חפשו סיכומים

יום שישי, 30 באפריל 2010

סיכום מושגי יסוד ביחסים בינלאומיים - פרקים 14-15 האוניברסיטה הפתוחה

פרק 14 – שימוש בדיפלומטיה של כפייה להגנה, להרתעה ולמיקוח. וסנקציות כלכליות:

הדרכים שמדינות ושחקנים על-לאומיים אחרים בוחרים כדי לשרוד, לשגשג ולהשיג את מבוקשם בעולם אכזר, שבו מי שהם נדרשים לפעול עמם לא תמיד משחקים לפי הכללים ולא תמיד מעוניינים להתנהג במוסריות. המניע העיקרי שלהם הוא להשיג את מבוקשם – והם חותרים להתגונן מפני התקפה של אחרים עליהם, לשכנע אחרים לפעול בניגוד לאינטרסים המקדמים את ענייניהם שלהם, לשכנע אחרים להסכים לחוזים שאינם לטובתם . תחום זה של התנהגות בין-לאומית יומיומית קרוי דיפלומטיה של כפייה. למשא ומתן דיפלומטי שנועד ליישב מחלוקות ליד שולחן הדיונים, הקטגוריה המעניינת ביותר של פעילויות לשם הגנה, הרתעה ומיקוח, הממצות את השיטות שהפוליטיקה מגוללת בעולם, ליישב ניגודים בדרכי שלום לעתים קרובות נכשלים, ואז פונים השחקנים לשיטות כפייה כדי להשיג את מבוקשם . שלוש זירות בפוליטיקה העולמית שדיפלומטיה של כפייה בולטת בהן במיוחד: מיקוח אסטרטגי לשם הרתעה גרעינית, מקומו של הנשק הקונוונציונלי בכפייה ובהגנה, והשימוש בסנקציות כלכליות כמכשיר מדיניות במיקוח. כל המדינות רואות במניעת שואה אנושית בעיית ביטחון ראשונה במעלה .הגישה הריאליסטית לסכנה של תוקפנות חיצונית הייתה לבנות מערכות נשק ולפתח את היכולות הצבאיות של מדינתם. אמצעי לחימה כשלעצמם ומעצמם לא יבטיחו שלום, ויהיה מאגר הנשק מעורר יראה ככל שיהיה. התחמשות לקראת מלחמה יכולה לעורר קשיים, דילמת הביטחון הניצבת בפני מדינות, האסטרטגיות שמדינות בונות כדי למנוע אחרות מלהשתמש באמצעי הלחימה שלהן נגדן .משתמשות במשאבים הצבאיים והכלכליים שלהן במיקוח כדי להשפיע על שחקנים גלובליים אחרים.

דילמת הביטחון - המדינה תמיד חשה חלשה אם יש מדינה חזקה ממנה, ביטחונה, ושימורה מחייבים אותה להתעצם יותר משכנותיה .וגדולתה של מדינה היא יחסית בלבד. הדאגה לעצמה היחסית נובעת משאיפתן של מדינות לשימור עצמי, לזהות לאומית, לחופש משליטת אחרים, למעמד ולעושר. הן חותרות לכך בתנאי אנרכיה שאינם מספקים הגנה של ממש. מדינות מנסות לבנות עצמה צבאית רבה ככל שמשאביהן מאפשרים, מתחרות זו בזו ביכולות צבאיות . אף שמדינות מתחמשות לכאורה לצורכי הגנה, עצמתן הצבאית נתפסת לא אחת כמאיימת . שכנותיהן המודאגות נדחפות להתחמש בתגובה. מעוררים קושי הקרוי דילמת הביטחון שהגדרתה היא התוצאות הנובעות מכך שכל צד משווה את תוספות העצמה שלו לאלה של האחרים ובסופו של דבר לשום צד אין ביטחון רב מזה שהיה לו וכל אחד נושא בעלויות הכרוכות. בחתירתם לעוצמה הם יוצאים לא אחת מההנחות האלה: שביטחון הוא פועל יוצא של עוצמה, שעוצמה היא פועל יוצא של יכולת צבאית .שעצמה צבאית היא מדד לגדולה לאומית. הליברלים מטילים ספק בהיגיון המנחה מדינות לנהוג בתחרותיות היוצרת את דילמת הביטחון ומכלכלת אותה. למדינות יש עניין משותף, מבנה המצב מונע אותן מיצירת המצב הרצוי הדדית.

נאוליברלים -נשק, לדעתם , הוא דבר מה שאין להצדיקו. מדינות לא חמושות או חסרות הגנה נהנות מגמישות במדיניות החוץ שלהן ששכנותיהן החמושות אינן נהנות ממנה. הן משוחררות מהאחריות שמטילה העצמה הצבאית, ואין הן נדרשות לשאת בעלויות רכישתה. אף שייתכן שמדינות אלה ייאלצו לחיות בצלם המתמיד של טילי מדינות אחרות, הן יכולות להתנחם בידיעה, שלא הן המטרה שהטילים מכוונים אליה. דעותיהם של הליברלים אינן משכנעות כלל את הריאליסטים. הם טוענים, כי גם אם מנהיגים ומעצבי תכניות ביטחון מכירים בסכנות שההתחמשות לצורכי הביטחון מעוררת במדינות אחרות, בשל האנרכיה הבין-לאומית, אלה סכנות שאין מנוס מהן.

הסביבה שאחרי מלחמה גרעינית כזאת תהיה מפחידה מכדי לחשוב עליה. החיים עשויים לחדול. תפיסתן של מדינות את ההרתעה כשיטה בדיפלומטיה של כפייה, שמטרתה איתות – השמעת איומים כדי לעורר באויב אפשרי פחד מפני שימוש תוקפני בנשקו.

מדיניות ההרתעה וההגנה של מעצמות-העל
אף שנשק השמדה המונית קיים, עמדותיהן של מעצמות העל כלפיו התפתחו עם השינויים שחלו בטכנולוגיות, בצרכים הביטחוניים , ביכולות ובתנאים הגלובליים. מדינות הנהנות מעליונות צבאית רואות לא אחת בנשק אמצעי למיקוח כפייה. המונח אילוץ תיאר את התורה האסטרטגית כשזו נהנתה מעליונות ברורה במאזן הכוחות הגרעיני. אילוץ עושה את הנשק הגרעיני, אמצעי להשפעה פוליטית המשמש להשפיע על אחרים לעשות מה שאולי לא היו עושים אלמלא כן. שימוש בנשק גרעיני כאמצעי לשכנוע בכוח. אחרי שכמעט הסתיימה באסון, השתנתה מטרת הנשק הגרעיני למניעת התקפה . כלומר, המדיניות האסטרטגית השתנתה מכפייה להרתעה. יכולת מהלומה שנייה מאפשרת למדינה לעמוד בהתקפה ראשונה של יריבה ולשמור על היכולת להנחית מכה בפעולת גמול הרסנית. הרס הדדי ודאי תיאר את חוסר המוצא הצבאי שהמעצמות נתונות בו. מבוסס על ההנחה שלשני הצדדים יכולת לזרוע מוות והרס נרחבים. תוך כדי התחרות הצטמצמו ההבדלים ביכולות האסטרטגיות, התפתח שיוון יכולתן של המעצמות ומאז הן התחמשו כדי לשמור על שיוון במחסני הנשק האסטרטגי.

ההרתעה הייתה תמיד מרכיב חשוב באסטרטגיה הצבאית,קיימות שתי צורות בסיסיות של הרתעה:
הרתעה כללית שמטרתה למנוע התקפה.
הרתעה מידית המופעלת בעת משבר ספציפי.
יש שלוש רמות כלליות של אסטרטגיות הרתעה:
הרתעה אסטרטגית, זוהי רמת ההרתעה הגבוהה ביותר, והיא קשורה ליחסים בין הכוחות הגרעיניים האסטרטגיים של שתי מעצמות העל.
ההרתעה במלחמות בין מדינתיות מוגבלות
הרתעה בעימותים פנימיים, רמה הקשורה למלחמות דוגמת התקוממויות אזרחים ,טרור ומלחמת גרילה.
בכדי לנתח את סוגיית ההרתעה דרושה בחינה דקדקנית של ארבעה נושאים עיקריים בינם, מחיר ההרתעה או הנזק שיגרם במקרה של מלחמה, אמינות ההרתעה, או אמינות האיום להשתמש בנשק גרעיני, מערכת התקשורת בין המדינות המעורבות והסיכויים לאי הבנות איתן ומידת הרציונאליות של מקבלי ההחלטות. היות והסכסוך בטרור הבינלאומי הולך וגובר ונראה כי מנהיגי הטרור אינם מוותרים נראה כי ישנם שתי אפשרויות בהם ניתן לחור בכדי למנוע הרעה של המצב הקיים ומלחמה בלתי קונוונציונלית . אפשרות אחת היא לתקוף את מוקדי הטרור, הערים המנהיגים , לנהוג ביד קשה ללא רחם לכלוא את המסיטים והפושעים ולהרחיק עד כמה שניתן אוכלוסיה חפה מפשע ולהגן עליה. יש לנקוט אסטרטגית הכרעה על מנת להפסיק אחת ולתמיד את הטרור בעולם. האפשרות השנייה היא , לנסות להגיע לידי הדברות אולי יש היגיון בדבריהם, אולי ניתן יהיה להסכים עם חלק מבקשותיהם או תנאיהם וכך להגיע למצב שקט ורגוע יותר עבור העולם. בתיאוריה של שימוש גרעיני גישה שלפיה נשק גרעיני לא ימלא תפקיד מרתיע בלבד, אלא ישמש גם במלחמה. טענו, כי שימוש בנשק לא ידרדר בהכרח למלחמה גרעינית כוללת שאינה בת-שליטה. טענו כי אפשר לנהל מלחמה גרעינית "מוגבלת " ממושכת .כי הרתעה היא עדיין המטרה השפויה היחידה של נשק גרעיני, וטענו שכל שימוש בנשק גרעיני, מוגבל ככל שיהיה בתחילה, ידרדר בלא ספק לחילופי מהלומות בלא רסן . הכריזו מנהיגי ארצות על מחויבותם להימנע ממלחמה גרעינית. הרחבת היכולות של מערכות הגנה והתקפה כאחת. וכך המשיכה כל מעצמת-על לפתח ולפרוס אמצעי לחימה מן הסוגים שדרשה התיאוריה של השימוש הגרעיני.

יוזמת ההגנה האסטרטגית קראה לפתח מערכת הגנה נגד טילים בליסטיים שתשתמש בטכנולוגיות מתקדמות שבסיסן בחלל, כדי להשמיד אמצעי לחימה התקפיים שישוגרו מתוך פחד, כעס או בשוגג. "לעקר ולהוציא מכלל שימוש" אמצעי לחימה גרעיניים. יזמת ההגנה האסטרטגית ביקשה לזנוח את האסטרטגיה הגרעינית של ארצות הברית, שנשענה על טילי התקפה, לטובת מגננה מפני התקפת טילים, לא לסמוך עוד על הרס הדדי ודאי, מדענים פקפקו באפשרות הטכנולוגית ליישם את יזמת ההגנה האסטרטגית שעלויותיה החזויות מופרזות , תמריץ פיתוח דור חדש של נשק התקפה.

מלחמה קונוונציונלית היא קלף מיקוח אמין, משום שהסיכונים פחותים. הסיכויים שמדינת היעד תשיב גמול נמוכים יותר משום שמנקודת ראותה של המדינה הקוראת תיגר, עלויות אמצעי ההרתעה הקונוונציונליים ייתפסו מן הסתם כמפוקפקות מאוד. הרתעה היא משחק מסוכן, והאסטרטגיות שרוב המדינות נשענות עליהן כיום אינן מספקות להן הגנה אמינה . בדיפלומטיה של כפייה ננקטות שיטות מגוונות הן למטרות הרתעה הן למטרות אילוץ. כדי לחולל שינויים בהתנהגותם של שחקנים אחרים, מדינות יכולות להישען על דיבורים ועל מעשים , מנסות לשלב את שניהם.

דיפלומטיית מנע- טיפול באיומים חדשים באמצעות הפגנת כוונות ויכולות במהירות. דרכים רבות להשמיע איומים צבאיים שמטרתם כפייה, היא התערבות צבאית – שיגור חיילים לטריטוריה של אחרים, כדי להשפיע על התפתחויות ועל קווי המדיניות שם. השימוש בכוח צבאי מוגבל בידי מדינות לצורכי מיקוח עם מדינות אחרות. צורות פחות גסות של התערבות בינ"ל, כמו פעולות חשאיות, כונניות צבאיות, הפגנות כוח, פריסת יחידות שאינן מוכנות לקרב מיד, וחדירות מעבר לגבולות בין-לאומיים שאינן כרוכות בכיבוש שטח. הפעילות הגלויה והחשאית הגבירו התערבויות צבאיות לא אחת את המתח הבין-לאומי והובילו למלחמה . כל מלחמה בעבר החלה בפעולה של התערבות צבאית, תוצאת הלוואי של כל התערבות צבאית היא משבר , המתארת מצב שהגיע לשלב מכריע. החלטה בעת משבר ביחסים בין-לאומיים היא מצב:
• המאיים על היעדים המדורגים גבוה בסולם העדיפויות של צוות מקבלי ההחלטות .
• המגביל את משך הזמן הזמין לתגובה בטרם תשתנה ההחלטה .
• התרחשותו מפתיעה את חברי צוות קבלת ההחלטות .
יסודות של הפתעה, של איום, של לחץ זמן, כמו גם סכנת מלחמה. כדי שמשברים ינוהלו בהצלחה, בלי להחריף לכדי מלחמה, נדרשות ממשלות, כשחקנים רציונלים, להיות מסוגלות לדאוג לכך שהמחלוקות ביניהן לא יצאו מכלל שליטה , ולא להסיתן לאלימות. משברים יכולים בנקל להחריף לכדי מלחמה בשל לחץ זמן, מידע לא מספיק, פחד וחרדה ונטילת סיכונים פזיזה. משבר מתרחש כאשר שחקן אחד מנסה לאלץ יריב לשנות את התנהגותו, האסטרטגיה בדיפלומטיה של כפייה נוקטת איומים או משתמשת בכוח מוגבל, כדי לשכנע יריב לבטל פגישה או להחזיר את המצב לקדמותו. כדי שעצמה צבאית תהיה יעילה, אין הכרח להשתמש בה, ייתכן שהאיום בכוח די יהיה בו. מאפשרת להגשים יעד בחסכנות, בפחות שפיכות דמים ועלויות פוליטיות ופסיכולוגיות מאסטרטגיה צבאית מסורתית. בקטגוריה של מחלוקות בעלות צביון צבאי נכלל גם השימוש בדיפלומטיה של ספינות תותחים –שיגור חיילים, בגלוי ובמופגן, מעבר לים, כדי להפחיד אויב. השימוש באיום צבאי לצורכי מיקוח בין מדינות והמשבר הנובע מכך חשובים, משום שמשברים משמשים לא אחת גירוי למלחמה. מחלוקות בעלות צביון צבאי מובילות לא אחת למלחמה כוללת, ולא למניעתה, אם כוונתו המקורית של המאיים הייתה למנוע אותה. דיפלומטיה של כפייה בעזרת נשק קונוונציונלי היא בלא ספק משחק מסוכן .

עתיד הכפייה הצבאית הקונוונציונלית
משברים בין- לאומיים ירבו מן הסתם בעתיד, מעוררת חששות בעניין השימוש במיקוח כפייה באמצעים צבאיים בשיטה לטיפול במחלוקות. אין ספק שיהיה הרבה יותר קשה למנוע את סוגי התוקפנות שישתמשו בנשק קונוונציונלי מאשר למנוע תוקפנות שתשתמש בנשק גרעיני.
להרתעה דרושים שלושה יסודות עיקריים:
• יכולות – משאבים צבאיים .
• אמינות – האמונה שהשחקן מוכן להגן צבאית על עמדתו המוצהרת .
• תקשורת- יכולתו של השחקן לשגר לתוקפן אפשרי מסר ברור שהוא מוכן לממש את איומו .
הרתעה של לוחמה קונוונציונלית תצליח אם יהיה אפשר להביא לידיעת קורא התיגר את העלויות הצפויות, אם קורא התיגר יוכל לאמוד אותן ואם יאמין להן .

חרם: סנקציות כאמצעי כפייה:
אמברגו, שימוש בסנקציות כלכליות – פעולות ממשלתיות, המכוונות לגרום הפסד כלכלי, באמצעות הגבלת יחסים כלכליים רגילים או הפסקתם . פעולות המכוונות לשכנע או לאלץ מדינה אחרת לחדול מהתנהגות לא רצויה כלשהי באמצעות מגוון שיטות רחב יותר מכפייה כלכלית, הן יכולות להיות צבאיות, ובכללן התערבות צבאית, דיפלומטיות או פוליטיות, או תרבותיות, במטרה לערער את מעמדה הפנימי והבין-לאומי של הממשלה. הפופולריות של הבחירה בסנקציות הולכת וגוברת .סנקציות, כחלופה לשימוש בכוח צבאי, מוטלות כדי לבטא זעזוע ולשנות את התנהגות מדינת היעד.

למרות השימוש נכשלו רוב הניסיונות להטיל סנקציות כלכליות
קובה - ארצות הברית הטילה סנקציות על משטרו של קסטרו . צמצמה את כמות הסוכר שהתירה לייבא. בהמשך הורחבו סנקציות אלה, עד כדי איסור מלא על כל סחר אמריקני עם קובה ולחץ על מדינות אחרות לנהוג כמוה . יעדיה של ארצות הברית להפיל את משטרו של קסטרו . לבלום את מהפכת קסטרו ואת מדיניות ההתערבות הקובנית. ארצות הברית לא הצליחה להביא לידי הפלתו של קסטרו . ארצות הברית לא הצליחה לשכנע את בעלות בריתה במערב לצמצם את הסחר עם קובה ואת ההשקעות בה . אף שהסנקציות הכלכליות של ארצות הברית הכבידו מאוד על מדינת היעד, הן לא השיגו את יעדיהן הפוליטיים . ארצות הברית לא השיגה את מבוקשה, ובעלות בריתה לעגו לה. החלטת האו"ם, גינתה את ההסגר האמריקני, בקובען כי ההסגר פוגע בריבונותן , בסחר החופשי. הכלכלה הקובנית מגלה סימני התאוששות. רוב מדינות העולם הותירו את ארצות הברית לבדה במאמציה. עובדה זו מוכיחה כי מדינות מוכנות להעמיד את האינטרסים הכספיים שלהן לפני עשיית רצונן של בעלות ברית חזקות .
בריה"מ ואפגניסטן - אחרי ההתערבות הסובייטית באפגניסטן הטילה ארצות הברית אמברגו חלקי על מכירת תבואה לברית המועצות, וניסתה לארגן חרם על אולימפיאדת הקיץ במוסקבה. מטרת הסנקציות הייתה להעניש את ברית המועצות, לצמצם את הנזק לאינטרסים הכלכליים של קבוצות אמריקניות . האיסור לא עצר את זרימת התוצרת החקלאית אליה, מדינות אחרות הגדילו את ייצואן .

קשיים ניכרים עומדים על דרכה של מעצמת-על להצליח בנקיטת סנקציות כלכליות . לעתים משלמת יוזמת הסנקציות מחיר גבוה (אבדן שווקים ליצואנים, עלויות גבוהות יותר לצרכנים ) ומקבלת תמורה נמוכה . כפי שמעידים מקרי השימוש בסנקציות כלכליות, נטייתן של מדינות לנקוט אותן הולכת וגוברת. טקטיקה בולטת לעין ובעלת סיכונים נמוכים.

סנקציות מוצלחות יחסית: 2 דוגמאות שנויות במחלוקת
ליעילותן של סנקציות כלכליות יש היסטוריה מלאת תהפוכות. דרום אפריקה ומדיניות האפרטהייד. במשך שנים נקט השלטון הלבן בדרום אפריקה מדיניות עונשין של הפרדה גזעית, שנועדה בשם אפרטהייד . לאלץ אותה לשים קץ לנוהג נטול הצדקה מוסרית זה, הטיל האו"ם. בקשת מדינות העולם השלישי, אמברגו מרצון על סחר בנשק ובנפט עם דרום אפריקה לחברות אמריקאיות רבות היו השקעות גדולות בדרום אפריקה, וארצות הברית הייתה יבואנית גדולה מעתודותיה של המדינה. פתח למשא ומתן בין ממשלות דרום אפריקה לקונגרס , על רפורמות פוליטיות . כך החל תהליך ביטול האפרטהייד , שהשיב על כנה את הדמוקרטיה לכל אזרחי דרום אפריקה ואפשר את שלטון הרוב השחור. משהוסרו הגבלות הסחר, מיהרו משקיעים למלא את החלל, ודרום אפריקה הצטרפה שוב לקהילת האומות. הסנקציות השתלמו בסופו של דבר. משטר האפרטהייד הסתיים בזכות שיתוף פעולה מתואם וסנקציות כלכליות של מדינות רבות.

הפלישה העיראקית לכווית - התגובה הראשונה של הקהילה הבינ"ל הייתה הטלת סנקציות, ובכללן איסור כולל על ייצוא לעירק ועל ייבוא ממנה, חוץ ממשלוחים הומניטריים של תרופות ומעט מזון . האמברגו נועד לאלץ את ממשלת עירק לסגת מכווית ולעורר אי שביעות רצון בעירק שדי יהיה בה להפיל את משטרו של סדאם חוסיין. עירק הייתה פגיעה במיוחד לאמברגו מלא, משום שהיא ייבאה כמעט שלושה רבעים ממזונה , ותלותה בייצוא נפט לשם השגת מטבע חוץ הייתה כמעט מלאה . לא ראו שום סימן שסאדם מודאג .אין כל ביטחון או ערובה שקשיים כלכליים יאלצו את סאדם לשנות את מדיניותו. הסנקציות הכלכליות נזנחו לטובת שימוש בכוח צבאי אדיר. השימוש בכוח צבאי במלחמת המפרץ אכן סילק את עירק מכווית , ואולי סייע למנוע מסאדם חוסיין להוציא לפועל את תכנית המחץ שלו לבנות נשק גרעיני ולפתח מאגר רעלניים ללוחמה ביולוגית , והוא אכן בלם את תוקפנותו , הניסיון להפיל את הדיקטטור ולהציגו כשליח השטן נכשל .

מדוע סנקציות?
סנקציות הן אמצעי מדינאות מעוט השפעה:
* תגובה אופיינית לכפייה כלכלית בחברה שהוטלו עליה סנקציות היא תחושה מוגברת של לאומיות, המעורר התקוממות .
* יש שסנקציות פוגעות ברבדים הנמוכים באוכלוסייה, סנקציות מחליפות פעולה צבאית .
* ממשלות פועלות לא אחת בחשאי לסייע למדינה שהוטלו עליה סנקציות , גם כשהן מצהירות בפומבי כי הן תומכות בסנקציות .
* שסנקציות כלכליות כרוכות תמיד בהפסד מסוים לשני הצדדים.
* נדירים המקרים ששיתוף פעולה נרחב ומתמשך .

לכן כל אימת שסנקציות מוצעות או מוטלות, מתעוררים ספקות בעניין התאמתן כאמצעי שכנוע . חסרונן של סנקציות כלכליות שלעיתים קרובות הן אינן תורמות הרבה ליעדי מדיניות החוץ, ובה בעת הן תובעות מחיר גבוה, ואפילו משיגות תוצאה הפוכה מהמצופה. הן נתקלות בדרך כלל בהתנגדות, ולעיתים רחוקות מגיבות תוצאות.

מדוע הפכו סנקציות מכשיר עיקרי בדיפלומטיה של כפייה?
1. ששיטת הכפייה החלופית העיקרית, כוח צבאי, אינה יעילה ביותר, והפופולריות שלה הולכת ופוחתת. האיום בהשמדה אינו משכנע ביותר. אם ימומש, גישה צבאית עלולה בנקל להניב תוצאה לא צפויה ולא רצויה: ליטול חיי חיילים , לרוקן תקציבי ממשלה , לשים קץ לרווחי ייצוא ולעורר ביקורת ציבורית מבית ומחוץ . בהשוואה לשיטות כפייה צבאיות, סנקציות כלכליות נראות מועילות: משום שהן נראות זולות ופחות מסוכנות מהאפשרויות האחרות .

2. נובעת מתהליך הגלובליזציה הצובר תאוצה. כמעט כל בני האדם בעולם קשורים יחד במערכת גלובלית מצב זה משנה את תחשיב ההחלטה בעניין כפייה ומעודד מנהיגים לשקול סנקציות כלכליות ביתר חיוב. הגלובליזציה גורמת לכך ששגשוגן של רוב המדינות תלוי בסחר , ולכן סנקציות המאיימות על מטרות באבדן שוקי ייצוא יעילות עתה יותר מבעבר,

מדינות נוקטות סנקציות כלכליות לשם השגת חמישה יעדי מדיניות עיקריים:
• ציות- לאלץ את מדינת היעד לשנות את התנהגותה .
• חתרנות- לסלק את מנהיגי מדינת היעד או להפיל את המשטר .
• הרתעה – למנוע מדינת יעד מלחזור על המעשה .
• סמליות בין-לאומית – לשגר מסרים לחברות אחרות .
• סמליות פנימית – להגביר את התמיכה מבית.
סמליות היא המניע העיקרי לדחף להשתמש במכשיר זה. סנקציות מאפשרות למנהיג לגלות מנהיגות בלי לשאת בעלויות ובלי ליטול את הסכנות הכרוכות בחלופות מדיניות אחרות, במיוחד בחלופה צבאית . סנקציות ממלאות תפקידים חשובים . מספקות חלופת מדיניות לשימוש בכוח, בתנאים מסוימים סנקציות מניבות פרי – אם מטילה אותן מעצמה גדולה על אויב חלש הרבה יותר, יכולות לשמש למניעת תוקפנות, להגנה על זכויות אדם ולהרתעה מפני הפצת נשק גרעיני.

משא ומתן דיפלומטי במקום כפייה?
השימוש בעצמה רכה או כאמצעי מיקוח, כדי לגרום למדינות אחרות לשנות את נוהגיהן, זכה להכרה גוברת במיקוחים בינ"ל, בהתמודדות עם תוקפנות או עם אי-צדק, סנקציות יכולות להציע חלופה לא צבאית לאפשרויות הנוראיות של מלחמה או של אדישות. חלופה לדיפלומטיה של כפייה או לסנקציות בשיטות שמדינות יכולות לנקוט כדי להשפיע על מדינות אחרות שיש להן מחלוקות עמן. חלופה זו היא השיטה המנוסה והבדוקה של משא ומתן ליישוב חילוקי דעות ולהשגת הסדר שישביע את רצון שני הצדדים . מתכנסים פקידי משרדים המופקדים על מדיניות החוץ, כדי להחליף דעות, להתייעץ ולהביע את עמדותיהם בסוגיות מסוימות. הם נשענים על נהלים מסודרים ליד שולחן המשא ומתן, שמטרתם לאפשר למדינות לזהות אפשרויות והחלטות שבכוחן לבטל את הצורך של כל אחד מהצדדים למחלוקת להשתמש בענישה, או אפילו במלחמה, או לאיים בהם, כדי להשיג את מבוקשו. התהליך הדיפלומטי מספק אמצעי ביטחון. הדוח שיח הדיפלומטי הוא המכשיר הנפוץ ביותר לטיפול במשברים ולשמירת השלום. דיפלומטיה מפחיתה סכנה בינ"ל, מאמצים דיפלומטים להשכין שלום עשויים להניב את התוצאה החיובית מדינות ימשיכו *להישען על נשק אסטרטגי אם לצורכי הרתעה ואם לצורכי כפייה , כדי למנוע את השמדתן ההמונית שלהן עצמן. הן גם *ימשיכו להשתמש בנשק קונוונציונלי ובסנקציות כלכליות כדי להתגונן, ובה בעת להתמקח במטרה להגן על אינטרסים לאומיים.

פרק 15 – הדרך הריאליסטית להגיע לשלום
למדינות רבות יש יכולת צבאית לגרום הרס עצום לאויביהן. התוצאה היא שהביטחון הלאומי נותר חמקמק כתמיד, בשל התגברות סכנות הנשק המודרני פחתה תחושת הביטחון של רוב המדינות במאה העשרים .

מדינות יכולות להגן על עצמן בדרכים אחדות :
1. להצטייד בנשק .
2. לכרות בריתות או לנתקן .
3. לחתום על מסמכים לבקרת נשק ולפירוק חימוש כדי להפחית את האיום .
כל אחת מהן מייצגת גישה צבאית שונה לביטחון. השימוש בבריתות ובבקרת נשק כדי לשמור על מאזן כוחות רצוי וכך להגביר את הביטחון. גישות אלה שואבות את השראתן בראש ובראשונה מהנחות התיאוריה הראלסטית בדבר הדרכים הנבונות לשלום.

בריתות - הן הסכמים רשמיים בין מדינות לתיאום התנהגותן במקרי חירום צבאיים. ממלאות אחר כלל המדינאות הראשון של הריאליזם: להגביר יכולות צבאיות. יכולות לעשות זאת באמצעות רכישת נשק ובאמצעות רכישת בעלות ברית . בריתות הן חסכוניות יותר, הן מאפשרות חלוקת נטל ההגנה, השיטה המועדפת להגברת היכולות הצבאיות, אך יש לפתרון זה חסרונות ניכרים. לא קל לבחור בעלות ברית, הבחירה מחייבת לשקול את העצמה הצבאית, המטרות ואת המהימנות של בעלות ברית ושל יריבות כאחת . הן נוצרות כאשר שתי מדינות או יותר ניצבות מול איום משותף, ברית הגנה הדדית יכולה להקטין את הסבירות שהן יותקפו (הרתעה) לספק לכל בעלת ברית כוח רב יותר במקרה של התקפה (הגנה), ולמנוע התחברות של בעלת הברית בברית עם היריבה (מניעה).
בריתות לא מחזיקות מעמד זמן רב, ולא אחת מתפרקות עם התפוגגות האיום המשותף .
הסכנה הגדולה של כינון בריתות היא שהן קושרות מדינה בהתחייבות העלולה לימים להזיק. שהשענת הביטחון על הבטחות של אחרים מצמצמת את חופש הפעולה , "מדינאים ומנוסים בדרך כלל מתרחקים מהתחייבויות העלולות להגביל התנהגות ממשלה בעתיד נוכח מצבים לא צפויים. אף שבריתות מספקות מידה מסוימת של הגנה, הן גם מפחיתות את יכולתה של מדינה ליצור היערכות מתאימות /חדשות עם השתנות התנאים.

ריאליסטים רבים מייעצים למדינות להימנע מבריתות, הם מבססים את חששותיהם על חמישה חסרונות עיקריים:
• בריתות מאפשרות למדינות תוקפניות לצרף יכולות צבאיות לשם תוקפנות .יש לחשוש מבריתות, משום שהן מאפשרות למדינות המבקשות להתפשט לפעול ביתר תוקפנות .
• בריתות מאיימות על אויבים ומעודדות אותם לכונן בריתות שכנגד. התוצאה היא ביטחון מופחת לשתי הקואליציות.
• כינון בריתות עלול למשוך צדדים ניטרליים לקואליציות יריבות. יכולות לגרום "תסבוכות" מסוכנות.הן מחייבות את החברות לבוא זו לעזרתה של זו ומסבכות אותן במלחמות של שותפותיהן.
• עליהן לשלוט בהתנהגות בעלות בריתן. שליטה על היחסים בתוך הברית , לפעול למניעת עריקה , ולוודא שהחברות ימלאו בנאמנות את התחייבותייהן זו כלפי זו .
• תמיד ייתכן שבעלת הברית של היום תהיה לאויב של מחר. הריאליסטים סבורים, כי כל המדינות הן אויבות מטבען .

הסכמי חימוש:
ריאליסטים סבורים שבקרת נשק היא דרך להשפיע על ההתפלגות הבינ"ל של העוצמה הצבאית באפן שיקדם את השלום והביטחון.
בקרת נשק - הסכמים שנועדו לווסת רמת חימוש בתקווה להקטין את סכנת המלחמה, משלימה עם קיומם של אמצע לחמיה והאפשרות של סכסוך , מנסה לייצב את המצב הקיים ולטפל בסכסוכים לעודד ישוב מחלוקות בדרכי שלום ולהגביל את השימוש בכוח צבאי. זוהי גישה פחות שאפתנית מפירוק חימוש המבוססת על הרעיות שאם לא יהיו עוד כלי נשק לא תהיה מלחמה. הסכמים לבקרת נשק תלויים במידה בה בשיפור קודם של היחסים בין המדינות , ישנם מכשולים רבים בדרך להשיג הסכים מסוג זה. מדינות מתעלמות מאמנות לבקרות נשק ובהן אפילו אלו שחתמו על הסכמים מסוג זה. ניסוים בנשק גריני מעידים על נטייתן של מדינות לראות בשיפור חימושן מטרה חשובה יותר מהגבלתו. נראה כי דחיות, אדישות, וחוסר מעש הם חלק בלתי נפרד ממסעות הצלב לאיסור נשק אכזרי. הסחר בנשק לא חוקי הולך ומתרחב למרות המחסומים שהוצבו כ"כ שהוא יותר קטן כך קל יותר להעבירו. הגלובליזציה שהביאה לשיפור הטכנולוגיה ושיפור הנשק ממשיכה להתרחב במהירות בעידן החדש. בקרת נשק לא תיושם בלא רצון פוליטי מספיק. הגבלות ניכרות יפחיתו את המתח והסכנות למלחמות ויסמלו את שאיפת המנהיגים לשלום, יפחיתו את הסכנות הבריאותיות והזיהומיות לסביבה. ידכאו את התמריץ של מדינות לחתור ליותר כוח על האחרות בקרת נשק היא עדיין תחום מדיניות עגום וניסיון מלמד שאל לנו לתלות ציפיות גדולות מדי או להגזים בכוחה .

עצמה צבאית והחתירה לשלום במאה ה- 21:
המכשולים לבקרת נשק הם עצומים, כל עד יהיו מדינות תוקפניות יהיה זה פזיז להתפרק מנשק. בקרת נשק אינה פותרת את הבעיה הבסיסית של יריבות בין מדינות כל עוד יש להן נשק הן עלולות לעשות בו שימוש. המפתח לבקרת נשק הוא טיפול בסכסוכים בלא אלימות.


מאזן הכוחות - בשל האנרכיה הבין-לאומית, כל מדינה אחראית לביטחונה הלאומי.האנרכיה הבינ"ל היא תמידית, הישרדות וסדר עולמי נשענים על תפקוד נאות של מערכת היערכויות צבאיות משתנות הידועה בשם "מאזן כוחות".

הנחות התיאוריה של מאזן כוחות
מאזן כוחות- כאשר העצמה הצבאית מחולקת כך ששום מדינה אינה חזקה דיה לשלוט על אחרות, התוצאה תהיה שלום. אם מדינה אחת, צוברת די עצמה לאיים על אחרות, יהיו למדינות המאוימות תמריצים חזקים להתעלם מחילוקי הדעות ולהתאחד בברית הגנה. העצמה שתתקבל משיתוף פעולה זה תרתיע את התוקפן . מתחרות חופשית של יריבים ומתגוננים, יתפתח מאזן של פלגים יריבים שיקיים את הסטאטוס קוו. שחולשה מזמינה התקפה, יש להשתמש בעצמה מאזנת, כדי להרתיע תוקפים אפשריים. המדינות הן יריבות אפשריות, ולכן על כל מדינה להגביר את יכולתה הצבאית כדי לגונן על עצמה . הנחות אלה נראות מפוקפקות שהרי מרוצי החימוש עלולים בנקל להוביל לתוצאה המפחידה ביותר- מלחמה גלובלית הרסנית. מערכת המבוססת על חשד ועל תחרות, שכל המדינות בה עצמאיות ויכולות לקבל החלטות כרצונן, כדי לקדם את האינטרסים הלאומיים שלהן, תחלק את העצמה באורח שווה , כך יופחת הפיתוי של כל שחקן לנסות לשלוט באחרים .

תהליך האיזון- חשש מפני צד שלישי יעודד תזוזות של צדדים ניטרליים לקואליציה אחת או אחרת תוסיף למדינה את עצמתה של בעלת הברית ותמנע הוספת עצמה זו לאויב. הקואליציות יאזנו זו את זו כך שאף לא לאחת מהן יהיה יתרון ברור. תוקפנות שוב לא תהיה אפשרות מפתה והיא תימנע. כדי להרתיע מדינה תוקפנית, יוצרו בריתו שכנגד, מדינות שנותרו בצד אינן יכולות להסתכן באי-הזדהות. שחקני מדינות בוחרים לעצב מדיניות המכוונת לאיזון עצמתן של קואליציות מתחרות למדינות יש עניין בבלימת אלימות .עקרון הגודל מסביר את נטייתם של שחקנים תבוניים לכונן קואליציות רק בגודל שדי בו להבטיח ניצחון, והתוצאה היא קואליציות פוליטיות שוות פחות או יותר בגודלן . כדי לשמור על התפלגות שווה של העצמה, המליצו הריאליסטים לקיים כללים מסוימים לעידוד בריתות שרק אם יאמצו המדינות כללי התנהגות מסוימים, יתפתח מאזן . מעצמה גדולה, המאזנת באמצעות קיזוז עצמתה של קוראת התיגר.

מדינות נזקקו לאיזונים, נדרשו גם לציית "לכללים הבסיסיים" האלה :
1. להגדיל יכולות, אך להעדיף משא ומתן מלחימה.
2. להעדיף לחימה מאי-הגדלת יכולות.
3. להעדיף הפסקת הלחימה מחיסול שחקן עיקרי.
4. להתנגד לכל קואליציה או שחקן הנוטה לתפוס עמדת שליטה במערכת.
5. לרסן שחקנים התומכים בעקרונות ארגוניים על לאומיים.
6. לאפשר לשחקנים לאומיים עיקריים שהובסו או נבלמו לחזור למערכת כשותפים מקובלים לתפקיד .
על פי הכללים האלה, התחרות הוגנת, מובילה לאיזון בין השחקנים העיקריים .
מלחמה היא דרך למדוד עצמה לאומית, אמצעי לשנות את התפלגות העצמה כדי לשמר את המאפיינים החיוניים של המערכת עצמה .

כדי שמערכת מאזן כוחות תפעל בהצלחה, חייבים להתקיים כמה תנאים מוקדמים חשובים.
שהסדר יהיה אנרכי, ושהוא יאוכלס ביחידות המבקשות לשרוד.
• המדינות יחזיקו בידן מידע מדויק על יכולותיהן .
• מספר המדינות יספיק לאפשר כינון ברית ופירוקה במהירות.
• שטח גיאוגרפי מוגבל .
• מנהיגים ייהנו מחופש פעולה .
• שיכולותיהן של מדינות יהיו שוות יחסית .
• שתהיה למדינות תרבות פוליטית משותפת .
• למדינות סוגי ממשל דומים ואידיאולוגיות דומות.
• טכנולוגיית נשק הבולמת פעולה מקדימה –גיוס מהיר למלחמה, הנחתת מהלומה ראשונה.
• שלא יהיו מוסדות על-לאומיים המסוגלים להתערכב .

התמוטטות מאזני כוחות - הסדר הבין-לאומי הוא תוצר של כינון בריתות ומאסני כוחות, לאחר שמרוצי חימוש וכינון בריתות מצרפים כוחות לגושי עצמה יריבים, המדינות שחברו יחד מגלות, כי ביטחונן פחת .
התיאוריה של יציבות הגמונית - קיומה של מדינה הגמונית אחת, עליונה בעצמתה הצבאית, יכול לשמור על יציבות המערכת טוב יותר משיווי משקל הנובע ממדיניות של מאזן כוחות .

הייתכן שמאזן האימה שיצר הנשק הגרעיני הרתיע את המעצמות הגדולות יותר ממאזן הכוחות?
לא ייתכן שמדיניות של כינון בריתות ומאזן כוחות הייתה הסיבה לשלום הממושך הזה. נראה שההרסנות עד כלות של הנשק הגרעיני היא ששמרה על השלום –ולא הבריתות ומאזני הכוחות שכוננו המעצמות הגדולות. שנויה במחלוקת ההנחה, כי מדינות שלהן עצמה עליונה יהיו בטוחות. עולה, שמדינות המצטיידות בנשק במהירות, עשויות למעשה להזמין התקפה .מפריך את ההנחה, שהחתירה ליתרון צבאי על אחרים מונעת תוקפנות. התעצמותה הצבאית של מדינה עלולה להפחיד את יריבותיה עד כדי , שהן יידחפו ליזום מהלומה מקדימה כדי למנוע את תבוסתן שלהן .

הביטחון הקיבוצי -מערכת של סדר עולמי שבה תוקפנות מצד מדינה כל שהיא תיתקל בתגובה קיבוצית. התקפה על מדינה אחת תחשב כהתקפה על כל המדינות.
מדינות שוחרות שלום יכולות למנוע במשותף תוקפנות- ובמקרה הצורך לפעול נגדה.
1. להשיב גמול על כל תוקפנות או ניסיון להשיג הגמוניה .
2. לשתף את כל המדינות החברות .
3. לכונן ארגון בין-לאומי, שיזהה מעשי תוקפנות ויארגן תגובה צבאית להם .

מניסיון העבר דווקא המדינות שתמכו במערכת מסוג זה לא קיימו אותה ואמינותו של הביטחון הקיבוצי איבד את אמינותו .ריאליסטים טוענים כי הסתמכות עצמית היא האמצעי האמין היחיד של מדינות למלחה ושימוש בעוצמה צבאית נרכשת.

דגמים של מאזן כוחות: שהתחלקה העוצמה באופן שווה יחסית היה כל שחקן דעתן עצמאי ותחרותי והעימות העצים שכן כל מתחרה חששה מעוצמת יריבותיה. אם אכן יתפתח עולם רב קוטבי , קשה לצפות כיצד יתפתחו יחסיה של כל מעצמה עם האחרות . התיאוריה הריאליסטית מנבאת שיגדל מס' המעצמות ויתפתחו שסעים חדשים כי היריבות תתעצם שכשכל אחת תנסה להשיג עוד עוצמה לעצמה יותר מהאחרות. אפשרות לעימות ובלבול באשר לזהותם של ידידים ואויבים.

איזה סוג של התפלגות קוטבית- חד-קוטבית, דו-קוטבית או רב-קוטבית- הוא היציב ביותר?:
יציבות מע' חד קוטבית אינה סימן טוב, מצב זה מניסיון העבר מעורר מלחמות. אסכולה אחרת טוענת שדו קוטביות היא היציבה ביותר , היציבות נובעת מההתפלגות כל האומות לשני גושים אל משום שהיא מעלה את מחיר המלחמה לרמה כה גבוהה שכל הסכסוכים מיושבים בלי אלימות. אסכולה שלישית טוענת כי מער' רב קוטביות פחות נוטות למלחמה , ה ן מקיפות מס' רב של שחקנים עצמאים ומגדילות את מס' השותפים האפשריים לברית מצד אחר רב קוטביות מרכזת את העוצמה בידי מס' מעצמות הסיכוי למאבק על שליטה גבוה בשל כך.

יש לכם שאילתא בקשר ל: סיכומים אוניברסיטה פתוחה ? צרו קשר