חפשו סיכומים

יום שבת, 17 באפריל 2010

סיכום בממשל ופוליטיקה במדינת ישראל - האוניברסיטה הפתוחה - יחידה 2

סיכום בממשל ופוליטיקה במדינת ישראל - האוניברסיטה הפתוחה
יחידה 2 - שורשיה של הדמוקרטיה הישראלית:

נושאי היחידה:
1. עיקרי הדמוקרטיה הליברלית
2. תנאים ליציבות הדמוקרטיה
3. דילמות
4. הדמוקרטיה הישראלית
5. השקפות אנטי- דמוקרטיות
6. התפתחות הדמוקרטיה בישראל

עיקרי הדמוקרטיה הליברלית:
1. שלטון העם וריבונות העם: (דמוקרטיה ייצוגית בחירת נציגים).
מכשירים לשלטון העם: משאל עם (בעייתי משהו, באיזה נושאים? איך עורכים משאל עם? מתי? באילו תנאים?).
בחירות: בחירות חופשיות, חשאיות,סדירות ושוות (שוות- קול אחד לכל אחד).
חילופי השלטון באמצעות הקלפי בלבד, תנאי הכרחי להחלפת השלטון- אופוזיציה חזקה.

2. שלטון הרוב: הרוב קובע. ישנן שיטות בחירות מסוימות המעוותות את רצון הרוב. למשל, בבריטניה, שיטה אזורית רובנית- הממשלה נבחרת ע"פ בחירה של רוב האזורים ולא רוב הבוחרים.
דוגמה נוספת- מפלגות שמהוות לשון מאזניים כדוגמת ש"ס, על פיהן יישק דבר למרות שהן מפלגות מיעוט קטנות.

3. הגבלת השלטון: שלושה סוגים של הגבלות על השלטון:
א. הגבלות חוקתיות:
• חוקה
• מבקר המדינה
• נציב תלונות הציבור
• הפרדת רשויות
• בית משפט עצמאי

ב. הגבלות נורמטיביות:
נורמות שלטוניות המופנמות בתרבותו של העם (יושר פנימי כמו זה של בני בגין, יוסי שריד)

ג הגבלות פוליטיות חברתיות: פלורליזם חברתי/ פוליטי, ריבוי מוסדות, תחרות מוגברת בין המפלגות. אחד היתרונות של פלורליזם הוא ביצירת שסעים מצטלבים השומרים על הדמוקרטיה. תקשורת חופשית- כלב השמירה של הדמוקרטיה הישראלית.

שסעים מצטלבים:
ימין – שמאל, ניצי – יוני, דתי–חילוני, מזרחי – אשכנזי, מעוטי יכולת - מרובי יכולת, עולים – ותיקים, יהודים – ערבים.

ככל שהחברה יותר מגוונת ופלורליסטית, כך נוצרים יותר ויותר שסעים מצטלבים כמו ימין- חילוני, דתי- יוני, אשכנזי- מיעוטי יכולת וכדומה. המושג ההפוך לשסעים מצטלבים הוא שסעים חופפים. שסעים חופפים עלולים ליצור חברה קיצונית המהווה סכנה לדמוקרטיה ועלולה אף להוביל למלחמת אזרחים.

4. הסכמה: על מנת שדמוקרטיה תוכל לתפקד, צריך מינימום של הסכמה בנושאים העיקריים שעומדים על הפרק. למשל, בארה"ב- הסכמה על גבולות, על החוקה, על שיטת הבחירות, השיטה הנשיאותית, חירויות האזרח וכדומה. בישראל קשה לשים את האצבע על נושא שיש בו הסכמה גורפת.

5. זכויות המיעוט: הדמוקרטיה הליברלית מקדשת את זכויות המיעוט, להגן על האנשים שמחוץ לקונצנזוס. דרכים להבטחת זכויות המיעוט: חוקה, בית משפט בלתי תלוי, שלטון החוק, בחירות.

6. חירויות הפרט: זכויות המוקנות לאדם מעצם היותו אדם.
חירויות שליליות: חופש הביטוי, חופש ההפגנה, חופש האמונה, חופש השביתה.
חירויות חיוביות: הזכות להגשמה עצמית , קיום בכבוד.
בדמוקרטיה ליברלית נראה שגם חופש הביטוי מוגבל, מה הן גבולות החירויות? שימוש בחופש
הביטוי לפגיעה בזולת.
7. דמוקרטיה כאורח חיים: בדמוקרטיה,הדמוקרטיה היא ערך בפני עצמו. אורח חיים, תרבות פוליטית של פשרות, יכולת לקבל החלטות בהדרגתיות, באיטיות (להבדיל מתהליכי קבלת החלטות במשטרים דיקטטורים). דמוקרטיה היא גם תרבות חיים הסולדת מאלימות, ממרי אלים, לשם כך הכרח כי האנשים בדמוקרטיות יפתחו אישיות דמוקרטית.
8. שלטון החוק: שוויון בפני החוק- דין אחד לכולם. במובן הפורמאלי- יש חוק המחייב את כולם וכולם שווים בפני החוק. במובן הערכי: קבלת חוקים בצורה דמוקרטית, ערכית וליברלית.
9. פלורליזם: תנאי הכרחי לעצם קיומה של הדמוקרטיה. מתחלק לארבעה חלקים:
• פלורליזם חוקתי מבני: הפרדת רשויות
• פלורליזם ארגוני חברתי: ריבוי של ארגונים וולונטריים, עמותות, לשכות מסחר, לשכות עו"ד וכדומה.
• פלורליזם מפלגתי: פלורליזם פשוט- 2 מפלגות, פלורליזם מתון- 6-5 מפלגות, פלורליזם קיצוני- 10 מפלגות ומעלה. פלורליזם מקוטב- גם הרבה מפלגות וגם פערים אידיאולוגים גדולים מאוד ביניהם.
• פלורליזם רעיוני: ריבוי של דעות.

בעיות הדמוקרטיה הישראלית:
1. הקונפליקט הביטחוני: הקונפליקט הביטחוני מול מדינות ערב מכרסם בדמוקרטיה. תקנות לשעת חירום, מעצרים מנהליים ללא משפט, צנזורה, פגיעה בחופש הביטוי ועוד.
2. העדר חוקה: החוקה היא המכשיר הפורמאלי העיקרי להגבלת השלטון. העדר חוקה עלול לפגוע בדמוקרטיה (רוב של 61 ח"כים יכול לקבוע ולהקים למשל מדינת הלכה).
3. "כתמים בדמוקרטיה הישראלית": בנושאי דת ומדינה, חופש המצפון וחופש אי האמונה הם אחד מיסודות הדמוקרטיה. בישראל אולי יש חופש דת אך אין חופש מדת. אין אפשרות להינשא בנישואין אזרחיים, חוקי השבת, חוקי הפסח, חוק בתי הדין הרבניים הנותן להם סמכות מלאה בענייני גירושין ונישואין, העדר פלורליזם רבני בישראל- הרבנות בראשית נשלטת לחלוטין על ידי הזרם האורתודוקסי. לזרם הפלורליסטי והקונסרבטיבי אין דריסת רגל במציאות הישראלית.
4. מעמדו של המיעוט הערבי בישראל: 20% מהאוכלוסייה סובלת מאפליה ומהעדר זכויות אל מול האוכלוסייה היהודית (כמו כן גם ערביי השטחים).
5. תרבות שלטונית מושחתת: מינויים פוליטיים מוגזמים, תרבות הפרוטקציה, ניצול קשרים, שמור לי ואשמור לך, כל אחד עושה כראות עיניו, כבשלו.
6. אלימות פוליטית: חוסר סובלנות לדעות שונות, דמגוגיה, פופוליזם, השקפות אנטי דמוקרטיות בקרב בני הנוער, האלימות הפוליטית הגיעה לשיאה ברצח ראש הממשלה, יצחק רבין.

התנאים ליציבות הדמוקרטיה:
1. לגיטימיות המשטר: רוב האוכלוסייה רואה בסוג המשטר כמשטר הטוב ביותר למדינה.
2. מבחן האפקטיביות: דמוקרטיה אפקטיבית היא דמוקרטיה שהוכיחה את עצמה בפתרון בעיות.
3. חברה מפותחת מבחינה חברתית וכלכלית: חברה קפיטליסטית חופשית, הפערים בין העשירים לעניים יחסית מתונים.
4. קיטוב אידיאולוגי חברתי.
5. הסכמה: נדרשת מינימום של הסכמה בנושאים המהותיים שעל סדר היום. בישראל ישנה אי הסכמה מהותית בנושא עתיד השטחים, דת ומדינה.
6. שיתוף פעולה: מינימום הכרחי של שיתוף פעולה בין הצדדים, יצירת פשרות משותפות, למשל- הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה.
7. ארגונים וולונטריים: תנאי הכרחי לקיומה של הדמוקרטיה.

הדמוקרטיה הישראלית:
1. בישראל פלורליזם מפלגתי, רב מפלגתי מפוצלת ביותר. ריבוי המפלגות פוגע ביכולת התפקודית של הדמוקרטיה הישראלית.
2. פלורליזם ארגוני חברתי מפותח, ארגוני עובדים, מעסיקים וכדומה. ישנה גם הטרוגניות חברתית ממותנת (שסעים מצטלבים) התורמים ליציבות הדמוקרטיה.
3. רשות שופטת עצמאית וליברלית: במקרה של ישראל משמשת גם כתחליף לחוקה פורמאלית.
4. עיתונות חופשית.
5. תהליך הדרגתי של חקיקת חוקי יסוד ליברליים כמו חוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
6. מבנה הקהילות היהודיות בגולה טרם עלייתם לארץ- מבנה פלורליסטי.
7. השפעה ניכרת מהדמוקרטיות המערביות- ארה"ב ובריטניה.
8. פיקוח ציבורי על מדיניות הביטחון (בעיקר לאחר מלחמת יום הכיפורים- הגנרלים לא תמיד צודקים).
9. קונצנזוס לאומי לגבי כמה נושאים- יוצר גורם מאחד ותורם להתפתחות של סובלנות הדדית, בעיקר בחשיבות קיומה של מדינה יהודית והתפיסה של האיום החיצוני כריאלי וקיים.
10. ניסיון לדמוקרטיזציה בתוך המפלות (הפריימריז הפנימי של המפלגות).

השקפות אנטי דמוקרטיות: ריבוי מפלגות הוא תנאי בל יעבור בדמוקרטיה ליברלית, אך ביישוב ראו בו רבים ביטוי לפלגנות ולסיעתיות ומוקד לשנאת חינם ולמלחמות יהודים מיותרות. אפילו השימוש במילה מפלגה (שורש פ.ל.ג- מפלג) הביאה את היישוב למצוא לה תחליפים כמו התאחדות, ברית, תנועה, רשימה, מחנה, חזית ואפילו מרכז.
בעיות נוספות הן תרבות הבקשיש המזרח תיכוני והשטטל האירופאי, נוהגים אלה זכו ללגיטימציה כיוון שהיו צורך קיומי. הקושי של אזרחי ישראל להתנתק באחת מן העבר ולהתרגל לעקרונות שלטון החוק, כמקובל בדמוקרטיות מערביות, הוא הגורם לריבוי הפרות החוק בארץ.
המחנה הדתי: ההלכה קודמת לדמוקרטיה. בתפיסה הדתית אין מקום לחירויות הפרט, התפיסה הקולקטיבית מקנה זכות לרשויות לכפות את דעתם על הרוב. התנגדות המחנה הדתי להפרדה בין דת ומדינה. התנגדות נחרצת לחוקה (ההלכה היא חוקה בת 4000 שנה לטענתם).
מחנה השמאל: האידיאולוגיה הציונית אומרת שהמטרות הקולקטיביות חשובות יותר מהמטרות האינדוידואליות, סתירה בינם לבין הליברליזם. רצון הכלל גובר על רצון הפרט. בשמאל יש לא מעט תפיסות אליטיסטיות, ניכור מהשכבות העממיות. יש אלמנטים טוטליטארים כמו נאמנות מוחלטת לתנועה ולמנהיג.
מחנה הימין: גם במחנה זה נבחין בתפיסות בהן חירויות האדם פחותות בחשיבותן מסוגיות אחרות כמו יישוב הארץ. האזרח הוא חלק מגוף לאומי שלם, אין לו זכות קיום ללא השיוך הלאומי שלו. מזווית ראיה ליברלית, הדבר מביא לתפיסה אנטי- פלורליסטית, המדינה והחברה מחוברות יחדיו. בנוסף, יש דגש על הכוחניות, נושאי צבא ובטחון, גבורה, כוח, ניצים.

שלבים בהתפתחות הדמוקרטיה בישראל והמשבר בדמוקרטיה הישראלית:
יש הגורסים, כי בשנות ה- 80 וה- 90, נקלעה הדמוקרטיה הישראלית למשבר. טענה זו מחוזקת על ידי השקפות אנטי- דמוקרטיות מובהקות של אישי ציבור ורבנים הטוענים לדוגמה כי הממשלה שנבחרה כדין "איננה לגיטימית" או שאין להכיר בשוויון הזכויות של ערביי ישראל (שהרי הטענה בדבר חוסר הלגיטימיות של הממשלה בהיותה ממשלה שאין לה רוב יהודי, מבוססת על ההנחה שרק הקולות היהודים לגיטימיים). טענות אלו עמודות בסתירה מוחלטת לעיקרון הדמוקרטי- ליברלי המקודש של שוויון כל האזרחים בפני החוק.

מספר ציוני דרך בהתמודדותה של הדמוקרטיה ישראלית בשנים אלו:
1. לאחר יוזמת השלום של סאדאת בשנת 1977 וחתימה על הסכם השלום עם מצריים, החלה להתגבש ההכרה בציבור הישראלי, כי האפשרויות- סיפוח או פשרה טריטוריאלית- הן אפשרויות ממשיות. בעקבות כך, גברה המחלוקת בין המחנות (מחנה הימין ומחנה השמאל) והדמוקרטיה הישראלית עמדה בפני איום חמור כל שלמותה שכן הקוטביות בין המחנות הלך וגבר עד כדי פערים יסודיים באשר לאופייה הרצוי של במדינה.
2. בעת הנסיגה מימית, קרא אחד המתנגדים לחיילי צה"ל לא לציית לפקודות הממשלה, שהייתה כזכור ממשלת ליכוד בראשותו של מנחם בגין. אירועי ימית, שבמהלכם הותקפו חיילי צה"ל בפראות במוטות ובלפידים, כמעט גבלו בניסיון למרד אנטי- דמוקרטי.
3. בשנת 1984 נחשפה המחתרת היהודית, וחבריה הורשעו ברצח סטודנטים ערבים, בהתנקשות בראשי ערים ערבים, בתכנון להפציץ כיפת הסלע ואת מסגד אל-אקצה ובניסיון לפוצץ אוטובוסים אזרחיים על נוסעיהם הערבים, פעילות שזכתה לתמיכה ציבורית לא מבוטלת ולסלחנות ואפילו אהדה מאי אלו מנהיגים פוליטיים בולטים.
4. בחירתו של הרב מאיר כהנא לכנסת ביולי 1984 אף היא מאותם סממנים אנטי- דמוקרטיים באמצע שנות ה-80. מפלגתו, כך, קוראת לגרוש כל הערבים מישראל, מהגדה המערבית ומעזה, מהללת את אנשי המחתרת היהודית כגיבורים ומכריזה באופן גלוי על סלידתה מהדמוקרטיה הליברלית.
5. הקיטוב בין הימין לשמאל החמיר מאוד במהלך מלחמת לבנון, שהחלישה עוד את הקונצנזוס הרופף שהתקיים בחברה הישראלית.
6. בשנת 1983 נהרג אמיל גרינצוויג מרימון יד שנזרק על מפגינים מתנועת "שלום עכשיו".
7. הסכמי אוסלו בספטמבר 1993 שכללו הכרה ישראלית באש"ף, התחייבות לנסיגה ישראלית "מעזה ויריחו תחילה" ומוכנות ישראלית להחיל בשלב מאוחר יותר את הסדר האוטונומיה על יהודה ושומרון, הובילו את הקיטוב הפוליטי לשיא חדש שסופו כידוע, ברצח ראש ממשלה מכהן.
8. פרסום פסק הלכה של הוועד הפועל של איחוד הרבנים למען ארץ- ישראל האוסר על חיילים ועל אזרחים ועל מחנות צה"ל להשתתף בפינוי ישובים.
9. רצח ראש הממשלה יצחק רבין ב-4 לנובמבר 1995 על ידי פעיל ימין קיצוני היווה את שיאו של המשבר בו הייתה נתונה הדמוקרטיה הישראלית, קדמו לרצח פעולות מרי אקטיביות בהן הפגנות לא- חוקיות, חסימות כבישים, הבערת צמיגים, הטלת מצור על בית ראש הממשלה והסתה שלא הייתה כדוגמתה קודם לכן.
10. גורם נוסף שאיים לערער על יציבות הדמוקרטיה בישראל בשנות ה- 80 היה האינפלציה. אינפלציה גבוהה מעוררת בציבור תחושת אי- ביטחון ופחד, ועל כן משמשת קרקע נוחה לצמיחת מנהיגים "חזקים", המבטיחים ביטחון, סדר, משמעת ויד ברזל, במקום האנרכיה הדמוקרטית לכאורה. אינפלציה של 400 אחוזים בשנת 1984 בצרוף הוצאות הביטחון הגבוהות שגבתה מלחמת לבנון סיכנו באופן ממשי ביותר את הדמוקרטיה הישראלית.

יש מקום לציין, שגם בעתות משבר, נראו סממנים של התאוששות הדמוקרטיה והליכה לכיוון זכויות האדם, דוגמאות לכך נראה:
1. חוק יסוד: חופש העיסוק(1994) הקובע כי "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד".
2. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו המעגן לראשונה כמה חירויות חשובות בחוק כדוגמת הזכות לחיים, כבוד, קניין, חירותו ופרטיותו של האדם.
3. בג"צ כמורה דרך ליברלי לחברה כולה, בין פסיקותיו ועיסוקיו: דחיית העתירה נגד הקרנתה של הסדרה "עמוד ואש", עתירה נגד רשות השידור שהחליטה לא לשדר ברדיו ובטלוויזיה ראיונות יזומים עם ראשי ציבור ביהודה, שומרון וחבל עזה המזוהים עם מי שרואים באש"ף נציגו הלגיטימי של הערבים היושבים ביהודה, שומרון וחבל עזה, צמצום חופש הפעולה של המועצה לביקורת סרטים ומחזות ופסילת מחזות, הפעלתם של בתי קולנוע בשבת, סירובו של צה"ל לחלק ערכות מגן לאוכלוסייה הערבית בשטחים המוחזקים, דרישתו של דייל באל-על לקבל כרטיס טיסה אחת לשנה בלא תשלום בעבור בן- זוגו ועוד.
4. חקיקה ליברלית- דמוקרטית בכנסת: החוק נגד הסתה גזענית (1986), חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (1982), תיקון לחוק החברות הממשלתיות וכאמור, חוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

יש לכם שאילתא בקשר לסיכומי קורסים של האוניברסיטה הפתוחה ? צרו קשר עם צוות פתוחה