סיכום בממשל ופוליטיקה במדינת ישראל - האוניברסיטה הפתוחה
יחידה 6 דת ומדינה
נבחין בין מספר דגמים ביחסי דת ומדינה:
1. דגם המדינה התאוקרטית: כדוגמת אירן, מדינה בה חוקי הדת הן חוקי המדינה, הדת שולטת במדינה. ערב הסעודית גובלת במדינה תאוקרטית אך יש בה מאבקים סין השלטון האזרחי בממשלה לשלטון הדתי.
2. דיכוי הדת על ידי המדינה: כדוגמת ברה"מ הקומוניסטית, טורקיה.
3. דגם ההפרדה: הפרדה מוחלטת בין רשויות השלטון למוסדות הדת. המדינה לא מממנת את הדת, אין תקצוב לכנסיות וכדומה. לדוגמא: ארה"ב, צרפת, איסור סממנים דתיים מובהקים במוסדות המדינה, בתי ספר וכדומה.
4. דגם הכנסייה הרשמית: המדינה מחוברת עם הדת באופן כזה שישנה כנסייה אחת רשמית, סמליה הם סמלי המדינה, המדינה מתקצבת אותה. בבריטניה למשל, ראש המדינה הוא ראש הכנסייה בכנסייה האנגליקנית המלכה היא ראש הכנסייה.יש בעצם העדר פלורליזם דתי, אין כנסיות לדתות אחרות.
5. דגם "הקהילות המוכרות": המדינה מכירה במספר קהילות דתיות ומחלקת את המשאבים בצורה פלורליסטית. לדוגמה: גרמניה, דגם זה מאפשר לאזרח להחליט אם לממן את הדת או שלא.
6. דגם רב תרבותי: כנסייה אחת דומיננטית וחשובה אך יש נטייה הולכת וגוברת להכיר גם בכנסיות אחרות.
7. שיתוף פעולה בין הדת למדינה: ישראל תיכלל בדגם זה, שיתוף פעולה המתבטא בהרבה חקיקה דתית מצד אחד אך לדת אין מונופול על המדינה מהצד השני. היהדות היא לא רק דת אלא גם לאום, כאשר מדברים על דת ומדינה בהקשר הישראלי יש צורך לדבר על דת- מדינה- לאום. מאחר והלאום היהודי הוא גם הדת, לא ניתן להפריד בין דת ומדינה בישראל. הבעיה היא כפי שהוגדרה ע"י אברהם בורג היא לא בעיית דת- מדינה אלה דת- פוליטיקה. הממסד הדתי נמצא עמוק מדיי בביצה הפוליטית.
מדינה
חקיקה דתית (חוק הפסח, כשרות) חוק השבות (מאפשר לדור שלישי של
יהודים לעלות לארץ ולקבל אזרחות
סוגיית מיהו יהודי? ע"פ חוק השבות וחוק מרשם האוכלוסין, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או שהתגייר ושאינו בן דת אחרת.
אילו הסדרים דתיים פוגעים בדמוקרטיה הישראלית?
1. העדר חופש מדת (בעיקר בדיני אישות: נישואין, גירושין, קבורה).
2. פגיעה בעקרון הפלורליזם בנושא קונסרבטיבים ורפורמים, היום יש אמנם גיוס רפורמי, חברי מועצות דתיות רפורמים- שינוי לטובה.
3. הדת היהודית כבדתות אחרות, כמו הדת המוסלמית אין ממש מקום לדמוקרטיה כפי שאני מכירים אותה היום. בדת היהודית יש אלמנט כפייתי. היא אינה דת שוויונית בתוכה- בין גברים ונשים ובינה ובין דתות אחרות. הדת היהודית אינה מכירה בעקרון ריבונות העם, בדת היהודית מקור הכוח הוא לא מהעם אלא מההלכה.
4. העדר מרכזיות של הפרט: בדת היהודית התפיסה היא קולקטיבית, לא אינדוידואלית.
5. כפירה מוחלטת בעליונות בתי המשפט (בעיקר בקרב החרדים).
הסטטוס קוו
מקור הסטטוס קוו במכתב שכתב דוד בן גוריון בשנת 1947 על מנת לרתום את החרדים והדתיים יחד עם הישוב היהודי. במכתב זה הובטחה השבת, הכשרות ודיני האישות.
מאז אותה הבטחה דברים רבים השתנו כמו בנושא הכשרות, במכתב כתוב כי בכל מוסד ממלכתי יהיה אוכל כשר, לא היה כתוב שיהיה רק אוכל כשר, כך גם בעניין השבת ובדיני אישות.
סוגיות שונות בנושא הסטטוס קוו:
1. מיהו יהודי? יש כאלה שיאמרו שהבעיה אינה קיימת עוד משום שסעיף הלאום הוסר מתעודת הזהות. שורש הבעיה בסוגיה זו היא חוסר הרצון של היהדות הקונסרבטיבית לקבל זרמים אחרים ביהדות. בעשר השנים הראשונות לקיומה של המדינה, נחשב ליהודי כל מי שטען שהוא יהודי. לאחר מכן שר הפנים מטעם המפד"ל שינה את הנורמה וקבע כי רק מי שאמו יהודיה או שגויר כהלכה ייחשב כיהודי. מאחר ותקנות אלה לא קיבלו את אישור הממשלה, הן בוטלו לאחר 4 שנים בהן הונהגו.
• פרשת רופאייזן: יהודי מומר ממוצא צרפתי שהוכר כחסיד אומות העולם, עלה לישראל בשנות ה- 60 וביקש להירשם כיהודי. הוא הציג את עצמו כנוצרי מבחינה דתית אך כיהודי מבחינה לאומית. בית המשפט דחה את עתירתו, מבחינה הלכתית, מאחר ואמו יהודיה, הוא נחשב כיהודי אך במבחן סובייקטיבי, לא סביר שמי שמאמין בדת הנוצרית, ייחשב כיהודי.
• פרשת שליט: במקרה של שליט קיבל בית המשפט את עתירתו והכריז על ילדיו על ילדיו כלא יהודים.
• החל משנת 1970 הוכנס סעיף לחוק השבות להגדרה של מיהו יהודי: מי שנולד לאם יהודיה ואינו בן דת אחרת או מי שגויר או שהתגייר.
2. דיני אישות: בנושא זה לא נראה איזה שהוא סיכוי לשינוי מגמה. נושא של ייהרג ובל יעבור בקרב הציבור הדתי. הוויכוח החריף ביותר הוא לגבי נישואין וגירושין אזרחיים.
3. סוגיית השבת: ישנם כמה גורמים ביהדות הלאומית שמוכנים להודות בכישלונם ואף לבטל את חוק שעות המנוחה בישראל. הציבור הדתי הגיע למסקנה שאין לו אלא לוותר בסוגיית השבת, בתנאי שלא ייפגע הסטטוס קוו בענייני אישות.
4. מעמד הרפורמים והקונסרבטיבים: היום יש כבר גיוס רפורמי, חברי מועצות רפורמים, חברות מועצות רפורמיות אך למרות חיזוק מעמדם של הרפורמים במדינה, עדיין אין ספק שהמצב נוטה לצד הקונסרבטיבי.
5. השרות בצה"ל: כשאר בן גוריון פטר את בחורי הישיבות מהשירות הצבאי, מנו אז בעלי הפטור מאות בודדות ולא עשרות אלפים כמו היום. היום ניתן להבחין ההתגייסות נוער חרדי לצבא במסגרת הנח"ל החרדי, המצב הכלכלי הירוד דוחף צעירים מציבור זה אל הצבא ואחריו למעגל העבודה.
דרכים להסרת האחריות ממוסדות השלטון
1. העברת הסמכויות לרשויות המקומיות בעניין פתיחת עסקים בשבת, נסיעה בתחבורה ציבורית, בתי עינוגים, תיאטראות וכדומה (מתוך חוק ההסמכה).
2. משפטיציה: חוסר היכולת להכריע בנושאים מסוים גורם להעברתם להחלטת בתי המשפט (כדוגמת סגירת כביש בר אילן בירושלים).
3. הדרכים הלא פורמאליות/ "עצימת עיניים": אם לא מסוגלים להכריע בנושא מסוים, נוטים להתעלם ממנו כאילו אינו קיים (כמו באל על- לא טסה בשבת אך חברת הבת שלה סאן דור כן טסה).
המוסדות הדתיים
המוסדות הדתיים הם בעצם הקשר הבולט ביותר בין דת ומדינה או בין דת, מדינה ופוליטיקה.
הרבנות הראשית:
הרבנות הראשית היא מוסד ממלכתי שמגלגל כסף רב, יש לו מונופול על מתן תעודות הכשרות במדינה. מבחינה הלכתית, הרבנות הראשית אינה בעלת שיניים. מי שנשמע לפסקי ההלכה של הרבנות הראשית היא היהדות הלאומית. החרדים נשמעים לרבנים שלהם כמו הרב כדורי והרב עובדיה יוסף.
מבחינה פוליטית, המוסד חשוב יותר, בבחירות יש מאבקים קשים בין ש"ס לבית המפד"ל על השליטה ברבנות הראשית.
בתי הדין הרבניים:
לבתי הדין הרבניים סמכות בענייני גירושין, הגבר תמיד מועדף על פני האישה ומקבל יחס עודף.
בסוגיות של מזונות, משמורת על הילדים לבתי המשפט האזרחיים יש עליונות. מבחינה פורמאלית, ברור שבית המשפט העליון הוא מעל לבתי הדין הרבניים אל הלכה למעשה, יש ציבור גדול שאינו נשמע להחלטות בתי המשפט האזרחיים אלא לאלה הרבניים בלבד.
המועצות הדתיות:
מזה מספר שנים עולה הצורך בפרוק המועצות הדתיות והעברת הסמכות בעניינם לרשויות המקומיות. קיים ויכוח על עצם קיומם בעצם, גופים גדולים עם תקציבי ענק למקורבים אליהם. ויכוח נוסף הוא גם לגבי דרך בחירתם של המועצות הדתיות. החוק הקיים בעצם מבטיח לגורמים הדתיים להיות הדומיננטים במועצות. גם פה יש וויכוח האם צריך לאפשר לרפורמים ו/או נשים לכהן במועצות הדתיות. כנראה שאין יותר מדי ברירה וגם לרפורמים וגם לנשים ניתנה הזכות על ידי בית המשפט לכהן המועצות הדתיות. ויכוח נוסף הוא בעניין סמכותן של המועצות הדתיות.
סעיף 1. במאמרו מצביע צבי רוזן על שני מישורים בהם מתעורר מתח בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית. המישור הראשון הוא היחס בין מדינה לדת והשאיפה להרחיב את ההשפעה הדתית על חיי המדינה ועל אורח חייהם של אזרחיה, בעצם על השתלטות הדת על אורח החיים במדינה חילונית.
דוגמאות לכך נוכל לראות בניסיונות להטביע חותם יהודי על כל אורחותיה הממלכתיים של המדינה, כולל חקיקה, תקנות משנה, דרכי מנהל, תקצוב וכדומה, עיצוב דמותה היהודית של המדינה תוך הקפדה על שמירה קפדנית של הישגי חקיקה דתית שנקבעה עד כה במדינה בתחומי אישות, שבת ומועד, כשרות וכד',ניסיונות לשילוב המש]ט העברי במערכות החקיקה והמשפט במדינה, חיזוק מערכת הכשרות במדינה ויישום חוק הכשרות כולל מניעת שיווק רשמי של מזון בלתי כשר, התנגדות חריפה להליך גיור אחר מהגיור האורתודוקסי והקמת מערכת אולפני גיור ובתי דין לגיור ע"פ הוראת הרבנות הראשית לישראל, תיקון חוק השבות ולק מרשם האוכלוסין למען ייקבע בהם כי יהודי הוא רק מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה, מניעת פרסומים שיש בהם משום גירוי יצרים וכן פרסומות או מודעות עם פיתוי פרסומי לנושאים שהצנעה יפה להם, ביצור השבת כיום מנוחה וקדושה במדינה, המאבק למען חוק שעות עבודה ומנוחה בכלל ענפי המשק, ויישום חוק ההסמכה המסמיך רשויות מקומיות לחוקק חוקי עזר לשמירת השבת, והנותן תוקף לחוקי העזר הקיימים כיום ברשויות. עוד נראה גם את הניסיונות לייסד בתי דין לממונות ע"פ חוקי התורה, חיזוק מעמדן של הרבנויות המקומיות והמועצות הדתיות המופקדות ע"פ חוק על מתן השירותים השתיים לכלל הציבור ועוד.
המישור השני נוגע בהעדפת אינטרסים מיוחדים, שמקורם במסורת היהודית ואשר נתפסים כבעלי ערך מיוחד בציבור שומר תורה לעומת המחויבויות של הדמוקרטיה, בעצם הניגוד הנובע מעצם היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית ובין היותה מדינה יהודית. הבסיס לסתירה בין מדינה דמוקרטית למדינה יהודית מצוי עוד במקורות ישראל. היהדות המסורתית לא הייתה דמוקרטית, כשם שכל חברה מסורתית לא הייתה דמוקרטית. דוגמאות לסתירה או לניגוד בין השניים נוכל לראות בהסדרים השונים בין דת ומדינה למשל, אחדים מהם נוגדים את עקרונות הדמוקרטיה המקובלים במשטרים ליברליים במערב. בכל הדמוקרטיות המערביות מקובל, כי על במדינה להבטיח את החופש בענייני דת. חופש זה מורכב מחופש דת ומחופש מדת. בישראל לא ניתן לומר כי יש חופש דת או חופש מדת- החופש להאמין ולקיים את מצוות הדת או החופש לא להאמין ולא לקיים את מצוות הדת בעיקר בתחום דיני האישות, הדין הישראלי אינו מאפשר נישואין בין- דתיים ויש בכך פגיעה בחופש הנישואין, הדין הדתי אינו מאפשר נישואין לבני בלי דת ובכך פוגע בזכות הנישואין, בחופש הנישואים ובשוויו נם בפני החוק, הדין הישראלי פוגע גם בחופש הנישואין של "פסולי חיתון" ובכך פוגע בעיקרון שהכול שווים בפני החוק. הדין הישראלי כופה על כל היהודים להינשא לפי דין תורה, יש בכך פגיעה בחופש במצפון של לא מאמינים, שחוק דתי, טקס דתי ובתי דין דתיים נכפים עליהם בניגוד לרצונם.
ההסדר החוקי-חוקתי הקיים בנושא דל ומדינה פוגע גם בשוויון הנשים ובכך בותר את חוק שיווי זכויות האישה הקובע ש"דין אחד יהיה לאישה ולאיש בכל פעולה משפטית; וכל הוראת חוק המפלה את האישה באשר היא אישה [...] אין נוהגים לפיה". עיקרון זה מופר בצורה בוטה בגין הפיכת דיני האישות הדתיים לדיני אישות ממלכתיים, שהרי בנושאים כגון זכאות לגירושין והיכולת להינשא מחדש אין שוויון בין גברים לנשים. נשים גם יוצאות נפגעת מאי יכולתן לכהן כדיינות בבתי הדין הרבניים ובעבר אף נשללה מהן האפשרות לכהן במועצות הדתיות ובגוף הבוחר את הרבנים הראשיים ואת הרבנים המקומיים. דוגמה להסדרים חוקיים אחרים שאינם עולים בקנה אחד עם עקרונות דמוקרטיים הם החוקים המגבילים את גידול החזיר, את הצגת החמץ בפומבי בפסח ואת הפיתוי להמרת דת, וכן פקודות המטכ"ל העוסקות ב"מסעי התעוררות" בימים הנוראים.
סעיף 2: המדינה מנסה לפתור את המתח הקיים בין ערכים יהודים לערכים דמוקרטים בעיקר באמצעות שמירה על הסטטוס קוו. הסטטוס קוו הוא מעין פשרה בין עמדות ורצונות דתיים ולא דתיים והסדר סטטוס קוו הוא מעין הסכם להקפיא מצב קיים כפשרה בין דרישות שונות לשנותו בכיוונים שונים. הסטטוס קוו חל למעשה על כל עניין ציבורי שיש לו היבט דתי- במובן ברחב של המילה. "מה שהיה הוא שיהיה", אומר הסטטוס קוו, במציאות הדבר לא תמיד אפשרי.
לדוגמא, בנושא השבת נאמר רק "שיום המנוחה החוקי יהיה יום השבת", אך אין כל אזכור להסדרי הסטטוס קוו בענייני התחבורה הציבורית ופתיחת בתי העינוגים בשבת. גם בנושא הכשרות נאמר רק ש"בכל מטבח ממלכתי המגוון ליהודים יהיה מאכל כשר", בפועל, בכל מטבח ממלכתי יש רק מאכל כשר. בתחום האישות יש התחייבות עמומה לספק את "הצורך העמוק של שלומי הדת, למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים", לא נאמר בו במפורש שנישואין או גירושין של יהודים בישראל יהיו אך ורק על- פי דין התורה בלבד. הסטטוס קוו נועד להסדיר עניינים עקרוניים אך אין בו תשובה להרבה שאלות ומחלוקות. כדי להבטיח יציבות, הנטייה היא להימנע ככל האפשר מהכרעות חדות ומחקיקה שתזעזע את ספינת הסטטוס קוו.
ישנן שלוש שיטות מקובלות בישראל ליישוב בעיות מבלי להסתכן בתוך כך בפגיעה בסטטוס קוו:
1. העברת נושא המחלוקת לדרג המקומי (להחלטת הרשויות המקומיות);
2. העברת המחלוקות למערכת המשפטית לצורך הכרעה בנושאים מהותיים כמו סוגיית "מיהו יהודי", זכאותן של נשים להיות חברות במועצות הדתיות וכדומה.
3. שימוש בדרכים לא פורמליים, בדרך של "עצימת עיניים", כאילו הבעיה לא קיימת.
עם זאת, הסטטוס קוו במובנו המדויק אינו אפשרי,שהרי התנאים משתנים, האוכלוסיות משתנות, מפת המפלגות משתנה, ושוב צצים ועולים נושאי מחלוקות חדשים.
שאילתא בנושא סיכומים בחינם לאוניברסיטה הפתוחה ניתן להעביר דרך המייל
