיימות .
כאשר הזהות בני האדם עם תרבות הלאום שלהם עמוקה יותר מהזהות עם ארצם .
אפשר לצפות התקוממות בדלנית של עמים הנאבקים למען הגדרה עצמית ולחתירה לממשל עצמי . גזענות ואי סובלנות יכולה להוליד עידן חדש של טרור שבטי ומלחמה.
יריבות בין קבוצות אתניות היא תופעה מתקופת המקרא שנוצרה בגלל מחלוקת בין קבוצות במדינות רב אתניות והטרטגניית מבחינה תרבותית.
לפי מחקר, מיעוט בסיכון יותר משלוש מאות קבוצות אתני פוליטיות שביקשו להתמודד עם הפליה היו מעורבות במאבקים רציניים , אלימים.
אתנוצנטריות= אמונתו של אדם שלאומיות מאוחדת היא עליונה, והאחרים הם משניים ונחותים .
האתנוצנטריות הפנימית שביסוד הלאומית האתנית מולידה סכסוך אתני, לאומנים ועמים אתנוצנטרים נוטים לדחות פיוס ופשרה עם עמים אחרים .

תנועות דתיות :
דת נחשבת כוח מניע טבעי לאחדות והרמוניה . ארגונים פעילים פולטים המבססים על אמונות דתיות עמוקות . דת היא מערכת רעיונות משותפת לקבוצה. מושא נאמנות וכללי התנהגות שלפיהם הם יכולים לשפוט את מעשיהם שיפוט מוסרי .
הדתות העיקרית בעולם נבדלות זו מזו בתורות ובנאמנות הדתיות שהן מאמצות, בגודל הקהל שלהן ובמקומות ג"ג, במידת מעורבותן ובמאמצים פולטים לכוון את היחב"ל.
חסידי רוב הדתות סבורים שעל דתם להיות אוניברסאלית- מקובלת על כל בני האדם, כדי לאשש את אמונתם בעליונות הטבעית, דתות רבות פועלות לשכנוע לא מאמינים להצטרף, עורכים מסעי צלב, ולעיתים אף מושגת הפרת הדת באמצעות מאבק פיזי.
ישנו קשר סידרתי בין פעולותיהן של תנועות דתיות ופריצתם של סכסוכים פולטים ואלימות . אך למרות נטייתם להכפיף את אמונתם על מדינה תנועות דתיות בד"כ פצפסטית והומניטרית מתנגדות לאלימות .אך הן מקור למתיחות בינא"ל .
מנהיגי תנועות דתיות קיצוניות משוכנעים שיש להעניש את מי שאינו שותף לאמונתם ושפשרה אינה תספיק .

מעורבות התנועות הדתיות בפוליטיקה :
1. הן לוחמניות רואות בשלטון כמושחת משום שהוא חילוני.
2. תופסות מקום ברמה מקומית ועוסקות בחינוך .
3. דוגלות בסגירת, דוחקות לשוליים את כל הדעות הסותרות סדר פוליטי וחברתי.
4. מוכנות לנקוט אמצעי כפייה כדי להשיג את תכליתן.


תנועות נוטות לעודד עוד סוגים של פעילות בינ"ל:/ פעולות לוחמניות שדתות נוטות לעורר:
• אירדנטיות – ניסיון של דת/ קבוצה אתנית דומיננטית לתבוע בחזרה טריטוריה באזור שבו החזיקה בעבר .
• פרשיה/ היפרדות – ניסיון של מיעוט דתי להתנתק ממדינה .
• הגירה – יציאתם של מיעוטים דתיים מארצם כדי להינצל מרדיפות .
• פזורות – קהילות החיות מחוץ לארצן שומרים על קשרים כלכלים פולטים ורגישים .
• טרור בינ"ל – תמיכה קיצונית בבני אותה דת .

תנועות דתיות לא רק מפלגות בני אדם אלא גם מפלגות מדינות . הן קוראות תיגר על סמכות המדינה התוצאה האפשרית היא שבמשך הזמן/בעתיד ייווצרו 500 מדינות מתוך 200 שקיימות היום . מדובר במדינה מסוג חדש משהו דמוי "חברת אם" – הממשלה המרכזית היא קליפה והכוח במחוזות.
מדינות רבות תומכות בדתות מסוימות ובו בזמן מדכאות דתות מיעוט .

ארגוני טרור בינ"ל :
קבוצות טרור שפעילותם מגבירות את המתחים הבינ"ל ומערערות את סמכותה של המדינה וכוחה. קשה להגדיר קבוצות טרור משום שמניעיהן שונים זה מזה, בשיטות פעולותיהן ובהרכב חבריהן. אך ישנם גם קווי דמיון .
טרור- ניסיון לקדם מטרות פוליטיות באמצעות איום באלימות את שימוש בטרור לרוב נגד ממשלות. מעשי פשע ואיומים המכוונים נגד שחקן במטרה לעורר פחד כדי שהשחקן ייענה לתביעות הטרוריסטים .כיום הטרור הוא אסטרטגיה שנוקטת קבוצה מגוונת של תנועות .
התנועות הדתיות, אתניות או פוליטיות הנוקטים פעולות טרור כיום מבקשים להשיג את היתרונות שקבוצת הרוב נהנית מהם ולנקום .
קבוצות טרור שואפת לחירות פוליטית, עצמאית ומעמד של מדינה .
טרוריסטים מכונים "חסרי הבית הבינ"ל" שמטרתם להשיג טריטוריה שיוכלו לשלוט בה .

טרור מדינתי - פעולת של ממשלה נגד בני אדם היושבים בגבולה. שימוש בצבא ומשטרה כדי לשלוט באמצעות פחד ואיום בקבוצת אונ' מסוימות בתוך גבולות המדינה .
טרור בחסות המדינה - סיוע רשמי, הכשרה וחימוש שהמדינה מעניקה לקבוצת טרור כדי להשיג את יעדי מדינות החוץ שלה .

תאגידים רב לאומיים :
תאגידים רב לאומיים - מיזמים עסקים המאורגנים בחברה אחת, מקיימים פעולות בחברה אחרת, צומחים כתוצאה מהשקעות ישירות בארצות החוץ.
חברות פרטיות שמרכזן במדינה אחת ומשקיעות ופועלות בהרחבה בארץ אחרת .
התפשטות התאגידים הרב לאומיים הסתייעה בבנקים בינ"ל ושהכנסותיהם ונכסיהם מקורם בעסקאות פיננסיות במשק הבינ"ל , בנקאות בינ"ל היא עסק רווחי מאוד.
השקעות אלא משמשת פתח לסחר בינ"ל ולחדירת מדינה אחת למשק של מדינה אחרת וכך הן מפחיתות את חשיבות הגבולות הבינ"ל . תאגיד בינ"ל מודרני מקיים רשת רחבה של סניפים מעבר לים, כדי לתאם את הייצור ושווק בעולם . התרחבות מעבר לים היא ביסוד תמרון הגנה, שנועד להקדים מתחרים מבחוץ וכך לשמור על הכושר התחרותי .
השקעות חוץ ישירות = בעלות על נכסים במדינה אחת בידו תושבים ממדינה אחרת במטרה לשלוט בנכסים אלה .השפעות של תאגידים רב לאומיים על מדינות האם ועל מדינות המארחות: תאגידים רבים משתמשים בכוחם במחיר פגיעה קשה במדינת האם שלהם .
העברת מתקנים לחו"ל כדי להתחמק מתביעות האיגודים להעלאת שכר, ייצוא היצור ממדינות מתפתחות למדינות מפגרות - שם כוח העבודה זול והאיגודים חלשים או שאינם קיימים .
אחרים טוענים שתאגידים מסייעים לצמצם את גירעון התשלומים ויוצרים הזדמנויות תעסוקה, מעודדים תחרות ומפחיתים את הפער בשכר.
תאגידים מסוגלים לקדם התפתחות באותה המידה לבלום אותה .

פוליטיקה ותאגידים רב-לאומיים- התערבותם של תאגידים רב לאומיים בעניינים פולטים של מדינות האם, מעוררת דאגה בעניין תפקידם – מעורבותם בפוליטיקה, שם הם מנסים לנקוט מדיניות סחר והשקעות ליברלית יותר שתקדים את רוב פעילותם . ממשלות השתמשו לפעמים בתאגידים ככלי למימוש אסטרטגיות מדינות החוץ שלהן.היו מקרים בהן התאגידים גרמו למבוכה במדינות האם .
תאגידים מנסים לשדל את ממשלות האם שלהן לנקוט מדיניות המצדדת בהם במחלוקות עם ממשלות מארחות .תאגידים פעלו לפעמים בניגוד למדיניות מדינת האם שלהן ובהתאם למדיניות מדינה אחרת.

השפעתם של תאגידים רב-לאומיים-מקבלים החלטות של מנהיגים פולטים אין שליטה עליהן קשה לזהות מהם האינטרסים של התאגידים. תאורטיקנים המצדדים בסחר חופשי שהכלכלה הפוליטית החדשה מסכנת את האינטרסים שלהם . יש הסוברים כי התאגידים יחלצו את האנושות מעוני ואחרים סבורים שהתאגידים עושים את מה שטוב בעיניהם הם אימפריות קטנות המנצלות הכל לטובתם .
תאגידים רב לאומיים הן עובדת חיים – הם שחקנים קבועים בעלי השפעה רבה . השווקים הגבירו את כוחם המבני של בעלי ההון וצמצמו את האפשרויות הפעולה הפתוחות בפני הממשלות .

שחקנים שאינם מדינות וחנק המדינה :
תנועות אתנו פוליטיות, קבוצות דתיות וארגוני טרור בינ"ל יחד עם ארגונים בינ"ל ותאגידים רב לאומיים המחלישים את סמכות המדינה . הם קוראים תיגר על עמודי התווך המוסדיים שמע' המדינה בנויה עליהם .חלף עידן שליטת המדינה, מדינות עדיין מחזיקות וכמעט מונופול על השימוש בכוח וכפייה במע' הבינ"ל הן ממשיכות לעצב את קשרי הגומלין העל לאומיים של שחקנים שאינן מדינות.
טרם הגיע הזמן לזנוח את ההתמדות במדינה בפוליטיקה הבינ"ל .
אך תהיה זאת טעות להפריז בכוחה של המדינה כגורם מכריע בגורל העולם.

סיכום מושגי יסוד ביחסים בינלאומיים - פרקים 3-7 האוניברסיטה הפתוחה - יש לכם שאילתא ? צרו קשר