לחצו כאן לסיכום שינה והפרעות שינה בילדות: שינה והיבטים התפתחותיים .
שינה והיבטים התפתחותיים הגורם המשמעותי ביותר להסבר השינויים בהתפתחות דפוסי השינה הוא הגיל הכרונולוגי, וזאת בשל תהליכי הבשילה וההתפתחות הטבעיים. השינויים החלים בדפוסי השינה באים לידי ביטוי בשלושה תחומים עיקריים: 1. משך השינה סך כל הזמן שהילד מבלה בשינה במהלך היממה. 2. מספר אפיזודות שינה פיזור השינה וחלוקתה על פני היממה. 3. שינויים החלים באדריכלות של השינה במבנה ובסדר של שלבי השינה השונים. התפתחות השינה בשנות החיים הראשונות משך השינה. הילוד ישן כ17-16 שעות בממוצע בימים הראשונים לחייו. כבר מהלידה קיימים הבדלים גדולים בדפוסי השינה של התינוקות (שונות גדולה). משך השינה הולך ומתקצר במהירות במהלך שנת החיים הראשונה, כאשר בגיל חצי שנה עד שנה תינוקות ישנים כ-13 שעות בממוצע. לאחר מכן ההפחתה בשעות השינה נעשית הדרגתית ואיטית יותר, וקשורה בעיקר להתקצרות משך השינה במהלך היום. פיזור השינה (המחזור הצירקאדיאני). התינוק ישן בתפזורת על פני היממה בתקופות (אפיזודות) קצרות של שינה (לרוב, כ-5 אפיזודות שכל אחת מהן 3-4 שעות) ותקופות קצרות יותר של ערות, כאשר יש נטייה לישון יותר בלילה. פיזור השינה עובר גם הוא שינויים דרמטיים ומהירים. בגיל 3 חודשים ניתן לראות שהשינה מתרכזת בעיקר בלילה, והתינוק מסוגל לישון ברציפות כ-6-9 שעות. בגיל 6 חודשים ניתן לראות כי פרק השינה הארוך ביותר בא לאחר פרק הערות הממושך ביותר. בגיל זה מופיעות בד"כ במהלך היום אפיזודות שינה קצרות: שנת בוקר ושנת צהריים, כאשר בגיל חצי שנה לערך מרבית התינוקות מתחילים לוותר גם על שנת הבוקר. שינויים בשלבי השינה (המחזור האולטרדיאני). בקרב ילודים אין עדיין הבדלים ברורים בין שלבי השינה השונים. ההבחנה המקובלת הינה בין שינה פעילה (REM) לבין שינה שקטה. בגיל 3 חודשים מתחילים להבחין בין ארבעת שלבי שנת NREM, על מאפייניהם הפיזיולוגיים. הבדל נוסף, מתבטא בעיתוי של שלבי השינה ובמשכם. ילודים מתאפיינים בד"כ בכניסה מיידית לשנת REM, אשר מהווה מחצית מזמן השינה (50% מזמן השינה, פי 2 מאדם בוגר), שרק בסופה נכנסים תינוקות לאפיזודת השינה השקטה. בגיל 3 חודשים משתנה דפוס זה בהדרגה וגם היחס בין משך הזמן שמבלה התינוק בשנת החלום לעומת השינה השקטה משתנה, וחלה התקצרות משמעותית של משכי שנת REM. עוד ניתן לראות, כי מחזור השינה של התינוקות הוא קצר ממחזור השינה הבוגר, ונמשך כ-60 דקות בלבד. כישלון בתהליך ההתגבשות של שנת הלילה עלול להוביל להתפתחות של הפרעות שינה. השפעות על התפתחות דפוסי השינה. מבחינה ביולוגית, בלוטת האצטרובל, הנמצאת על פני חלקו הגבי של המוח האמצעי, מפרישה הורמון המלטונין האחראי להיווצרות תחושת העייפות. ההורמון מופרש בעיקר בלילה ומדוכא בחשיפה לאור חזק. לעומת זאת, אצל תינוקות צעירים ניתן לראות כי במהלך החודשים הראשונים הפרשת המלטונין היא אפסית, ולא ניתן למצוא מחזוריות יומית בדפוסי ההפרשה. לקראת גיל חצי שנה, חלה עלייה הדרגתית ומשמעותית בהפרשת המלטונין, ועמה נוצר גם דפוס יומי המעיד על כך ששיא ההפרשה מתרחש בלילה, ואילו ביום ההפרשה מדוכאת באופן יחסי. קצב ההתפתחות של דפוסי השינה והערות קשור לתהליך הבשילה של קצב הפרשות המלטונין. חשיפת התינוק לתנאי האור והחושך בסביבתו, המתרחשת במקביל להתגבשות המוחית האחראית על ויסות השעון הביולוגי, משפיעה בצורה משמעותית על העדפת התינוק לשנת לילה. מבחינה פסיכו חברתית, ההורים מעבירים לילדיהם באופנים שונים את המסר שהלילה הוא זמן לשינה והיום הוא זמן לפעילות. העברת המסר ש"הגיע זמן לישון" יכולה להיעשות בדרכים שונות: עריכת טקסי שינה בערב, עמעום אורות, הפסקת הפעילות וכדומה. באופן זה, נוצרת הבחנה ברורה בין הפעילות במקובלת ביום, לבין הלילה המיועד לשינה. מסרים אלה פועלים כמערכת חיזוקים המתגמלת את התינוק על הערות ביום, ופועלת לסילוק התנהגויות שמשמעותן ערות בלילה. עוד סיכומים של האוניברסיטה הפתוחה בקרוב.
שינה והיבטים התפתחותיים הגורם המשמעותי ביותר להסבר השינויים בהתפתחות דפוסי השינה הוא הגיל הכרונולוגי, וזאת בשל תהליכי הבשילה וההתפתחות הטבעיים. השינויים החלים בדפוסי השינה באים לידי ביטוי בשלושה תחומים עיקריים: 1. משך השינה סך כל הזמן שהילד מבלה בשינה במהלך היממה. 2. מספר אפיזודות שינה פיזור השינה וחלוקתה על פני היממה. 3. שינויים החלים באדריכלות של השינה במבנה ובסדר של שלבי השינה השונים. התפתחות השינה בשנות החיים הראשונות משך השינה. הילוד ישן כ17-16 שעות בממוצע בימים הראשונים לחייו. כבר מהלידה קיימים הבדלים גדולים בדפוסי השינה של התינוקות (שונות גדולה). משך השינה הולך ומתקצר במהירות במהלך שנת החיים הראשונה, כאשר בגיל חצי שנה עד שנה תינוקות ישנים כ-13 שעות בממוצע. לאחר מכן ההפחתה בשעות השינה נעשית הדרגתית ואיטית יותר, וקשורה בעיקר להתקצרות משך השינה במהלך היום. פיזור השינה (המחזור הצירקאדיאני). התינוק ישן בתפזורת על פני היממה בתקופות (אפיזודות) קצרות של שינה (לרוב, כ-5 אפיזודות שכל אחת מהן 3-4 שעות) ותקופות קצרות יותר של ערות, כאשר יש נטייה לישון יותר בלילה. פיזור השינה עובר גם הוא שינויים דרמטיים ומהירים. בגיל 3 חודשים ניתן לראות שהשינה מתרכזת בעיקר בלילה, והתינוק מסוגל לישון ברציפות כ-6-9 שעות. בגיל 6 חודשים ניתן לראות כי פרק השינה הארוך ביותר בא לאחר פרק הערות הממושך ביותר. בגיל זה מופיעות בד"כ במהלך היום אפיזודות שינה קצרות: שנת בוקר ושנת צהריים, כאשר בגיל חצי שנה לערך מרבית התינוקות מתחילים לוותר גם על שנת הבוקר. שינויים בשלבי השינה (המחזור האולטרדיאני). בקרב ילודים אין עדיין הבדלים ברורים בין שלבי השינה השונים. ההבחנה המקובלת הינה בין שינה פעילה (REM) לבין שינה שקטה. בגיל 3 חודשים מתחילים להבחין בין ארבעת שלבי שנת NREM, על מאפייניהם הפיזיולוגיים. הבדל נוסף, מתבטא בעיתוי של שלבי השינה ובמשכם. ילודים מתאפיינים בד"כ בכניסה מיידית לשנת REM, אשר מהווה מחצית מזמן השינה (50% מזמן השינה, פי 2 מאדם בוגר), שרק בסופה נכנסים תינוקות לאפיזודת השינה השקטה. בגיל 3 חודשים משתנה דפוס זה בהדרגה וגם היחס בין משך הזמן שמבלה התינוק בשנת החלום לעומת השינה השקטה משתנה, וחלה התקצרות משמעותית של משכי שנת REM. עוד ניתן לראות, כי מחזור השינה של התינוקות הוא קצר ממחזור השינה הבוגר, ונמשך כ-60 דקות בלבד. כישלון בתהליך ההתגבשות של שנת הלילה עלול להוביל להתפתחות של הפרעות שינה. השפעות על התפתחות דפוסי השינה. מבחינה ביולוגית, בלוטת האצטרובל, הנמצאת על פני חלקו הגבי של המוח האמצעי, מפרישה הורמון המלטונין האחראי להיווצרות תחושת העייפות. ההורמון מופרש בעיקר בלילה ומדוכא בחשיפה לאור חזק. לעומת זאת, אצל תינוקות צעירים ניתן לראות כי במהלך החודשים הראשונים הפרשת המלטונין היא אפסית, ולא ניתן למצוא מחזוריות יומית בדפוסי ההפרשה. לקראת גיל חצי שנה, חלה עלייה הדרגתית ומשמעותית בהפרשת המלטונין, ועמה נוצר גם דפוס יומי המעיד על כך ששיא ההפרשה מתרחש בלילה, ואילו ביום ההפרשה מדוכאת באופן יחסי. קצב ההתפתחות של דפוסי השינה והערות קשור לתהליך הבשילה של קצב הפרשות המלטונין. חשיפת התינוק לתנאי האור והחושך בסביבתו, המתרחשת במקביל להתגבשות המוחית האחראית על ויסות השעון הביולוגי, משפיעה בצורה משמעותית על העדפת התינוק לשנת לילה. מבחינה פסיכו חברתית, ההורים מעבירים לילדיהם באופנים שונים את המסר שהלילה הוא זמן לשינה והיום הוא זמן לפעילות. העברת המסר ש"הגיע זמן לישון" יכולה להיעשות בדרכים שונות: עריכת טקסי שינה בערב, עמעום אורות, הפסקת הפעילות וכדומה. באופן זה, נוצרת הבחנה ברורה בין הפעילות במקובלת ביום, לבין הלילה המיועד לשינה. מסרים אלה פועלים כמערכת חיזוקים המתגמלת את התינוק על הערות ביום, ופועלת לסילוק התנהגויות שמשמעותן ערות בלילה. עוד סיכומים של האוניברסיטה הפתוחה בקרוב.
