לחצו להורדת סיכום מבוא לאנתרופולוגיה לסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה .
מהי אנתרופולוגיה? אנתרופולוגיה היא ענף במדעי החברה העוסק בחקר האדם בכל המקומות ולאורך כל התקופות. תכליתה של האנתרופולוגיה היא לנסח הבנות והכללות מועילות על בני האדם והתנהגותם ולנסות לפענח את חידת הרבגוניות האנושית. תחומים באנתרופולוגיה - ניתן לחלק את האנתרופולוגיה לשני תחומים עיקריים; אנתרופולוגיה פיזית (או ביולוגית) ואנתרופולוגיה תרבותית. אנתרופולוגיה פיזית מתמקדת בחקר האדם כאורגניזם ביולוגי ועוקבת אחר התפתחותה האבולוציונית של החיה האנושית ובהבדלים הביולוגים בקרב בני המין האנושי. האנתרופולוגים הפיזים מנסים להתחקות אחר אבותיו של האדם מתוך התבוננות במאובנים ובפרימיטים חיים. הם משתמשים גם בשיטות מודרניות של ביולוגיה מולקולרית על מנת לזהות ולהבין שוני במאפיינים ביוכימיים כמו סוגי דם, רגישות של עמים שונים למחלות מסויימות ועוד. אנתרופולוגיה תרבותית שואבת ידע מן האנתרופולוגיה הפיזית אולם מתמקדת באדם כיצור בעל תרבות ומתאר אותו תוך שימת דגש על ההקשר החברתי. האנתרופולוגיה התרבותית מתחלקת לשלושה ענפים; • ארכיאולוגיה; חקר השרידים החומריים מעשה ידי האדם, לשם תיאור וביאור ההתנהגות האנושית בעבר. • אנתרופולוגיה לשונית; תיאור ומחקר של שפות שונות, על התפתחותן ותפוצתן. • אתנולוגיה; חקר תרבויות בהווה מנקודת ראות השוואתית או היסטורית. אחת מאבני היסוד של האתנולוג היא האתנוגרפיה, תיאור שיטתי של תרבות מסויימת המבוסס על תצפית בלתי אמצעית המכונה גם "תצפית משתתפת". גישות באנתרופולוגיה : גישה אבולוציונית-אוניברסליסטית (מורגן {עמ' 266} וטיילור {עמ' 352}); התפתחה במאה ה- 19 באירופה והושפעה מרעיונותיו של דארווין ומרעיון הקידמה שלפיו האנושות מתקדמת לקראת תור זהב של חופש שיוויון ורציונליות. לפי החשיבה האבולוציונית חלים תהליכים אוניברסלים על בני כל התרבויות והן מתפתחות מתרבויות פשוטות לתרבויות מורכבות ולכיוון של ציביליזציה מערבית. חברות שיבטיות נחשבו אז לפרימיטיביות וברבריות אך ההנחה היתה שהן אינן מוגבלות ביכולתן ללמוד ולהתקדם והתנאי לכך הוא חשיפה לידע מתאים. ניבויה של הגישה היה שכל התרבויות תראינה קו התפתחות דומה ותגענה בסופו של דבר לאחידות. גישה זו קשורה לעמדה אתנוצנטרית כלפי התרבות, דהיינו ראיית התרבות המערבית של ההוגים השונים כתרבות נעלה ועדיפה על פני תרבויות אחרות. כמו כן היא נשענת על תאוריות תלויות תרבות שהן תאוריות המשקפות את הלך הרוח והאמונות של יוצרי התרבות. תפיסת העולם עליה נשנעות התיאוריות הללו מבוססות על ההנחות והערכים של בעל התיאוריה עצמו. פרטיקולריזם היסטורי (פרנץ בועז {עמ' 412} ותלמידיו מיד, בנדיקט וספיר): גישה שהתפתחה באמריקה מתחילת המאה ה- 20 ויצאה בביקורת על הזרם האבולציוני של מורגן וטיילור. לדעת בועז תכליתה של האנתרופולוגיה היא לתאר את ההתפתחות של כל תרבות בנפרד לאור התנאים ההיסטוריים המיוחדים לה. לדעתו יש לשפוט כל תרבות לפי אמות המידה המיוחדות לה. גישה זו המתמקדת במאפיינים הייחודים של כל תרבות נקראת יחסיות תרבותית. בועז תרם גם לייסוד מסורת של התמקדות בדה מחקר קטן יחסית ואיסוף מעמיק של נתונים המאפשר ראייה הוליסטית דהיינו, התייחסות אל התרבות כ"כוליות", ככוללת תחומים רבים המשפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה בעת ובעונה אחת. מטריאליזם תרבותי (סטיוארד ווייט): גישה זו מסבירה את התרבות באמצעות היבטים חומריים שלה כגון סביבה טבעית, טכנולוגיה וכ"ו. הסביבה החומרית, לפי גישה זו, היא שמכתיבה את האופן בו תתפתח התרבות ולכן בסביבות שונות יתפתחו תרבויות שונות. מדובר בגישה אבולוציונית (התפתחותית) רב-קווית. גישה סטרוקטורלית פונקציונלית (רדקליף-בראון): התפתחה בבריטניה והושפעה מדירקהיים. החברה נתפסת על ידי גישה זו כמערכת שרכיביה תורמים זה לזה וחלברה כולה ואת התרבות, כאחד מרכיבי החברה העונה על הצורך של האדם בסדר ובביאור העמימות שמתלווה פעמים רבות ליחסים חברתיים. קלוד לוי שטראוס, סטרוקטורליסט צרפתי רואה את התרבות כהשתקפות חיצונית של אוסף מבנים נפשיים מולדים המשותפים לבני כל התרבויות וערוכים בצורה של זוגות בעלי קטבים נוגדים (חושך-אור, טוב-רע, צעיר-זקן)ץ לוי שטראוס כשאר הסטרוקטורליסטים חיפש אחר החוקים האוניברסלים התורמים להיווצרותן של תרבויות. גישות פרשניות-סימליות (נורית בירד-דוד, קליפורד גירץ, ויקטור טרנר): קראו תיגר על גישתו של לוי שטראוס שטען שמבנים מחשבתיים מולדים מעצבים את התרבות. לפי גישות אלו הסמלים אנין קבועים ואינם מנותקים מהחברה, להפך, הם מקיימים קשרי גומלין עם החברה ולכן משנים אותה ומשתנים על ידה תדיר. גירץ ראה באדם ייצור הטווה קורי משמעות סביב קיומו ולכן ייחס חשיבות רבה לפרשנות שבני תרבויות שונות נותנות לעולם. גישה רפלקסיבית (תמר כתריאל): רפלקסיביות היא מודעות למודעות וחשיבה על חשיבה. מדובר באנתרופולוגיה המתבוננת בעצמה ומודעת להיותה חלק מהתהליך המכונן תרבות, דהיינו, החוקר הרפלקסיבי מושפע ומשפיע על התהוות תרבות ועבודתו אינה חותרת לאובייקטיביות ולמדעיות. ההקשר התרבותי של האישיות אישיות היא הדרך הייחודית שבה אדם חושב, מרגיש ומתנהג. מחקרים הוכיחו שהתירבות מטביע את חותמו על התפתחות האישיות. אישיותו של כל אדם מורכבת ממאגר גנים ונטיות מולדות אשר מתפתחות ולובשות צורה ייחודית בהקשרים תרבותיים. שיטות גידול הילדים הנהוגות בתרבויות שונות מעודדות התפתחות דפוסים מסויימים של אישיות, אף כי ברור שבכל תרבות ניתן למצוא מגוון של דפוסי אישיות, אם כי כמה מהם אופייניים יותר. בזמנו דיברו החוקרים על "אישיות קבוצתית" המאפיינית תרבויות שלמות וכן על "אופי לאומי" המאפיין אזרחים בני מדינות שונות. השיח העכשווי זנח מושגים אלה לטובת תיאור "אישיות שכיחה" (מבחינה סטטיסטית) או כמה אישיויות שכיחות הקיימות בחברה מסויימת תוך התחשבות בכך שכל חברה מכילה מגוון דפוסי אישיות. כמו כן מתארים היום חוקרים את "ערכי הליבה" של תרבויות שונות, שהם הערכים המרכזיים שאותן תרבויות מעלות על נס, תוך מגמה להבין דרכם את החשיבה, ההתנהגות ודפוסי הרגש האופיינים לתרבויות אלו.
מהי אנתרופולוגיה? אנתרופולוגיה היא ענף במדעי החברה העוסק בחקר האדם בכל המקומות ולאורך כל התקופות. תכליתה של האנתרופולוגיה היא לנסח הבנות והכללות מועילות על בני האדם והתנהגותם ולנסות לפענח את חידת הרבגוניות האנושית. תחומים באנתרופולוגיה - ניתן לחלק את האנתרופולוגיה לשני תחומים עיקריים; אנתרופולוגיה פיזית (או ביולוגית) ואנתרופולוגיה תרבותית. אנתרופולוגיה פיזית מתמקדת בחקר האדם כאורגניזם ביולוגי ועוקבת אחר התפתחותה האבולוציונית של החיה האנושית ובהבדלים הביולוגים בקרב בני המין האנושי. האנתרופולוגים הפיזים מנסים להתחקות אחר אבותיו של האדם מתוך התבוננות במאובנים ובפרימיטים חיים. הם משתמשים גם בשיטות מודרניות של ביולוגיה מולקולרית על מנת לזהות ולהבין שוני במאפיינים ביוכימיים כמו סוגי דם, רגישות של עמים שונים למחלות מסויימות ועוד. אנתרופולוגיה תרבותית שואבת ידע מן האנתרופולוגיה הפיזית אולם מתמקדת באדם כיצור בעל תרבות ומתאר אותו תוך שימת דגש על ההקשר החברתי. האנתרופולוגיה התרבותית מתחלקת לשלושה ענפים; • ארכיאולוגיה; חקר השרידים החומריים מעשה ידי האדם, לשם תיאור וביאור ההתנהגות האנושית בעבר. • אנתרופולוגיה לשונית; תיאור ומחקר של שפות שונות, על התפתחותן ותפוצתן. • אתנולוגיה; חקר תרבויות בהווה מנקודת ראות השוואתית או היסטורית. אחת מאבני היסוד של האתנולוג היא האתנוגרפיה, תיאור שיטתי של תרבות מסויימת המבוסס על תצפית בלתי אמצעית המכונה גם "תצפית משתתפת". גישות באנתרופולוגיה : גישה אבולוציונית-אוניברסליסטית (מורגן {עמ' 266} וטיילור {עמ' 352}); התפתחה במאה ה- 19 באירופה והושפעה מרעיונותיו של דארווין ומרעיון הקידמה שלפיו האנושות מתקדמת לקראת תור זהב של חופש שיוויון ורציונליות. לפי החשיבה האבולוציונית חלים תהליכים אוניברסלים על בני כל התרבויות והן מתפתחות מתרבויות פשוטות לתרבויות מורכבות ולכיוון של ציביליזציה מערבית. חברות שיבטיות נחשבו אז לפרימיטיביות וברבריות אך ההנחה היתה שהן אינן מוגבלות ביכולתן ללמוד ולהתקדם והתנאי לכך הוא חשיפה לידע מתאים. ניבויה של הגישה היה שכל התרבויות תראינה קו התפתחות דומה ותגענה בסופו של דבר לאחידות. גישה זו קשורה לעמדה אתנוצנטרית כלפי התרבות, דהיינו ראיית התרבות המערבית של ההוגים השונים כתרבות נעלה ועדיפה על פני תרבויות אחרות. כמו כן היא נשענת על תאוריות תלויות תרבות שהן תאוריות המשקפות את הלך הרוח והאמונות של יוצרי התרבות. תפיסת העולם עליה נשנעות התיאוריות הללו מבוססות על ההנחות והערכים של בעל התיאוריה עצמו. פרטיקולריזם היסטורי (פרנץ בועז {עמ' 412} ותלמידיו מיד, בנדיקט וספיר): גישה שהתפתחה באמריקה מתחילת המאה ה- 20 ויצאה בביקורת על הזרם האבולציוני של מורגן וטיילור. לדעת בועז תכליתה של האנתרופולוגיה היא לתאר את ההתפתחות של כל תרבות בנפרד לאור התנאים ההיסטוריים המיוחדים לה. לדעתו יש לשפוט כל תרבות לפי אמות המידה המיוחדות לה. גישה זו המתמקדת במאפיינים הייחודים של כל תרבות נקראת יחסיות תרבותית. בועז תרם גם לייסוד מסורת של התמקדות בדה מחקר קטן יחסית ואיסוף מעמיק של נתונים המאפשר ראייה הוליסטית דהיינו, התייחסות אל התרבות כ"כוליות", ככוללת תחומים רבים המשפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה בעת ובעונה אחת. מטריאליזם תרבותי (סטיוארד ווייט): גישה זו מסבירה את התרבות באמצעות היבטים חומריים שלה כגון סביבה טבעית, טכנולוגיה וכ"ו. הסביבה החומרית, לפי גישה זו, היא שמכתיבה את האופן בו תתפתח התרבות ולכן בסביבות שונות יתפתחו תרבויות שונות. מדובר בגישה אבולוציונית (התפתחותית) רב-קווית. גישה סטרוקטורלית פונקציונלית (רדקליף-בראון): התפתחה בבריטניה והושפעה מדירקהיים. החברה נתפסת על ידי גישה זו כמערכת שרכיביה תורמים זה לזה וחלברה כולה ואת התרבות, כאחד מרכיבי החברה העונה על הצורך של האדם בסדר ובביאור העמימות שמתלווה פעמים רבות ליחסים חברתיים. קלוד לוי שטראוס, סטרוקטורליסט צרפתי רואה את התרבות כהשתקפות חיצונית של אוסף מבנים נפשיים מולדים המשותפים לבני כל התרבויות וערוכים בצורה של זוגות בעלי קטבים נוגדים (חושך-אור, טוב-רע, צעיר-זקן)ץ לוי שטראוס כשאר הסטרוקטורליסטים חיפש אחר החוקים האוניברסלים התורמים להיווצרותן של תרבויות. גישות פרשניות-סימליות (נורית בירד-דוד, קליפורד גירץ, ויקטור טרנר): קראו תיגר על גישתו של לוי שטראוס שטען שמבנים מחשבתיים מולדים מעצבים את התרבות. לפי גישות אלו הסמלים אנין קבועים ואינם מנותקים מהחברה, להפך, הם מקיימים קשרי גומלין עם החברה ולכן משנים אותה ומשתנים על ידה תדיר. גירץ ראה באדם ייצור הטווה קורי משמעות סביב קיומו ולכן ייחס חשיבות רבה לפרשנות שבני תרבויות שונות נותנות לעולם. גישה רפלקסיבית (תמר כתריאל): רפלקסיביות היא מודעות למודעות וחשיבה על חשיבה. מדובר באנתרופולוגיה המתבוננת בעצמה ומודעת להיותה חלק מהתהליך המכונן תרבות, דהיינו, החוקר הרפלקסיבי מושפע ומשפיע על התהוות תרבות ועבודתו אינה חותרת לאובייקטיביות ולמדעיות. ההקשר התרבותי של האישיות אישיות היא הדרך הייחודית שבה אדם חושב, מרגיש ומתנהג. מחקרים הוכיחו שהתירבות מטביע את חותמו על התפתחות האישיות. אישיותו של כל אדם מורכבת ממאגר גנים ונטיות מולדות אשר מתפתחות ולובשות צורה ייחודית בהקשרים תרבותיים. שיטות גידול הילדים הנהוגות בתרבויות שונות מעודדות התפתחות דפוסים מסויימים של אישיות, אף כי ברור שבכל תרבות ניתן למצוא מגוון של דפוסי אישיות, אם כי כמה מהם אופייניים יותר. בזמנו דיברו החוקרים על "אישיות קבוצתית" המאפיינית תרבויות שלמות וכן על "אופי לאומי" המאפיין אזרחים בני מדינות שונות. השיח העכשווי זנח מושגים אלה לטובת תיאור "אישיות שכיחה" (מבחינה סטטיסטית) או כמה אישיויות שכיחות הקיימות בחברה מסויימת תוך התחשבות בכך שכל חברה מכילה מגוון דפוסי אישיות. כמו כן מתארים היום חוקרים את "ערכי הליבה" של תרבויות שונות, שהם הערכים המרכזיים שאותן תרבויות מעלות על נס, תוך מגמה להבין דרכם את החשיבה, ההתנהגות ודפוסי הרגש האופיינים לתרבויות אלו.
