סיכום שיעור 1 - נוער, חינוך ופוליטיקה במזרח התיכון . סיכומים לסטודנטים של אוניברסיטה פתוחה .
לחצו כאן להורדת הסיכום
נוער, חינוך ופוליטיקה במזה"ת מוסדות החינוך במזה"ת צמחו מתוך דת האסלאם שהיא דת מחנכת. האסלאם יצר קבוצות בעלות תפיסת עולם ייחודית, נורמות וערכים המשותפים להם אשר שימשו מקור לגיטימציה לשלטון. לקורס זה יש ציר מוגדר של סוגיות: 1. מערכת החינוך בחברה האסלאמית המסורתית. 2. ראשית החינוך המודרני ופיקוח המדינה על מערכת החינוך (ככל שהמדינה נעשית יותר מודרנית הפיקוח נעשה יותר משמעותי). 3. החינוך והלאומיות המודרנית. כיצד הסוגיה הראשונה משתלבת בתהליך במודרניזציה במזה"ת? בקורס נדבר על דגשי זהות ועל הכוח המניע את תחלופת הזהות. זהות אסלאמית\ זהות ערבית\ זהות לאומית פרטיקולארית. כיצד השפיע המערב על שאלת הזהות. במזה"ת היו דורות היסטוריים שהיו במאבק זה בזה. הדור שפרץ ב1919 היה הראשון שפרץ אל הבמה הפוליטית (בעיקר במצרים). העת החדשה במזה"ת מתחילה עם הכנסת החינוך המודרני (לפי ראיית הקורס הזה). לפי הקורס המאה ה19 נחלקת לשתי תקופות: תקופה ראשונה "מענה העוצמה" של מחמוד השני ששלט במקביל למחמט עלי. מחמוד השני ניסה להכניס מודרניזציה לצבא וניסה להקים מערכת חינוך חדשה וגם מחמט עלי ניסה לעשות את אותו הדבר במצרים. התקופה השנייה "המענה החברתי כלכלי" , מתחילה ברבע השלישי של המאה ה19. כאן נכנסה לתמונה גם סוריה הגדולה. מי שנטל את ההגה בתחום זה הם בוגרי "לשכת התרגומים". גם מחמוד וגם מחמט זיהו את החוסר בספרי לימוד, ולכן הם הקימו בתי ספר לתרגומים משפות אירופיות: צרפתית, אנגלית, יוונית .תירגמו ספרים וחבורים שעוסקים בענפי המדע השונים. בשנות ה30 של המאה ה19, בוצעו רפורמות ה"תנט'ימאת". מרכיב חשוב בתנט'ימאת היו הכנסת תכני לימוד חדשים למערכת החינוך. כל זה מוליך לדור 1919, שהוא דור האנשים שלמדו בבתי הספר שהושפעו מהתנט'ימאת. הקורס מסתיים במהפכת 1952. המאמר הראשון במאמר הראשון נעשית סקירה על הדרך בה התפתחה מע' החינוך המסורתית. בתחילה הלימוד היה אישי בכתאב ("חדר") ובו ההורים היו משלמים למורה שילמד את ילדיהם. באותה התקופה המסגד, בית התפילה, היה גם מעין מתנ"ס ובו פעילות חברתית ענפה. במאמר מוזכר גם ביה"ס של הארמון בו הסלטאנים היו דואגים ללימוד אנשים. שילוביץ בדק את הקשרים בין מערכת החינוך לחברה. בימי הביניים היו מס' מוסדות: המסגדשהיה פונקציה של מוסד חינוכי בנוסף לתפקידו כבית תפילה, מוסד נוסף הוא התכנסות סביב חכם דת ולמידה סביבו במסגד או בכל מקום אחר. היו 3 סוגי לימודים: קראן, חדית' ולשון ערבית, כדי להעביר את הידע הדתי. היו לימודים שכליים: תורת ההיגיון, הטבע שסייעו להוראת הדת. היו לימודים מעשיים כגון חקלאות שנחשבו נחותים יותר ויועדו לשכבות הנמוכות. במאה ה7 החינוך התרחב וניתן לבתי ספר יסודיים על בסיס אישי: תשלום ההורה ישירות למורה בלי התערבות המדינה. באותה תקופה מעטים מאוד למדו. בתקופה העבאסית חל שינוי בעקבות שגשוג החיים העירוניים. ואז פרח החינוך הגבוה, המדרסה.
לחצו כאן להורדת הסיכום
נוער, חינוך ופוליטיקה במזה"ת מוסדות החינוך במזה"ת צמחו מתוך דת האסלאם שהיא דת מחנכת. האסלאם יצר קבוצות בעלות תפיסת עולם ייחודית, נורמות וערכים המשותפים להם אשר שימשו מקור לגיטימציה לשלטון. לקורס זה יש ציר מוגדר של סוגיות: 1. מערכת החינוך בחברה האסלאמית המסורתית. 2. ראשית החינוך המודרני ופיקוח המדינה על מערכת החינוך (ככל שהמדינה נעשית יותר מודרנית הפיקוח נעשה יותר משמעותי). 3. החינוך והלאומיות המודרנית. כיצד הסוגיה הראשונה משתלבת בתהליך במודרניזציה במזה"ת? בקורס נדבר על דגשי זהות ועל הכוח המניע את תחלופת הזהות. זהות אסלאמית\ זהות ערבית\ זהות לאומית פרטיקולארית. כיצד השפיע המערב על שאלת הזהות. במזה"ת היו דורות היסטוריים שהיו במאבק זה בזה. הדור שפרץ ב1919 היה הראשון שפרץ אל הבמה הפוליטית (בעיקר במצרים). העת החדשה במזה"ת מתחילה עם הכנסת החינוך המודרני (לפי ראיית הקורס הזה). לפי הקורס המאה ה19 נחלקת לשתי תקופות: תקופה ראשונה "מענה העוצמה" של מחמוד השני ששלט במקביל למחמט עלי. מחמוד השני ניסה להכניס מודרניזציה לצבא וניסה להקים מערכת חינוך חדשה וגם מחמט עלי ניסה לעשות את אותו הדבר במצרים. התקופה השנייה "המענה החברתי כלכלי" , מתחילה ברבע השלישי של המאה ה19. כאן נכנסה לתמונה גם סוריה הגדולה. מי שנטל את ההגה בתחום זה הם בוגרי "לשכת התרגומים". גם מחמוד וגם מחמט זיהו את החוסר בספרי לימוד, ולכן הם הקימו בתי ספר לתרגומים משפות אירופיות: צרפתית, אנגלית, יוונית .תירגמו ספרים וחבורים שעוסקים בענפי המדע השונים. בשנות ה30 של המאה ה19, בוצעו רפורמות ה"תנט'ימאת". מרכיב חשוב בתנט'ימאת היו הכנסת תכני לימוד חדשים למערכת החינוך. כל זה מוליך לדור 1919, שהוא דור האנשים שלמדו בבתי הספר שהושפעו מהתנט'ימאת. הקורס מסתיים במהפכת 1952. המאמר הראשון במאמר הראשון נעשית סקירה על הדרך בה התפתחה מע' החינוך המסורתית. בתחילה הלימוד היה אישי בכתאב ("חדר") ובו ההורים היו משלמים למורה שילמד את ילדיהם. באותה התקופה המסגד, בית התפילה, היה גם מעין מתנ"ס ובו פעילות חברתית ענפה. במאמר מוזכר גם ביה"ס של הארמון בו הסלטאנים היו דואגים ללימוד אנשים. שילוביץ בדק את הקשרים בין מערכת החינוך לחברה. בימי הביניים היו מס' מוסדות: המסגדשהיה פונקציה של מוסד חינוכי בנוסף לתפקידו כבית תפילה, מוסד נוסף הוא התכנסות סביב חכם דת ולמידה סביבו במסגד או בכל מקום אחר. היו 3 סוגי לימודים: קראן, חדית' ולשון ערבית, כדי להעביר את הידע הדתי. היו לימודים שכליים: תורת ההיגיון, הטבע שסייעו להוראת הדת. היו לימודים מעשיים כגון חקלאות שנחשבו נחותים יותר ויועדו לשכבות הנמוכות. במאה ה7 החינוך התרחב וניתן לבתי ספר יסודיים על בסיס אישי: תשלום ההורה ישירות למורה בלי התערבות המדינה. באותה תקופה מעטים מאוד למדו. בתקופה העבאסית חל שינוי בעקבות שגשוג החיים העירוניים. ואז פרח החינוך הגבוה, המדרסה.
