חפשו סיכומים

יום שישי, 23 באפריל 2010

סיכום בממשל ופוליטיקה במדינת ישראל - האוניברסיטה הפתוחה יחידה 7-8

סיכום בממשל ופוליטיקה במדינת ישראל - האוניברסיטה הפתוחה - סוגיית המפלגות

למה צריך מפלגות?
הגישה האליטרית: מפלגה זו קבוצה שחבריה מבקשים לפעול יחד לשם תפיסת השלטון.
הגישה הפלורליסטית: מפלגה היא קבוצה שמנסחת מצע ומציגה מועמדים לבחירות, כלומר, גם כל ליישום מדיניות, לשנות, להנהיג את העם, לארק כדי לתפוס את השלטון.

אבחנה בין מפלגות לגופים אחרים:
קבוצת אינטרס: בד"כ קבוצה הממקדת עצמה סביב נושא מסוים כדוגמת לשכת עורכי הדין, התאחדות התעשיינים, מפלגה עוסקת בנושאים רבים, קבוצת אינטרס עוסקת בנושא אחד ואינה מתחרה על השלטון.

סיעה: נציגות המפלגה בכנסת. חברי הכנסת המייצגים את מפלגתם, סיעה יכולה להתפלג למחנה פנים מפלגתי- מחנה רבין ומחנה פרס למשל, מחנה שרון ומחנה ביבי.

גוש: צירוף בלתי פורמאלי של מפלגות כמו גוש השמאל, גוש הימין, המחנה הלאומי, מחנה השלום.

מערך: חיבור פורמאלי של מפלגות- איחוד של מפלגות שעדיין לא הופכות למפלגה אחת אל יש להן מוסדות משותפים.
תנועה: עיוות לשם "מפלגה". על מנת להאדיר את האידיאולוגיה, למפלגה יש קונוטציה שלילית, לתנועה יש דימוי חיובי יותר. תנועה היא גוף חוץ פרלמנטרי שנלחם למען מטרה מסוימת, גוש אמונים, התנועה למען איכות השלטון, התנועה הקיבוצית, תנועה היא מעין קבוצת אינטרס אך יותר אידיאולוגית. לפעמים תנועות הופכות למפלגות כמו תנועת "הדרך השלישית", התנועה לעצירת הנסיגה מרמת הגולן שכיהנה בכנסת קדנציה אחת בלבד.

תפקידי המפלגה בישראל:
1. ייצוג וביטוי אינטרסים;
2. קביעת מדיניות;
3. התוויית אידיאולוגיה;
4. עיצוב הצבעת הבוחר על ידי מסעות בחירות;
5. גיוס מנהיגות;
6. קשר בין האזרח לשלטון;
7. שומר הסף של המערכת הפוליטית- גיבוש האינטרסים של החברה.

המפלגות בישראל
בישראל, לפחות ב- 30 השנים הראשונות לקימה של המדינה, המפלגות עסקו בתחומים שאינם מתחומיה של מפלגה פוליטית כמו חינוך, תקשורת, מציאת מקומות עבודה, שיכון, קרנות פנסיה, מסחר, אפילו בתחום ההגנה בשנותיה הראשונות- הפלמ"ח, הלח"י, האצ"ל וההגנה. משנות ה-70 ואילך, נזנחו רוב התפקידים הר"מ החל מתחום הביטחון שעבר לידיו של צה"ל, דרך מערכת החינוך שהפכה בשנת 1953 למערכת חינוך ממלכתית, חלוקת מקומות העבודה הועברו לשירות התעסוקה ע"פ חוק שירות התעסוקה ומערכת הבריאות עברה למערכת בריאות ממלכתית ע"פ חוק בריאות ממלכתי משנת 1994. בתחומים מסוימים, המעבר היה למגזר הפרטי כמו תחום התקשורת והעיתונות. בתחומים אחרים כמו תנועות הנוער הייתה דעיכה ולא העברת שליטה לידיים אחרות.

המפלגות אט אט נכשלות גם בתפקידם הקלאסיים המובהקים:
כמעט וחדלו מהפצת אידיאולוגיה ומדיניות, לא מצליחות בנושא התיווך והייצוג בין האזרח לשלטון וכתוצאה מכך קרנן של המפלגות ירד והן הפכו מאוסות בקרב הציבור. המפלגות החרדיות קצת יוצאות מן הכלל, ש"ס לדוגמא מפעילה מערכת חינוך עצמאית.

המערכת המפלגתית- סוגי מערכות
1. המערכת החד מפלגתית: בעיקר במדינות טוטליטאריות.
2. מערכת מפלגתית הגמונית: במדינות אוטריטריות כמו מדינות ערב, מצרים, ירדן.
3. המערכת הרב מפלגתית: כדוגמת בריטניה וארה"ב. בארה"ב יש מערכת דו מפלגתית טהורה לעומת מערכת הדו מפלגתית דואלית:
• דואליזם טכני: 2 מפלגות גדולות עם הבדלים קטנים באידיאולוגיה
• דואליזם רעיוני: 2 מפלגות גדולות עם הבדלים אידיאולוגיים מהותיים ביניהן

4. המערכת הרב מפלגתית עם מפלגה אחת דומיננטית: כדוגמת המערכת בישראל של תקופת מפא"י. מפלגה דומיננטית היא מפלגה שלא ניתן להרכיב ממשלה בלעדיה, יש פער גדול בינה לבין המפלגה בשניה בגודלה אחריה, כמו כן, המדינה וערכיה מזוהים עם המפלגה- מפלגת המדינה, המפלגה שהקימה את המדינה כדוגמת מפלגת מפא"י עד 1965 פחות או יותר, מפלגה המושכת בוחרים מכל שכבות האוכלוסייה.
5. פלורליזם מתון: מערכת רב מפלגתית המונה 8-5 מפלגות ללא פערים משמעותיים ביניהן, כדוגמת מדינות סקנדינביה למשל.
6. פלורליזם מקוטב: מערכת רב מפלגתית קיצונית עם פערים אידיאולוגים עמוקים ביותר (כדוגמת ישראל).

מדוע קרסה המערכת הרב מפלגתית הדומיננטית?
1. כיבוש השטחים בשנת 1967
2. תקופת הפנטרים השחורים זרזה את התפוררותה של מפא"י האגדית.
3. מלחמת יום כיפור
4. 1977 קרסה סופית מפלגת מפא"י שכיהנה כמפלגה דומיננטית במערכת רב מפלגתית.
משנת 1982 נוצרה אם כך מערכת חדשה שלא ממש מתאימה לאף אחת מהמערכות שהוזכרו קודם לכן, המערכת שנוצרה היא מערכת דו גושית:
1. בבחירות זכו שתי המפלגות הגדולות ל- 98 מנדטים מתוך 120.
2. המפלגות הקטנות מזוהות עם המפלגות הגדולות.
3. הפערים בין שתי המפלגות הגדולות מבחינת מנדטים מאוד קטנים.
4. משנת 1982 מתחילים להשתמש במינוח ימין- שמאל.
5. במערכת הדו גושית יש יותר הומוגניות, במצביעי הימין- דתיים, שכבות חלשות, יוצאי עדות המזרח, לעומת מצביעי השמאל ה"בורגנים", הקיבוצניקים, האשכנזים, האליטות.

נוייברגר טוען שישראל עדיין במערכת הדו גושית, אחרים יטענו שישראל נמצאת במערכת של פלורליזם מקוטב.

מהם התנאים לקיומו של פלורליזם מקוטב?
1. מפלגות אנטי מערכתיות: מפלגות שמתנגדות לסדר הקיים במדינה, מפלגה שמתנגדת לדמוקרטיה הישראלית, לחירויות הפרט, לציונות (המפלגות הערביות, כך בזמנו, ש"ס?).
2. קיומה של אופוזיציה בילטראלית: כלומר בשני הקטבים יש מפלגות שאינן יכולות לשתף פעולה האחת עם השניה, לדוגמא: שינוי והאיחוד הלאומי.
3. המרכז נתפס על ידי מפלגה אחת או שתיים מובהקות, השאר שוליות ופונות לקיצוניות.
4. קיטוב אידיאולוגי: אחד ממאפייני הקיטוב הם דחפים צנטרפוגליים- החוצה מהמרכז, מפלגות קיצוניות שהולכות ונהיות יותר ויותר קיצוניות כאשר המרכז נחלש יותר ויותר.
5. פערים אידיאולוגיים מהותיים.
6. פוליטיקה של הבטחות יתר: עקב ריבוי מפלגות קיצוניות שברור שלא יישבו בממשלה, יש ריבוי הבטחות שניתנות בידיעה שלא צריך לקיימן.
7. מפלגות אופוזיציה בלתי אחראיות (ע"פ סרטורי): הקואליציה בשנים האחרונות תמיד מאשימה את האופוזיציה בחוסר אחריות.

מצב של פלורליזם מקוטב הוא מצב רע ביותר ליציבות הפוליטית וההיסטוריה מלמדת שבמקומות בהן הונהג פלורליזם מקוטב, היו מלחמת אזרחים ונפילות של השלטון.

מסקנה:
ישראל היום נמצאת במערכת דו גושית עם הסתייגויות רבות המאופיינות בפלורליזם מקוטב עם הרבה הסתייגויות. חלק מהתנאים לקיום הדו- גושיות והתנאים לפלורליזם מקוטב אינם מתקיימים. נוייברגר טוען שישראל נמצאת במערכת דו גושית, רוב החוקרים האחרים יטענו שישראל נמצאת במערכת של פלורליזם מקוטב.

מיון מפלגות
נבחין בכמה קריטריונים עיקריים למיון מפלגות:

1. קריטריונים אידיאולוגים- שסעים אידיאולוגיים: ימין- שמאל, המפלגות ע"פ מיקומן ברצף האידיאולוגי של ימין ושמאל (הדגש הוא בהיבט הכלכלי ולא בהיבט המדיני ביטחוני). ישנה סתירה בולטת במיקום המפלגות על רצף שמאל ימין בתחום הרעיוני הסוציולוגי:
• הרעיוני: שמאל- מדינת רווחה, צמצום פערים בין עשירים לעניים, ימין- הפרטה, כלכלה חופשית, שוק חופשי, יד נעלמה של הממשלה.
• האידיאולוגי: הפועלים הכל העולם מצביעים לשמאל והמעמדות הגבוהים מצביעים לימין, בארץ המצב הפוך לחלוטין.
2. יוני- ניצי: שסע בתחום המדיני ביטחוני, ניצי- נגד ויתור לערבים, נגד התנתקות, בעד א"י השלמה, יוני- בעד פשרות, בעד משא ומתן, בעד 2 מדינות לשני עמים.
• ניצים אידיאולוגים: נגד נסיגה מהשטחים מסיבות אידיאלוגיות, יש"ע, המתנחלים.
• ניצים ביטחוניים: המתנגדים לנסיגה כזאת מסיבות ביטחוניות, העדר עומק אסטרטגי, סכנה לנתב"ג וכדומה.

3. דתי- חילוני: המחנה החילוני הדוגל בהפרדה בין דת למדינה, חלק משינוי ומרצ הליברליים, בעד הפרדת הדת מהמדינה אך פחות קיצוניים- חלק ממפלגת העבודה והליכוד, והקיצוניים לצד השני- המפלגות הדתיות והחרדיות.

4. מפלגות ייצוג מול מפלגות אינטגרציה: מפלגת אינטרגרציה זאת מפלגה עם היקף תפקוד רחב (ספורט, חינוך, שיכון וכדומה) , בד"כ זו מפלגה ממוסדת בעלת בירוקרטיה מפלגתית ומקיימת פעולות גם בין הבחירות. בד"כ מפלגה אידיאולוגית ויש לה תרבות משנה פוליטית (סמלים, מיתוסים, המנונים).מפלגת ייצוג היא מפלגה בעלת היקף תפקוד מצומצם. מפלגת אינטרגרציה בימינו היא ש"ס למשל, השאר מפלגות ייצוג.

5. מערת אנטי מערכתית: מפלגות הקרובות לממסד הם מפלגות מערכתיות וההיפך.

6. שלד,המון, נאמנים: מפלגת שלד היא בד"כ מפלגת ייצוג שמונהגת על ידי מיעוט קטן, הכוונה למפלגות הימין השמרניות שקמו באירופה, היקף תפקודן היה צר, המפלגה פעלה בעיקר סביב מערכת הבחירות, מפלגת שלד מבוססת על מספר קטן של חברים שעיקר מאווייו הוא לנצח בבחירות. בארץ כיום רוב המפלגות הן מפלגות שלד. מפלגת המון- הכוונה בעיקר למפלגות הסוציאל דמוקרטיות של המאה ה- 19 באירופה, מגייסות המוני חברים לשורותיהן בעיקר על מנת לממן את עצמן. מפא"י הייתה מפלגת המון. המגמה בישראל ב- 30 השנים האחרונות היא מעבר מאינטגרציה וייצוג למפלגות שלד. מפלגת נאמנים מבוססת על מספר מועט של חברים הנאמנים למנהיג שלה בצורה עיוורת, כמו כך, חירות בעבר והמפלגות החרדיות היום.

השינויים שחלו במעמדן של המפלגות בישראל כמפורט במאמרו של גולדברג "היקף התפקוד" בולטים גם בתחומים שאינם תחומי המפלגה בהגדרה וגם בתחומים שהם מענייניה המרכזיים. השינויים בולטים בכמה מישורים:
תחום החינוך והתרבות: בתקופת היישוב הייתה חשיבות רבה להקמת מוסדות חינוך בעלי זיקה מפלגתית ברורה המצמיחה בוחרים יציבים ועקביים בעלי הזדהות מפלגתית גבוהה במיוחד. המחנות הפוליטיים הגדולים, המחנה הדתי ומחנה העבודה עסקו יותר מן האחרים בניסיונות להקנות חינוך משלהם. בתקופת היישוב, לצד זרם העובדים התקיימו שלוש מסגרות חינוכיות נוספות: הזרם הדתי בחסות הפועל המזרחי והמזרחי, הזרם הכללי והזרם החרדי שהיה מקורב לאגודת ישראל. כוחם של מערכות חינוך אלו נפגע משמעותית עם כינון חוק חינוך ממלכתי, אם זאת זרמים מסוימים בחינוך כמו זרם החינוך העצמאי של אגודת ישראל המשיך לשמור על האוטונומיה שלו. לעומת זאת, החינוך הממלכתי דתי נתון מ- 1953 למרותו של משרד החינוך. לאחר ביטול זרם העובדים נותרו כמה מסגרות חינוך שבהן קיימת השפעה של תנועת העבודה כדוגמת רשת "עמל" ההסתדרותית ו"נעמת". במוסדות החינוך החרדיים חל פיצול בין אגודת ישראל לש"ס ודגל התורה אשר יצקו למעשה שני זרמי חינוך חדשים. גם מערכת ההשכלה הגבוהה הייתה נתונה להשפעתן של המפלגות,סמינר הקיבוצים למשל הושפע מתנועת העבודה,כמו גם מכללת בית ברל, המפד"ל השפיעה על אונ' בר אילן אולם השפעות אלו היו מצומצמות למדיי. תנועות הנוער היו גורם חינוכי פוליטי ממדרגה ראשונה. כמעט לכל המפלגות היו תנועות נוער, השומר הצעיר של מפ"ם, הנוער העובד של מפא"י, מחנות העולים של אחדות העבודה, מכבי והנוער הציוני של הציונות הכללית והצופים שהייתה נטולת אופי פוליטי. תנועות הנוער החלו מאבדות ממעמדן ומהשפעתן עד כדי פעילות מצומצמת ביותר בימנו. השפעתן אם כן של המפלגות על החינוך היום כמעט ואינה קיימת. בתחום העיתונות הכתובה היו למפלגות עיתונים משלהם בתקופת היישוב אשר גם הם הצטמצמו עם הקמת המדינה והצטמצמה השפעתם ותפוצתם. העיתונות אט- אט עברה לבעלות פרטית, כמו "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"חדשות", כאשר לעיתונות המפלגתית אין חלק בתופעה התקשורתית החדשה יחסית של עיתונות מקומית הזוכה להצלחה ניכרת. גם בתחום הספורט שלטו המפלגות יד רמה. מרכז הפועל השייך להסתדרות,מכבי של הציונים הכלליים , בית"ר של חרות ואליצור של המפד"ל. השפעתן של המפלגות על תחום הספורט הייתה רבה מאוד ולא סביר שאוהד מרכז ספורטיבי אחד יתמוך במפלגה התומכת במרכז ספורטיבי אחר. זיקה זו נחלשה מאוחר יותר וכיום כמעט ואין חשיבות לעניין.

תחום הביטחון וההתיישבות: ארגוני המחתרות היו במידה מסוימת צבאות מפלגתיים. ארגון ההגנה היה בשליטתם של מנהיגי מפא"י, הפלמ"ח נשלט על ידי אחדות העבודה, הלח"י והאצ"ל על ידי התנועה הרוויזיוניסטית. המחתרות, מעבר לתפקידיהן המוצהרים, עסקו לא אחת במאבק זו בזו עד כדי אלימות. עם הקמת המדינה, נבנה צה"ל על בסיס ההגנה כאשר האצ"ל ולח"י המשיכו להתקיים זמן קצר בלבד בירושלים שלא נכללה בשטח שהועיד האו"ם למדינת ישראל. כיום כמובן תחום המפלגות נתון בידי צבא ההגנה לישראל ואינו נתון להשפעות פוליטיות על ידי אי אלו מהמפלגות.

ההתיישבות המפלגתית היוותה את אחד הביטויים הבולטים ביותר של המפלגות וארגוני התיישבות ויישובים בעלי זיקה מפלגתית ברורה היו נחלתן של רוב המפלגות התקופה הטרום מדינתית. בסוף שנות השמונים נקלעה למשבר כלכלי חריף ביותר וכיום קבוצות אינטרסים מעטות כמו "גוש אמונים" , קבוצת אינטרס דתית- לאומית, חולשת על כמה עשרות ישובים ביהודה, שומרון וחבל עזה. המפלגות עצמן אינן עוסקות עוד בפעילות התיישבותית.

תחום הבריאות, התעסוקה והדיור: גם תחום הבריאות נשלט על ידי המפלגות בתקופת היישוב. קופת החולים של ההסתדרות נוסדה בשנת 1920 ומקיימת מרפאות, בתי חולים, בתי מרקחת, בתי הבראה, תחנות לאם ולילד ועוד. המפלגות היחידות שלא גילו יוזמה וכוננו מערכת בריאות משלהן היו המפלגה הרוויזיוניסטית והציונים הכלליים. המפלגות הדתיות התקשרו עם ההסתדרות בהסדר ארגוני שלפיו יקלו חבריהן שירותים רפואיים מבלי להיות חברים בהסתדרות. חוק ביטוח בריאות ממלכתי פגע בשליטתן של המפלגות על תחום הבריאות. המפלגות אף שלטו בשוק העבודה כאשר הקימו לשכות תעסוקה מפלגתיות. שליטתן בשוק העבודה נחלש מאוד כבר בסוף שנות החמישים כאשר נחקק חוק שירות בתעסוקה בשנת 1959. חוק זה שם קץ למעורבותן הגלויה של המפלגות בשוק העבודה. חברות בנייה מפלגתיות עסקו בבניית דיור לתומכיהן. חברות כמו ,המרכז לשכונות עובדים" שהוקם על ידי ההסתדרות, לימים חברת "שיכון" שאוחדה אח"כ עם חברת "נווה עובד" ל"שיכון עובדים", "הבונה" בחסות המזרחי ו"משכנות" בחסות המפד"ל (לימים "משהב"), הקימו בתים לתומכיהן ברחבי הארץ. במקומות מסוימים, כמו בקרית-חיים למשל, הותנתה זכות ההשתכנות בחברות בהסת'. כיום, חברות אשר שרדו אינן עוסקות עוד בשיכון עובדים ופועלים, חלקן בונות דירות פאר בשכונות יוקרה של הערים הגדולות. חברות אלו איבדו את צביונם הפוליטי ומהוות חברות כלכליות לכל דבר ועניין.

תחום העסקים הכלכליים והפיננסיים: גם התחום זה שלטו המפלגות ביד רמה. ענף הבנקאות מהווה דוגמה טובה לכך. בנק הפועלים הוקם על ידי ההסתדרות הכללית, בנק המזרחי נוסד על ידי תנועת המזרחי המזוהה עם המפד"ל, בנק אגודת ישראל הפועל המסגרת קבוצת הבנק הבינלאומי הראשון ובנק אגודת ישראל המזוהה עם אגודת ישראל שלטו במערכת הפיננסית בארץ. גם בעסקי דלא ניידי עסקו המפלגות, החל בהשכרת מבנים שבשרותן או ניהול עסקים בעצמן כמו אולמות אירועים ובתי קולנוע. ההסתדרות הכללית הייתה למעסיק הגדול במשק עם שליטתה בגופי ענק כמו "שיכון עובדים", בנק הפועלים, ביטוח "הסנה", "המשביר לצרכן", "אגד", "דן" וקונצרן "כור" הענק שלימים נקלע למשבר חמור.

בתחום התפקידים המובהקים של המפלגה: גם בתחום זה בולטת הירידה בהיקף תפקודן של המפלגות.
מוסדות המפלגות מתכנסים בתדירות נמוכה יותר מבעבר, חלק מהישיבות מוקדשות לעניינים פנים- מפלגתיים והעיסוק באידיאולוגיה הצטמצם. הסיעות חדלו לקבל תכתיבים ממוסדות המפלגה וניכר כוחם של חברי הכנסת כיחידים. המפלגות אינן עוסקות עוד בתיאום בין נציגיהן בגופים החוץ- מפלגתיים השונים. את תפקדי הפצת האידיאולוגיה של המפלגות תופסות קבוצות אינטרסים כמו "גוש אמונים" ו"שלום עכשיו" בעקבות התמעטות האינטרקציה בין המפלגות ובין הציבור. גם מכשירים אחרים שהיו למפלגות כמו תנועות הנוער ובתי הספר התנועתיים נחלשו או נעלמו כליל, אסיפות העם שהיו נחלתן של היישוב נעשו חיזיון נדיר ובני הדור הצעיר מדירים רגליהם מהשתתפות פוליטית מפלגתית. המפלגות כיום אף מתקשות בגיוס תמיכה במדיניות השלטון, את מקומן בתהליכים של עיצוב מדיניות תפסו במידה רבה המנגנונים הממשלתיים. המפלגות של היום מייצגות בעצם את הניתוק ההולך וגובר של הציבור לממסד הפוליטי.

לסיכום: מוסד המפלגה נחלש בהרבה, היקף התפקוד שלה ירד, היכולת להשפיע על המדיניות כמעט אינה קיימת, מספר האנשים המתפקדים כיום למפלגה הוא כמעט אפסי, תהליך הפריימריז פגע גם כן במוסד המפלגה שכן בעלי אינטרסים כאלה ואחרים הם הקובעים את נבחרי המפלגה לכנסת.

סיכום ממשל ופוליטיקה - יחידה 6

סיכום ממשל ופוליטיקה - יחידה 4-5

שאילתא על סיכומים לאוניברסיטה הפתוחה ניתן לשלוח דרך צור קשר