סיכום ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל - יחידה 11 - האוניברסיטה הפתוחה - סוגיית המיעוט הערבי
1. יחסי רוב- מיעוט
2. הזהות
3. דפוס ההצבעה
4. סוגיית האוטונומיה
מודלים של רוב מיעוט:
1. בניין אומה: הטמעה- שילוב
2. פלורליזם שוויוני: ישנם סוגים שונים של פלורליזם שוויוני, פדרליזם, דמוקרטיה התאגדותית (כמו בבלגיה, שני עמים), לכל אחד מהקבוצות יש את עיר הבירה שלה, בתי הספר שלה, אפילו שפה משלה. בפלורליזם שוויוני, שומרים על מדינה משותפת אך דוגלים בחייה ותן לחיות. פלורליזם שוויוני נקרא גם דמוקרטיה התאגדותית, יכול לעבוד רק בדמוקרטיות משגשגות כדוגמת מדינת סקנדינביה.
3. פלורליזם לא שוויוני: אין ניסיון ליצור זהות משותפת, יש קבוצה דומיננטית שהזהות שלה היא הקובעת.
• מודל האפרטהייד הקיצוני הוא דוגמה לפלורליזם לא שוויונית, גם ישראל תיכלל בדגם זה. יש בדגם זה נכונות מזערית להעניק למיעוט זכויות שוות והזדמנות שווה להשתתף בשלטון.
• דוגמה נוספת למודל זה היא הקולוניאליזם הפנימי שהונהג במדינות הדרום של ארצות הברית.
• דגם השליטה: דמוקרטיה אתנית, הפיקוח על רוב המיעוט מבוסס על שליטה או נגישות למרכזי השלטון, מרכזי עצמה פוליטית וכלכלית. יש למיעוט זכויות דמוקרטיות אך אין לו את הנגישות למרכזי העוצמה והשלטון. זוהי השיטה הקיימת בישראל בעצם. בדגם זה יש הפרד ומשול או קאופטציה- נוצרים יחסי תלות חד סתריים בין במיעוט לבין הרוב, המיעוט תלוי ברוב תלות מוחלטת וחד- צדדית (קאופטציה: הרוב יוצר יחסים עם אליטות בתוך המיעוט וקונה אותו עם סוג של שוחד מסוים- מפלגת העבודה למשל שהבטיחה לנכבדי העדה המוסלמית שריונים למקומות ברשימתה לכנסת).
4. דגם ההפרדה: הדגם שאומץ בהודו- פקיסטן, השיטה הצליחה גם בצ'כוסלובקיה עם הפרדה לשתי מדינות- צ'כיה וסלובקיה. בבסיס הרעיון- שתי מדינות לשני עמים.
5. טרנספר
6. טבח עם: כדוגמת רואנדה, ארמניה, סודן.
בעיית הביטחון בהקשר למיעוט הערבי
עד לשנת 1966 הונהג בארץ ממשל צבאי על האוכלוסייה הערבית. הלחץ הביטחוני קטן היום בהרבה מאשר היה אז אך עדיין בעיית הביטחון לא נפתרה. יותר עיתונים ערבים נסגרים על ידי הממסד, ערביי ישראל, למרות היותם אזרחי המדינה, עדיין לא יכולים לעבוד במקומות רגישים כמו בתעשייה הביטחונית או אפילו בחברת החשמל ובבזק בטענה של שמירה על ביטחון המדינה.
בעיית הקרקעות: סוגיית הקרקעות היא סוגייה כאובה ביותר. מיום האדמה בשנת 1976 ישראל חדלה להפקיע קרקעות מהערבים אך עד לשנה זו, הופקעו כ- 90 אחוזים מהאדמות הערביות.
פרשת איקרית- ברעם: קבוצה נוצרית שהתבקשה לזוז מהכפר עד יעבור זעם, כאשר שבו, ראו שאדמותיהם נלקחו מהם. שטחים אלו שייכים היום לקיבוצים באזור כמו קיבוץ ברעם, סאסא. בעיה קשה נוספת שלא נפתרה היא בעיית הבניה הבלתי חוקית בכפרים הערביים. חוק מנהל מקרקעי ישראל מפלה בצורה ברורה את הציבור הערבי במדינה.
הסוגיה החברתית- כלכלית
אנו עדים לאי שוויון מוחלט בכל תחומי החיים, חינוך, תקציבי ממשלה, בניה, הכנסה פר נפש, שעות לימוד, תשתיות ועוד. 20 מתוך 30 הערים העניות ביותר הן ערביות. פרוייקט שיכון השכונות הממומן לכאורה על ידי הסוכנות היהודית מתמקד רק באוכלוסייה היהודית בטענה שהכסף מגיע מיהודים בעולם למען יהודים בישראל. בפועל, חלק גדול מהתקציבים הם תקציבי ממשלה.
כיצד מתבטא תהליך הפלסטיניזציה?
1. מלחמת ששת הימים יצרה תחושת השפלה בקרב ערביי ישראל אך במקביל, נפתחו הגבולות ואפשרו לערבים להתאחד עם משפחותיהם מעבר לקו הירוק ובכך התחזקה הזהות הפלסטינית שלהם.
2. מלחמת יום הכיפורים מבחינת מדינות ערב מוגדרת כניצחון שלהם, ראייה זו גם היא חיזקה את תחושת הפלסטיניזציה בקרב ערביי ישראל.
3. התחזקות אש"פ משנת 1974 אז הפך לנציגם הלגיטימי של העם הפלסטיני.
4. המודרניזציה בכפרים הערביים- הצעירים לא מוכנים עוד לכפוף ראשם אל מול המוסד המדיני והצבאי הישראלי.
5. תסכול רב הנובע מפערים בין הציפיות למציאות היום יומית בכפרים.
הערבים הישראלים מצד אחד יותר ויותר פרו- פלסטינים אך מצד שני גם יותר ויותר ישראליים.
חלקם פתרו את בעיית הזהות ע"י זהות אינסטרומנטלית כלפי המדינה, אין קשר רגשי כלפי המדינה אלא רק זהות מעשית. רובם אינם רוצים בהשמדתה של מדינת ישראל אך היו רוצים לשנות את המצב מבפנים על מנת להקשר אליה רגשית. אין לצפות מערביי ישראל לשיר את ההמנון הישראלי- יהודי או לשאת בגאווה את הדגל.
בעיית הזהות הערבית
אחת הבעיות של המיעוט הערבי היא בעיית הזהות הכפולה. גם זהות ערבית, גם זהות פלסטינית וגם זהות ישראלית.
נבחין בהבדלים בין הבדואים בצפון לבין אלה בדרום, בין הנוצרים למוסלמים ולדרוזים.
יש הטוענים שהמיעוט הערבי נעשה יותר ויותר ישראלי כחלק ממגמת הישראליזציה, ההשתלבות בחברה הישראלית. כמעט כולם דוברים עברית, צופים בטלויזיה הישראלית, חיים סגנון חיים מערבי, במישור הפוליטי האבחנה היא בין הזהות הערבית פלסטינית לערבית ישראלית. אחרים יטענו שהמגמה היא דווקא הפוכה, פלסטיניזציה של ערביי ישראל, ניכור מהאוכלוסיה הישראלית, טיפוח המורשת הערבית, החינוך הערבי, השפה, ההיסטוריה והמחשבה.
טענה שלישית תהיה התקרבות לאסלם- אסלמיזציה.
האם יש סתירה בין הישראליזציה לבין הפלסטיניזציה?
1. רדיקליזציה: אסכולה שאומרת שפלסטיניזציה מובילה בהכרח לרדיקליזציה ולדה- לגיטימציה של מדינת ישראל או התנגדות לקיומה של מדינת ישראל.
2. פוליטיזציה: שתי הזהויות חיות במקביל האחת עם השניה, במקביל לזהות ההולכת וגוברת של הערבים הפלסטינים הם דורשים להנות מזכויות המגיעות להם מבית.
דפוס ההצבעה הערבית
אחוז המצביעים בבחירות מקרב ערביי ישראל הוא יחסית גבוה. נבחין ב-4 סוגי הצבעה:
1. הצבעה אידיאולוגית לאומית: למשל עבור חד"ש, רק"ח, הצבעה עבור מפלגות אידיאולוגיות, תהליך שהולך ומתחזק בקרב ערביי ישראל.
2. הצבעה מסורתית: למשל הצבעה בשנות ה- 50 לרשימת מיעוטים שהייתה משותפת למפא"י, מפלגת השלטון, באמצעות הממשל הצבאי גייסה תומכים רבים מקרב ערביי ישראל. הצבעה ע"פ ראש הכפר (זהו הדפוס החלש ביותר מבין הארבעה).
3. הצבעה פרגמטית: הצבעה בעיקר למפלגת השלטון, נבחין בעליות וירידות בהצבעה הפרגמטית, מפלגת העבודה התחקה בבחירות 81 בשל דפוס הצבעה זה.
4. הצבעה אינטגרטיבית: הצבעה עבור מפלגות השמאל בעיקר כמו מרץ, רץ, מפ"מ. למרץ בתקופה הטובה שלה היו 3 חכ"ים ערבים מתוך 12 חכ"ים בסך הכל.
גורמים המשפיעים על דפוס ההצבעה הערבית:
1. הגורם הדתי- עדתי: כדוגמת רע"מ, נתמכת על ידי הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית.
2. הבדל בין ערים לכפרים, בערים יש נטייה להצביע עבור מפלגות קומוניסטיות יותר.
3. גורמים גיאוגרפים: בוואדי אערה למשל יש תמיכה גדולה לתנועה האסלמית.
4. גורמים אורבנים
5. גורם החמולה: ראש השבט
6. הגורם האישי: נציג הכפר שכולם מתגייסים למענו.
סיכום ממשל ופוליטיקה - יחידה 10
האוניברסיטה הפתוחה סיכומים
