סיכום בממשל ופוליטיקה במדינת ישראל - האוניברסיטה הפתוחה, לימודים
יחידה 4-5 כנסת מול ממשלה
קיימים שני סוגי משטרים עיקריים, משטר נשיאותי ומשטר פרלמנטרי. בישראל המשטר הוא משטר פרלמנטרי. בתקופת חוק בחירה ישירה 1996- 2001, היה משטר שהוא מעין משטר כלאיים- משטר "נשיאותרי", משטר פרלמנטרי עם בחירה ישירה של ראש הממשלה. במשטר נשיאותי, כדוגמת ארה"ב, הנשיא נבחר בצורה נפרדת מהפרלמנט (על ידי כל העם).
ההבדלים בין משטר נשיאותי למשטר פרלמנטרי:1. במשטר בפרלמנטרי, בממשלה זקוקה לאמון הפרלמנט. בארה"ב אין אפשרות להפיל את הנשי בהצעת "אי אמון" (ניתן רק להדיחו). במשטר פרלמנטרי, הפרלמנט בוחר את הממשלה, משטר כזה מכונה "משטר אחראי", משטר אחראי כלפי הבוחר ואחראי כלפי הפרלמנט.
2. במשטר פרלמנטרי יש יחסי תלות הדדיים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. לראש הממשלה במשטר פרלמנטרי כדוגמת ישראל יש אפשרות לפזר את הכנסת (כפי שנעסה לפני שנה וחצי בישראל).
נבחין בשני סוגים של משטרים פרלמנטרים:
משטר יציב: כדוגמת בריטניה, מדיניות ברורה, פרלמנט חלש יחסית מול ראש ממשלה חזק, ממשלה יציבה לאורך זמן.
משטר לא יציב: כדוגמת צרפת, איטליה של שנות ה- 50, רפובליקת ווימאר, ממשלות שנופלות כל כמה חודשים.
האם המשטר בישראל הוא משטר יציב או בלתי יציב?מצד אחד יש סימנים של יציבות אך מצד שני ישנם סימנים של אי יציבות. נאמר כי בישראל, למעט בשנים האחרונות, המשטר הוא די יציב, לראייה- רק ממשלה אחת, בכל שנות קיומה של מדינת ישראל הופלה בהצעת אי אמון. בשנים האחרונות אמנם יש סימנים של חוסר יציבות עקב ממשלות שקמות ונופלות טרם זמנן (מפזרות עצמן עקב קשיים קואליציוניים).
האם יציבות של משטר היא רק פונקציה של משך הזמן שממשלה מחזיקה מעמד?
כאשר חש דמוקרטיה מבוססת בעלת מסורת עתיקה, למרות שממשלות לא מחזיקות מעמד זמן רב, נאמר עדיין שהמשטר יציב (כדוגמת דנמרק).
תפקידי הפרלמנט במשטר פרלמנטרי:1. כינון ממשלה: החוק קובע שלאחר הרכבת הממשלה, הכנסת צריכה לאשר את הרכבה (בתקופת הבחירה הישירה ניתן לטעון שתפקיד זה ניטל מהפרלמנט).
2. ייצוג העם: מהות הזיקה הין הבוחרים לנבחרים:
א. הגישה הסוציולוגית: בוחנת את מידת ההתאמה בין ההרכב הסוציו אקונומי ודמוגרפי של העם לזה של הכנסת (גיל, מין, עדה, עיר- כפר, ערבים, עולים,ותיקים וכו'). בישראל, צעירים, נשים וערבים לא מיוצגים דיו בפרלמנט.
ב. סגנון הייצוג: חבר הפרלמנט מקבל מנדט מהבוחרים לייצג אותם. נשאלת השאלה, מה הוא סוג המנדט המקובל? נבחין בשלושה סוגים של מנדט:
1. מנדט כללי: משוחרר מתכתיבי הבוחרים, נאמן למצפונו ולתפיסת עולמו.
2. מנדט אימפרטיבי: (השליח), השליח מצמיד את החלטותיו לציפיות הבוחרים.
3. מנדט מפלגתי: חבר הפרלמנט מצביע ע"פ הוראותיו של יו"ר הסיעה ועל דעתה. מנדט זה, המקובל בישראל, מראה התרופפות בעשור האחרון.
3. פיקוח על הממשלה: אולי מתפקידיו החשובים ביותר של הפרלמנט, הדרכים לפיקוח:
א. מבקר המדינה
ב. נציב תלונות הציבור
ג. שאילתות
ד. הצעות לסדר היום
ה. ועדות חקירה פרלמנטריות
ו. ועדות הכנסת (כספים, חוץ וביטחון, ועדת הכנסת העוסקת בחסינות וכו').
4. חקיקה: לממרות שהפרלמנט הוא בית המחוקקים, רוב החוקים יזומים ומועברים על ידי הממשלה. הפרלמנט הופך בעצם לחותמת גומי של הממשלה.
האופוזיציה:
מתפקידיה העיקריים של האופוזיציה הוא פיקוח על הממשלה, תפקידים נוספים:
1. ייצוג חלקים בציבור שאינם מיוצגים בממשלה.
2. איום על קיומה של הקואליציה, ניסיונות להפיל את הממשלה בהצעות אי אמון.
3. פיקוח על הממשלה (עמוד קודם).
4. תפקיד מחנך: עצם קיומה של אופוזיציה חזקה הוא גורם מחנך. הנוער גדל בחברה סובלנית של דעות שונות ומגוונות.
מה משפיע על האופוזיציה?
1. גודלה
2. לכידות חבריה
3. קיומה של מפלגה דומיננטית שבכוחה להחליף את השלטון.
הקואליציה:
בכל מדינה בעלת שיטת בחירות קואליציונית יש נטייה למערכת רב מפלגתית.
בישראל, שום מפלגה לא יכולה לכונן ממשלה לבד אלא בקואליציה על מפלגות אחרות.
התיאוריה האידיאולוגית:
קואליציה זוכה מזערית: קואליציה של מפלגות בעלי השקפות עולם דומות, ימין- שמאל למשל.
קואליציה זוכה מזערית רציפה: שילוב של שתי הגישות יחד. ההנחה שתמיד תקום קואליציה מזערית אך בישראל המצב בפועל הוא הפוך, בישראל מקימים קואליציה רחבה או קואליציה מקיפה (ממשלת אחדות).
למה אם כן יש נטייה להקים קואליציות רחבות?
1. כאשר הקואליציה גדולה, יש פחות מפלגות קטנות שמהוות את לשון המאזניים ופוחתת מידת הסחטנות הפוליטית.
2. פסיכולוגיה: הצורך להיות ביחד, כאילו שיהיה טוב יותר...
כוחו של ראש הממשלה:במשטר פרלמנטרי, ראש הממשלה הוא "ראשון בין שווים". רה"מ שווה לשאר השרים אך בכל זאת קצת יותר חזק מהם (במשטר נשיאותי, הנשיא מקבל את ההחלטות בעצמו, השרים רק מייעצים לנשיא).
בריטניה למשל, ראש הממשלה הוא הכל, "ממשלת ראש הממשלה". הוא גם ראש הקבינט, הוא גם ראש הפרלמנט, הוא יכול לפזר את הפרלמנט בעצמו, המפלגה השולטת היא המפלגה היחידה.
חוק הבחירה הישירה נתן בידי ראש הממשלה את האפשרות לפזר את הכנסת ובכך התחזק מעמדו וכוחו.
היום ניתן לומר שראש הממשלה הוא הרבה יותר מ"ראשון בין שווים".
אחריות פרלמנטרית: משטר פרלמנטרי, הממשלה אחראית כלפי הפרלמנט. האחריות מתחלקת לשניים:
1. אחריות משותפת: אחד למען כולם וכולם למען אחד. כולם אחראים על החלטות הממשלה. גם אם הממשלה קיבלה החלטה בהעדר שר מסוים, ההחלטה מחייבת את השר הנעדר. בשנת 1961 נחקק חוק המשמעת הקואליציונית, בחוק זה כתוב כי אסור לשר בממשלה להצביע נגד הממשלה. בחוק אף כתוב, כי אסור לחברי הכנסת של הקואליציה להצביע נגד הממשלה. בסייפא של החוק יש את האפשרות למתן חפש הצבעה לחברי הקואליציה ולשרים.
2. אחריות מיניסטריאלית: אחריות של שר בודד, עיקר הויכוח בדיון של אחריות מיניסטריאלית הוא בתחום הציבורי פוליטי ולא בתחום המשפטי:
א. אחריות מיניסטריאלית כללית: שר אחראי לכל מה שקורה במשרדו ללא קשר אם החליט או לא החליט, ידע או לא ידע וכדומה.
ב. אחריות מיניסטריאלית אישית: אחריות אישית של השר לאירוע ספציפי.
ג. אחריות מיניסטריאלית עקיפה: אחריות אישית של השר אם כי בצורה עקיפה. סביר להניח שהיה עליו לדעת (כמו בטבח סברה ושתילה, בשרון הוטחה אחריות מיניסטריאלית אישית עקיפה והיה עליו להתפטר עקב כך).
ד. אחריות מיניסטריאלית אישית ישירה: אחריות ישירה של שר עקב הוראה מפורשת שלו לביצוע, יכולה להיות אך גובלת בפלילים.
מאזן הכוחות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת
מאז שנות השמונים אנו עדים לירידה בכוחו של הפרלמנט. מהן הסיבות לכך?
1. עליית מדינת הרווחה המודרנית, צמיחה משמעותית של הסקטור הציבורי והרחבה דראסטית של תפקידי הממשלה.
2. עלייה בחשיבות מדיניות האיזון הכלכלי, כלומר, השוק הקפיטליסטי לא יכול לבלום מגמות של מונופוליזציה, פגיעה באיכות הסביבה וכדומה (רק הממשלה מסוגלת לתת פתרונות לבעיות אלה).
3. שיתוף פעולה הולך וגובר בין בסקטור הציבורי לסקטור הפרטי (התאחדות התעשיינים, הסתדרות וגופים נוספים), לפרלמנט אין את הידע או את היכולת להתמודד מול הממשלה.
4. החלשות המפלגות.
5. עליונות הממשלה בכנסת כפי שבאה לידי ביטוי בתקנון הכנסת, למשל משך הזמן שמוקצה לח"כ על דוכן הנואמים מול זמן בלתי מוגבל של שר בממשלה.
מצד שני, ישנן גם מגמות הפוכות שמחזקות את כוחו של הפרלמנט מול כוחה של הממשלה:
1. הכנסת יכולה לפזר את עצמה (באישור נשיא המדינה).
2. חברי הכנסת בישראל נהנים מחסינות רחבה ביותר, מבין הרחבות בעולם.
3. אין בישראל עדיין ביקורת שיפוטית מלאה למעט התערבות מעטה של בג"ץ.
4. החלשות המפלגות מחלישה את המשמעת הסיעתית ומקשה על הממשלה לפקח על הכנסת.
5. העדר מפלגה דומיננטית החל משנת 1977 פגע בכוחה של הממשלה לשלוט בכנסת.
6. עליה ברמת ההשכלה והעצמאות של חברי הכנסת שאינם מוכנים עוד לשמש כחותמת גומי להחלטות הממשלה.
7. נוהג להביא הסכמים מסוימים לכנסת (למרות שלא מחויב ע"פ חוק).
8. סוגיית הפוליטיזציה: תחומים בהם חברי הכנסת חייבים להראות שהם משפיעים וחזקים.
יש לכם שאילתא בקשר לסיכומים בחינם של האוניברסיטה הפתוחה? צרו קשר
יחידה 4-5 כנסת מול ממשלה
קיימים שני סוגי משטרים עיקריים, משטר נשיאותי ומשטר פרלמנטרי. בישראל המשטר הוא משטר פרלמנטרי. בתקופת חוק בחירה ישירה 1996- 2001, היה משטר שהוא מעין משטר כלאיים- משטר "נשיאותרי", משטר פרלמנטרי עם בחירה ישירה של ראש הממשלה. במשטר נשיאותי, כדוגמת ארה"ב, הנשיא נבחר בצורה נפרדת מהפרלמנט (על ידי כל העם).
ההבדלים בין משטר נשיאותי למשטר פרלמנטרי:1. במשטר בפרלמנטרי, בממשלה זקוקה לאמון הפרלמנט. בארה"ב אין אפשרות להפיל את הנשי בהצעת "אי אמון" (ניתן רק להדיחו). במשטר פרלמנטרי, הפרלמנט בוחר את הממשלה, משטר כזה מכונה "משטר אחראי", משטר אחראי כלפי הבוחר ואחראי כלפי הפרלמנט.
2. במשטר פרלמנטרי יש יחסי תלות הדדיים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. לראש הממשלה במשטר פרלמנטרי כדוגמת ישראל יש אפשרות לפזר את הכנסת (כפי שנעסה לפני שנה וחצי בישראל).
נבחין בשני סוגים של משטרים פרלמנטרים:
משטר יציב: כדוגמת בריטניה, מדיניות ברורה, פרלמנט חלש יחסית מול ראש ממשלה חזק, ממשלה יציבה לאורך זמן.
משטר לא יציב: כדוגמת צרפת, איטליה של שנות ה- 50, רפובליקת ווימאר, ממשלות שנופלות כל כמה חודשים.
האם המשטר בישראל הוא משטר יציב או בלתי יציב?מצד אחד יש סימנים של יציבות אך מצד שני ישנם סימנים של אי יציבות. נאמר כי בישראל, למעט בשנים האחרונות, המשטר הוא די יציב, לראייה- רק ממשלה אחת, בכל שנות קיומה של מדינת ישראל הופלה בהצעת אי אמון. בשנים האחרונות אמנם יש סימנים של חוסר יציבות עקב ממשלות שקמות ונופלות טרם זמנן (מפזרות עצמן עקב קשיים קואליציוניים).
האם יציבות של משטר היא רק פונקציה של משך הזמן שממשלה מחזיקה מעמד?
כאשר חש דמוקרטיה מבוססת בעלת מסורת עתיקה, למרות שממשלות לא מחזיקות מעמד זמן רב, נאמר עדיין שהמשטר יציב (כדוגמת דנמרק).
תפקידי הפרלמנט במשטר פרלמנטרי:1. כינון ממשלה: החוק קובע שלאחר הרכבת הממשלה, הכנסת צריכה לאשר את הרכבה (בתקופת הבחירה הישירה ניתן לטעון שתפקיד זה ניטל מהפרלמנט).
2. ייצוג העם: מהות הזיקה הין הבוחרים לנבחרים:
א. הגישה הסוציולוגית: בוחנת את מידת ההתאמה בין ההרכב הסוציו אקונומי ודמוגרפי של העם לזה של הכנסת (גיל, מין, עדה, עיר- כפר, ערבים, עולים,ותיקים וכו'). בישראל, צעירים, נשים וערבים לא מיוצגים דיו בפרלמנט.
ב. סגנון הייצוג: חבר הפרלמנט מקבל מנדט מהבוחרים לייצג אותם. נשאלת השאלה, מה הוא סוג המנדט המקובל? נבחין בשלושה סוגים של מנדט:
1. מנדט כללי: משוחרר מתכתיבי הבוחרים, נאמן למצפונו ולתפיסת עולמו.
2. מנדט אימפרטיבי: (השליח), השליח מצמיד את החלטותיו לציפיות הבוחרים.
3. מנדט מפלגתי: חבר הפרלמנט מצביע ע"פ הוראותיו של יו"ר הסיעה ועל דעתה. מנדט זה, המקובל בישראל, מראה התרופפות בעשור האחרון.
3. פיקוח על הממשלה: אולי מתפקידיו החשובים ביותר של הפרלמנט, הדרכים לפיקוח:
א. מבקר המדינה
ב. נציב תלונות הציבור
ג. שאילתות
ד. הצעות לסדר היום
ה. ועדות חקירה פרלמנטריות
ו. ועדות הכנסת (כספים, חוץ וביטחון, ועדת הכנסת העוסקת בחסינות וכו').
4. חקיקה: לממרות שהפרלמנט הוא בית המחוקקים, רוב החוקים יזומים ומועברים על ידי הממשלה. הפרלמנט הופך בעצם לחותמת גומי של הממשלה.
האופוזיציה:
מתפקידיה העיקריים של האופוזיציה הוא פיקוח על הממשלה, תפקידים נוספים:
1. ייצוג חלקים בציבור שאינם מיוצגים בממשלה.
2. איום על קיומה של הקואליציה, ניסיונות להפיל את הממשלה בהצעות אי אמון.
3. פיקוח על הממשלה (עמוד קודם).
4. תפקיד מחנך: עצם קיומה של אופוזיציה חזקה הוא גורם מחנך. הנוער גדל בחברה סובלנית של דעות שונות ומגוונות.
מה משפיע על האופוזיציה?
1. גודלה
2. לכידות חבריה
3. קיומה של מפלגה דומיננטית שבכוחה להחליף את השלטון.
הקואליציה:
בכל מדינה בעלת שיטת בחירות קואליציונית יש נטייה למערכת רב מפלגתית.
בישראל, שום מפלגה לא יכולה לכונן ממשלה לבד אלא בקואליציה על מפלגות אחרות.
התיאוריה האידיאולוגית:
קואליציה זוכה מזערית: קואליציה של מפלגות בעלי השקפות עולם דומות, ימין- שמאל למשל.
קואליציה זוכה מזערית רציפה: שילוב של שתי הגישות יחד. ההנחה שתמיד תקום קואליציה מזערית אך בישראל המצב בפועל הוא הפוך, בישראל מקימים קואליציה רחבה או קואליציה מקיפה (ממשלת אחדות).
למה אם כן יש נטייה להקים קואליציות רחבות?
1. כאשר הקואליציה גדולה, יש פחות מפלגות קטנות שמהוות את לשון המאזניים ופוחתת מידת הסחטנות הפוליטית.
2. פסיכולוגיה: הצורך להיות ביחד, כאילו שיהיה טוב יותר...
כוחו של ראש הממשלה:במשטר פרלמנטרי, ראש הממשלה הוא "ראשון בין שווים". רה"מ שווה לשאר השרים אך בכל זאת קצת יותר חזק מהם (במשטר נשיאותי, הנשיא מקבל את ההחלטות בעצמו, השרים רק מייעצים לנשיא).
בריטניה למשל, ראש הממשלה הוא הכל, "ממשלת ראש הממשלה". הוא גם ראש הקבינט, הוא גם ראש הפרלמנט, הוא יכול לפזר את הפרלמנט בעצמו, המפלגה השולטת היא המפלגה היחידה.
חוק הבחירה הישירה נתן בידי ראש הממשלה את האפשרות לפזר את הכנסת ובכך התחזק מעמדו וכוחו.
היום ניתן לומר שראש הממשלה הוא הרבה יותר מ"ראשון בין שווים".
אחריות פרלמנטרית: משטר פרלמנטרי, הממשלה אחראית כלפי הפרלמנט. האחריות מתחלקת לשניים:
1. אחריות משותפת: אחד למען כולם וכולם למען אחד. כולם אחראים על החלטות הממשלה. גם אם הממשלה קיבלה החלטה בהעדר שר מסוים, ההחלטה מחייבת את השר הנעדר. בשנת 1961 נחקק חוק המשמעת הקואליציונית, בחוק זה כתוב כי אסור לשר בממשלה להצביע נגד הממשלה. בחוק אף כתוב, כי אסור לחברי הכנסת של הקואליציה להצביע נגד הממשלה. בסייפא של החוק יש את האפשרות למתן חפש הצבעה לחברי הקואליציה ולשרים.
2. אחריות מיניסטריאלית: אחריות של שר בודד, עיקר הויכוח בדיון של אחריות מיניסטריאלית הוא בתחום הציבורי פוליטי ולא בתחום המשפטי:
א. אחריות מיניסטריאלית כללית: שר אחראי לכל מה שקורה במשרדו ללא קשר אם החליט או לא החליט, ידע או לא ידע וכדומה.
ב. אחריות מיניסטריאלית אישית: אחריות אישית של השר לאירוע ספציפי.
ג. אחריות מיניסטריאלית עקיפה: אחריות אישית של השר אם כי בצורה עקיפה. סביר להניח שהיה עליו לדעת (כמו בטבח סברה ושתילה, בשרון הוטחה אחריות מיניסטריאלית אישית עקיפה והיה עליו להתפטר עקב כך).
ד. אחריות מיניסטריאלית אישית ישירה: אחריות ישירה של שר עקב הוראה מפורשת שלו לביצוע, יכולה להיות אך גובלת בפלילים.
מאזן הכוחות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת
מאז שנות השמונים אנו עדים לירידה בכוחו של הפרלמנט. מהן הסיבות לכך?
1. עליית מדינת הרווחה המודרנית, צמיחה משמעותית של הסקטור הציבורי והרחבה דראסטית של תפקידי הממשלה.
2. עלייה בחשיבות מדיניות האיזון הכלכלי, כלומר, השוק הקפיטליסטי לא יכול לבלום מגמות של מונופוליזציה, פגיעה באיכות הסביבה וכדומה (רק הממשלה מסוגלת לתת פתרונות לבעיות אלה).
3. שיתוף פעולה הולך וגובר בין בסקטור הציבורי לסקטור הפרטי (התאחדות התעשיינים, הסתדרות וגופים נוספים), לפרלמנט אין את הידע או את היכולת להתמודד מול הממשלה.
4. החלשות המפלגות.
5. עליונות הממשלה בכנסת כפי שבאה לידי ביטוי בתקנון הכנסת, למשל משך הזמן שמוקצה לח"כ על דוכן הנואמים מול זמן בלתי מוגבל של שר בממשלה.
מצד שני, ישנן גם מגמות הפוכות שמחזקות את כוחו של הפרלמנט מול כוחה של הממשלה:
1. הכנסת יכולה לפזר את עצמה (באישור נשיא המדינה).
2. חברי הכנסת בישראל נהנים מחסינות רחבה ביותר, מבין הרחבות בעולם.
3. אין בישראל עדיין ביקורת שיפוטית מלאה למעט התערבות מעטה של בג"ץ.
4. החלשות המפלגות מחלישה את המשמעת הסיעתית ומקשה על הממשלה לפקח על הכנסת.
5. העדר מפלגה דומיננטית החל משנת 1977 פגע בכוחה של הממשלה לשלוט בכנסת.
6. עליה ברמת ההשכלה והעצמאות של חברי הכנסת שאינם מוכנים עוד לשמש כחותמת גומי להחלטות הממשלה.
7. נוהג להביא הסכמים מסוימים לכנסת (למרות שלא מחויב ע"פ חוק).
8. סוגיית הפוליטיזציה: תחומים בהם חברי הכנסת חייבים להראות שהם משפיעים וחזקים.
יש לכם שאילתא בקשר לסיכומים בחינם של האוניברסיטה הפתוחה? צרו קשר
