לחצו כאן עבור סיכום פסיכולוגיה בין המינים יחידה 2 - מתוך סיכומים האוניברסיטה הפתוחה .
פסיכולוגיה של המינים יחידה 2: מאפיינים ביולוגיים מושגים: תאי מין: זרע=M, ביצית=F. בלוטות מין (גונדות): אשכים=M, שחלות=M. הורמוני מין: אנדרוגן (טסטסטורון)= M, אסטרוגן ופרוגסטרון (הורמון ההיריון)=F. איברים פנימיים: יותרת האשכים, צינורית הזרע, שלפוחית נוזל הזרע= צינורות זכריים. שחלות, רחם, נרתיק, צינורות ביציות (חצוצרות)= צינורות נקביות. איברים חיצוניים: פין ושק אשכים= M, דגדגן ושפתיים גדולות=F. כרומוזומים: כל תא יש גרעין תא שבתוכו יש כרומוזומים שהם שקיקים קטנים שמכילים את הצופן הגנטי DNA (חומר התורשה האחראי להיווצרותן של תכונות ולהורשתן). יש לאדם 46 כרומוזומים שמתחלקים ל-23 כרומוזומים שבאים מהאבא ו- 23 כרומוזומים שבאים מהאימא. הראשונים הם הכי חשובים והכי גדולים, והאחרונים הם הכי קטנים והכי פחותים. כרומוזומי המין- מס' 24+46. לאישה יש כרומוזום מסוג X בלבד, ולגבר יש גם כרומוזום X וגם כרומוזום Y והוא מחליט את מין היילוד. הכרומוזומים קובעים את הפוטנציאל הגנטי של האדם. מי שמוציא לפועל את הפוטנציאל הם ההורמונים. ההורמונים הינם חומרים הנוצרים בכמויות זעירות בבלוטות מיוחדות, הנקראות בלוטות אנדוקריניות (בלוטות ההפרשה הפנימיות), הן נקראות כך כי הן מפרישות את תוצריהן אל הדם. כל ההורמונים מגיעים עם זרם הדם אל כל תאי הגוף אך לא כל סוגי התאים מגיבים לכל ההורמונים. כל סוג של תאים מכיל קולטנים ייחודיים המזהים הורמונים מסוימים בלבד וכל סוג של תאים מגיב להורמונים שהוא מזהה בתגובה אופיינית וייחודית לאותו סוג של תאים. למערכת ההפרשה הפנימית יש תפקיד עצום בחשיבותו בוויסות, בתיאום ובהכוונה של תהליכי החיים באדם, והיא בעלת השפעה מכרעת בעיצוב ההומיאוסטזה, בהשתלשלות הדורות ובקיום המין. ההומיאוסטזה, משחררת את האורגניזם המידה מסוימת, מתלות בתנאי הסביבה, בכך שמקנה לו את היכולת ליצור בתוך עצמו את ה"סביבה" הדרושה לו). בלוטה הממלאת תפקיד חשוב במערכת האנדוקרינית היא ההיפופיזה- בלוטת יותרת המוח: ממוקמת במוח הגולגולת. בהשפעת ההורמונים המגיעים אליה מן ההיפותלמוס (חלק קטן מתחתית המוח. מרכזים בהיפותלמוס אחראים לקליטת תחושות של רעב, צמא ולתגובה עליהן, וכן להתנהגות מינית. הוא גם מעורב בתגובות פיזיולוגיות ורגשיות למצבי דחק) ומבלוטות אנדוקריניות אחרות, היא מגיבה בהפרשה מוגברת או מועטת של הורמונים. מקצת ההורמונים שהיא מפרישה מפעילים את הבלוטות האנדוקריניות האחרות בגוף, כמו בלוטות המין, הגונדות: האשכים והשחלות. גונדוטרופינים הם הורמוני ההיפופיזה המווסתים את פעילות בלוטות המין ואת הפרשת ההורמונים שלהם, להורמונים אלו תפקיד מרכזי בהתפתחותם של ההבדלים בין המינים בכל תקופות החיים. אנדרוגנים: הורמונים המעוררים את התפתחות תכונות המין המשניות הזכריות (שיעור, העמקת הקול..), ומשתתפים בבקרה על ייצור הזרעונים. משפיעים על התפתחות השרירים ומזרזים את תהליך הגדילה וההתגרמות של העצמות. הטסטוסטרון הוא הורמון אנדרוגיני. אסטרוגנים: הורמונים המעוררים את התפתחות התכונות המשניות הנקביות (הצטברות שומן באזורים מסוימים והתרחבות עצמות האגן והירכיים), משתתפים בבקרה על הבשלת הביציות ומעוררים את הגדילה והפעילות של השדיים. פרוגסטינים: הורמונים המכינים את הרחם לקליטת עובר, שומרים על ההיריון ומשפיעים על התפתחות השדיים (אך מעכבים את הפרשת החלב). פרוגסטרון הוא הורמון פרוגסטיני. אצל שני המינים מצויים ההורמונים טסטוסטרון (הנחשב להורמון זכרי) ואסטרוגן (הנחשב להורמון נקבי). האשכים מייצרים בעיקר אנדרוגנים אך גם פרוגסטרון ואסטרוגן בכמויות קטנות, והשחלות מייצרות בעיקר אסטרוגנים ופרוגסטרונים, אך גם טסטוסטרון בכמויות קטנות. השפעה התפתחותית: השפעת ההורמונים על העובר. יכולה להתממש רק בתקופה מוגבלת ומסוימת בהתפתחותו: התקופה הקריטית. תוצאות ההשפעה ההתפתחותית מתמידות לאורך זמן רב. מקצת השפעותיה רדומות ומושהות עד גיל ההתבגרות. הביטוי המושהה של ההשפעה ההתפתחותית תלוי בפעילות גומלין של ההורמונים שהופרשו מהשלייה ברחם עם הורמוני המין המופרשים בגיל ההתבגרות ואח"כ. ההשפעה ההורמונאלית על גוף המבוגר בשונה מן ההשפעה ההתפתחותית, היא הפיכה ואינה מוגבלת לתקופה מסוימת בהתפתחות. הפרשת ההורמונים אצל הנשים היא מחזורית, ואילו אצל הגברים היא רצופה. מערכת הרבייה: מערכת הרבייה של הזכר מערכת הרבייה של הנקבה זוג האשכים- הם בלוטות המין/הגונדות של הזכר. בתוכם נוצרים הזרעונים, הורמוני המין ובעיקר האנדרוגנים והטסטסטורון. זוג שחלות- בלוטות המין/הגונדות של האישה, בתוכם נוצרים הביציות והורמוני המין מקבוצת האסטרוגנים. השחלות מצויות בתוך האגן. מספר הביציות שבשחלה מגיע לכמה אלפים בלבד. כל התאים שיבשילו במהלך חייה של האישה ויהיו לביציות, כבר מצויים בשחלה ביום היוולדה. יותרת האשך- צמודה לאשך אשר בה מבשילים ומאוחסנים הזרעונים. הם עוברים לגוף הזכר דרך צינור הזרע אליו מחוברות בלוטות הערמונית ושלפוחית נוזל הזרע. צינורות הביציות- החצוצרות- בזמן הביוץ, התכווצויות השרירים של צינור הביציות מסייע לביציות להגיע לאתר ההפריה, הן מתעכבות שם שעות אחדות וממשיכות לרחם בין אם הופרו או לא. הפין- האיבר המחדיר את הזרעונים לגוף הנקבה. רחם- איבר חלול, שרירי ועשיר בכלי דם, המשמש למקום הצמיחה של העובר. נרתיק- צינור שרירי הקולט את הפין. פות, שפתיים, ודגדגן- שלושת איברי הרבייה החיצוניים של האישה. בלוטות חלב- החלק המזין את התינוק. התפתחות מערכת הרבייה: התמיינות: תהליך המתחיל מרגע הפריית הביצית, המשווה לכל תא את מבנהו ואת תפקידו. בסיומו נוצר גוף, המורכב ממאות סוגים של תאים המאורגנים ברקמות ובאיברים בעלי מבנים ותפקודים שונים. אחד השלבים המכריעים בתהליך ההתמיינות, הוא התפתחות מערכת הרבייה. דגשים: מין העובר נקבע בסדרה מורכבת של שלבים ששיבושים שונים עלולים לחול בהם טרם לידתו. כל עובר מתחיל את התפתחותו כעובר בלתי מוגדר מבחינה מינית. אמנם בהרכב הגנטי שלו מוטבע הפוטנציאל להתפתחות מינית מוגדרת, אך מימושה של התפתחות זו, תלוי בהשפעת ההורמונים שמועדה קריטי ביותר. שלא כמו מערכת אחרות בגוף, מערכת הרבייה אינה בשלה ובוגרת גם לאחר שהתפתחותה כבר הושלמה בעובר. היא משלימה התפתחותה בתקופת ההתבגרות. התפתחות איברי הרבייה הפנימיים: רכס גניטאלי: ממנו מתפתחים האשכים או השחלות. הוא מתחיל להתפתח השבוע הרביעי לחיי העובר ונמשך 6 שבועות. בשלב זה אין סימנים חיצוניים למין העובר, עדין לא נוצרו בלוטות המין, צינורות הרבייה ואיברי המין החיצוניים. בשלב הזה, מערכת הרבייה דומה בשני המינים, ולכן שלב זה נקרא השלב הבלתי מוגדר. התפתחות האשכים מהירה מהתפתחות השחלות. בין השבוע ה-6 ל-8, מתפתחים בעובר הזכרי תאים המפרישים הורמונים אנדרוגיניים ובעיקר טסטוסטרון. הורמונים אלו הכרחיים להתפתחות צינורות הרבייה אצל הזכר. בשלב זה, מינו של העובר הזכרי עדיין הפיך. התפתחות לקויה של התאים ברכס, שתתבטא בחוסר הפרשה של הורמונים אנדרוגיניים, תוביל להתפתחות נקבית, שאינה מצריכה אנדרוגנים. אצל העובר הנקבי, מתחילים להתפתח בשבוע ה-10 מתאי המין הראשוניים, צברי תאים שבמרכזם תא ביצית יחיד. בעובר הזכרי, ההורמונים המופרשים מן האשכים משפיעים על התפתחות הצינורות הזכריים (שיתפתחו ליותרות האשך ולצינור הזרע ושלפוחית נוזל הזרע) ובו בזמן על התנוונותם של זוג הצינורות הנקבי. כמו בהתפתחות האשכים, הפרשת הטסטוסטרון מעודדת התפתחותם של הצינורות הזכריים. הורמון מיוחד המיוצר באשך, מופרש לזמן מה, ומדכא את התפתחות הצינורות הנקביים. בזכר (כרומוזומית:XY), שאשכיו לא יתפתחו כראוי, תתפתח מערכת זו בדומה להתפתחותה בנקבה. בעובר הנקבי, העדר הורמונים אנדרוגנים, גורם להתפתחות זוג צינורות נקביים שמהם מתפתחים צינורות הביציות, הרחם והנרתיק. ההורמונים המופרשים מן השחלה, משפיעים על התפתחות נקבית, אולם אם אין בלוטות מין, זכריות או נקביות, או אם אינן מפרישות הורמונים, תהיה ההתפתחות בהמשך נקבית. התפתחות אברי הרבייה החיצוניים: בשבוע ה-3 מתארגנים תאי המין הראשוניים לגבשושית תאים ההולכת וגדלה. והופכת לבליטה מוארכת הנקראת פאלוס. עד השבוע ה-9 גודלה זהה בשני מיני העוברים, מן הפאלוס יתפתח הפין של הזכר והדגדגן של הנקבה ומזוג הקפלים (הקפלים הגניטאליים) שלצידיו יתפתחו האשכים של הזכר והשפתיים של הנקבה. גם אברי הרבייה החיצוניים מתפתחים ונעשים נקביים אלא אם נחשפו בשלב המכריע להורמונים אנדרוגנים. הפוטנציאל להבחנה מינית טמון בהרכב הגנטי של הביצית המופרית, אך מימושו תלוי בהפרשה תקינה של הורמונים. ההכרעה לכיוון התפתחות זה או אחר, מותנית בהפרשת האנדרוגנים, המופרשים מהאשכים, לאחר שנוצרו. בהיעדרם, תתפתח נקבה. תפקיד ההורמונים בינקות: סמוך לזמן הלידה, מפרישים אשכיו של התינוק הזכר, כמות גדולה של טסטוסטרון. הפרשה זו משפיעה על ההיפותלמוס ועקב כך נעשה מוחו של התינוק זכרי ומשתנה התכונה הפוטנציאלית של ההיפותלמוס לעורר הפרשה מחזורית של גונדוטרופינים מן ההיפופיזה. וכך אצל הזכר, מתפתח דפוס הפרשה רציף, ואצל הנקבה אי-הפרשת הטסטוסטרון באותו מועד מותירה אותה עם דפוס הפרשה מחזורי של גונדוטרופינים שיופרשו בבגרות. תפקיד ההורמונים בתקופת ההתבגרות: (11-21), ההפרשות של הגונדוטרופינים מההיפופיזה ושל הורמוני הרבייה מבלוטות המין, גוברות. בעקבות כך מתרחב תהליך ההתמיינות המינית וחל על תכונות גוף חיצוניות: תכונות מין משניות. הפרשת ההורמונים בגיל ההתבגרות מעוררת גידול גופני מהיר, מביאה להתפתחות הדרגתית של איברי הרבייה ולבגרות מינית (הבשלת תאי המין המתבטאת בהופעת הווסת והבשלת הזרעונים), מביאה להתפתחות תכונות מין משניות: שדיים והתפתחות בלוטות החלב אצל הבנות, שיער ערווה, גם בבית השחי ואצל בנים גם על החזה, הגפים והבטן והפנים, שומן תת עורי המצטבר אצל הבנות שמיוחד באזור השדיים והעכוז, שרירים אצל הבנים מתפתחים יותר מאשר אצל הבנות, שינויים במבנה הגרון גורמים להעמקת הקול בקרב שני המינים, אצל הבנים זה בולט יותר. תפקיד ההורמונים בבגרות אצל האישה: מחזור חודשי/ווסת: אצל נשים יש שינוי מחזורי בהפרשת האסטרוגן והפרוגסטרון. משך כל מחזור הוא 28 יום. ביום שבו מתחילה הווסת, יש עליה ביצירת האסטרוגן, עד היום ה-12, בו משתחררת ביצית מהחלה ומתחילה לנוע לעבר הרחם. אם אינה מופרית, יצירת האסטרוגן יורדת ויצירת הפרוגסטרון עולה. רמת שני ההורמונים יורדת בצורה תלולה ימים אחדים לפני הווסת. שינויים הורמונאליים אלו גורמים לשינויים גופניים: צבירת נוזלים בגוף ועלייה במשקל. יש המדווחות גם על תגובות רגשיות וגופניות קשות: חרדה, דיכאון, עצבנות וחוסר שקט. תפקידי ההורמונים בהריון ובלידה: תהליכים אלו, הם תהליכים פיזיולוגיים כמו תהליכים אחרים בגוף, ומהלכם התקין מותנה בהפרשת הורמונים תקינה. כאשר נשתל עובר ברירית הרחם, הפעילות ההורמונאלית בשחלות מדוכאת. 3 חודשים ראשונים, השחלה מפרישה פרוגסטרון, התומך ברחם ובהריון. בשלב מאוחר יותר, השליה מפרישה הורמון זה. היא מזינה את העובר ומגינה עליו. עם התפתחותה, היא מתחילה לפעול כבלוטה אנדוקרינית ומפרישה הורמונים כמו הפרוגסטרון והאסטרוגן. הורמונים אלו, משפיעים על גדילת הרחם, על התפתחות בלוטות החלב ומונעים ביוץ עד לאחר הלידה. עם הוצאת השליה בלידה, אמורות השחלות לחזור לפעילותן המחזורית הרגילה. אם האם מיניקה, פעילותן עלולה להתעכב. גיל המעבר: 45-65 הורמוני המין אצל הגברים והנשים יורדים. הנשים מפסיקות לקבל ווסת, לבייץ ולהיות פוריות. אצל הגברים חלה ירידה בכוח הגברא ובכמות הזרעונים הנוצרים באשך. סטיות כרומוזומליות: זכרים: y-xyy עודף: תסמונת הקרמינליים (בעבר חשבו שתוספת זו גורמת לתוספת של טסטוסטרון ובכך גורמת לתוספת של אלימות/תוקפנות), גברים גבוהים מהממוצע, איברים פנימיים ואיברים חיצוניים פוריים/זכריים, הבעיה היחידה שלהם היא המשכל הנמוך. x-xxxy עודף- קליינפלטר- תסמונת מאוד קשה, זכרים שהזהות המינית שלהם לא ברורה, לעיתים טרנסקסואלים, איברים דקים, לפעמים יש להם שדיים, פין מאוד קטן (מיקרופיניס), ויש בעיה של פוריות- מכיוון שהאשכים לא מפותחים והפין מאוד קטן על כן הפוריות שלהם חלושה. תסמונת שהולכת בדרך כלל עם פיגור ועם ליקויי למידה. נקביים: x-xxx משולש- מבחינת הזהות המינית היא נשית, איברים פנימיים וחיצוניים נקביים, פורייה. הבעיה היא שהסיכוי גדול יותר לפיגור שכלי, הפרעות נפשיות ובעיות למידה. Xo- תסמונת טרנר- יש רק את כרומוזום 45 בלבד, לא ניתן לדעת ממי הגיע כרומוזום ה- x מהאם או מהאב. בתסמונות זאת רק יש מונוזומיה (כלומר רק כרומוזום אחד). מבחינת החזות החיצונית יש להם צוואר טרפזי, מבנה של גוץ, רגליים שמנות וקצרות, גוף עבה, איברים חיצוניים לא מפותחים אבל הזהות המינית נשית. איברים פנימיים לא בשלים- השחלות לא תקינות, עקרה. סטיות הורמונאליות: הפרשה או ספיגה נורמאלית. זכרים: חוסר רגישות לאנדרוגן (xy)- תסמונת הדוגמניות: הגוף מפריש טסטוסטרון אבל האדם לא רגיל להורמון זה, הגוף לא קולט שהגוף מפריש טסטוסטרון והגוף מפתח נקבה אך ללא איברים פנימיים נקביים. מגלים זאת בגיל ההתבגרות, עקרות. הרמפרודיט- שילוב של הרמס ואפרודיטה, של שני המינים. יש לו שני אברי מין רבייה גם חיצוניים וגם פנימיים. מבחינת פוריות הם עקרים, ההתפתחות שלהם לא שלמה, והחזות שלהם יכולה להיות נשית או זכרית לפי איך שמחליטים ההורים לגדל אותם. פסאודו (כאילו/מזויף) הרמפרודיט- רק מבחינה חיצונית יש לו את שני האיברים של המינים. ומבחינה פנימית יש לו או את האיברים הנקביים או הזכריים. *עד גיל 2 יש ניטרליות פסיכוסקסואלית ואפשר לעשות שינוי בזהות המינית מבלי שיהיו השלכות פסיכולוגיות. נקבות: אנדרנוגניטליות (xx)=זיכור העובר הנקבי- בלוטת האנדרנל מפרישה טסטוסטרון ללא בקרה, אצל נקבה וזה משפיע על איברי המין הנקביים, והיא יוצאת בצורה של זכר- ניתן לפתור זאת בצורה קלה יותר בעזרת ניתוח קוסמטי לאיבר המין. יש להם איברים פנימיים תקינים והם פוריות. הזהות המינית וסוגיית התורשה-סביבה: הגישה האינטראקטיבית: שמה דגש על ההשפעה המשולבת של התורשה והסביבה. גורסת כי ההבדלים בין גברים לנשים והתכונות האנושיות בכלל, נקבעים ע,י גורמים רבים- ביולוגיים וסביבתיים- המקיימים ביניהם יחסי-גומלין. גנוטיפ: מכלול הגנים המצויים בכרומוזומים של האורגניזם. מהות האורגניזם, כמערכת של גורמים תורשתיים. פנוטיפ: מכלול התכונות הבאות לידי ביטוי באותו אורגניזם. דמותו של האורגניזם החי כפי שמופיעה לעינינו בפועל. הגנוטיפ הוא התורשתי (הפוטנציאלי). גנים מסוימים אינם באים לידי ביטוי או שביטויים הוא רק ביצירת פוטנציאל, שמימושו תלוי בתנאי הסביבה. גישה ניטראלית פסיכו-סקסואלית: (מני וארהארדט) טוענת כי הרגע שבו קיבל הילוד את מינו ע,פ איברי המין החיצוניים, מקבלת הזהות המינית שלו חיזוקים נוספים ברציפות. אם כן, הזהות המינית עשויה להתעצב אך ורק ע"י נסיבתיות סביבתיות, אף כי מובן מאליו שגורמים ביולוגים (צורת אברי המין החיצונים) מעלים את סבירותם של מצבים מסוימים לעומת אחרים.
פסיכולוגיה של המינים יחידה 2: מאפיינים ביולוגיים מושגים: תאי מין: זרע=M, ביצית=F. בלוטות מין (גונדות): אשכים=M, שחלות=M. הורמוני מין: אנדרוגן (טסטסטורון)= M, אסטרוגן ופרוגסטרון (הורמון ההיריון)=F. איברים פנימיים: יותרת האשכים, צינורית הזרע, שלפוחית נוזל הזרע= צינורות זכריים. שחלות, רחם, נרתיק, צינורות ביציות (חצוצרות)= צינורות נקביות. איברים חיצוניים: פין ושק אשכים= M, דגדגן ושפתיים גדולות=F. כרומוזומים: כל תא יש גרעין תא שבתוכו יש כרומוזומים שהם שקיקים קטנים שמכילים את הצופן הגנטי DNA (חומר התורשה האחראי להיווצרותן של תכונות ולהורשתן). יש לאדם 46 כרומוזומים שמתחלקים ל-23 כרומוזומים שבאים מהאבא ו- 23 כרומוזומים שבאים מהאימא. הראשונים הם הכי חשובים והכי גדולים, והאחרונים הם הכי קטנים והכי פחותים. כרומוזומי המין- מס' 24+46. לאישה יש כרומוזום מסוג X בלבד, ולגבר יש גם כרומוזום X וגם כרומוזום Y והוא מחליט את מין היילוד. הכרומוזומים קובעים את הפוטנציאל הגנטי של האדם. מי שמוציא לפועל את הפוטנציאל הם ההורמונים. ההורמונים הינם חומרים הנוצרים בכמויות זעירות בבלוטות מיוחדות, הנקראות בלוטות אנדוקריניות (בלוטות ההפרשה הפנימיות), הן נקראות כך כי הן מפרישות את תוצריהן אל הדם. כל ההורמונים מגיעים עם זרם הדם אל כל תאי הגוף אך לא כל סוגי התאים מגיבים לכל ההורמונים. כל סוג של תאים מכיל קולטנים ייחודיים המזהים הורמונים מסוימים בלבד וכל סוג של תאים מגיב להורמונים שהוא מזהה בתגובה אופיינית וייחודית לאותו סוג של תאים. למערכת ההפרשה הפנימית יש תפקיד עצום בחשיבותו בוויסות, בתיאום ובהכוונה של תהליכי החיים באדם, והיא בעלת השפעה מכרעת בעיצוב ההומיאוסטזה, בהשתלשלות הדורות ובקיום המין. ההומיאוסטזה, משחררת את האורגניזם המידה מסוימת, מתלות בתנאי הסביבה, בכך שמקנה לו את היכולת ליצור בתוך עצמו את ה"סביבה" הדרושה לו). בלוטה הממלאת תפקיד חשוב במערכת האנדוקרינית היא ההיפופיזה- בלוטת יותרת המוח: ממוקמת במוח הגולגולת. בהשפעת ההורמונים המגיעים אליה מן ההיפותלמוס (חלק קטן מתחתית המוח. מרכזים בהיפותלמוס אחראים לקליטת תחושות של רעב, צמא ולתגובה עליהן, וכן להתנהגות מינית. הוא גם מעורב בתגובות פיזיולוגיות ורגשיות למצבי דחק) ומבלוטות אנדוקריניות אחרות, היא מגיבה בהפרשה מוגברת או מועטת של הורמונים. מקצת ההורמונים שהיא מפרישה מפעילים את הבלוטות האנדוקריניות האחרות בגוף, כמו בלוטות המין, הגונדות: האשכים והשחלות. גונדוטרופינים הם הורמוני ההיפופיזה המווסתים את פעילות בלוטות המין ואת הפרשת ההורמונים שלהם, להורמונים אלו תפקיד מרכזי בהתפתחותם של ההבדלים בין המינים בכל תקופות החיים. אנדרוגנים: הורמונים המעוררים את התפתחות תכונות המין המשניות הזכריות (שיעור, העמקת הקול..), ומשתתפים בבקרה על ייצור הזרעונים. משפיעים על התפתחות השרירים ומזרזים את תהליך הגדילה וההתגרמות של העצמות. הטסטוסטרון הוא הורמון אנדרוגיני. אסטרוגנים: הורמונים המעוררים את התפתחות התכונות המשניות הנקביות (הצטברות שומן באזורים מסוימים והתרחבות עצמות האגן והירכיים), משתתפים בבקרה על הבשלת הביציות ומעוררים את הגדילה והפעילות של השדיים. פרוגסטינים: הורמונים המכינים את הרחם לקליטת עובר, שומרים על ההיריון ומשפיעים על התפתחות השדיים (אך מעכבים את הפרשת החלב). פרוגסטרון הוא הורמון פרוגסטיני. אצל שני המינים מצויים ההורמונים טסטוסטרון (הנחשב להורמון זכרי) ואסטרוגן (הנחשב להורמון נקבי). האשכים מייצרים בעיקר אנדרוגנים אך גם פרוגסטרון ואסטרוגן בכמויות קטנות, והשחלות מייצרות בעיקר אסטרוגנים ופרוגסטרונים, אך גם טסטוסטרון בכמויות קטנות. השפעה התפתחותית: השפעת ההורמונים על העובר. יכולה להתממש רק בתקופה מוגבלת ומסוימת בהתפתחותו: התקופה הקריטית. תוצאות ההשפעה ההתפתחותית מתמידות לאורך זמן רב. מקצת השפעותיה רדומות ומושהות עד גיל ההתבגרות. הביטוי המושהה של ההשפעה ההתפתחותית תלוי בפעילות גומלין של ההורמונים שהופרשו מהשלייה ברחם עם הורמוני המין המופרשים בגיל ההתבגרות ואח"כ. ההשפעה ההורמונאלית על גוף המבוגר בשונה מן ההשפעה ההתפתחותית, היא הפיכה ואינה מוגבלת לתקופה מסוימת בהתפתחות. הפרשת ההורמונים אצל הנשים היא מחזורית, ואילו אצל הגברים היא רצופה. מערכת הרבייה: מערכת הרבייה של הזכר מערכת הרבייה של הנקבה זוג האשכים- הם בלוטות המין/הגונדות של הזכר. בתוכם נוצרים הזרעונים, הורמוני המין ובעיקר האנדרוגנים והטסטסטורון. זוג שחלות- בלוטות המין/הגונדות של האישה, בתוכם נוצרים הביציות והורמוני המין מקבוצת האסטרוגנים. השחלות מצויות בתוך האגן. מספר הביציות שבשחלה מגיע לכמה אלפים בלבד. כל התאים שיבשילו במהלך חייה של האישה ויהיו לביציות, כבר מצויים בשחלה ביום היוולדה. יותרת האשך- צמודה לאשך אשר בה מבשילים ומאוחסנים הזרעונים. הם עוברים לגוף הזכר דרך צינור הזרע אליו מחוברות בלוטות הערמונית ושלפוחית נוזל הזרע. צינורות הביציות- החצוצרות- בזמן הביוץ, התכווצויות השרירים של צינור הביציות מסייע לביציות להגיע לאתר ההפריה, הן מתעכבות שם שעות אחדות וממשיכות לרחם בין אם הופרו או לא. הפין- האיבר המחדיר את הזרעונים לגוף הנקבה. רחם- איבר חלול, שרירי ועשיר בכלי דם, המשמש למקום הצמיחה של העובר. נרתיק- צינור שרירי הקולט את הפין. פות, שפתיים, ודגדגן- שלושת איברי הרבייה החיצוניים של האישה. בלוטות חלב- החלק המזין את התינוק. התפתחות מערכת הרבייה: התמיינות: תהליך המתחיל מרגע הפריית הביצית, המשווה לכל תא את מבנהו ואת תפקידו. בסיומו נוצר גוף, המורכב ממאות סוגים של תאים המאורגנים ברקמות ובאיברים בעלי מבנים ותפקודים שונים. אחד השלבים המכריעים בתהליך ההתמיינות, הוא התפתחות מערכת הרבייה. דגשים: מין העובר נקבע בסדרה מורכבת של שלבים ששיבושים שונים עלולים לחול בהם טרם לידתו. כל עובר מתחיל את התפתחותו כעובר בלתי מוגדר מבחינה מינית. אמנם בהרכב הגנטי שלו מוטבע הפוטנציאל להתפתחות מינית מוגדרת, אך מימושה של התפתחות זו, תלוי בהשפעת ההורמונים שמועדה קריטי ביותר. שלא כמו מערכת אחרות בגוף, מערכת הרבייה אינה בשלה ובוגרת גם לאחר שהתפתחותה כבר הושלמה בעובר. היא משלימה התפתחותה בתקופת ההתבגרות. התפתחות איברי הרבייה הפנימיים: רכס גניטאלי: ממנו מתפתחים האשכים או השחלות. הוא מתחיל להתפתח השבוע הרביעי לחיי העובר ונמשך 6 שבועות. בשלב זה אין סימנים חיצוניים למין העובר, עדין לא נוצרו בלוטות המין, צינורות הרבייה ואיברי המין החיצוניים. בשלב הזה, מערכת הרבייה דומה בשני המינים, ולכן שלב זה נקרא השלב הבלתי מוגדר. התפתחות האשכים מהירה מהתפתחות השחלות. בין השבוע ה-6 ל-8, מתפתחים בעובר הזכרי תאים המפרישים הורמונים אנדרוגיניים ובעיקר טסטוסטרון. הורמונים אלו הכרחיים להתפתחות צינורות הרבייה אצל הזכר. בשלב זה, מינו של העובר הזכרי עדיין הפיך. התפתחות לקויה של התאים ברכס, שתתבטא בחוסר הפרשה של הורמונים אנדרוגיניים, תוביל להתפתחות נקבית, שאינה מצריכה אנדרוגנים. אצל העובר הנקבי, מתחילים להתפתח בשבוע ה-10 מתאי המין הראשוניים, צברי תאים שבמרכזם תא ביצית יחיד. בעובר הזכרי, ההורמונים המופרשים מן האשכים משפיעים על התפתחות הצינורות הזכריים (שיתפתחו ליותרות האשך ולצינור הזרע ושלפוחית נוזל הזרע) ובו בזמן על התנוונותם של זוג הצינורות הנקבי. כמו בהתפתחות האשכים, הפרשת הטסטוסטרון מעודדת התפתחותם של הצינורות הזכריים. הורמון מיוחד המיוצר באשך, מופרש לזמן מה, ומדכא את התפתחות הצינורות הנקביים. בזכר (כרומוזומית:XY), שאשכיו לא יתפתחו כראוי, תתפתח מערכת זו בדומה להתפתחותה בנקבה. בעובר הנקבי, העדר הורמונים אנדרוגנים, גורם להתפתחות זוג צינורות נקביים שמהם מתפתחים צינורות הביציות, הרחם והנרתיק. ההורמונים המופרשים מן השחלה, משפיעים על התפתחות נקבית, אולם אם אין בלוטות מין, זכריות או נקביות, או אם אינן מפרישות הורמונים, תהיה ההתפתחות בהמשך נקבית. התפתחות אברי הרבייה החיצוניים: בשבוע ה-3 מתארגנים תאי המין הראשוניים לגבשושית תאים ההולכת וגדלה. והופכת לבליטה מוארכת הנקראת פאלוס. עד השבוע ה-9 גודלה זהה בשני מיני העוברים, מן הפאלוס יתפתח הפין של הזכר והדגדגן של הנקבה ומזוג הקפלים (הקפלים הגניטאליים) שלצידיו יתפתחו האשכים של הזכר והשפתיים של הנקבה. גם אברי הרבייה החיצוניים מתפתחים ונעשים נקביים אלא אם נחשפו בשלב המכריע להורמונים אנדרוגנים. הפוטנציאל להבחנה מינית טמון בהרכב הגנטי של הביצית המופרית, אך מימושו תלוי בהפרשה תקינה של הורמונים. ההכרעה לכיוון התפתחות זה או אחר, מותנית בהפרשת האנדרוגנים, המופרשים מהאשכים, לאחר שנוצרו. בהיעדרם, תתפתח נקבה. תפקיד ההורמונים בינקות: סמוך לזמן הלידה, מפרישים אשכיו של התינוק הזכר, כמות גדולה של טסטוסטרון. הפרשה זו משפיעה על ההיפותלמוס ועקב כך נעשה מוחו של התינוק זכרי ומשתנה התכונה הפוטנציאלית של ההיפותלמוס לעורר הפרשה מחזורית של גונדוטרופינים מן ההיפופיזה. וכך אצל הזכר, מתפתח דפוס הפרשה רציף, ואצל הנקבה אי-הפרשת הטסטוסטרון באותו מועד מותירה אותה עם דפוס הפרשה מחזורי של גונדוטרופינים שיופרשו בבגרות. תפקיד ההורמונים בתקופת ההתבגרות: (11-21), ההפרשות של הגונדוטרופינים מההיפופיזה ושל הורמוני הרבייה מבלוטות המין, גוברות. בעקבות כך מתרחב תהליך ההתמיינות המינית וחל על תכונות גוף חיצוניות: תכונות מין משניות. הפרשת ההורמונים בגיל ההתבגרות מעוררת גידול גופני מהיר, מביאה להתפתחות הדרגתית של איברי הרבייה ולבגרות מינית (הבשלת תאי המין המתבטאת בהופעת הווסת והבשלת הזרעונים), מביאה להתפתחות תכונות מין משניות: שדיים והתפתחות בלוטות החלב אצל הבנות, שיער ערווה, גם בבית השחי ואצל בנים גם על החזה, הגפים והבטן והפנים, שומן תת עורי המצטבר אצל הבנות שמיוחד באזור השדיים והעכוז, שרירים אצל הבנים מתפתחים יותר מאשר אצל הבנות, שינויים במבנה הגרון גורמים להעמקת הקול בקרב שני המינים, אצל הבנים זה בולט יותר. תפקיד ההורמונים בבגרות אצל האישה: מחזור חודשי/ווסת: אצל נשים יש שינוי מחזורי בהפרשת האסטרוגן והפרוגסטרון. משך כל מחזור הוא 28 יום. ביום שבו מתחילה הווסת, יש עליה ביצירת האסטרוגן, עד היום ה-12, בו משתחררת ביצית מהחלה ומתחילה לנוע לעבר הרחם. אם אינה מופרית, יצירת האסטרוגן יורדת ויצירת הפרוגסטרון עולה. רמת שני ההורמונים יורדת בצורה תלולה ימים אחדים לפני הווסת. שינויים הורמונאליים אלו גורמים לשינויים גופניים: צבירת נוזלים בגוף ועלייה במשקל. יש המדווחות גם על תגובות רגשיות וגופניות קשות: חרדה, דיכאון, עצבנות וחוסר שקט. תפקידי ההורמונים בהריון ובלידה: תהליכים אלו, הם תהליכים פיזיולוגיים כמו תהליכים אחרים בגוף, ומהלכם התקין מותנה בהפרשת הורמונים תקינה. כאשר נשתל עובר ברירית הרחם, הפעילות ההורמונאלית בשחלות מדוכאת. 3 חודשים ראשונים, השחלה מפרישה פרוגסטרון, התומך ברחם ובהריון. בשלב מאוחר יותר, השליה מפרישה הורמון זה. היא מזינה את העובר ומגינה עליו. עם התפתחותה, היא מתחילה לפעול כבלוטה אנדוקרינית ומפרישה הורמונים כמו הפרוגסטרון והאסטרוגן. הורמונים אלו, משפיעים על גדילת הרחם, על התפתחות בלוטות החלב ומונעים ביוץ עד לאחר הלידה. עם הוצאת השליה בלידה, אמורות השחלות לחזור לפעילותן המחזורית הרגילה. אם האם מיניקה, פעילותן עלולה להתעכב. גיל המעבר: 45-65 הורמוני המין אצל הגברים והנשים יורדים. הנשים מפסיקות לקבל ווסת, לבייץ ולהיות פוריות. אצל הגברים חלה ירידה בכוח הגברא ובכמות הזרעונים הנוצרים באשך. סטיות כרומוזומליות: זכרים: y-xyy עודף: תסמונת הקרמינליים (בעבר חשבו שתוספת זו גורמת לתוספת של טסטוסטרון ובכך גורמת לתוספת של אלימות/תוקפנות), גברים גבוהים מהממוצע, איברים פנימיים ואיברים חיצוניים פוריים/זכריים, הבעיה היחידה שלהם היא המשכל הנמוך. x-xxxy עודף- קליינפלטר- תסמונת מאוד קשה, זכרים שהזהות המינית שלהם לא ברורה, לעיתים טרנסקסואלים, איברים דקים, לפעמים יש להם שדיים, פין מאוד קטן (מיקרופיניס), ויש בעיה של פוריות- מכיוון שהאשכים לא מפותחים והפין מאוד קטן על כן הפוריות שלהם חלושה. תסמונת שהולכת בדרך כלל עם פיגור ועם ליקויי למידה. נקביים: x-xxx משולש- מבחינת הזהות המינית היא נשית, איברים פנימיים וחיצוניים נקביים, פורייה. הבעיה היא שהסיכוי גדול יותר לפיגור שכלי, הפרעות נפשיות ובעיות למידה. Xo- תסמונת טרנר- יש רק את כרומוזום 45 בלבד, לא ניתן לדעת ממי הגיע כרומוזום ה- x מהאם או מהאב. בתסמונות זאת רק יש מונוזומיה (כלומר רק כרומוזום אחד). מבחינת החזות החיצונית יש להם צוואר טרפזי, מבנה של גוץ, רגליים שמנות וקצרות, גוף עבה, איברים חיצוניים לא מפותחים אבל הזהות המינית נשית. איברים פנימיים לא בשלים- השחלות לא תקינות, עקרה. סטיות הורמונאליות: הפרשה או ספיגה נורמאלית. זכרים: חוסר רגישות לאנדרוגן (xy)- תסמונת הדוגמניות: הגוף מפריש טסטוסטרון אבל האדם לא רגיל להורמון זה, הגוף לא קולט שהגוף מפריש טסטוסטרון והגוף מפתח נקבה אך ללא איברים פנימיים נקביים. מגלים זאת בגיל ההתבגרות, עקרות. הרמפרודיט- שילוב של הרמס ואפרודיטה, של שני המינים. יש לו שני אברי מין רבייה גם חיצוניים וגם פנימיים. מבחינת פוריות הם עקרים, ההתפתחות שלהם לא שלמה, והחזות שלהם יכולה להיות נשית או זכרית לפי איך שמחליטים ההורים לגדל אותם. פסאודו (כאילו/מזויף) הרמפרודיט- רק מבחינה חיצונית יש לו את שני האיברים של המינים. ומבחינה פנימית יש לו או את האיברים הנקביים או הזכריים. *עד גיל 2 יש ניטרליות פסיכוסקסואלית ואפשר לעשות שינוי בזהות המינית מבלי שיהיו השלכות פסיכולוגיות. נקבות: אנדרנוגניטליות (xx)=זיכור העובר הנקבי- בלוטת האנדרנל מפרישה טסטוסטרון ללא בקרה, אצל נקבה וזה משפיע על איברי המין הנקביים, והיא יוצאת בצורה של זכר- ניתן לפתור זאת בצורה קלה יותר בעזרת ניתוח קוסמטי לאיבר המין. יש להם איברים פנימיים תקינים והם פוריות. הזהות המינית וסוגיית התורשה-סביבה: הגישה האינטראקטיבית: שמה דגש על ההשפעה המשולבת של התורשה והסביבה. גורסת כי ההבדלים בין גברים לנשים והתכונות האנושיות בכלל, נקבעים ע,י גורמים רבים- ביולוגיים וסביבתיים- המקיימים ביניהם יחסי-גומלין. גנוטיפ: מכלול הגנים המצויים בכרומוזומים של האורגניזם. מהות האורגניזם, כמערכת של גורמים תורשתיים. פנוטיפ: מכלול התכונות הבאות לידי ביטוי באותו אורגניזם. דמותו של האורגניזם החי כפי שמופיעה לעינינו בפועל. הגנוטיפ הוא התורשתי (הפוטנציאלי). גנים מסוימים אינם באים לידי ביטוי או שביטויים הוא רק ביצירת פוטנציאל, שמימושו תלוי בתנאי הסביבה. גישה ניטראלית פסיכו-סקסואלית: (מני וארהארדט) טוענת כי הרגע שבו קיבל הילוד את מינו ע,פ איברי המין החיצוניים, מקבלת הזהות המינית שלו חיזוקים נוספים ברציפות. אם כן, הזהות המינית עשויה להתעצב אך ורק ע"י נסיבתיות סביבתיות, אף כי מובן מאליו שגורמים ביולוגים (צורת אברי המין החיצונים) מעלים את סבירותם של מצבים מסוימים לעומת אחרים.
