לחצו כאן להורדת סיכום פסיכולוגיה התפתחותית של האוניברסיטה הפתוחה - גיל הגן .
ההתפתחות הקוגנטיבית בגיל הגן כמו תינוקות, ילידם מבינים את העולם באמצעות תפיסתו ותפעולו. הם יודעים דברים באמצעות ראייה, שמיעה, נגיעה, טעימה ועשייה. בגיל הרך הם מתחילים לרכוש חשיבה ייצוגית, דהיינו היכולת להשתמש בסמלים במקום בחפצים, בבני אדם ובאירועים. החשיבה הייצוגית, המופיעה בהקשר של פיתוח מושגים ולמידת אוצר מילים, מאפשרת לדמיין תוצאה של פעולה מבלי לבצעה, והם יכולים לקשר סמלים להבעת רעיונות מורכבים יותר. בשלב הבא מנסים ילדי הגן להבין כיצד פועלים דברים ומדוע מתרחשים אירועים. מיומנויות חדשות אלו, נבנות על בסיס יכולות שכבר קיימות בילד (נושא זה, הקשרים הגיוניים בין ההתפתחות בעבר להתפתחות בהווה, הוצג בפרק 1). ילדים בתקופת גיל הגן ממשיכים להיות משתתפים פעילים בהתפתחותם. הם חוקרים את העולם באופן פעיל ונותנים פירוש למה שראו. הם מתקדמים מצפייה ותיאור של מאורעות לניסיון להסבירם. הם מחפשים באופן פעיל ומתמשך אחר תבניות כלליות וחוקים. כמו כן, קיים המשך השפעות הגומלין בין היכולות הלא מפותחות של הילד והסביבה בה הוא גדל. הם מפתחים יכולות קוגניטיביות שמאפשרות להם להתעסק עם הסביבה בדרכים חדשות ולפתח סוגים שונים של אינטראקציה חברתית. כעת גם בני קבוצת הגיל הם מקור אינפורמציה, כמו ההורים, המספקים משוב למאמצי הילד להתמודד עם העולם. בגיל זה יש מספר מגבלות קוגניטיביות: 1. הקושי לשלב כמה פיסות אינפורמציה. הנטייה להתייחס רק לפיסת מידע אחת במצב בכל פעם, גם כאשר יש הרבה אינפורמציה רלוונטית - מרכוז. 2. הקושי להבחין בין מראית עין למציאות. למשל, להביט בחפץ לבן דרך פילטר כחול ולהחליט שכעת החפץ כחול. 3. הקושי במילוי מטלות שמצריכות שימוש באסטרטגיות זיכרון או פעולות אחרות שמקדמות זיכרון. ילדים לא תמיד יודעים על אסטרטגיות אלה, וגם כשיודעים לא משתמשים בהן לעיתים קרובות. הצגה או אי הצגה של יכולות מסוימות תלויה בקושי המבחן שניתן. למשל, פיאז'ה טען שחשיבתם של ילדים בגיל הגן מאופיינת באגוצנטריות: הם רואים את העולם מנקודת מבטם שלהם (יזהו צד אחד של דגם שראו) ואינם מסוגלים לראותו מנקודת המבט של אדם אחר (ולא יזהו את צידו שממול). האגוצנטריות אינה מוחלטת אצל ילדים קטנים, שכן, כאשר ניתנות להם מטלות קלות יחסית של נקיטת נקודת מבט, הרי במידה מוגבלת הם יכולים לאמץ את נקודת המבט של אדם אחר. מאפיינים כלליים של חשיבתם של ילדים בגיל הגן הסקת מסקנות על הסיבות לדברים פיאז'ה חקר את התפתחות הדרך בה מסיקים ילדים מסקנות ככל שהם גדלים ואפיין 4 שלבים בין גיל 3 ל-10- 1. הילד מתייחס למה שנראה לו ע"פ השטח כאל סיבה. באשר ל"מה גורם לעננים לזוז", מאפיינת תקופת גיל הגן שכשהילד זז גם העננים זזים. ילדים קטנים מבחינים בתופעה שאובייקטים קרובים נראים כמתקרבים כשאנו מתקרבים אליהם ומתרחקים אחרי שאנו עוברים אותם. אולם, זה לא נכון לגבי דברים מאד רחוקים כמו עננים. ילדים קטנים מבחינים פעמים רבות בתופעה הזו ומפרשים זאת כאילו שהשמש, הירח והעננים חייבים לזוז איתם. הילד יוצר באופן אקטיבי את המציאות שלו - עבור ילד ברמה זו המציאות מוגדרת ע"י המראה החיצוני של הדברים. 2. הילד מתייחס לאובייקטים רבי עוצמה כאחראים על הסיבות. הוא פונה לכוח כל יכול ששולט באובייקטים ומאורעות (אלוהים, הורים). 3. הילד מייחס את הסיבה לגורמים בטבע על מנת להסביר תופעות בטבע אפילו שהן לא סבירות. 4. הילד מתקרב להסברים של מבוגרים ומתחיל לייחס את הסיבה לגורם האמיתי והנכון. פיאז'ה לא מצא חשיבה סיבתית בשלה לפני אמצע הילדות, אך חוקרים אחרים הראו שרמה של חשיבה תלויה בחלקה באופן הצגת הבעיות. ילדי הגן יכולים ללמוד במהירות יחסי סיבה ותוצאה במערכות פשוטות. בנוסף, יתנו תשובות יותר בשלות בהסברת תופעות מוכרות להם, מאשר תופעות לא מוכרות. סיכומים זה פתוחה .
ההתפתחות הקוגנטיבית בגיל הגן כמו תינוקות, ילידם מבינים את העולם באמצעות תפיסתו ותפעולו. הם יודעים דברים באמצעות ראייה, שמיעה, נגיעה, טעימה ועשייה. בגיל הרך הם מתחילים לרכוש חשיבה ייצוגית, דהיינו היכולת להשתמש בסמלים במקום בחפצים, בבני אדם ובאירועים. החשיבה הייצוגית, המופיעה בהקשר של פיתוח מושגים ולמידת אוצר מילים, מאפשרת לדמיין תוצאה של פעולה מבלי לבצעה, והם יכולים לקשר סמלים להבעת רעיונות מורכבים יותר. בשלב הבא מנסים ילדי הגן להבין כיצד פועלים דברים ומדוע מתרחשים אירועים. מיומנויות חדשות אלו, נבנות על בסיס יכולות שכבר קיימות בילד (נושא זה, הקשרים הגיוניים בין ההתפתחות בעבר להתפתחות בהווה, הוצג בפרק 1). ילדים בתקופת גיל הגן ממשיכים להיות משתתפים פעילים בהתפתחותם. הם חוקרים את העולם באופן פעיל ונותנים פירוש למה שראו. הם מתקדמים מצפייה ותיאור של מאורעות לניסיון להסבירם. הם מחפשים באופן פעיל ומתמשך אחר תבניות כלליות וחוקים. כמו כן, קיים המשך השפעות הגומלין בין היכולות הלא מפותחות של הילד והסביבה בה הוא גדל. הם מפתחים יכולות קוגניטיביות שמאפשרות להם להתעסק עם הסביבה בדרכים חדשות ולפתח סוגים שונים של אינטראקציה חברתית. כעת גם בני קבוצת הגיל הם מקור אינפורמציה, כמו ההורים, המספקים משוב למאמצי הילד להתמודד עם העולם. בגיל זה יש מספר מגבלות קוגניטיביות: 1. הקושי לשלב כמה פיסות אינפורמציה. הנטייה להתייחס רק לפיסת מידע אחת במצב בכל פעם, גם כאשר יש הרבה אינפורמציה רלוונטית - מרכוז. 2. הקושי להבחין בין מראית עין למציאות. למשל, להביט בחפץ לבן דרך פילטר כחול ולהחליט שכעת החפץ כחול. 3. הקושי במילוי מטלות שמצריכות שימוש באסטרטגיות זיכרון או פעולות אחרות שמקדמות זיכרון. ילדים לא תמיד יודעים על אסטרטגיות אלה, וגם כשיודעים לא משתמשים בהן לעיתים קרובות. הצגה או אי הצגה של יכולות מסוימות תלויה בקושי המבחן שניתן. למשל, פיאז'ה טען שחשיבתם של ילדים בגיל הגן מאופיינת באגוצנטריות: הם רואים את העולם מנקודת מבטם שלהם (יזהו צד אחד של דגם שראו) ואינם מסוגלים לראותו מנקודת המבט של אדם אחר (ולא יזהו את צידו שממול). האגוצנטריות אינה מוחלטת אצל ילדים קטנים, שכן, כאשר ניתנות להם מטלות קלות יחסית של נקיטת נקודת מבט, הרי במידה מוגבלת הם יכולים לאמץ את נקודת המבט של אדם אחר. מאפיינים כלליים של חשיבתם של ילדים בגיל הגן הסקת מסקנות על הסיבות לדברים פיאז'ה חקר את התפתחות הדרך בה מסיקים ילדים מסקנות ככל שהם גדלים ואפיין 4 שלבים בין גיל 3 ל-10- 1. הילד מתייחס למה שנראה לו ע"פ השטח כאל סיבה. באשר ל"מה גורם לעננים לזוז", מאפיינת תקופת גיל הגן שכשהילד זז גם העננים זזים. ילדים קטנים מבחינים בתופעה שאובייקטים קרובים נראים כמתקרבים כשאנו מתקרבים אליהם ומתרחקים אחרי שאנו עוברים אותם. אולם, זה לא נכון לגבי דברים מאד רחוקים כמו עננים. ילדים קטנים מבחינים פעמים רבות בתופעה הזו ומפרשים זאת כאילו שהשמש, הירח והעננים חייבים לזוז איתם. הילד יוצר באופן אקטיבי את המציאות שלו - עבור ילד ברמה זו המציאות מוגדרת ע"י המראה החיצוני של הדברים. 2. הילד מתייחס לאובייקטים רבי עוצמה כאחראים על הסיבות. הוא פונה לכוח כל יכול ששולט באובייקטים ומאורעות (אלוהים, הורים). 3. הילד מייחס את הסיבה לגורמים בטבע על מנת להסביר תופעות בטבע אפילו שהן לא סבירות. 4. הילד מתקרב להסברים של מבוגרים ומתחיל לייחס את הסיבה לגורם האמיתי והנכון. פיאז'ה לא מצא חשיבה סיבתית בשלה לפני אמצע הילדות, אך חוקרים אחרים הראו שרמה של חשיבה תלויה בחלקה באופן הצגת הבעיות. ילדי הגן יכולים ללמוד במהירות יחסי סיבה ותוצאה במערכות פשוטות. בנוסף, יתנו תשובות יותר בשלות בהסברת תופעות מוכרות להם, מאשר תופעות לא מוכרות. סיכומים זה פתוחה .
