לחצו כאן עבור סיכום פסיכולוגיה בין המינים יחידה 3 של האוניברסיטה הפתוחה .
פסיכולוגיה של המינים יחידה 3: גישת התכונות מול גישת המצב. ווסט וצימרמן doing gender- במצבים שבני המין השני נמצאים דפוס ההתנהגות שלנו מתחזק, יותר מאשר במצבים שנמצאים עם בני אותו המין. משלב את גישת התכונות וגישת המצב. גישת התכונות: תכונות אישיות: "תכונות קבועות ויציבות יחסית, של הפרט, הבאות לידי ביטוי במגוון רחב של מצבים, ובתקופות שונות בחיים. תכונות אישיות מייצגות את סך כל הנתונים הפסיכו' שהפרט מביא אתו אל כל מצב". הגישה מסבירה את ההתנהגות האנושית, בעיקר כתוצאה של ביטוי תכונות אישיות פנימיות ויציבות. לטענתם ניתן לצפות כי בני-אדם יתנהגו התנהגות דומה ועקבית בכל מצב ובכל זמן. גישת המצב: (מישל) גורמי מצב מיטיבים לנבא התנהגות אנושית יותר מאשר גורמים פנימיים (תכונות אישיות). מישל טען כי האדם יתנהג באופן עקבי במצבים שונים רק אם יצפה שאותה התנהגות תוביל לאותן תוצאות במצבים השונים. כלומר כשמצב חדש נתפס בעיניו דומה למצב קודם ומוכר. כשהמצב נתפס כשונה תשתנה ההתנהגות. עוד טען כי הרגשותינו והתנהגותנו, מושפעות מגורמים חיצוניים ופנימיים ומכיוון שאנו נקלעים כל הזמן לנסיבות משתנות (גורמים חיצוניים), התנהגותנו משתנה בהתאם. קריטריונים: תוקפנות הישגיות כישורים אינטלקטואליים יכולת מרחבית יכולת מתמטית יכולת מילולית חשיבה מוסרית מהם הממצאים ומהם ההבדלים בין המינים ב...(לפי אחד מהקריטריונים)? הסבר ביולוגי פסיכולוגי / סביבתי תוקפנות: הבדלים- ילדים מבוגרים בנים יותר תוקפניים (משחקים, התנהלות יותר תוקפנית) הממצאים מעורבים- מפני שישנם מחקרים שמראים שגברים יותר תוקפניים מנשים או שרמת התוקפנות שווה, אך לא שנשים יותר תוקפניות מגברים. נשים יותר אמפתיות לקורבן מאשר גברים. סף הגירוי של הגברים הוא הרבה יותר נמוך משל הנשים, אך כשמגיעים לסף הגירוי של נשים הן מסוגלות להיות יותר תוקפניות- באופן שווה לגברים. גישת האינטראקציה: טוענת כי פעולת הגומלין בין האדם לסביבה מאופיינת ב-3 גורמים עיקריים: עקביות חלקית (יש אנשים שיתנהגו באופן דומה במצבים שונים ואחרים ישנו את התנהגותם במידה קיצונית במעבר ממצב למצב), השפעות שעצמתן משתנה (לא נשאל מי משפיע יותר על ההתנהגות בפועל, אלא מתי כל אחד מהשניים משפיע יותר: באילו תנאים המצב ישפיע יותר על התנהגות האדם, ובאילו תנאים האדם משפיע יותר על התנהגותו. ווכטל טוען כי כאשר מאפייני המצב חזקים, כלומר שלגורם החיצוני השפעה חזקה על רוב בני-האדם, קשה למצוא תכונות אישיות המשפיעות על התגובה לגורם החיצוני, כשמאפייני המצב חלשים, מעורפלים, והמצב לא ברור, השפעת האישיות תהיה חזקה יותר),השפעת הדדיות (סביבה חברתית (מצב) היא פונקציה של האדם והתנהגותו החברתית. לאדם יש בד"כ החופש לבחור היכן, מתי, עם מי להיות. בתוך המצב החברתי, דברים רבים נקבעים ע"י הפעולות של האדם עצמו. במידה רבה, האדם גם בוחר את תנאיו וגם יוצר אותם). מניע ההישג: השאיפה להשיג משהו, שיש לו ערך או חשובות, באמצעות השקעת מאמץ, ולעמוד בסטנדרטים של הצלחה. מקללנד, גילה במחקריו שני מרכיבים עיקריים במניע זה: השאיפה להצליח והפחד מכישלון (השאיפה להימנע מכישלון). נטייה חזקה להימנע מכישלון מעכבת את הפרט בהתמודדות עם מטרות הישגיות, ונטייה חזקה להצליח מגבירה את הנטייה להתמודד עם מטרות הישגיות. השאיפה להצליח והפחד מכישלון מושפעים גם מגורמי מצב: הערכת הפרט לגבי הסיכוי להצליח או להיכשל במשימה, והערכת תגמולים חיוביים ושליליים הצפויים בעקבות הצלחה או כישלון בביצוע. מניע ההישג נמדד במבחן השלכה: TAT. ההבדל בין המינים במניע ההישג קשור במצבים השונים המפעילים אותו. הצורך של הגברים בהישגיות מתעורר במצבים של תחרות ואתגר. מצבים אלו לא רק שלא מעוררים אצל האישה, אלא אפילו מדכאים צורך הישג. מניע ההישג אצל נשים תלוי בתפקיד המין: הן מונעות להישגים בתפקידים ההולמים את מינן. כמו-כן, תלוי מניע ההישג בשלב ההתפתחות שבו הן נמצאות. נראה כי קיימת אמונה בדבר אי ההתאמה בין נשיות והישגיות. העובדה שנשים אינן "סוגרות פערים" בהישגים, יכולה להיות מוסברת ע"י הפליה גלויה או סמויה של נשים בתעסוקה. הפחד מכישלון: נטייה המעכבת התנהגות הישגית. בני-אדם נמנעים מכישלון משום שהם חושים מתוצאותיו השליליות. הם מעדיפים להימנע מביצוע מטלה ע"מ לאל להסתכן בבושת הכישלון. הפחד מכישלון מושפע משני גורמי מצב: הסיכוי להיכשל בביצוע המשימה, והתגמול השלילי הצפוי על ביצוע כושל. נמצא כי נשים פוחדות יותר מכישלון, אך גברים משלמים מחיר גבוה יותר על כישלון, רוכשים להם הערכה נמוכה במידה רבה על כישלונם, יותר מאשר לנשים. הפחד מהצלחה: (הורנר) תוצאותיה הלא ודאיות של ההצלחה עלולות לעורר חשש, רתיעה והימנעות מהתנהגות הישגית. לדעתה, פחד מהצלחה הוא תכונת אישיות יציבה הנרכשת בשנות החיים הראשונות. היא טוענת כי נשים וילדות פוחדות שהצלחה בנסיבות של תחרות המלוות בתוקפנות מסוג כלשהו, תגרור אחריה דחייה חברתית ואובדן נשיות. ביקורת: שיטת ההשלכה, שבעזרתה מדדה הורנר פחד מהצלחה, לא מדדה אלא מיעוט ערך עצמי, חוסר ביטחון ופחד בחינות. אחרים טענו כי ציונים שניתנו על פחד מהצלחה אינם מבטאים נטיות אישיות להימנע מהצלחה אלא נורמות חברתיות המכתיבות לגברים ולנשים להביע עמדות מקובלות בחברה כלפי הישגיות והצלחה. הסבר הגיוני אחר לטענתה של הורנר שפחד מהצלחה הוא תכונה אישיותית יציבה, הוא שפחד מהצלחה הוא תגובה למע' מסוימת של תנאי הסביבה., כלומר מבטא הערכת מצב שבו הצלחה יכולה להצמיח תוצאות שליליות. תיאורית הייחוס הסיבתי: ממנה צמחה גישת הייחוס הסיבתי להסבר ההתנהגות ההישגית. עפ"י גישה זו, תפיסותיהם של בני-אדם באשר לנסיבות שהובילו להצלחות או לכישלונות בביצוע משימות הישגיות, יכולות לספק מידע חשוב שיסייע בניבוי התנהגות הישגית. אפשר להבחין בין סיבות פנימיות להצלחה (יכולת, מאמץ), לבין סיבות חיצוניות (עזרה, מזל, קושי התפקיד), בים סיבות יציבות (יכולת), לבין סיבות משתנות (מאמץ, מזל), בין סיבות שהן בשליטת הפרט (מאמץ), לבין סיבות שאינן בשליטתו (קושי המשימה). באופן כללי, גברים נוטים לייחס לעצמם את ההצלחות ול"האשים" גורמים חיצוניים בכישלונם. הם מייחסים את הצלחותיהם לגורם פנימי יציב, כמו יכולת, ואת כישלונם לגורם חיצוני בלתי יציב כמו מזל רע. לעומתם הנשים, בין שמצליחות ובין שנכשלות, מנמקות את ביצועיהן אחרת. הן נוטות יותר מגברים להסביר את הצלחותיהן בסיבה חיצונית כמו מזל או מטלה קלה. נוטות להיאחז בסיבה משתנה כמו מאמץ ולא בסיבה יציבה כמו יכולת. את הכישלונות הן נוטות לתלות בסיבה יציבה כמו יכולת או חוסר יכולת. לגברים ציפיות גבוהות יותר להצליח מאשר לנשים. וביטחון עצמי רב יותר בניבוי ההצלחה בעתיד. הם עשויים להסתכן יותר מנשים ע"מ לממש ציפיות אלו. ההסתכנות מקנה להם התנסות רבה יותר ומגדילה את סיכויים להשיג את מטרתם. ההבדל בין המינים אינו בביצוע, אלא בהתייחסות לביצוע: גברים מתייחסים להישגים יותר בחיוביות מאשר נשים. מידת ההפנמה של תפיסות סטריאוטיפיות באשר ליכולתן של נשים, ולסיכוייהן להצליח, משפיעה על נטייתן לצפות להצלחה פחות מגברים, לייחס את הצלחותיהן לגורמים חיצוניים ולא יציבים ולהאמין שיכולתן פחותה וכי הישגיהן בלתי צפויים. התפיסות הסטריאוטיפיות העולות: גברים טובים מנשים בביצוע, על גברים להתגאות בהישגיהם על הנשים להצניעם, גבר מצליח הוא גבר, אישה מצליחה אינה נשית, גברים מצליחים כי הם בעלי יכולת, נשים מצליחות כשיש להן מזל. גברים/הצלחה נשים/כישלון גברים/כישלון נשים/הצלחה פנימי חיצוני יציב זמני נשלט בלתי נשלט כישורים אינטלקטואליים: יכולת מרחבית: היכולת לקבוע את היחסים המרחביים של גירוי מסוים ביחס לאוריינטציה של גופו הוא, למרות קיומו של מידע מסיח. רוטציה מנטאלית: היכולת להזיז צורה דו-ממדית או תלת-ממדית באופן מנטאלי במהירות ובמדויק. ויזואליזציה מרחבית: הכושר הבא לידי ביטוי במשימות שבהן נדרשת מניפולציה מורכבת ורב שלבית של מידע, המוצג באופן מרחבי. מבחן הצורות החבויות: בודק ויזואליזציה מרחבית. התערערות הסטריאוטיפים המיניים ושיטות הסוציאליזציה, מסבירות את העובדה שהפערים בין המינים בכישורים מתחום היכולת המרחבית הולכים וקטנים בשנים האחרונות, כמו גם מתן הזדמנויות להתנסות במשימות מרחביות גם לילדות (לגו..). הסברים ביולוגיים: הסברים גנטיים: סטפורד טען כי קיים גן האחראי להתפתחות יכולת מרחבית גבוהה הנמצא לעיתים על כרומוזומי X. גן זה הוא רצסיבי, כלומר יכול שלא לבוא לידי ביטוי, כשגן דומיננטי אחר ישתלט עליו. כשגן רצסיבי זה מופיע אצל זכר, הוא יבוא לידי ביטוי כי על כרומוזומי Y אין חומר גנטי לרוב, ואין שם גנים שיכולים להשתלט עליו. אצל הנקבה הוא יבוא לידי ביטוי, רק אם גן רצסיבי זה יימצא על כרומוזום X האחר. תיאוריה זו לא אוששה. הסברים שמקורם בתפקוד המוח: ההמיספרה השמאלית במוח אחראית על כל הפעילות המילולית ועל עיבוד מידע אנליטי, מתמטי וסדרתי. נקראת גם בשם המוח האנליטי. ההמיספרה הימנית מתמחה בכישורים מרחביים והוליסטיים, בעיבוד לא מילולי ותבניתי, כולל יכולת מוזיקלית. הדברים אמורים לגבי אנשים ימנים. ישנה סברה לפיה קיימים הבדלים בדרגה שבה יכולות מנטאליות שונות כגון כושר מרחבי וכושר מילולי, נשלטות ע"י ההמיספרה הימנית או השמאלית אצל גברים ונשים. מוח הגבר הוא א-סימטרי בארגונו ובתפקודו. מוחה של האישה מתפקד בצורה סימטרית יותר. אצל הגברים כל אחת מההמיספרות הינה בעלת התמחות גבוהה רק בסוג אחד של מטלות. השמאלית בבעיות מילוליות והימנית רק במטלות מרחביות. אצל נשים המטלות גולשות מהמיספרה אחת לשנייה והן מפריעות ליכולתה. השפעות סביבתיות: (שן) שוני במשחקים בילדות. נמצא קשר בין ביצוע טוב במבחנים הבודקים יכולת מרחבית, לבין ניסיון קודם בפעילויות ספציפיות. בנות שהציבו את הקריירה בראש סדר העדיפויות (לא נישואין או ילדים), השיגו ציונים גבוהים יותר במבחנים ליכולת מרחבית. בנות ובנים משתתפים בד"כ בפעילויות המוגדרות כנשיות או כגבריות. ההתנסויות הטיפוסיות לבנים רלוואנטיות יותר למשימות מרחביות ואילו הבנות תופסות משימות אלו כלא מתאימות לתפקיד המין שלהן. סטריאוטיפים של מין משפיעים על תהליכי החינוך של בנים ובנות ומעוררים בהם עניין שונה במשימות מרחביות. האינטראקציה המוקדמת עם ההורים מעודדת בד"כ התנהגות מילולית יותר מהתנהגות מרחבית בקרב בנות, והתנהגות מרחבית יותר ממילולית אצל בנים. משחקים שונים של בנים ובנות בגיל הרך, מפתחים אצלם כישורים שונים, בגיל ביה"ס בנים ובנות מתחילים להתאים את עצמם למה שמקובל לתפוס כהתנהגות אופיינית למין. כושר מתמטי: במחקרים נמצא כי הישגי הבנים והבנות עד כיתה ז' שווים. בבו וסטנלי, טענו כי ההבדל ביכולת המתמטית הוא באופן טבעי טוב יותר אצל הבנים ואין לתלות הבדל זה בתהליכי סוציאליזציה. במחקרים אחרים נמצאו השפעות של עמדות הורים, עמדות מורים וניסיון מתמטי לא פורמאלי, המשפיעים על הישגי ביצוע גבוהים יותר של נערים לעומת נערות. הורים שבניהם הצטיינו במתמטיקה טיפחו ציפיות גבוהות יותר מלימודי בניהם בעתיד בהשוואה להורי הבנות שהצטיינו במתמטיקה. נמצא גם שלמרות הישגים זהים, הורים לבנות שמו דגש רב יותר על השקעת מאמץ, והורי בנים שמו דגש על יכולת. להורים השפעה על תפיסת הילדים את עצמם כבעלי יכולת מתמטית כזו או אחרת, השפעה על ציפיותיהם של הילדים להישגים במתמטיקה (יותר מההישגים הממשיים שלהם). נמצא כי מורים מטפחים קריאה אצל בנות ומתמטיקה אצל בנים. כושר מילולי: העובדות המוצקות ביותר... הייתה קיימת הסכמה כללית לפיה נשים עולות על גברים ביכולת המילולית. כיום טוענות הייד ולין, אין הבדלים בין גברים לנשים. הבדלים בתפיסה המוסרית: זיגמונד פרויד והפסיכואנליזה: פרויד ראה בתפיסה המוסרית תוצאה של הבדלים אנטומיים. בשל הבדלים אלו מתפתח אצל הבן אני עליון חזק מזה של הבת. בראשית החיים הסתמי, הוא תמצית מהותנו, והאדם אינו אלא מאגר של דחפים ויצרים החותרים לסיפוק מיידי. המציאות החיצונית לא תמיד מאפשרת להגשים את רצונו, כדי להתמודד עם המציאות, מתפצל הסתמי לשני מבנים נוספים אני ואני עליון: הסתמי (איד): מיקומו הטופוגרפי הוא בלא מודע. בהיותו החלק הקדום של האישיות, קיימים בו הכוחות המולדים הקרויים אינסטינקטים. האני (אגו): מיקומו הטופוגרפי משתרע על פני המודע, הסמוך למודע והלא-מודע. הוא מתפתח מהסתמי, ומשימתו היא לשמור על החיים. האנרגיה של האני מקורה בסתמי. הוא מתפתח בתגובה לחשיפה לגירויים חיצוניים, ובתגובה לצורך של האורגניזם במתווך בין הצרכים הפנימיים לדרישות המציאות. לאני שליטה על מערכות התפיסה, הפעולה וההכרה. תהליכי החשיבה באני מפותחים יותר מאלה בסתמי ונקראים תהליכים משניים. אלה הגיוניים ומציאותיים, חשיבה לוגית. האני הוא מבנה מתווך ומתייחס לסביבה החיצונית (המציאות), ולסביבה הפנימית (לדוגמה דחפי הסתמי) בו"ז . עליו להיות מודע לגירויים סביבתיים ולמקומם ע"מ להימנע מגירויים חזקים במיוחד, עליו לחולל שינוי בסביבה החיצונית ע"מ לאפשר את הישרדות האורגניזם. במקביל עליו לשלוט על דחפי הסתמי ולקבוע אם דחף מסוים חייב לבוא על סיפוקו המיידי או ניתן לדחות את הסיפוק או להתעלם. עיקרון המציאות מנחה את האני. הוא נועד כי למנוע פורקן של מתח בטרם ימצא אובייקט מתאים לסיפוק הצורך. הוא משעה זמנית את הצורך. האני העליון (סופר אגו): ברובו אינו מודע. מתפתח לאחר היווצרות הסתמי והאני, ומשמש מנגנון פנימי המצוי בכל אדם. הוא מייצג את הערכים המוסריים, המצפון והאידיאלים החברתיים. מייצג את הרצוי ולא את המצוי. תובעני, שואף לשלמות ונוקשה. מתפתח בתום הקונפליקט האדיפאלי, כשהילד מבין שאי-אפשר לאהוב אהבה ארוטית את ההורה בן המין השני, וכפיתרון מזדהה עם ההורה בן מינו. בתהליך ההזדהות הוא רוכש את הזהות המינית ואת דרישות החברה. כך מתפתח המצפון, המשמש עתה כ"הורה" המציב גבולות ומטיל איסורים ומאיים בעונש על הפרתם. הוא המגדיר את ההתנהגות המוסרית והאידיאלית שיש לחתור אליה. כמו הסתמי, הוא לא פועל ע"פ היגיון, ומנסה להכתיב לאני את פעולותיו (באמצעות הצבת דרישות לאני להתנהגות מוסרית ואידיאלית ומאיים בענישה באמצעות רגשות אשם אם לא ימולאו דרישותיו). תפקידיו העיקריים: לבלום את דחפי הסתמי שאינם מקובלים בחברה, להשפיע על האני להמיר מטרות מציאותיות במטרות אידיאליות-מוסריות, לשאוף לשלמות. ההתפתחות הפסיכו סקסואלית: השלב האוראלי: (לידה עד שנה) בו אזור הפה הוא מקור ההנאה והסיפוק העיקרי. השלב האנאלי: (גיל שנה עד שלוש) רוב הסיפוקים היצריים מתרכזים באזור ההפרשות מוקד ההנאה הוא באזור ההפרשות ובהפרשות עצמן. השלב הפאלי: (גיל שלוש עד חמש-שש) אזור הסיפוק העיקרי הוא איבר המין. גירוי איברי המין, אוננות, גורם לילד הנאה מרובה. בתקופה זו מתגבשת ההכרה בנחיצותה ובחשיבותה של דמות האם כמטפלת וכמי שדואגת לצרכים, ומתפתחת כלפיה אהבה עזה הבאה לידי ביטוי ארוטי בפנטזיות על כיבוש האם. השלב הפאלי מתאפיין בכיבוש ובתחרות. ההישגיות והתחרות בבגרות הם ביטוי מותק של אופני הפעולה האלו בשלב הפאלי. תסביך אדיפוס : הילד מגלה את אהבתו העזה לדמות המטפלת בו, לאמו, ורוצה לכבוש אותה לעצמו. אין הוא יכול לממש את הפנטזיות האלו, כי אביו עומד בדרכו, ובכעסו, מתעוררת בו המחשבה לסלק את אביו מדרכו. בחשיבתו הילדותית, הוא בטוח כי מחשבותיו גלויות לכול, וכי אביו יודע על רצונו להרע לו, והוא חושש שיענישו אותו על כך. חרדת סירוס: העונש שהוא חושש ממנו הכי, הוא שלילת מקור ההנאה והפנטזיות הקשורות בו איבר מינו. הוא מוצא אישוש לחששו כשמגלה כי לבנות אין פין. חרדת הסירוס והרגשות המעורבים של אהבה לאב ורצון לסלקו. מביאים את הקונפליקט לשיאו. האני מציע פיתרון: הזדהות עם התוקפן. "אם אני כמו אבא, אז גם לי יש כוח מאיים כמו שייחסתי לו ולכן אני לא צריך לחשוש ממנו, ואם אני גבר כמו אבא אז גם אני אזכה באימא= אישה. בהזדהות עם אביו, מפנים הילד את ערכיו, מה מותר ומה אסור, וזה הבסיס להתפתחות האני העליון. תסביך אלקטרה: הילדה רוחשת אהבה לדמות המטפלת בה, לאם, ובמהלך התצפיות שעורכת היא מגלה כי לה ולאימה חסר דבר מה שיש לבנים ולאבא. קנאת הפין: היא מקנאה בבנים, ומרגישה פגומה. היא תולה את האשמה באמה ומפנה כלפיה את כעסה. אהבתה הארוטית מועברת לאבא. מכאן התהליך דומה לתהליך שעוברים הבנים (רוצה לסלק את אימה, רגשות מעורבים לאמה מביאים לחשש מענישה), משנוכחת כי אינה יכולה לקבל מאביה את האיבר החסר לה, היא מזדהה עם אימה ורוכשת את הזהות המינית ואת האני העליון. התפתחות התפיסה המוסרית כחלק מההתפתחות הקוגניטיבית: פיאז'ה: ההתפתחות הקוגניטיבית היא תהליך המורכב משלבים הנבדלים זה מזה, מבחינה כמותית ואיכותית. רצף השלבים הוא אוניברסאלי וקבוע. אך לא כולם מגיעים לשלב הסופי. יש קשר בין הגיל לשלב ההתפתחותי אך קיימים הבדלים בין-אישיים ובין-תרבותיים באשר למשך כל שלב. פיאז'ה תאר גם התפתחות שלבים מוסריים שלכל אחד מהם שני אספקטים: מעשי (הנוגע להתנהגות המוסרית בפועל) ועיוני (הנוגע לנורמות המוסריות של בני אדם). כל אחד מהשלבים בנוי על הקודם לו. הוא לא ייחד מקום להבדלים בין המינים בהתפתחות המוסרית. לורנס קוהלברג: קיימות 3 רמות מוסריות וכל רמה מתחלקת לשני חלקים. סה"כ קיימים 6 שלבים בהתפתחות המוסרית, אוניברסאליים, החל מהילדות ועל לבגרות. מוסריות קדם קונבנציונאלית: עד גיל 11. תפיסת המוסר מושפעת בעיקר מתוצאות פעולותיהם. הבנת ההגינות שלהם אנוכית ומבוססת על צרכים ועל מאורעות חיצוניים. שלב א' תפיסת המוסר מבוססת על ציות ועונש. ויתור על אנוכיות נוכח כוח עליון (מבוגרים) או נוכח מעמדו של מי שמגדיר את החוק. והימנעות מהסתבכות בצרות מחשש לעונש. שלב ב' תפיסה המבוססת על אנוכיות ונאיביות. משתדלים לספק את צרכיהם בדרך שתאפשר קבלת תגמולים. ההתייחסות לחליפין ולהדדיות מונעת בידי אנוכיות. מוסריות קונבנציונאלית: גיל העשרה, ילדים מתבגרים ונעשים מודעים לציפיות הזולת, אכפת להם והם מנסים להתנהג בדרך המקובלת. מושג ההגינות שלהם מסובב על מוסכמות חברתיות, על ביצוע טוב או נכון של תפקידים על שימור הסדר הקיים ומילוי ציפיות האחרים. שלב ג' רצון להיות ילד טוב ע"מ לקבל אישור מאחרים, באמצעות גרימת סיפוק ומתן עזרה לזולת. קיימת נכונות לקבל סטריאוטיפים של התנהגות המקובלת או של התפקיד הטבעי. שופט את האחריות למעשה, ע"פ הכוונה העומדת מאחוריו. שלב ד' המוסר נתפס כמע' של מילוי חובה ציות לסמכות וקונפורמיות בלתי גמישה בכל הקשור לסדר חברתי. מוסריות בתר קונוונציונאלית: גיל הבגרות, מסוף שנות העשרה. תפיסת המוסר מבוססת על קבלת ערכים מוסריים מופשטים ועל מה שהאדם חושב לעצמו לנכון או לטוב או צודק. ההגינות מבוססת על רעיונות של שוויון ושל זכויות הדדיות. שלב ה' המוסר נתפס כמע' של הסכמים, חוקים וחוזים. אחריות מוגדרת במונחי הסכם, הימנעות מפגיעה בזכויות אחרים או ברצונם, רצון הכלל וטובת הכלל. שלב ו' הסטנדרטים של צדק ויושר הם סטנדרטים שהפרט עצמו בחר. המצפון הפרטי משפיע על החלטות במצבים של עימות מוסרי ועל ההתנהגות יותר מהכללים והחוקים המוגדרים בחברה. התפיסה מתבססת על דרישות המצפון או העיקרון המופשט והיא מכוונת לכבוד ולאמון הדדיים. ההבדלים בין המינים: לטענתו מרבית הגברים מגיעים לשלב הרביעי בסוף, ואילו נשים מגיעות רק לשלב השלישי. חוש המוסר של הנשים מפותח פחות מזה של הגברים. תפיסה מוסרית מפגרת זו מתאימה לנשים שהרי תפקידן להבין לרגשות הזולת ולעזור לו. ננסי צ'ודורואו: טענה להטייה גברית בתיאוריה של פרויד, ההתפתחות הגברית לפיו היא תקינה ובריאה ואילו ההתפתחות הנשית נחותה ובעייתית. היא מסבירה את ההבדלים בין המינים בהתפתחות האישית ובתפיסה המוסרית, ללא ביסוס על הבדלים אנטומיים, אלא על הבדלים בחברות. בתרבות המערב האם היא המטפלת העיקרית בילדים ובילדות בשנות חייהם הראשונים, ולכן ההתפתחות הזהות המינית שלהם שונה. מכיוון שגבריות מוגדרת באמצעות ניתוק (מהאם), ונשיות באמצעות קשר, זהות הגבר מאוימת מאינטימיות וזהות האישה מפרידה וניתוק. הבדל זה מורה כי לנשים יכולת להבין את רגשותיו וצרכיו של הזולת ולהזדהות עימו יותר מאשר לגברים ולא כפי שטען פרויד, כי ההבדל מורה על התפתחות מוסרית לקויה. קרול גיליגן: טענה אף היא להטיה גברית. טענה כי חוסר הביטחון של הנשים בערכיהן מאפיין את החשיבות המוסרית של נשים גם בימנו. נשים הן רגישות יותר לרגשות האחרים והן רואות עצמן אחראיות לרגשות אלו הן קשובות לאחרים ומושפעות מהם יותר מגברים. מה שנקרא "חולשתן המוסרית של נשים" הבאה לידי ביטוי בקושי לבטא דעה מוסרית מוחלטת ומוגדרת, מבטא דווקא חוזק מוסרי שמתבטא בתחושת אחריות דאגה ואכפתיות ביחסים הבין-אישיים. נשים תופסות את הלבטים המוסריים בין דרישות סותרות של אחריות ולא בין זכויות סותרות כמו שנתפס אצל גברים. המחשבה אצל נשים על הקונפליקטים המוסריים קשורה בתנאים החברתיים המיוחדים שהם מעוגנים בהם ואינה מחשבה כללית מופשטת כמו אצל גברים. היא טוענת כי ההבדלים שתוארו כהבדלים ברמת ההתפתחות הם בעצם הבדלים בתפיסה המוסרית והבדלים שתוארו ככמותיים הם בעצם הבדלים איכותיים. גברים ונשים שונים בתפיסת המוסר שלהם. היא הבחינה ב-3 רמות מוסריות אצל האישה: 1: הרמה המוסרית הקדם קונוונציונאלית, בה האישה מקבלת החלטה מוסרית ועסוקה בעצמה בלבד ובהישרדותה. השיקולים בשלב זה הם אנוכיים. 2: הרמה הקונוונציונאלית בה האישה מסיטה את תחום העניין שלה לכיוון אחריות ודאגה לזולת. 3: הרמה הבתר-קונוונציונאלית. העצמי והאחרים נתפסים כתלויים זה בזה, ומרכז העניין עובר לאיזון בין הדאגה לזולת לבין הדאגה לעצמי. סיכומים האוניברסיטה הפתוחה .
פסיכולוגיה של המינים יחידה 3: גישת התכונות מול גישת המצב. ווסט וצימרמן doing gender- במצבים שבני המין השני נמצאים דפוס ההתנהגות שלנו מתחזק, יותר מאשר במצבים שנמצאים עם בני אותו המין. משלב את גישת התכונות וגישת המצב. גישת התכונות: תכונות אישיות: "תכונות קבועות ויציבות יחסית, של הפרט, הבאות לידי ביטוי במגוון רחב של מצבים, ובתקופות שונות בחיים. תכונות אישיות מייצגות את סך כל הנתונים הפסיכו' שהפרט מביא אתו אל כל מצב". הגישה מסבירה את ההתנהגות האנושית, בעיקר כתוצאה של ביטוי תכונות אישיות פנימיות ויציבות. לטענתם ניתן לצפות כי בני-אדם יתנהגו התנהגות דומה ועקבית בכל מצב ובכל זמן. גישת המצב: (מישל) גורמי מצב מיטיבים לנבא התנהגות אנושית יותר מאשר גורמים פנימיים (תכונות אישיות). מישל טען כי האדם יתנהג באופן עקבי במצבים שונים רק אם יצפה שאותה התנהגות תוביל לאותן תוצאות במצבים השונים. כלומר כשמצב חדש נתפס בעיניו דומה למצב קודם ומוכר. כשהמצב נתפס כשונה תשתנה ההתנהגות. עוד טען כי הרגשותינו והתנהגותנו, מושפעות מגורמים חיצוניים ופנימיים ומכיוון שאנו נקלעים כל הזמן לנסיבות משתנות (גורמים חיצוניים), התנהגותנו משתנה בהתאם. קריטריונים: תוקפנות הישגיות כישורים אינטלקטואליים יכולת מרחבית יכולת מתמטית יכולת מילולית חשיבה מוסרית מהם הממצאים ומהם ההבדלים בין המינים ב...(לפי אחד מהקריטריונים)? הסבר ביולוגי פסיכולוגי / סביבתי תוקפנות: הבדלים- ילדים מבוגרים בנים יותר תוקפניים (משחקים, התנהלות יותר תוקפנית) הממצאים מעורבים- מפני שישנם מחקרים שמראים שגברים יותר תוקפניים מנשים או שרמת התוקפנות שווה, אך לא שנשים יותר תוקפניות מגברים. נשים יותר אמפתיות לקורבן מאשר גברים. סף הגירוי של הגברים הוא הרבה יותר נמוך משל הנשים, אך כשמגיעים לסף הגירוי של נשים הן מסוגלות להיות יותר תוקפניות- באופן שווה לגברים. גישת האינטראקציה: טוענת כי פעולת הגומלין בין האדם לסביבה מאופיינת ב-3 גורמים עיקריים: עקביות חלקית (יש אנשים שיתנהגו באופן דומה במצבים שונים ואחרים ישנו את התנהגותם במידה קיצונית במעבר ממצב למצב), השפעות שעצמתן משתנה (לא נשאל מי משפיע יותר על ההתנהגות בפועל, אלא מתי כל אחד מהשניים משפיע יותר: באילו תנאים המצב ישפיע יותר על התנהגות האדם, ובאילו תנאים האדם משפיע יותר על התנהגותו. ווכטל טוען כי כאשר מאפייני המצב חזקים, כלומר שלגורם החיצוני השפעה חזקה על רוב בני-האדם, קשה למצוא תכונות אישיות המשפיעות על התגובה לגורם החיצוני, כשמאפייני המצב חלשים, מעורפלים, והמצב לא ברור, השפעת האישיות תהיה חזקה יותר),השפעת הדדיות (סביבה חברתית (מצב) היא פונקציה של האדם והתנהגותו החברתית. לאדם יש בד"כ החופש לבחור היכן, מתי, עם מי להיות. בתוך המצב החברתי, דברים רבים נקבעים ע"י הפעולות של האדם עצמו. במידה רבה, האדם גם בוחר את תנאיו וגם יוצר אותם). מניע ההישג: השאיפה להשיג משהו, שיש לו ערך או חשובות, באמצעות השקעת מאמץ, ולעמוד בסטנדרטים של הצלחה. מקללנד, גילה במחקריו שני מרכיבים עיקריים במניע זה: השאיפה להצליח והפחד מכישלון (השאיפה להימנע מכישלון). נטייה חזקה להימנע מכישלון מעכבת את הפרט בהתמודדות עם מטרות הישגיות, ונטייה חזקה להצליח מגבירה את הנטייה להתמודד עם מטרות הישגיות. השאיפה להצליח והפחד מכישלון מושפעים גם מגורמי מצב: הערכת הפרט לגבי הסיכוי להצליח או להיכשל במשימה, והערכת תגמולים חיוביים ושליליים הצפויים בעקבות הצלחה או כישלון בביצוע. מניע ההישג נמדד במבחן השלכה: TAT. ההבדל בין המינים במניע ההישג קשור במצבים השונים המפעילים אותו. הצורך של הגברים בהישגיות מתעורר במצבים של תחרות ואתגר. מצבים אלו לא רק שלא מעוררים אצל האישה, אלא אפילו מדכאים צורך הישג. מניע ההישג אצל נשים תלוי בתפקיד המין: הן מונעות להישגים בתפקידים ההולמים את מינן. כמו-כן, תלוי מניע ההישג בשלב ההתפתחות שבו הן נמצאות. נראה כי קיימת אמונה בדבר אי ההתאמה בין נשיות והישגיות. העובדה שנשים אינן "סוגרות פערים" בהישגים, יכולה להיות מוסברת ע"י הפליה גלויה או סמויה של נשים בתעסוקה. הפחד מכישלון: נטייה המעכבת התנהגות הישגית. בני-אדם נמנעים מכישלון משום שהם חושים מתוצאותיו השליליות. הם מעדיפים להימנע מביצוע מטלה ע"מ לאל להסתכן בבושת הכישלון. הפחד מכישלון מושפע משני גורמי מצב: הסיכוי להיכשל בביצוע המשימה, והתגמול השלילי הצפוי על ביצוע כושל. נמצא כי נשים פוחדות יותר מכישלון, אך גברים משלמים מחיר גבוה יותר על כישלון, רוכשים להם הערכה נמוכה במידה רבה על כישלונם, יותר מאשר לנשים. הפחד מהצלחה: (הורנר) תוצאותיה הלא ודאיות של ההצלחה עלולות לעורר חשש, רתיעה והימנעות מהתנהגות הישגית. לדעתה, פחד מהצלחה הוא תכונת אישיות יציבה הנרכשת בשנות החיים הראשונות. היא טוענת כי נשים וילדות פוחדות שהצלחה בנסיבות של תחרות המלוות בתוקפנות מסוג כלשהו, תגרור אחריה דחייה חברתית ואובדן נשיות. ביקורת: שיטת ההשלכה, שבעזרתה מדדה הורנר פחד מהצלחה, לא מדדה אלא מיעוט ערך עצמי, חוסר ביטחון ופחד בחינות. אחרים טענו כי ציונים שניתנו על פחד מהצלחה אינם מבטאים נטיות אישיות להימנע מהצלחה אלא נורמות חברתיות המכתיבות לגברים ולנשים להביע עמדות מקובלות בחברה כלפי הישגיות והצלחה. הסבר הגיוני אחר לטענתה של הורנר שפחד מהצלחה הוא תכונה אישיותית יציבה, הוא שפחד מהצלחה הוא תגובה למע' מסוימת של תנאי הסביבה., כלומר מבטא הערכת מצב שבו הצלחה יכולה להצמיח תוצאות שליליות. תיאורית הייחוס הסיבתי: ממנה צמחה גישת הייחוס הסיבתי להסבר ההתנהגות ההישגית. עפ"י גישה זו, תפיסותיהם של בני-אדם באשר לנסיבות שהובילו להצלחות או לכישלונות בביצוע משימות הישגיות, יכולות לספק מידע חשוב שיסייע בניבוי התנהגות הישגית. אפשר להבחין בין סיבות פנימיות להצלחה (יכולת, מאמץ), לבין סיבות חיצוניות (עזרה, מזל, קושי התפקיד), בים סיבות יציבות (יכולת), לבין סיבות משתנות (מאמץ, מזל), בין סיבות שהן בשליטת הפרט (מאמץ), לבין סיבות שאינן בשליטתו (קושי המשימה). באופן כללי, גברים נוטים לייחס לעצמם את ההצלחות ול"האשים" גורמים חיצוניים בכישלונם. הם מייחסים את הצלחותיהם לגורם פנימי יציב, כמו יכולת, ואת כישלונם לגורם חיצוני בלתי יציב כמו מזל רע. לעומתם הנשים, בין שמצליחות ובין שנכשלות, מנמקות את ביצועיהן אחרת. הן נוטות יותר מגברים להסביר את הצלחותיהן בסיבה חיצונית כמו מזל או מטלה קלה. נוטות להיאחז בסיבה משתנה כמו מאמץ ולא בסיבה יציבה כמו יכולת. את הכישלונות הן נוטות לתלות בסיבה יציבה כמו יכולת או חוסר יכולת. לגברים ציפיות גבוהות יותר להצליח מאשר לנשים. וביטחון עצמי רב יותר בניבוי ההצלחה בעתיד. הם עשויים להסתכן יותר מנשים ע"מ לממש ציפיות אלו. ההסתכנות מקנה להם התנסות רבה יותר ומגדילה את סיכויים להשיג את מטרתם. ההבדל בין המינים אינו בביצוע, אלא בהתייחסות לביצוע: גברים מתייחסים להישגים יותר בחיוביות מאשר נשים. מידת ההפנמה של תפיסות סטריאוטיפיות באשר ליכולתן של נשים, ולסיכוייהן להצליח, משפיעה על נטייתן לצפות להצלחה פחות מגברים, לייחס את הצלחותיהן לגורמים חיצוניים ולא יציבים ולהאמין שיכולתן פחותה וכי הישגיהן בלתי צפויים. התפיסות הסטריאוטיפיות העולות: גברים טובים מנשים בביצוע, על גברים להתגאות בהישגיהם על הנשים להצניעם, גבר מצליח הוא גבר, אישה מצליחה אינה נשית, גברים מצליחים כי הם בעלי יכולת, נשים מצליחות כשיש להן מזל. גברים/הצלחה נשים/כישלון גברים/כישלון נשים/הצלחה פנימי חיצוני יציב זמני נשלט בלתי נשלט כישורים אינטלקטואליים: יכולת מרחבית: היכולת לקבוע את היחסים המרחביים של גירוי מסוים ביחס לאוריינטציה של גופו הוא, למרות קיומו של מידע מסיח. רוטציה מנטאלית: היכולת להזיז צורה דו-ממדית או תלת-ממדית באופן מנטאלי במהירות ובמדויק. ויזואליזציה מרחבית: הכושר הבא לידי ביטוי במשימות שבהן נדרשת מניפולציה מורכבת ורב שלבית של מידע, המוצג באופן מרחבי. מבחן הצורות החבויות: בודק ויזואליזציה מרחבית. התערערות הסטריאוטיפים המיניים ושיטות הסוציאליזציה, מסבירות את העובדה שהפערים בין המינים בכישורים מתחום היכולת המרחבית הולכים וקטנים בשנים האחרונות, כמו גם מתן הזדמנויות להתנסות במשימות מרחביות גם לילדות (לגו..). הסברים ביולוגיים: הסברים גנטיים: סטפורד טען כי קיים גן האחראי להתפתחות יכולת מרחבית גבוהה הנמצא לעיתים על כרומוזומי X. גן זה הוא רצסיבי, כלומר יכול שלא לבוא לידי ביטוי, כשגן דומיננטי אחר ישתלט עליו. כשגן רצסיבי זה מופיע אצל זכר, הוא יבוא לידי ביטוי כי על כרומוזומי Y אין חומר גנטי לרוב, ואין שם גנים שיכולים להשתלט עליו. אצל הנקבה הוא יבוא לידי ביטוי, רק אם גן רצסיבי זה יימצא על כרומוזום X האחר. תיאוריה זו לא אוששה. הסברים שמקורם בתפקוד המוח: ההמיספרה השמאלית במוח אחראית על כל הפעילות המילולית ועל עיבוד מידע אנליטי, מתמטי וסדרתי. נקראת גם בשם המוח האנליטי. ההמיספרה הימנית מתמחה בכישורים מרחביים והוליסטיים, בעיבוד לא מילולי ותבניתי, כולל יכולת מוזיקלית. הדברים אמורים לגבי אנשים ימנים. ישנה סברה לפיה קיימים הבדלים בדרגה שבה יכולות מנטאליות שונות כגון כושר מרחבי וכושר מילולי, נשלטות ע"י ההמיספרה הימנית או השמאלית אצל גברים ונשים. מוח הגבר הוא א-סימטרי בארגונו ובתפקודו. מוחה של האישה מתפקד בצורה סימטרית יותר. אצל הגברים כל אחת מההמיספרות הינה בעלת התמחות גבוהה רק בסוג אחד של מטלות. השמאלית בבעיות מילוליות והימנית רק במטלות מרחביות. אצל נשים המטלות גולשות מהמיספרה אחת לשנייה והן מפריעות ליכולתה. השפעות סביבתיות: (שן) שוני במשחקים בילדות. נמצא קשר בין ביצוע טוב במבחנים הבודקים יכולת מרחבית, לבין ניסיון קודם בפעילויות ספציפיות. בנות שהציבו את הקריירה בראש סדר העדיפויות (לא נישואין או ילדים), השיגו ציונים גבוהים יותר במבחנים ליכולת מרחבית. בנות ובנים משתתפים בד"כ בפעילויות המוגדרות כנשיות או כגבריות. ההתנסויות הטיפוסיות לבנים רלוואנטיות יותר למשימות מרחביות ואילו הבנות תופסות משימות אלו כלא מתאימות לתפקיד המין שלהן. סטריאוטיפים של מין משפיעים על תהליכי החינוך של בנים ובנות ומעוררים בהם עניין שונה במשימות מרחביות. האינטראקציה המוקדמת עם ההורים מעודדת בד"כ התנהגות מילולית יותר מהתנהגות מרחבית בקרב בנות, והתנהגות מרחבית יותר ממילולית אצל בנים. משחקים שונים של בנים ובנות בגיל הרך, מפתחים אצלם כישורים שונים, בגיל ביה"ס בנים ובנות מתחילים להתאים את עצמם למה שמקובל לתפוס כהתנהגות אופיינית למין. כושר מתמטי: במחקרים נמצא כי הישגי הבנים והבנות עד כיתה ז' שווים. בבו וסטנלי, טענו כי ההבדל ביכולת המתמטית הוא באופן טבעי טוב יותר אצל הבנים ואין לתלות הבדל זה בתהליכי סוציאליזציה. במחקרים אחרים נמצאו השפעות של עמדות הורים, עמדות מורים וניסיון מתמטי לא פורמאלי, המשפיעים על הישגי ביצוע גבוהים יותר של נערים לעומת נערות. הורים שבניהם הצטיינו במתמטיקה טיפחו ציפיות גבוהות יותר מלימודי בניהם בעתיד בהשוואה להורי הבנות שהצטיינו במתמטיקה. נמצא גם שלמרות הישגים זהים, הורים לבנות שמו דגש רב יותר על השקעת מאמץ, והורי בנים שמו דגש על יכולת. להורים השפעה על תפיסת הילדים את עצמם כבעלי יכולת מתמטית כזו או אחרת, השפעה על ציפיותיהם של הילדים להישגים במתמטיקה (יותר מההישגים הממשיים שלהם). נמצא כי מורים מטפחים קריאה אצל בנות ומתמטיקה אצל בנים. כושר מילולי: העובדות המוצקות ביותר... הייתה קיימת הסכמה כללית לפיה נשים עולות על גברים ביכולת המילולית. כיום טוענות הייד ולין, אין הבדלים בין גברים לנשים. הבדלים בתפיסה המוסרית: זיגמונד פרויד והפסיכואנליזה: פרויד ראה בתפיסה המוסרית תוצאה של הבדלים אנטומיים. בשל הבדלים אלו מתפתח אצל הבן אני עליון חזק מזה של הבת. בראשית החיים הסתמי, הוא תמצית מהותנו, והאדם אינו אלא מאגר של דחפים ויצרים החותרים לסיפוק מיידי. המציאות החיצונית לא תמיד מאפשרת להגשים את רצונו, כדי להתמודד עם המציאות, מתפצל הסתמי לשני מבנים נוספים אני ואני עליון: הסתמי (איד): מיקומו הטופוגרפי הוא בלא מודע. בהיותו החלק הקדום של האישיות, קיימים בו הכוחות המולדים הקרויים אינסטינקטים. האני (אגו): מיקומו הטופוגרפי משתרע על פני המודע, הסמוך למודע והלא-מודע. הוא מתפתח מהסתמי, ומשימתו היא לשמור על החיים. האנרגיה של האני מקורה בסתמי. הוא מתפתח בתגובה לחשיפה לגירויים חיצוניים, ובתגובה לצורך של האורגניזם במתווך בין הצרכים הפנימיים לדרישות המציאות. לאני שליטה על מערכות התפיסה, הפעולה וההכרה. תהליכי החשיבה באני מפותחים יותר מאלה בסתמי ונקראים תהליכים משניים. אלה הגיוניים ומציאותיים, חשיבה לוגית. האני הוא מבנה מתווך ומתייחס לסביבה החיצונית (המציאות), ולסביבה הפנימית (לדוגמה דחפי הסתמי) בו"ז . עליו להיות מודע לגירויים סביבתיים ולמקומם ע"מ להימנע מגירויים חזקים במיוחד, עליו לחולל שינוי בסביבה החיצונית ע"מ לאפשר את הישרדות האורגניזם. במקביל עליו לשלוט על דחפי הסתמי ולקבוע אם דחף מסוים חייב לבוא על סיפוקו המיידי או ניתן לדחות את הסיפוק או להתעלם. עיקרון המציאות מנחה את האני. הוא נועד כי למנוע פורקן של מתח בטרם ימצא אובייקט מתאים לסיפוק הצורך. הוא משעה זמנית את הצורך. האני העליון (סופר אגו): ברובו אינו מודע. מתפתח לאחר היווצרות הסתמי והאני, ומשמש מנגנון פנימי המצוי בכל אדם. הוא מייצג את הערכים המוסריים, המצפון והאידיאלים החברתיים. מייצג את הרצוי ולא את המצוי. תובעני, שואף לשלמות ונוקשה. מתפתח בתום הקונפליקט האדיפאלי, כשהילד מבין שאי-אפשר לאהוב אהבה ארוטית את ההורה בן המין השני, וכפיתרון מזדהה עם ההורה בן מינו. בתהליך ההזדהות הוא רוכש את הזהות המינית ואת דרישות החברה. כך מתפתח המצפון, המשמש עתה כ"הורה" המציב גבולות ומטיל איסורים ומאיים בעונש על הפרתם. הוא המגדיר את ההתנהגות המוסרית והאידיאלית שיש לחתור אליה. כמו הסתמי, הוא לא פועל ע"פ היגיון, ומנסה להכתיב לאני את פעולותיו (באמצעות הצבת דרישות לאני להתנהגות מוסרית ואידיאלית ומאיים בענישה באמצעות רגשות אשם אם לא ימולאו דרישותיו). תפקידיו העיקריים: לבלום את דחפי הסתמי שאינם מקובלים בחברה, להשפיע על האני להמיר מטרות מציאותיות במטרות אידיאליות-מוסריות, לשאוף לשלמות. ההתפתחות הפסיכו סקסואלית: השלב האוראלי: (לידה עד שנה) בו אזור הפה הוא מקור ההנאה והסיפוק העיקרי. השלב האנאלי: (גיל שנה עד שלוש) רוב הסיפוקים היצריים מתרכזים באזור ההפרשות מוקד ההנאה הוא באזור ההפרשות ובהפרשות עצמן. השלב הפאלי: (גיל שלוש עד חמש-שש) אזור הסיפוק העיקרי הוא איבר המין. גירוי איברי המין, אוננות, גורם לילד הנאה מרובה. בתקופה זו מתגבשת ההכרה בנחיצותה ובחשיבותה של דמות האם כמטפלת וכמי שדואגת לצרכים, ומתפתחת כלפיה אהבה עזה הבאה לידי ביטוי ארוטי בפנטזיות על כיבוש האם. השלב הפאלי מתאפיין בכיבוש ובתחרות. ההישגיות והתחרות בבגרות הם ביטוי מותק של אופני הפעולה האלו בשלב הפאלי. תסביך אדיפוס : הילד מגלה את אהבתו העזה לדמות המטפלת בו, לאמו, ורוצה לכבוש אותה לעצמו. אין הוא יכול לממש את הפנטזיות האלו, כי אביו עומד בדרכו, ובכעסו, מתעוררת בו המחשבה לסלק את אביו מדרכו. בחשיבתו הילדותית, הוא בטוח כי מחשבותיו גלויות לכול, וכי אביו יודע על רצונו להרע לו, והוא חושש שיענישו אותו על כך. חרדת סירוס: העונש שהוא חושש ממנו הכי, הוא שלילת מקור ההנאה והפנטזיות הקשורות בו איבר מינו. הוא מוצא אישוש לחששו כשמגלה כי לבנות אין פין. חרדת הסירוס והרגשות המעורבים של אהבה לאב ורצון לסלקו. מביאים את הקונפליקט לשיאו. האני מציע פיתרון: הזדהות עם התוקפן. "אם אני כמו אבא, אז גם לי יש כוח מאיים כמו שייחסתי לו ולכן אני לא צריך לחשוש ממנו, ואם אני גבר כמו אבא אז גם אני אזכה באימא= אישה. בהזדהות עם אביו, מפנים הילד את ערכיו, מה מותר ומה אסור, וזה הבסיס להתפתחות האני העליון. תסביך אלקטרה: הילדה רוחשת אהבה לדמות המטפלת בה, לאם, ובמהלך התצפיות שעורכת היא מגלה כי לה ולאימה חסר דבר מה שיש לבנים ולאבא. קנאת הפין: היא מקנאה בבנים, ומרגישה פגומה. היא תולה את האשמה באמה ומפנה כלפיה את כעסה. אהבתה הארוטית מועברת לאבא. מכאן התהליך דומה לתהליך שעוברים הבנים (רוצה לסלק את אימה, רגשות מעורבים לאמה מביאים לחשש מענישה), משנוכחת כי אינה יכולה לקבל מאביה את האיבר החסר לה, היא מזדהה עם אימה ורוכשת את הזהות המינית ואת האני העליון. התפתחות התפיסה המוסרית כחלק מההתפתחות הקוגניטיבית: פיאז'ה: ההתפתחות הקוגניטיבית היא תהליך המורכב משלבים הנבדלים זה מזה, מבחינה כמותית ואיכותית. רצף השלבים הוא אוניברסאלי וקבוע. אך לא כולם מגיעים לשלב הסופי. יש קשר בין הגיל לשלב ההתפתחותי אך קיימים הבדלים בין-אישיים ובין-תרבותיים באשר למשך כל שלב. פיאז'ה תאר גם התפתחות שלבים מוסריים שלכל אחד מהם שני אספקטים: מעשי (הנוגע להתנהגות המוסרית בפועל) ועיוני (הנוגע לנורמות המוסריות של בני אדם). כל אחד מהשלבים בנוי על הקודם לו. הוא לא ייחד מקום להבדלים בין המינים בהתפתחות המוסרית. לורנס קוהלברג: קיימות 3 רמות מוסריות וכל רמה מתחלקת לשני חלקים. סה"כ קיימים 6 שלבים בהתפתחות המוסרית, אוניברסאליים, החל מהילדות ועל לבגרות. מוסריות קדם קונבנציונאלית: עד גיל 11. תפיסת המוסר מושפעת בעיקר מתוצאות פעולותיהם. הבנת ההגינות שלהם אנוכית ומבוססת על צרכים ועל מאורעות חיצוניים. שלב א' תפיסת המוסר מבוססת על ציות ועונש. ויתור על אנוכיות נוכח כוח עליון (מבוגרים) או נוכח מעמדו של מי שמגדיר את החוק. והימנעות מהסתבכות בצרות מחשש לעונש. שלב ב' תפיסה המבוססת על אנוכיות ונאיביות. משתדלים לספק את צרכיהם בדרך שתאפשר קבלת תגמולים. ההתייחסות לחליפין ולהדדיות מונעת בידי אנוכיות. מוסריות קונבנציונאלית: גיל העשרה, ילדים מתבגרים ונעשים מודעים לציפיות הזולת, אכפת להם והם מנסים להתנהג בדרך המקובלת. מושג ההגינות שלהם מסובב על מוסכמות חברתיות, על ביצוע טוב או נכון של תפקידים על שימור הסדר הקיים ומילוי ציפיות האחרים. שלב ג' רצון להיות ילד טוב ע"מ לקבל אישור מאחרים, באמצעות גרימת סיפוק ומתן עזרה לזולת. קיימת נכונות לקבל סטריאוטיפים של התנהגות המקובלת או של התפקיד הטבעי. שופט את האחריות למעשה, ע"פ הכוונה העומדת מאחוריו. שלב ד' המוסר נתפס כמע' של מילוי חובה ציות לסמכות וקונפורמיות בלתי גמישה בכל הקשור לסדר חברתי. מוסריות בתר קונוונציונאלית: גיל הבגרות, מסוף שנות העשרה. תפיסת המוסר מבוססת על קבלת ערכים מוסריים מופשטים ועל מה שהאדם חושב לעצמו לנכון או לטוב או צודק. ההגינות מבוססת על רעיונות של שוויון ושל זכויות הדדיות. שלב ה' המוסר נתפס כמע' של הסכמים, חוקים וחוזים. אחריות מוגדרת במונחי הסכם, הימנעות מפגיעה בזכויות אחרים או ברצונם, רצון הכלל וטובת הכלל. שלב ו' הסטנדרטים של צדק ויושר הם סטנדרטים שהפרט עצמו בחר. המצפון הפרטי משפיע על החלטות במצבים של עימות מוסרי ועל ההתנהגות יותר מהכללים והחוקים המוגדרים בחברה. התפיסה מתבססת על דרישות המצפון או העיקרון המופשט והיא מכוונת לכבוד ולאמון הדדיים. ההבדלים בין המינים: לטענתו מרבית הגברים מגיעים לשלב הרביעי בסוף, ואילו נשים מגיעות רק לשלב השלישי. חוש המוסר של הנשים מפותח פחות מזה של הגברים. תפיסה מוסרית מפגרת זו מתאימה לנשים שהרי תפקידן להבין לרגשות הזולת ולעזור לו. ננסי צ'ודורואו: טענה להטייה גברית בתיאוריה של פרויד, ההתפתחות הגברית לפיו היא תקינה ובריאה ואילו ההתפתחות הנשית נחותה ובעייתית. היא מסבירה את ההבדלים בין המינים בהתפתחות האישית ובתפיסה המוסרית, ללא ביסוס על הבדלים אנטומיים, אלא על הבדלים בחברות. בתרבות המערב האם היא המטפלת העיקרית בילדים ובילדות בשנות חייהם הראשונים, ולכן ההתפתחות הזהות המינית שלהם שונה. מכיוון שגבריות מוגדרת באמצעות ניתוק (מהאם), ונשיות באמצעות קשר, זהות הגבר מאוימת מאינטימיות וזהות האישה מפרידה וניתוק. הבדל זה מורה כי לנשים יכולת להבין את רגשותיו וצרכיו של הזולת ולהזדהות עימו יותר מאשר לגברים ולא כפי שטען פרויד, כי ההבדל מורה על התפתחות מוסרית לקויה. קרול גיליגן: טענה אף היא להטיה גברית. טענה כי חוסר הביטחון של הנשים בערכיהן מאפיין את החשיבות המוסרית של נשים גם בימנו. נשים הן רגישות יותר לרגשות האחרים והן רואות עצמן אחראיות לרגשות אלו הן קשובות לאחרים ומושפעות מהם יותר מגברים. מה שנקרא "חולשתן המוסרית של נשים" הבאה לידי ביטוי בקושי לבטא דעה מוסרית מוחלטת ומוגדרת, מבטא דווקא חוזק מוסרי שמתבטא בתחושת אחריות דאגה ואכפתיות ביחסים הבין-אישיים. נשים תופסות את הלבטים המוסריים בין דרישות סותרות של אחריות ולא בין זכויות סותרות כמו שנתפס אצל גברים. המחשבה אצל נשים על הקונפליקטים המוסריים קשורה בתנאים החברתיים המיוחדים שהם מעוגנים בהם ואינה מחשבה כללית מופשטת כמו אצל גברים. היא טוענת כי ההבדלים שתוארו כהבדלים ברמת ההתפתחות הם בעצם הבדלים בתפיסה המוסרית והבדלים שתוארו ככמותיים הם בעצם הבדלים איכותיים. גברים ונשים שונים בתפיסת המוסר שלהם. היא הבחינה ב-3 רמות מוסריות אצל האישה: 1: הרמה המוסרית הקדם קונוונציונאלית, בה האישה מקבלת החלטה מוסרית ועסוקה בעצמה בלבד ובהישרדותה. השיקולים בשלב זה הם אנוכיים. 2: הרמה הקונוונציונאלית בה האישה מסיטה את תחום העניין שלה לכיוון אחריות ודאגה לזולת. 3: הרמה הבתר-קונוונציונאלית. העצמי והאחרים נתפסים כתלויים זה בזה, ומרכז העניין עובר לאיזון בין הדאגה לזולת לבין הדאגה לעצמי. סיכומים האוניברסיטה הפתוחה .
