לחצו כאן לסיכום שינה, לחץ וטראומה אצל תינוקות וילדים .
שינה, לחץ וטראומה אצל תינוקות וילדים הגדרה של לחץ ללחץ 3 מרכיבים עיקריים: 1. הגירוי המלחיץ, או אירוע הלחץ, שהינו אירוע בעל משמעות חורגת מהשגרה וגורם לגיוס משאבים נפשיים וגופניים לצורך ההתמודדות. 2. הערכה קוגניטיבית של גורם הלחץ. 3. תגובה פיזיולוגית כתוצאה מהחשיפה לגורם הלחץ. חווית האירוע כמלחיץ תלויה במאפייני האירוע (עוצמה, משך וכדומה), התפיסה והפרשנות הסובייקטיבית של האירוע, המשאבים והכוחות הזמינים להתמודדות, מערכות התמיכה העומדות לרשות האדם, גילו, פגיעותו וחוויותיו המוקדמות. סליי זיהה סדרה של 3 תגובות הסתגלותיות, המופיעות עם החשיפה ללחץ, וכינה אותן תסמונת ההסתגלות הכללית GAS. לטענתו, כאשר האורגניזם נחשף ללחץ: 1. תופיע בשלב הראשון תגובת חירום כללית, שבמהלכה מופעלות מערכות פיזיולוגיות שונות המגבירות את יכולת הפעולה של האורגניזם ומכניסות אותו למצב של דריכות. 2. שנית, תופיע תגובת התנגדות שבמהלכה חוזרות המערכות הפיזיולוגיות לפעילות נורמלית (הומיאוסטזיס). 3. אם גירוי הלחץ נמשך והופך כרוני, יופיע השלב השלישי שבו האורגניזם מאבד את יכולת ההתנגדות שלו ונכנס לשלב התשה, המתאפיין בהידלדלות המשאבים והאנרגיות הנחוצים להתמודדות. כתוצאה מכך עלול להיגרם נזק בלתי הפיך למערכות הגוף השונות כמו מערכת החיסון או המערכת הקרדיו וסקולרית. שינה ולחץ היבטים פיזיולוגיים ותיאורטיים לפי שדה, קיימים שני אופני התמודדות של מערכת הערות שינה בתגובה למצבי לחץ. כאשר על אדם להתמודד עם אירוע לחץ חדש הוא נכנס למצב של דריכות, התובע ממנו להישאר ערני. במצב זה שינה היא לא מצב בטוח, ולכן עלולות להופיע הפרעות שינה כמו קשיי הירדמות. לעומת זאת, בעת חשיפה ממושכת ללחץ, כאשר האורגניזם מבין כי אין הוא מסוגל להתמודד עם הגירוי, ומשאביו מידלדלים, עלולה להופיע תגובה של נסיגה ושימור אנרגיה, העלולה להתבטא, מבחינת השינה, בכניסה לשינה עמוקה וממושכת יותר. ניתן להסתכל על מערכת השינה ערות כרכיב אחד בתוך מערכת ביו התנהגותית כללית שתפקידה להתמודד עם לחץ. לחץ עלול להפריע לשינה כאשר התגובה ההסתגלותית השלטת היא דריכות, אך כאשר התמודדות ישירה עם גורם הלחץ אינה אפשרית או אינה יעילה, עשויה השינה גם להגן על האורגניזם מפני לחץ. המערכות הפיזיולוגיות הנכנסות לפעולה במצבי לחץ הן אלה המשתתפות גם בוויסות מצבי השינה ערות. חשיפה ללחץ משפיעה בעיקר על המחזוריות הצירקדיאנית ועל מבנה השינה ואפשר לראות בייחוד ירידה בכמות ה-SWS וירידה בשנת REM. לעומת זאת, סילוק גורמי הלחץ, מוביל לתגובת החלמה המתאפיינת בעלייה בשלבי השינה העמוקה ושנת REM. מערכת נוירו אנדוקרינית HPA אחראית לשחרור הורמוני לחץ בפיקודו של ההיפותלמוס, ומשחקת תפקיד חשוב גם בוויסות מצבי השינה ערות בקרב בעלי חיים ובני אדם. בעוד פעילותה של מערכת זו מואטת, באופן נורמלי, בתחילת השינה ומגיעה לשיאה זמן קצר לאחר היקיצה, בעת חשיפה למצבי לחץ משתבשת פעילות נורמטיבית זו, וחוסר הוויסות עלול להתבטא למשל בפעילות יתר של המערכת בתחילת הלילה. השילוב של פעילות אבנורמלית זו, בצירוף פגיעותו הגנטית של האדם וחוויותיו המוקדמות, עלול להביא להתפתחות של הפרעות שינה או הפרעות רגשיות שונות. שינה ופוסט טראומה אדם הסובל מהפרעת לחץ פוסט טראומטית PTSD הוא אדם שנחשף לאירוע טראומטי משמעותי הניתן לזיהוי, ומפגין בעקבותיו סדרת תסמינים הנמשכים למעלה מחודש. התסמינים המרכזיים הם: 1. חוויה מחודשת של הטראומה באמצעות זיכרונות מטרידים של האירוע, תחושות, הזיות או סיוטים. 2. ירידה משמעותית ברצון להשתתף בפעילויות, התכנסות רגשית והימנעות עקבית מגירויים המתקשרים לטראומה כמו שיחות על הנושא, מפגש עם אנשים או מקומות שמזכירים את האירוע. 3. תופעות עקביות של עוררות מוגברת המתבטאת למשל בקושי להירדם או לשמור על רצף השינה, בדריכות , התקפי כעס וקשיי ריכוז. ההסבר המוצע לפערים בין הדיווחים הסובייקטיביים של אנשים עם PTSD לבין ממצאי מעבדה, מתמקד לרוב בהטיות התפיסתיות של המטופלים הגורמות להערכת יתר של זמן ההירדמות ולתת הערכה של משך השינה. השונות הגבוהה הקיימת במאפייני השינה השונים בקרב נבדקים בעלי PTSD: 1. נמצאה שונות גבוהה במשך הזמן שנבדקים עם PTSD מבלים בשלבי השינה השונים. ישנה ירידה קיצונית בשלבי השינה העמוקים, לעומת אחרים שאצלם עלתה באופן קיצוני כמות ה-SWS. בנוסף, נמצאה שונות רבה בזמני הכניסה לשנת REM וגם באחוזים של שנת REM במהלך הלילה, בהשוואה למטופלים עם הפרעה דיכאונית. 2. מאובחני PTSD מדווחים בשכיחות נמוכה יותר על חלומות בהשוואה לקבוצות הביקורת כאשר מעירים אותם במהלך שנת REM. עם זאת, כאשר הם זוכרים את חלומותיהם, תכניהם נוטים להיות עוינים ומאיימים יותר. 3. למרות התחושה של מאובחני PTSD כי שנתם קלה ונודדת, סף העוררות שלהם גבוה יותר מאשר של קבוצת הביקורת. כלומר, נמצא כי קשה יותר להעירם גם משנת REM וגם משינה עמוקה. 4. מאובחני PTSD מראים בשנתם רמת תנועתיות מוגברת, המתקשרת בד"כ עם שלביה שינה השטחיים. בנוסף, נצפו פרסומניות בשכיחות גבוהה יותר המופיעות בשלבי שינה עמוקים. ממצאים אלה מתיישבים עם שני אופני ההתמודדות שהציג שדה. מאפייני השינה השטחית מתיישבים עם הצורך של אנשים אלה להישאר דרוכים ומוכנים להתמודדות עם גירויים מאיימים בסביבה. לעומת זאת, את העמקת השינה ניתן להבין כדרך להתמודד או להימנע ממגע עם גירויי לחץ כרוניים שאין עליהם שליטה. במקרים אלה, נסיגה לשינה עמוקה הופכת להיות תגובה סתגלנית. בנוסף, יתכן שהעמקת השינה ושיכחת החלומות מבטאת פעילות של מנגנוני הגנה שתפקידם לחסום את הופעת התכנים הטראומטיים ומעוררי החרדה במהלך השינה. יש להביא בחשבון את האפשרות כי השונות בין החולים והפערים בין הדיווחים הסובייקטיביים לבין אובייקטיבים, עשויים לנבוע מקיומן הבו זמני של הפרעות נפשיות נלוות (למשל, זמני כניסה מהירים יותר לשנת REM ושכיחות גבוהה יותר של שנת REM עשויים להצביע על דיכאון אצל המטופל, בעוד התסמינים של אינסומניה עשויים להיות קשורים לחרדה). עם זאת, קיימים מאפיינים ייחודים ל-PTSD, זכירה מועטה של חלומות בכלל, לצד הופעה חוזרת של חלומות חרדתיים, רמת תנועתיות גבוהה יותר בשנת REM, וסף עוררות גבוה יותר. לחץ ושינה אצל ילדים תגובות של ילדים למצבי לחץ. תגובתו של האדם למצבי לחץ תלויה במידה רבה בפרשנותו הקוגניטיבית ובהערכתו את מצב הלחץ. לכן, ניתן להניח כי ילדים יגיבו באופן שונה ממבוגרים למצבי לחץ, בשל יכולתם המוגבלת יותר להעריך את הסיכון והנזק הגלומים במצב ואת אופציות ההתמודדות הפתוחות בפניהם. השאלה כיצד יגיב ילד לאירוע הלחץ שהוא נחשף אליו תלויה במידה רבה בשלב ההתפתחות שלו, ביכולתו לפרש ולהעריך את מצב הלחץ שבו הוא שרוי. התמודדותם של ילדים עם אירועי לחץ תלויה באופן כללי גם במשאבים הפנימיים העומדים לרשותם, חוסנם הנפשי וכישורי הוויסות העצמי שלהם. במוסף, תלויה תגובתם במידה רבה במקורות התמיכה החיצוניים הבין אישיים שלהם, כשהתמיכה המשמעותית ביותר היא כמובן זו המתקבלת מהמשפחה, המהווה את המקור הראשי למשאבי הילד. לכן איום או אובדן שמקורם בתוך חוג המשפחה ישפיעו על הילד יותר מאשר איום או אובדן שמקורו מחוץ למשפחה. כל עוד יכול הילד להמשיך ולהישען על משאבי המשפחה, סביר להניח שהילד יושפע פחות מגורמי הלחץ. לפי בולבי, אבי תורת ההתקשרות, ניתן לומר כי כל זמן שהילד יכול לבטוח בדמויות ההתקשרות הראשוניות (לרוב הדמויות ההוריות) כמי שיגוננו עליו מפני האיומים בסביבה, הוא יהיה בטוח יחסית. לעומת זאת, כל הפרעה למערכת ההתקשרות עלולה להיחוות על ידי הילד כאיום רצחני ולגרום למצוקה משמעותית, בשל הסכנה שבאובדן מקור הביטחון והתמיכה המרכזיים שלו. לכן ניתן לצפות שהתגובות הקיצוניות ביותר ללחץ יופיעו כאשר חלה פרידה ממושכת מדמויות ההתקשרות, או כאשר דמויות אלה פוגעות בילד או מועלות באמונו כמו במקרים של התעללות פיזית או מינית. בתגובה לפרידה מראים ילדים בשלב הראשון תגובה הכוללת מחאה קולנית, דריכות וחיפוש אקטיבי של רמות ההתקשרות, כאשר רמת ההתקשרות אינה נענית לילד, יפגין הילד בהמשך סימנים של ייאוש, ירידה ברמת הפעילות וניתוק. תיאוריה זו תואמת את מודל הלחץ של סלי לפיו, כאשר האורגניזם עובר ממצב של דריכות בתגובה לגורם לחץ אקוטי, למצב של נסיגה והימנעות בתגובה למצב לחץ כרוני בלתי נשלט. השפעות לחץ על שינה אצל ילדים. דפוסי שנתם של תינוקות מצביעים על שיבושים בתגובה לאירועי לחץ שאין הם יכולים להבין את מלוא משמעותם. תינוקות יגיבו ללחץ, בין היתר, בהפרעות שינה, בעיקר כאשר הביטחון היומיומי שמעניקים להם הוריהם מתערער. כלומר, כאשר מערכת ההתקשרות הראשונית אינה יציבה, ואינה מעניקה את מידת החום והביטחון שלהם זקוק התינוק. ניתן לראות במקרים רבים כי בעיות השינה של התינוק החלו להופיע לאחר חשיפה לאירוע לחץ כמו כניסה למסגרת חדשה (מטפלת, גן), מעבר דירה, או לאחר חשיפה ללחצים משפחתיים כמו קונפליקטים בין ההורים, מחלה של ההורה וכדומה. תינוקות מגיבים ללחצים בסביבתם, ומסוגלים לקלוט שינויים רגשיים של הדמויות המשמעותיות בחייהם, גם אם אין הם מבינים את משמעות האירוע על כל דבריו ומורכבותו. מחקרים שנעשו עד כה עשו שימוש בדרך כלל במנגנוני לחץ מתונים הנוצרים באופן טבעי בחייו של הילד, כמו שינה בסביבה לא טבעית (מעבדת שינה), ברית מילה או פרידה זמנית מהאם. מחקרים שונים שבדקו השפעות של חשיפה לטראומה כמו התעללות מינית ופיזית בקרב ילדים ומתבגרים, מראים אף הם כי הפרעות שינה נמנות עם התסמינים הלא ייחודיים המרכזיים. יתכן שהפרעות השינה אצל ילדים אלו קשורות לתחושתם כי השינה אינה מצב בטוח וכי עליהם להישאר דרוכים, מאחר שחלק ממקרי ההתעללות (בעיקר מינית) מתרחשים במהלך הלילה. ילדים שסבלו התעללות אכן הראו רמה גבוה של הפרעות בשינה שהתבטאו ברמת פעילות מוגברת בשינה, הירדמות ויקיצות. כמו כן, נמצא כי ילדים שעברו התעללות פיזית הראו הפרעות רבות יותר בשינה מילדים שעברו התעללות מינית. חשיפה לאסונות טבע ולמלחמות משפיעה אף היא על שנתם של ילדים. לצד התגובות הייחודיות לאירועים אלה (התעצמות של פחדים וחרדות הקשורים לאופי המסוים של הטראומה), מופיעות תגובות כלליות השכיחות שבהן הו הפרעות שינה. ישנם גם אלו, שהחשיפה לאסון טבע דווקא מעמיקה את שנתם, הם ישנים יותר וחולמים פחות חלומות רעים, בהשוואה לילדים שישנו בסביבות בטוחות יותר. דפוסי השינה של ילדים אלה תאמו את אופן ההתמודדות של מערכת השינה ערות בעת חשיפה לאירועי לחץ כרוניים שאין עליהם שליטה, כאשר הכניסה לתוך שינה הופכת להיות התנהגות המגינה על האדם מפני המפגש עם האיום החיצוני. בזמן מלחמת המפרץ, לא נצפו סימני מצוקה מיוחדים. ניתן לשער כי בקרב מרבית הילדים הקטנים או השהות בחדר האטום לא נחוותה או נתפסה כאירוע לחץ משמעותי, כל עוד העניקו להם הוריהם תחושת רוגע וביטחון. סיכומים אוניברסיטה פתוחה שאילתא .
שינה, לחץ וטראומה אצל תינוקות וילדים הגדרה של לחץ ללחץ 3 מרכיבים עיקריים: 1. הגירוי המלחיץ, או אירוע הלחץ, שהינו אירוע בעל משמעות חורגת מהשגרה וגורם לגיוס משאבים נפשיים וגופניים לצורך ההתמודדות. 2. הערכה קוגניטיבית של גורם הלחץ. 3. תגובה פיזיולוגית כתוצאה מהחשיפה לגורם הלחץ. חווית האירוע כמלחיץ תלויה במאפייני האירוע (עוצמה, משך וכדומה), התפיסה והפרשנות הסובייקטיבית של האירוע, המשאבים והכוחות הזמינים להתמודדות, מערכות התמיכה העומדות לרשות האדם, גילו, פגיעותו וחוויותיו המוקדמות. סליי זיהה סדרה של 3 תגובות הסתגלותיות, המופיעות עם החשיפה ללחץ, וכינה אותן תסמונת ההסתגלות הכללית GAS. לטענתו, כאשר האורגניזם נחשף ללחץ: 1. תופיע בשלב הראשון תגובת חירום כללית, שבמהלכה מופעלות מערכות פיזיולוגיות שונות המגבירות את יכולת הפעולה של האורגניזם ומכניסות אותו למצב של דריכות. 2. שנית, תופיע תגובת התנגדות שבמהלכה חוזרות המערכות הפיזיולוגיות לפעילות נורמלית (הומיאוסטזיס). 3. אם גירוי הלחץ נמשך והופך כרוני, יופיע השלב השלישי שבו האורגניזם מאבד את יכולת ההתנגדות שלו ונכנס לשלב התשה, המתאפיין בהידלדלות המשאבים והאנרגיות הנחוצים להתמודדות. כתוצאה מכך עלול להיגרם נזק בלתי הפיך למערכות הגוף השונות כמו מערכת החיסון או המערכת הקרדיו וסקולרית. שינה ולחץ היבטים פיזיולוגיים ותיאורטיים לפי שדה, קיימים שני אופני התמודדות של מערכת הערות שינה בתגובה למצבי לחץ. כאשר על אדם להתמודד עם אירוע לחץ חדש הוא נכנס למצב של דריכות, התובע ממנו להישאר ערני. במצב זה שינה היא לא מצב בטוח, ולכן עלולות להופיע הפרעות שינה כמו קשיי הירדמות. לעומת זאת, בעת חשיפה ממושכת ללחץ, כאשר האורגניזם מבין כי אין הוא מסוגל להתמודד עם הגירוי, ומשאביו מידלדלים, עלולה להופיע תגובה של נסיגה ושימור אנרגיה, העלולה להתבטא, מבחינת השינה, בכניסה לשינה עמוקה וממושכת יותר. ניתן להסתכל על מערכת השינה ערות כרכיב אחד בתוך מערכת ביו התנהגותית כללית שתפקידה להתמודד עם לחץ. לחץ עלול להפריע לשינה כאשר התגובה ההסתגלותית השלטת היא דריכות, אך כאשר התמודדות ישירה עם גורם הלחץ אינה אפשרית או אינה יעילה, עשויה השינה גם להגן על האורגניזם מפני לחץ. המערכות הפיזיולוגיות הנכנסות לפעולה במצבי לחץ הן אלה המשתתפות גם בוויסות מצבי השינה ערות. חשיפה ללחץ משפיעה בעיקר על המחזוריות הצירקדיאנית ועל מבנה השינה ואפשר לראות בייחוד ירידה בכמות ה-SWS וירידה בשנת REM. לעומת זאת, סילוק גורמי הלחץ, מוביל לתגובת החלמה המתאפיינת בעלייה בשלבי השינה העמוקה ושנת REM. מערכת נוירו אנדוקרינית HPA אחראית לשחרור הורמוני לחץ בפיקודו של ההיפותלמוס, ומשחקת תפקיד חשוב גם בוויסות מצבי השינה ערות בקרב בעלי חיים ובני אדם. בעוד פעילותה של מערכת זו מואטת, באופן נורמלי, בתחילת השינה ומגיעה לשיאה זמן קצר לאחר היקיצה, בעת חשיפה למצבי לחץ משתבשת פעילות נורמטיבית זו, וחוסר הוויסות עלול להתבטא למשל בפעילות יתר של המערכת בתחילת הלילה. השילוב של פעילות אבנורמלית זו, בצירוף פגיעותו הגנטית של האדם וחוויותיו המוקדמות, עלול להביא להתפתחות של הפרעות שינה או הפרעות רגשיות שונות. שינה ופוסט טראומה אדם הסובל מהפרעת לחץ פוסט טראומטית PTSD הוא אדם שנחשף לאירוע טראומטי משמעותי הניתן לזיהוי, ומפגין בעקבותיו סדרת תסמינים הנמשכים למעלה מחודש. התסמינים המרכזיים הם: 1. חוויה מחודשת של הטראומה באמצעות זיכרונות מטרידים של האירוע, תחושות, הזיות או סיוטים. 2. ירידה משמעותית ברצון להשתתף בפעילויות, התכנסות רגשית והימנעות עקבית מגירויים המתקשרים לטראומה כמו שיחות על הנושא, מפגש עם אנשים או מקומות שמזכירים את האירוע. 3. תופעות עקביות של עוררות מוגברת המתבטאת למשל בקושי להירדם או לשמור על רצף השינה, בדריכות , התקפי כעס וקשיי ריכוז. ההסבר המוצע לפערים בין הדיווחים הסובייקטיביים של אנשים עם PTSD לבין ממצאי מעבדה, מתמקד לרוב בהטיות התפיסתיות של המטופלים הגורמות להערכת יתר של זמן ההירדמות ולתת הערכה של משך השינה. השונות הגבוהה הקיימת במאפייני השינה השונים בקרב נבדקים בעלי PTSD: 1. נמצאה שונות גבוהה במשך הזמן שנבדקים עם PTSD מבלים בשלבי השינה השונים. ישנה ירידה קיצונית בשלבי השינה העמוקים, לעומת אחרים שאצלם עלתה באופן קיצוני כמות ה-SWS. בנוסף, נמצאה שונות רבה בזמני הכניסה לשנת REM וגם באחוזים של שנת REM במהלך הלילה, בהשוואה למטופלים עם הפרעה דיכאונית. 2. מאובחני PTSD מדווחים בשכיחות נמוכה יותר על חלומות בהשוואה לקבוצות הביקורת כאשר מעירים אותם במהלך שנת REM. עם זאת, כאשר הם זוכרים את חלומותיהם, תכניהם נוטים להיות עוינים ומאיימים יותר. 3. למרות התחושה של מאובחני PTSD כי שנתם קלה ונודדת, סף העוררות שלהם גבוה יותר מאשר של קבוצת הביקורת. כלומר, נמצא כי קשה יותר להעירם גם משנת REM וגם משינה עמוקה. 4. מאובחני PTSD מראים בשנתם רמת תנועתיות מוגברת, המתקשרת בד"כ עם שלביה שינה השטחיים. בנוסף, נצפו פרסומניות בשכיחות גבוהה יותר המופיעות בשלבי שינה עמוקים. ממצאים אלה מתיישבים עם שני אופני ההתמודדות שהציג שדה. מאפייני השינה השטחית מתיישבים עם הצורך של אנשים אלה להישאר דרוכים ומוכנים להתמודדות עם גירויים מאיימים בסביבה. לעומת זאת, את העמקת השינה ניתן להבין כדרך להתמודד או להימנע ממגע עם גירויי לחץ כרוניים שאין עליהם שליטה. במקרים אלה, נסיגה לשינה עמוקה הופכת להיות תגובה סתגלנית. בנוסף, יתכן שהעמקת השינה ושיכחת החלומות מבטאת פעילות של מנגנוני הגנה שתפקידם לחסום את הופעת התכנים הטראומטיים ומעוררי החרדה במהלך השינה. יש להביא בחשבון את האפשרות כי השונות בין החולים והפערים בין הדיווחים הסובייקטיביים לבין אובייקטיבים, עשויים לנבוע מקיומן הבו זמני של הפרעות נפשיות נלוות (למשל, זמני כניסה מהירים יותר לשנת REM ושכיחות גבוהה יותר של שנת REM עשויים להצביע על דיכאון אצל המטופל, בעוד התסמינים של אינסומניה עשויים להיות קשורים לחרדה). עם זאת, קיימים מאפיינים ייחודים ל-PTSD, זכירה מועטה של חלומות בכלל, לצד הופעה חוזרת של חלומות חרדתיים, רמת תנועתיות גבוהה יותר בשנת REM, וסף עוררות גבוה יותר. לחץ ושינה אצל ילדים תגובות של ילדים למצבי לחץ. תגובתו של האדם למצבי לחץ תלויה במידה רבה בפרשנותו הקוגניטיבית ובהערכתו את מצב הלחץ. לכן, ניתן להניח כי ילדים יגיבו באופן שונה ממבוגרים למצבי לחץ, בשל יכולתם המוגבלת יותר להעריך את הסיכון והנזק הגלומים במצב ואת אופציות ההתמודדות הפתוחות בפניהם. השאלה כיצד יגיב ילד לאירוע הלחץ שהוא נחשף אליו תלויה במידה רבה בשלב ההתפתחות שלו, ביכולתו לפרש ולהעריך את מצב הלחץ שבו הוא שרוי. התמודדותם של ילדים עם אירועי לחץ תלויה באופן כללי גם במשאבים הפנימיים העומדים לרשותם, חוסנם הנפשי וכישורי הוויסות העצמי שלהם. במוסף, תלויה תגובתם במידה רבה במקורות התמיכה החיצוניים הבין אישיים שלהם, כשהתמיכה המשמעותית ביותר היא כמובן זו המתקבלת מהמשפחה, המהווה את המקור הראשי למשאבי הילד. לכן איום או אובדן שמקורם בתוך חוג המשפחה ישפיעו על הילד יותר מאשר איום או אובדן שמקורו מחוץ למשפחה. כל עוד יכול הילד להמשיך ולהישען על משאבי המשפחה, סביר להניח שהילד יושפע פחות מגורמי הלחץ. לפי בולבי, אבי תורת ההתקשרות, ניתן לומר כי כל זמן שהילד יכול לבטוח בדמויות ההתקשרות הראשוניות (לרוב הדמויות ההוריות) כמי שיגוננו עליו מפני האיומים בסביבה, הוא יהיה בטוח יחסית. לעומת זאת, כל הפרעה למערכת ההתקשרות עלולה להיחוות על ידי הילד כאיום רצחני ולגרום למצוקה משמעותית, בשל הסכנה שבאובדן מקור הביטחון והתמיכה המרכזיים שלו. לכן ניתן לצפות שהתגובות הקיצוניות ביותר ללחץ יופיעו כאשר חלה פרידה ממושכת מדמויות ההתקשרות, או כאשר דמויות אלה פוגעות בילד או מועלות באמונו כמו במקרים של התעללות פיזית או מינית. בתגובה לפרידה מראים ילדים בשלב הראשון תגובה הכוללת מחאה קולנית, דריכות וחיפוש אקטיבי של רמות ההתקשרות, כאשר רמת ההתקשרות אינה נענית לילד, יפגין הילד בהמשך סימנים של ייאוש, ירידה ברמת הפעילות וניתוק. תיאוריה זו תואמת את מודל הלחץ של סלי לפיו, כאשר האורגניזם עובר ממצב של דריכות בתגובה לגורם לחץ אקוטי, למצב של נסיגה והימנעות בתגובה למצב לחץ כרוני בלתי נשלט. השפעות לחץ על שינה אצל ילדים. דפוסי שנתם של תינוקות מצביעים על שיבושים בתגובה לאירועי לחץ שאין הם יכולים להבין את מלוא משמעותם. תינוקות יגיבו ללחץ, בין היתר, בהפרעות שינה, בעיקר כאשר הביטחון היומיומי שמעניקים להם הוריהם מתערער. כלומר, כאשר מערכת ההתקשרות הראשונית אינה יציבה, ואינה מעניקה את מידת החום והביטחון שלהם זקוק התינוק. ניתן לראות במקרים רבים כי בעיות השינה של התינוק החלו להופיע לאחר חשיפה לאירוע לחץ כמו כניסה למסגרת חדשה (מטפלת, גן), מעבר דירה, או לאחר חשיפה ללחצים משפחתיים כמו קונפליקטים בין ההורים, מחלה של ההורה וכדומה. תינוקות מגיבים ללחצים בסביבתם, ומסוגלים לקלוט שינויים רגשיים של הדמויות המשמעותיות בחייהם, גם אם אין הם מבינים את משמעות האירוע על כל דבריו ומורכבותו. מחקרים שנעשו עד כה עשו שימוש בדרך כלל במנגנוני לחץ מתונים הנוצרים באופן טבעי בחייו של הילד, כמו שינה בסביבה לא טבעית (מעבדת שינה), ברית מילה או פרידה זמנית מהאם. מחקרים שונים שבדקו השפעות של חשיפה לטראומה כמו התעללות מינית ופיזית בקרב ילדים ומתבגרים, מראים אף הם כי הפרעות שינה נמנות עם התסמינים הלא ייחודיים המרכזיים. יתכן שהפרעות השינה אצל ילדים אלו קשורות לתחושתם כי השינה אינה מצב בטוח וכי עליהם להישאר דרוכים, מאחר שחלק ממקרי ההתעללות (בעיקר מינית) מתרחשים במהלך הלילה. ילדים שסבלו התעללות אכן הראו רמה גבוה של הפרעות בשינה שהתבטאו ברמת פעילות מוגברת בשינה, הירדמות ויקיצות. כמו כן, נמצא כי ילדים שעברו התעללות פיזית הראו הפרעות רבות יותר בשינה מילדים שעברו התעללות מינית. חשיפה לאסונות טבע ולמלחמות משפיעה אף היא על שנתם של ילדים. לצד התגובות הייחודיות לאירועים אלה (התעצמות של פחדים וחרדות הקשורים לאופי המסוים של הטראומה), מופיעות תגובות כלליות השכיחות שבהן הו הפרעות שינה. ישנם גם אלו, שהחשיפה לאסון טבע דווקא מעמיקה את שנתם, הם ישנים יותר וחולמים פחות חלומות רעים, בהשוואה לילדים שישנו בסביבות בטוחות יותר. דפוסי השינה של ילדים אלה תאמו את אופן ההתמודדות של מערכת השינה ערות בעת חשיפה לאירועי לחץ כרוניים שאין עליהם שליטה, כאשר הכניסה לתוך שינה הופכת להיות התנהגות המגינה על האדם מפני המפגש עם האיום החיצוני. בזמן מלחמת המפרץ, לא נצפו סימני מצוקה מיוחדים. ניתן לשער כי בקרב מרבית הילדים הקטנים או השהות בחדר האטום לא נחוותה או נתפסה כאירוע לחץ משמעותי, כל עוד העניקו להם הוריהם תחושת רוגע וביטחון. סיכומים אוניברסיטה פתוחה שאילתא .
