סיכום תקשורת ודעת קהל - פרק ג' - אמצעי התקשורת ודעת קהל

סיכום תקשורת ודעת קהל - אמצעי התקשורת ודעת קהל

הפרק מורכב משני חלקים:
חלק א' – 5 דימויים להבנת / תיאור מקומה ותפקודה של התקשורת בחברה.
חלק ב' – השפעות התקשורת – חשוב

חלק א' – 5 דימויים להבנת / תיאור מקומה ותפקודה של התקשורת בחברה.

1. אמצעי התקשורת כמראה – לפי דימוי זה אמצעי התקשורת משקפים את המציאות ואת הלכי הרוח בחברה, כך שהקהל או החברה יכולים לראות את עצמם בתקשורת כמו במראה. לפי גישה זו התקשורת גם משקפת את דעת הקהל. בגלל שלעיתים קרובות התקשורת מציגה תמונה לא נוחה / מטרידה ומבחינת הקהל עולות דרישות ממנה לשנות את הסיקור. חסרונות – תפיסה זו לא מתייחסת לתהליך הברירה המקצועי שעושה התקשורת. תפיסה זו לא לוקחת בחשבון סיקור חלקי או מגמתי ובשורה התחתונה תפיסה זו יכולה לשמש כתירוץ לעיתונאים להתנער מהאחריות שלהם לסיקור.

2. כלב השמירה של הדמוקרטיה – לפי דימוי זה התקשורת מתפקדת כמנגנון פיקוח על השלטון ורוב הדיווח שלה הוא על סטיות וחריגות מהנורמה, לכן זה דיי טבעי שרוב הסיקור הוא שלילי / ביקורתי. בגלל שבדמוקרטיה המודרנית הקהל הרחב לא מעורב בכל תהליכי קבלת ההחלטות, הציבור בעצם נותן לגיטימציה לתקשורת ולתפקודה ככלב השמירה בכל פעם שהוא צורך את המסרים שלה. במקרה זה התקשורת משמשת כשלוחה של הקהל. חסרונות – העיתונאים / אנשים התקשורת לא נבחרו ע"י הציבור ולכן הסמכויות שלהן לא פורמאליות והדבר יוצר הרבה מתחים בין התקשורת והשלטון.

3. תקשורת כעצבי הממשל – דימוי זה לקוח מתוך הגישה המבנית תפקודית, שתופסת את החברה כגוף חיי שהמערכות השונות בתוכו ממלאות תפקיד מסוים, שתורם ליציבות החברתית. בדימוי זה התקשורת מתפקדת כמערכת העצבים של החברה וככזו היא מעבירה מידע חשוב לשלטון, לקהל ולמערכות החברתיות השונות באופן שמבטיח תפקוד תקין של המערכת כולה. בתפיסה זו התקשורת אינה נתפסת כאקטיבית ועצמאית. חסרונות – התפיסה לא עוסקת בשאלה איזה שימוש נעשה במידע שמועבר ע"י התקשורת ואין התייחסות לאיכות המידע.

4. אמצעי התקשורת כמתווכים – בתפיסה זו אמצעי התקשורת הם כאלה שנמצאים במרכז ומעבירים מסרים בין החלקים השונים בחברה. התקשורת מתווכת בין המייצגים למיוצגים (בין הפוליטיקאים לבין הקהל) וניתן לדבר על תיווך אופקי ואנכי. תיווך אנכי הוא מצב שבו התקשורת מעבירה מידע בין הציבור לשלטון ותיווך אופקי הוא תיווך שנעשה בין מגזרים שונים בחברה. בתפיסה זו יש לתקשורת מעמד עצמאי ואקטיבי וככזו היא צוברת יותר ויותר עוצמה בחברה והיא לוקחת חלק פעיל בתהליכים החברתיים. חסרונות – בניגוד לציפייה שהתקשורת תגשר בין צדדים שונים בפועל התקשורת מעדיפה קונפליקטים וסכסוכים משיקולי רווח. ההבדל בין עצבי הממשל לבין גישה זו הוא שבעצבי הממשל התקשורת נחשבת לגורם בליתי נפרד מהמערכת כולה בעוד שכמתווכת היא נתפסת כגורם עצמאי ובילתי תלוי והיא פעילה יותר ואקטיבית יותר.

5. אמצעי התקשורת כזירת עימותים – התקשורת היא זו שמכילה בתוכה עימותים בין דעות שונות ומגזרים שונים,כלומר היא מהווה סוג של זירה לעימותים הנ"ל. באופן מסוים הגישה קרובה למרחב הציבורי של הבראמס ולשוק החופשי של הדעות למרות שחשוב לזכור שחלק מהתפיסות הביקורתיות מדברות על הזירה התקשורתית ככזו שנשלטת ע"י אינטרסים כלכליים. חסרונות – בפועל לא כולם מצליחים להיות חלק מהשיח התקשורתי ולא מדובר בזירה שהיא לגמרי ניטראלית וחשוב לזכור שלתקשורת יש יכולת להשפיע על אופי הדיון, להגדיר את העימות ולא ליצור דיון רציונאלי.


חלק ב' – השפעות התקשורת

אסכולת הנושא העיקרי ואסכולת טביעת המסגרת

1. אסכולת הנושא העיקרי – ממשיכה את האסכולה של קביעת סדר יום, שטוענת שהשפעת התקשורת נובעת מהיכולת שלה להעלות נושאים על סדר היום ובכך לקבוע לאנשים על מה לחשוב. אסכולת הנושא ממשיכה את אסכולת סדר יום וטוענת, שהתקשורת קובעת לקהל על מה חשוב לחשוב, כלומר התקשורת מסמנת נושאים מסוימים כחשובים יותר מאחרים ולכן אמצעי תקשורת אחרים יתחילו לעסוק בנושא ובהמשך לכך הנושאים שמוצגים בתקשורת נתפסים ע"י הקהל כחשובים הם גם נושאים שנתפסים ככאלה שדורשים טיפול או מענה מהממסד ובאופן כזה הלחץ על מקבלי ההחלטות להגיב לנושא ולספק פיתרון הולך וגדל. בנוסף לכך התקשורת גם משפיעה על הקריטריונים שמשמשים את האדם כאשר הוא בא לשפוט את הפוליטיקאים בזמן בחירות. כלומר ככל שנושא מסוים ייתפס כחשוב יותר המשקל שהאדם ייתן לו בנוגע להערכת התפקוד של הפוליטיקאי יגדל.

ניתן לומר, שברגע שנושא עולה מתרחשים 5 דברים:
 נוצר שיח בינאישי בציבור
 אמצעי תקשורת נוספים מטפלים בנושא
 נוצר לחץ על הממסד לטפל בנושא ולספק פיתרון
 הנושאים שמוצגים ונתפסים כחשובים דורשים טיפול ומענה
 הנושא / הסיקור משפיע על הקריטריונים של הקהל כשהוא בא לשפוט את הפוליטיקאים (נבחרי הציבור) למשל בתקופת בחירות.

2. אסכולת טביעת המסגרת – נובעת מתוך האסכולה של הבניית המציאות, שטוענת שלתקשורת יש יכולת להשפיע על תפיסת המציאות של האדם ולעצב אותה. גישה זו אומרת לנו איך לחשוב אסכולה זו מתמקדת במושג המסגרת כאשר הכוונה היא לאותה זווית ראיה שדרכה העיתונאי תופס את הנושא ומדווח עליו. בהמשך אותה מסגרת משמשת את הקהל במתן משמעות לאותו אירוע. במסגרת הכוונה היא לרעיון מאורגן או קו סיפורי כלשהו, שמעניק משמעות לרצף השתלשלות העניינים. צריך לזכור שכל אירוע מורכב מהרבה מאור פרטים, שאין אפשרות להעביר ולקלוט את כולם והמסגרת בעצם מכוונת אותנו לראייה מסוימת של אותו אירוע (בד"כ ניתן לזהות את המסגרת מהכותרת). בנוסף לכך המסגרת שדרכה מוצג הנושא מצביעה על הגורמים שיצרו את הבעיה ובנוסף גם על הגורמים, שמהם ניתן לצפות לפיתרון של אותה בעיה חברתית. חשוב לזכור שהמסגרת היא תבנית ערכית שדרכה תופסים את המציאות כך שבשורה התחתונה ניתן לומר שהמסגרת אורזת את המידע בצורה מסוימת, מארגנת אותו ומצפינה בתוכו מסר אידיאולוגי. תהליך זה מתבצע באמצעות אמירות, מילים, סמלים, תמונות וכו'... כספי מדבר על שני סוגים של מסגרות: 1 – מסגרת ארועית
2 – מסגרת נושאית

 מסגרת ארועית – מצב שבו התקשורת מציגה נושא מסוים דרך מקרה בודד, כלומר סיקור של נושא מסוים באמצעות מקרה יחיד. כספי טוען, שהתקשורת בד"כ מעדיפה להשתמש במסגרת זו כי דרכה קל יותר לספר סיפור אנושי, מובן שפונה אל הרגש. מחקרים מראים ששימוש במסגרת ארועית גורם לקהל להטיל את האחריות לבעיה או למקרה על האנשים, שמוצגים באותה המסגרת.

 מסגרת נושאית – מסקרת בעיה חברתית או נושא מזווית ראיה רחבה יותר, שכוללת בתוכה הסברים לבעיה, רקע היסטורי, מומחים ופרשנים שמתייחסים לאותה בעיה וכו'. מסגרת כזו עוברת פחות טוב בתקשורת בעיקר בטלוויזיה כי זה לא מצטלם טוב אין בה ריגושיות, כלומר היא לא עוברת מסך. שימוש במסגרת נושאית יגרום לקהל להטיל את האחריות לבעיה ואת הציפיות לפיתרון מהממסד ולכן ברור לנו שהאינטרס של הממסד הוא שהתקשורת תמסגר בעיות חברתיות במסגרת ארועית. לסיום כספי אומר, שלתקשורת יש השפעה חזקה על הקהל אבל ניתן להבחין גם בגורמים ממתנים של השפעה. דוגמאות – לעיתים קרובות התקשורת מציגה מס' מסגרות שהנמען יכול לבחור מתוכן , לאנשים יש מסגרות משלהם, אנשים שמתמצאים בנושא יושפעו פחות מהמסגרת בתקשורת, לחלק מהאנשים יש יכולת ביקורתית.

שיח תקשורתי ודעת קהל בנושא כוח גרעיני גישה קונסטרוקציוניסטית – מאת גאמסון ומודליאני

המאמר בודק את הקשר בין שיח תקשורתי לבין דעת קהל בנושא כוח גרעיני בארה"ב.

בחלק הראשון של המאמר מוצגים 3 מושגים:

1. מסגרת מדיה – היא רעיון כללי וקו סיפורי מסוים שמשמש כעיקרון מארגן לסוגיה או לנושא כלשהו, בד"כ ניתן להבחין במסגרת דרך הכותרת.

2. חבילת תקשורת – היא איזושהי חבילת פרשנות, שמתייחסת לנושא מסוים ומורכבת ממסגרת מדיה ממטאפורות, דוגמאות אופייניות, תמונות או דימויים חזותיים ניתוח של סיבה ותוצאה וטיעונים מוסריים, כלומר היא מורכבת מכל אותם הנושאים שמתקשרים אליה. על מנת שחבילת תקשורת תישאר רלוונטית היא צריכה לדאוג לכך שמידע חדש ואירועים חדשים ישתלבו בצורה טובה בחבילה הקיימת.

3. תרבות סוגיה – כלל השיח המתמשך בנושא מסוים, שכולל בתוכו גם את השיח הציבורי התקשורתי וגם דעות של מומחים בעניין. תרבות סוגיה מכילה בתוכה חבילות תקשורת מתחרות ביחס לאותו נושא.

ישנם 3 גורמים, שתורמים להיווצרות של חבילת תקשורת מסוימת ולהעדפתה על פני חבילות אחרות:

 הדהוד תרבותי – ככל שהערכים והסמלים התרבותיים שישנם בחבילת התקשורת מוכרים יותר ונתפסים כמשהו טבעי ומובן מאילו באותה חברה הסיכוי של חבילת התקשורת לחדור ולהישאר בשיח הציבורי הוא גדול יותר.

 פעילות של נותני חסות – הכוונה היא ליזמים שונים, שמבקשים ליצור ולקדם חבילות תקשורת מסוימות, שמשרתות את האינטרסים שלהם. נותני חסות יכולים להיות אנשים פרטיים או גופים וארגונים פוליטיים חברתיים כלכלים וככל שהם מיומנים יותר בקשר עם התקשורת כך הסיכוי שלהם לקדם חבילות תקשורת מסוימת הוא גדול יותר.

 פרקטיקות עיתונאיות – הכוונה היא בעיקר לאיזון שהתקשורת מחויבת לעשות מבחינה מקצועית, כלומר דרך העבודה של העיתונאים תמיד מחויבת לאיזון. האיזון מאפשר גם לחבילות תקשורת נוספות לחדור לשיח התקשורתי, מעבר לכך גם טיב היחסים בין העיתונאים לבין נותני החסות מאפשרים להחדיר חבילת תקשורת מסוימת ולסמן אותה כדומיננטית.

בחלק השני של המאמר הוא מציג המחקר:
המחקר רצה לבדוק את הקשר בין סיקור תקשורתי לדעת קהל, כשהנחת היסוד של החוקרים הייתה, שבנושאים מסוימים הקהל נעזר בתקשורת כדי לגבש דעה בעיקר בנושאים שהוא לא מכיר מקרוב ואין לו התנסות ישרה בהם. מסתבר שלתקשורת אין השפעה כל יכולה על הקהל כי יש גורמים נוספים שהאדם מושפע מהם כך שהשיח התקשורתי מהווה סוג של ארגז כלים, שמתוכו האדם בוחר משמעויות בהתאם לרמת הנגישות שלהם.

בשלב הראשון הם בדקו את כמות הכתבות והאזכורים בתקשורת לגבי כוח גרעיני. בשלב השני הם בדקו איזה משמעות חבילות התקשורת העבירו לקהל. בשלב השלישי הם בדקו את סקרי דעת הקהל באותו נושא כדי לבדוק אם יש מתאם בין הסיקור התקשורתי לדעת הקהל. הסתבר שבתקופות מסוימות יש מתאם כלשהו בין הסיקור התקשורתי לסקרי דעת קהל אבל לדעתם סקרים הם כלי בעייתי כי הם לא מודדים מורכבויות הם בודקים רק שחור ולבן, כן ולא ולכן הם ממליצים להשתמש בקבוצות מיקוד, כדי ללמוד על תיווך העמדות של הקהל ולא רק על העמדות הקיצוניות.

עלייתן ושקיעתן של סוגיות חברתיות: מודל הזירות הציבוריות – הילגרטנר ובוסק

המאמר הזה בעצם שואל מה הופך נושא כלשהו או בעיה כלשהי לסוגיה חברתית. הטענה המרכזית של כותבי המאמר היא, שלא הנושא עצמו והמרכיבים שלו הם אלה שמצליחים לסמן או לתייג את הנושא כסוגיה ציבורית, אלא הכוחות החברתיים והפוליטיים הם אלה שמצליחים לסמן או לתייג את הנושא כסוגיה חברתית. הם טוענים, שחשוב להבין את זה כי הרבה פעמים בתקשורת ובפוליטיקה הנושאים שמטופלים ועולים על סדר היום הם לא בהכרח חשובים ביותר והמודל שלהם מתחבר לדימוי של התקשורת כזירת עימותים.

מושגים:

1. סוגיה חברתית – נושא שנתפס כראוי לדיון ציבורי וכזה שמסומן כבעיה בזירות הציבוריות השונות כאשר ההגדרה היא לא אובייקטיבית, מדובר בהגדרה חברתית ופוליטית.

2. זירות ציבורית – הם אותם מוסדות וארגונים חברתיים ופוליטיים, שבהם מתנהל הדיון בסוגיות החברתיות. דוגמאות לארגונים ומוסדות – מוסדות שלטון, בתי משפט,אקדמיה, תקשורת – התקשורת היא זירה ציבורית מאוד חשובה. בתוך הזירות הללו נבחרות סוגיות חברתיות הן מנוסחות מוגדרות ומוצגות לציבור.

הילגרטנר ובוסק מציעים מודל, שמסביר את התנועה של הסוגיות החברתיות בזירות השונות.

 המרכיב הראשון – מדבר על תחרות דינאמית בין הרבה מאוד נושאים, שמבקשים להפוך לסוגיה חברתית ולקבל תשומת לב ציבורית ומשאבים כלשהם.

 המרכיב השני – הוא אותן הזירות הציבוריות, שמשמשות כסביבה שבתוכה הסוגיות החברתיות מתפתחות ומתחרות על תשומת הלב של הציבור.

 המרכיב השלישי –עוסק בהרכב התכולה של כל זירה, שנחשב כהיקף מוגבל ולכן לא כל הנושאים יכולים להפוך לסוגיה חברתית ויותר מכך לא כל הסוגיות יכולות לקבל את אותה תשומת הלב . התחרות בין הסוגיות היא בשתי רמות. ברמה הראשונה התחרות היא איזה סוגיה תצליח להיכנס ולשרוד ברמות הציבוריות (אסכולת הנושא העיקרי). ברמה השנייה התחרות היא על המסגרת שתינתן לאותה סוגיה חברתית, מכיוון שהמסגרת הזו תשפיע על האופן שבו הציבור יתפוס את הסוגיה.

 המרכיב הרביעי – מדבר על עקרונות ברירה. עקרונות ברירה הם גורמים פוליטיים חברתיים ומוסדיים, שמשפיעים על הסיכוי של סוגיה מסוימת לחדור ובעיקר לשרוד בזירה הציבורית.

קיימים 4 עקרונות מרכזיים:

 דרמה – ככל שהסוגיה תוצג בצורה דרמתית יותר והיא תהיה קצרה וקולעת הסיכוי שלה לקבל תשומת לב מצד הזירות הציבוריות הוא גדול יותר.
 חדשות ורוויה - פעילים וקבוצות בעלות אינטרס מחפשים כל הזמן דימויים חדשים כדי ליצור עניין בקרב פעילי הזירות והקהל ואם הדימויים הנ"ל מתחילים להיחשף יש צורך למצוא דימויים חדשים.
 תרבות ופוליטיקה – ככל שהסוגיה תהייה מוכרת יותר מבחינה חברתית ופוליטית הסיכוי שלה לחדור לזירה הציבורית ולהישאר בה הוא גדול.
 מאפיינים ארגוניים של הזירות – לכל זירה יש את התכולה שלה עיתונים (שטח), טלוויזיה (זמן מסך) וכו'... בנוסף לכך יש גם חשיבות ליחסי הגומלין בין הארגונים השונים. מבחינתנו חשוב להבין, שאנשי התקשורת יכולים לקדם סוגיות מסוימות גם משיקולים מקצועיים וגם מתוך עניין מקצועי. חשוב להוסיף גם את עקרונות הברירה העיתונאים שהופכים אירוע לחדשות (שיקולים מקצועיים של עיתונאים).

 המרכיב החמישי – מדבר על יחסי הגומלין בין הזירות השונות שמאפשרים לסוגיות להתפשט גם לזירות ציבוריות אחרות. לדוגמא אם התקשורת מעלה נושא מסוים יש סיכוי טוב שהנושא יגיע גם לכנסת ולבתי המשפט, כלומר זהו מצב של מעבר של סוגיות מזירה לזירה.

 המרכיב השישי – עוסק ברשתות הפעילים, שמנסים לקדם סוגיות מסוימות ולשלוט בהן וככל שיהיו יותר פעילים סביב סוגיה מסוימת והם יהיו פעילים יותר ובעלי גישה לזירות שונות הסיכוי שלהם להכניס את הסוגיה לזירה החברתית הוא גדול.

תקשורת החדשות האמריקאית במבט תיאורטי ביקורתי / האלין

המאמר מתחלק לשלושה חלקים:

 טענה – הטענה המרכזית הי שהתקשורת האמריקאית נוטה "לסגנון דיווח עיתונאי טכני", כלומר התקשורת מנסחת אירועים ומדווחת עליהם במונחים של טקטיקה אסטרטגית, הצלחה וכישלון ובנוסף לכך הדיווח מכיל הרבה מאוד נתונים עובדתיים וסטטיסטיקה. הדיווח מתמקד בשאלות שנוגעות למידת היעילות של צעדים פוליטיים, לעומת זאת יש פחות ופחות דגש על ערכים, חזון ואידיאולוגיה, כלומר יש פחות התמקדות בצד האידיאולוגי והערכי ויש יותר התמקדות בכוח האישי שיש לפוליטיקאים. בהמשך לכך האלין טוען, שסגנון הדיווח הזה חודר לתחומים שונים כמו פוליטיקה, עימותים פוליטיים כלכלה , חברה וכו'... האלין אומר שהוא מודע לכך שהדיווח העיתונאי מגוון יותר אבל כיום הסגנון הטכני תופס יותר ויותר מקום בעיתונות.

 סיבות
o מסחור התקשורת – עד לחלק הראשון של המאה ה- 19 העיתונות האמריקאית הייתה בעיקר עיתונות מפלגתית, שהתמקדה בדעות וערכים של המפלגות השונות. בהמשך המאה התפתחה עיתונות הפני (העיתונות הצהובה), שהפכה את העיתונות למוצר זול ושווה לכל נפש, כך שהרבה יותר אנשים (מאשר בעבר) יכלו לצרוך את העיתון כחלק ממגמה של דמוקרטיזציה, אבל מצד שני האינטרס של העיתונות השתנה כי עכשיו העיתונות מבקשת לפנות לקהל רחב ככל האפשר, כי עיקר הכנסתה הוא מהפרסומות ולכן העיתונות מנסה לא להרגיז את הקהל ולכן היא הופכת להיות א- פוליטית כלומר היא הופכת לסוג של עיתונות שמתאים לכולם ולא מרגיז אף אחד. האלין אמר שבגלל הסיבה הזו התחיל השימוש בדיווח הטכני כי דיווח מסוג זה נחשב לדיווח אובייקטיבי.

o התמקצעות העיתונות – הכוונה היא בעיקר לאיך תופס העיתונאי את תפקידו. שומר סף – היא תפיסה שלפיה העיתונאי אמור להיות אובייקטיבי להיצמד לעובדות ולפעול באופן מדעי ככל האפשר, כלומר לאסוף נתונים ומידע ולפרסם אותם תוך כדי הפרדה בין העובדות לבין הדעות והפרשנויות. התהליך הזה יצר מצב שבו הדיווח העיתונאי מאופיין בחוסר מעורבות חוסר סמכותיות והפרדה בין מידע לבין פרשנות כאשר גם הפרשנות שהעיתונאי מספק היא לא מנקודת מבט ערכית או אידיאולוגית והיא מתמקדת בשאלות של טקטיקה ויעילות.

 השלכות - חשוב לזכור שנקודת המבט של האלין היא ביקורתית והביקורת שלו נובעת מההשלכות. לטענתו ישנן שתי השלכות עיקריות:

o צמצום הדיון הציבורי והפיכתו לשטחי יותר ורדוד יותר, כל זה גם הופך את הקהל לקהל סביל, שלא מרגיש תחושה של שייכות ומעורבות בתהליכים הפוליטיים בעיקר בגלל שהתהליך הפוליטי אינו מוצג בתקשורת ככזה שמממש את הרצון הקולקטיבי. בשורה התחתונה השיח התקשורתי פוליטי כבר לא עוסק במטרות ובאידיאולוגיה.

o המערכת הפוליטית כזירת התגוששות – לאור העובדה שאין דיון ומטרות המערכת הפוליטית מוצגת ונתפסת כזירת התגוששות בין פוליטיקאים או כמערכת מנהלתית והדבר יוצר דה – לגיטימציה (חוסר הכרה בסמכות) של הממסד הפוליטי והתהליכים הפוליטיים בעייני הקהל.

 קישורים – ניתן לקשר את המאמר למרחב הציבורי של הבראמס. גם אצל אלין וגם אצל הבראמס יש אכזבה מהאופן שבו התקשורת פועלת ומכך שבמקום לעודד מעורבות פעלה של הקהל בשיח הפוליטי היא רק גורמת לירידה בתהליכים הללו.

@ שימוש ב: סיכום תקשורת ודעת קהל הוא על אחריות המשתמש בלבד.