לחצו כאן לסיכום . אתר פתוחה הוא אינדקס סיכומים המספק קישור בלבד ואין לו אחריות על טיב הסיכום הנ"ל.
ההתפתחות הקוגניטיבית בתקופת הילדות תקופת הילדות - גיל 6 עד 12 - היא תקופה שבה מתעדנות ומשתכללות יותר ויותר מיומנויות קוגניטיביות שהחלו להופיע בגיל הגן, ונעשות לאמצעים הרבה יותר יעילים לפתרון בעיות. בין השינויים הקוגניטיביים החלים בתקופת הילדות, בולט השינוי שילדים בגיל זה נעשים טובים יותר בחשיבה הגיונית ושיטתית המשתמשת בפיסות מידע רבות - כלומר, ניכרת ירידה גדולה במרכוז. כמו כן, הם נעשים כשירים הרבה יותר בתפיסת המציאות שמאחורי מראית העין השטחית. התקדמות זו מסייעת להם לחשוב ביתר בשלות על שינויי צורה. ילדי ביה"ס היסודי מתחילים לחשוב ביעילות גדולה בהרבה על עצם הידע ותהליכי החשיבה שלהם. יכולת זו לחשוב על החשיבה נקראת מטא-קוגניציה. בתקופת הילדות משתכללות המיומנויות המטא-קוגניטיביות הרבה יותר ומאפשרות תכנון של אסטרטגיות פתרון בעיות במצבים רבים. ואולם, לילדים בגיל בי"ס עדיין יש כמה מגבלות קוגניטיביות. בגלל ההיעדר הכללי של ידע ותרגול בשימוש במיומנויות חדשות הם נראים כשירים פחות מילדים גדולים יותר. הם גם מתקשים לחשוב חשיבה בשלה על שאלות מופשטות או היפותטיות. שיקול הדעת שלהם נוטה להיות מוגבל לממשות של כאן ועכשיו. התפתחויות קוגניטיביות מרכזיות בתקופת הילדות מושגי שימור בתקופת הילדות מתחזקת ומתרחבת הבנת השימור אצל ילדים. בפרט, ההסברים שהם נותנים לשימור מתחילים לחרוג מהמאפיינים הפיסיים של מה שהם רואים לנגד עיניהם וכרוכים בשיקול דעת לוגי. הבנה כזאת מבוססת על אמת הכרחית במקום על אמת מותנית . בתפיסת האמת ההכרחית ילדי ביה"ס היסודי מתגברים על בעיית מראית עין מול מציאות שהגבילה אותם בגיל הגן. גיל, תרבות והופעת מושגי שימור פיאז'ה טען שאותן המיומנויות הלוגיות מאפשרות הבנה מלאה של כל מושגי השימור. לדעתו, ילדים רוכשים כמה ממושגים אלה לפני מושגים אחרים פשוט משום שהם לומדים את המאפיינים של סוגי כמויות שונים במועדים שונים. נראה שבכל התרבויות יש לילדים נורמליים בגיל הילדות המיומנויות הקוגניטיביות הנדרשות לפתח במהירות הבנה של שימור, אם ניתנת להם ההזדמנות לכך. כאשר מופיעות היכולות בפעם האשונה הן שבריריות, זקוקות למשאבים קוגניטיביים ניכרים ומשמשות בטווח מוגבל של הקשרים. בעזרת התנסות נוספת הן נעשות איתנות יותר, זקוקות לפחות משאבים קוגניטיביים ומשמשות בטווח רחב יותר של הקשרים. גישה של עיבוד מידע לשימור שלא כפיאז'ה, שהאמין שהיכולת לפתור בעיות שימור נובעת משינוי משמעותי ביכולת של ילדים לחשוב בהגיון, תיאורטיקנים מאסכולת עיבוד המידע מתארים התפתחות זו כסדרה של שינויים הדרגתיים שכליים שילדים משתמשים בהם כדי להגיע לפתרונותיהם. הם מתארים תהליכים אלה כסדרה של כללים שמשתמשים בהם לא ביודעין. אך כאשר הכללים משתנים, משתנים גם סוגי הפתרון שהילדים מגיעים אליהם. כל אחד מהכללים מסביר דפוס מסוים של ביצוע, החל בשגיאות הבוסר של ילדי הגן הקטנים וכלה בתשובות נכונות תמיד של ילדים באמצע שנות ביה"ס היסודי. למשל, בני 3 נשמעים לכלל: "הארוך יותר מכיל תמיד יותר", ואילו בני 6 נשמעים לכלל: "התעלם מכל דבר אחר וספור". גם בני ה-3 וגם בני ה-6 מתייחסים לבעיה הכרוכה באמת מותנית: התשובה תלויה במה שה רואים או שומעים. רק בגיל 7 ומעלה מבינים הילדים שהבעיה כרוכה באמת הכרחית: מספרים אינם יכולים להשתנות אלא אם מוסיפים להם או מחסרים מהם. הכלל הבשל ביותר יהיה כרוך תמיד בהבנת ההכרחיות הלוגית הטבועה בבעיה. תוכנם של כללים בשלים פחות ישתנה עפ"י מושג השימור הספציפי. גישה של כללים לפתרון בעיות כאלה נוטה להסב תשומת לב להבדלים אלה. לכן, ילדים נוהגים אחרת בכל סוג של בעיה ואינם מפתחים את כל מושגי השימור השונים בבת אחת. רק לאחר שילדים מבינים את ההכרחיות הלוגית הטבועה בשני סוגים שונים של בעיות שימור הם יכולים להבין את מלוא הדמיון ביניהם. מיומנויות סיווג פיאז'ה גרס שרק בתת התקופה של האופרציות הקונקרטיות (שלב פעולות החשיבה המוחשיות), החל בגיל 7, יכולים ילדים להבין את היחסים בין קטגוריות בשיטות סיווג מורכבות יותר. שיטה אחת כזאת היא סיווג היררכי, שבה מסווגים הפריטים ע"פ סוגים גבוהים (סוגי על) ונמוכים (תת סוגים) בהיררכיה. שיטה אחרת היא סיווג מטריצה, בה מסווג הפריט לפי שני ממדים עצמאיים בעת ובעונה אחת, כגון צורה וצבע. סיווג היררכי סיווג היררכי משמש לעיתים קרובות לארגון גושי ידע. ככל שעולים בהיררכיה של סיווג נעשה כל מושג רחב יותר וכולל יותר. וכל סוג גבוה יותר מורכב מכל הסוגים שמתחתיו בהיררכיה. מסיבה זו אמר פיאז'ה שסיווג היררכי כרוך בחיבור של סוגים. וחיבור של סוגים הוא אופרציה קונקרטית (פעולת חשיבה מוחשית). החוקרים משתמשים במטלה הנקראת כלילת סוג כמבחן סטנדרטי הבוחן אם הילד מבין סיווג היררכי. במטלה זו, מציגים לילד קבוצה של אובייקטים מאותו תחום סיווג (למשל, פרחים), המכיל שתי קבוצות של תת סוגים (למשל, פטוניות ובגוניות). לאחר שהחוקר מוודא שהילד יודע את תחום הסיווג של האובייקטים (פרחים). הוא שואל את הילד: "האם יש כאן יותר פטוניות או יותר פרחים?". למרבה ההפתעה, רוב בני ה-6 אומרים שיש יותר פטוניות. נראה שהם משווים בין שני תת הסוגים, פטוניות ובגוניות. רק בגיל 8 מתחילים רוב הילדים להשיב תשובה נכונה ע"י השוואת אחד מתת הסוגים (פטוניות) למושג על (פרח). עוד סיכומים של האוניברסיטה הפתוחה בקרוב.
ההתפתחות הקוגניטיבית בתקופת הילדות תקופת הילדות - גיל 6 עד 12 - היא תקופה שבה מתעדנות ומשתכללות יותר ויותר מיומנויות קוגניטיביות שהחלו להופיע בגיל הגן, ונעשות לאמצעים הרבה יותר יעילים לפתרון בעיות. בין השינויים הקוגניטיביים החלים בתקופת הילדות, בולט השינוי שילדים בגיל זה נעשים טובים יותר בחשיבה הגיונית ושיטתית המשתמשת בפיסות מידע רבות - כלומר, ניכרת ירידה גדולה במרכוז. כמו כן, הם נעשים כשירים הרבה יותר בתפיסת המציאות שמאחורי מראית העין השטחית. התקדמות זו מסייעת להם לחשוב ביתר בשלות על שינויי צורה. ילדי ביה"ס היסודי מתחילים לחשוב ביעילות גדולה בהרבה על עצם הידע ותהליכי החשיבה שלהם. יכולת זו לחשוב על החשיבה נקראת מטא-קוגניציה. בתקופת הילדות משתכללות המיומנויות המטא-קוגניטיביות הרבה יותר ומאפשרות תכנון של אסטרטגיות פתרון בעיות במצבים רבים. ואולם, לילדים בגיל בי"ס עדיין יש כמה מגבלות קוגניטיביות. בגלל ההיעדר הכללי של ידע ותרגול בשימוש במיומנויות חדשות הם נראים כשירים פחות מילדים גדולים יותר. הם גם מתקשים לחשוב חשיבה בשלה על שאלות מופשטות או היפותטיות. שיקול הדעת שלהם נוטה להיות מוגבל לממשות של כאן ועכשיו. התפתחויות קוגניטיביות מרכזיות בתקופת הילדות מושגי שימור בתקופת הילדות מתחזקת ומתרחבת הבנת השימור אצל ילדים. בפרט, ההסברים שהם נותנים לשימור מתחילים לחרוג מהמאפיינים הפיסיים של מה שהם רואים לנגד עיניהם וכרוכים בשיקול דעת לוגי. הבנה כזאת מבוססת על אמת הכרחית במקום על אמת מותנית . בתפיסת האמת ההכרחית ילדי ביה"ס היסודי מתגברים על בעיית מראית עין מול מציאות שהגבילה אותם בגיל הגן. גיל, תרבות והופעת מושגי שימור פיאז'ה טען שאותן המיומנויות הלוגיות מאפשרות הבנה מלאה של כל מושגי השימור. לדעתו, ילדים רוכשים כמה ממושגים אלה לפני מושגים אחרים פשוט משום שהם לומדים את המאפיינים של סוגי כמויות שונים במועדים שונים. נראה שבכל התרבויות יש לילדים נורמליים בגיל הילדות המיומנויות הקוגניטיביות הנדרשות לפתח במהירות הבנה של שימור, אם ניתנת להם ההזדמנות לכך. כאשר מופיעות היכולות בפעם האשונה הן שבריריות, זקוקות למשאבים קוגניטיביים ניכרים ומשמשות בטווח מוגבל של הקשרים. בעזרת התנסות נוספת הן נעשות איתנות יותר, זקוקות לפחות משאבים קוגניטיביים ומשמשות בטווח רחב יותר של הקשרים. גישה של עיבוד מידע לשימור שלא כפיאז'ה, שהאמין שהיכולת לפתור בעיות שימור נובעת משינוי משמעותי ביכולת של ילדים לחשוב בהגיון, תיאורטיקנים מאסכולת עיבוד המידע מתארים התפתחות זו כסדרה של שינויים הדרגתיים שכליים שילדים משתמשים בהם כדי להגיע לפתרונותיהם. הם מתארים תהליכים אלה כסדרה של כללים שמשתמשים בהם לא ביודעין. אך כאשר הכללים משתנים, משתנים גם סוגי הפתרון שהילדים מגיעים אליהם. כל אחד מהכללים מסביר דפוס מסוים של ביצוע, החל בשגיאות הבוסר של ילדי הגן הקטנים וכלה בתשובות נכונות תמיד של ילדים באמצע שנות ביה"ס היסודי. למשל, בני 3 נשמעים לכלל: "הארוך יותר מכיל תמיד יותר", ואילו בני 6 נשמעים לכלל: "התעלם מכל דבר אחר וספור". גם בני ה-3 וגם בני ה-6 מתייחסים לבעיה הכרוכה באמת מותנית: התשובה תלויה במה שה רואים או שומעים. רק בגיל 7 ומעלה מבינים הילדים שהבעיה כרוכה באמת הכרחית: מספרים אינם יכולים להשתנות אלא אם מוסיפים להם או מחסרים מהם. הכלל הבשל ביותר יהיה כרוך תמיד בהבנת ההכרחיות הלוגית הטבועה בבעיה. תוכנם של כללים בשלים פחות ישתנה עפ"י מושג השימור הספציפי. גישה של כללים לפתרון בעיות כאלה נוטה להסב תשומת לב להבדלים אלה. לכן, ילדים נוהגים אחרת בכל סוג של בעיה ואינם מפתחים את כל מושגי השימור השונים בבת אחת. רק לאחר שילדים מבינים את ההכרחיות הלוגית הטבועה בשני סוגים שונים של בעיות שימור הם יכולים להבין את מלוא הדמיון ביניהם. מיומנויות סיווג פיאז'ה גרס שרק בתת התקופה של האופרציות הקונקרטיות (שלב פעולות החשיבה המוחשיות), החל בגיל 7, יכולים ילדים להבין את היחסים בין קטגוריות בשיטות סיווג מורכבות יותר. שיטה אחת כזאת היא סיווג היררכי, שבה מסווגים הפריטים ע"פ סוגים גבוהים (סוגי על) ונמוכים (תת סוגים) בהיררכיה. שיטה אחרת היא סיווג מטריצה, בה מסווג הפריט לפי שני ממדים עצמאיים בעת ובעונה אחת, כגון צורה וצבע. סיווג היררכי סיווג היררכי משמש לעיתים קרובות לארגון גושי ידע. ככל שעולים בהיררכיה של סיווג נעשה כל מושג רחב יותר וכולל יותר. וכל סוג גבוה יותר מורכב מכל הסוגים שמתחתיו בהיררכיה. מסיבה זו אמר פיאז'ה שסיווג היררכי כרוך בחיבור של סוגים. וחיבור של סוגים הוא אופרציה קונקרטית (פעולת חשיבה מוחשית). החוקרים משתמשים במטלה הנקראת כלילת סוג כמבחן סטנדרטי הבוחן אם הילד מבין סיווג היררכי. במטלה זו, מציגים לילד קבוצה של אובייקטים מאותו תחום סיווג (למשל, פרחים), המכיל שתי קבוצות של תת סוגים (למשל, פטוניות ובגוניות). לאחר שהחוקר מוודא שהילד יודע את תחום הסיווג של האובייקטים (פרחים). הוא שואל את הילד: "האם יש כאן יותר פטוניות או יותר פרחים?". למרבה ההפתעה, רוב בני ה-6 אומרים שיש יותר פטוניות. נראה שהם משווים בין שני תת הסוגים, פטוניות ובגוניות. רק בגיל 8 מתחילים רוב הילדים להשיב תשובה נכונה ע"י השוואת אחד מתת הסוגים (פטוניות) למושג על (פרח). עוד סיכומים של האוניברסיטה הפתוחה בקרוב.
