סיכום ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל - יחידה 10 תקשורת ופוליטיקה - אוניברסיטה פתוחה
נבחין בשתי גישות עיקריות בהיבט של תקשורת ופוליטיקה:
הגישה הקיברנטית מערכתית:
המדינה כמערכת שדולה, מתחלקת לתתי- מערכות (מערכת תקשורתית, פוליטית, אידיאולוגית וכו'). התקשורת והפוליטיקה הן שתי תתי- מערכות שמזינות אחת את השניה. ישנה תלות הדדית בין התקשורת לפוליטיקה. נצפה איפה למאבקים גדולים יותר בין המערכת הפוליטית לזו התקשורתית.
הגישה הניאו- מרכסיסטית:
גם התקשורת וגם הפוליטיקה הן תחת השפעה של כוחות הכלכלה. בעלי הון שולטים בפוליטיקה וגם בתקשורת.
נצפה שיש יותר הרמוניה בין התקשורת לפוליטיקה כיוון ששתיהן נמצאות תחת אותה בעלות, נשלטות על ידי 4 משפחות עיקריות. בישראל- מצד אחד נראה את הגישה הזו ומצד שני את הקודמת.
מאפייני תקשורת- פוליטיקה: נבחין בכמה דגמים המתארים את הקשר בין הפוליטיקה לתקשורת:
1. הדגם הטוטליטארי: מאופיין במונופול מוחלט של הממשלה על התקשורת.
2. הדגם האוטוריטרי: השלטון מאפשר גם תקשורת אלטרנטיבית אך לתקשורת אסור לבקר את השלטון או לכתוב ביד חופשית.
3. הדגם המגויס: התקשורת מגויסת למען השלטון מרצון. מאופיין בעיקר במדינות בעתות מלחמה, היה אופייני לישראל עד לשנות ה- 70.
4. דגם האחריות החברתית: מן הסכם שבשתיקה בין הפוליטיקה לתקשורת, הפוליטיקה אינה מגבילה את התקשורת מצדה אך התקשורת מרסנת את עצמה ומתחשבת באינטרסים לאומיים, חברתיים וכדומה.
וועדת העורכים מתאימה גם לדגם המגויס וגם לאחריות החברתית.
יחסי הגומלין בין התקשורת לפוליטיקה בישראל
ברמה הפורמאלית:
חוק רשות השידור, חוק הרשות השניה, חוק דובר צה"ל, חוק הצנזורה, וועדת העורכים, הפוליטיקה מנסה להגביל את התקשורת. רה"מ שלט ברדיו עד לשנת 1965 (עד לחוק רשות השידור). לפוליטיקה עדיין יש יכולת השפעה ולקצר את ידיה של התקשורת. שר עדיין יכול לפטר את מנכ"ל רשות השידור או להורות לו לפטר עיתונאי כזה או אחר. במישור הפורמאלי ברמת המקרו יש עדיין לא מעט סממנים אוטוריטאריים, בדגם המגויס בעיקר אך יש גם סימנים של התקרבות התקשורת לדגם של אחריות חברתית. לעיתונאי הישראלי יש עדיין מנטליות ביטחונית משהו, הוא רואה עצמו כמייצג את האינטרס הלאומי הישראלי ורק אח"כ את תפקידו כעיתונאי.
ברמה הלא פורמאלית:
ההדלפות אשר הופכות תקשורת לליברלית יותר, מאבקים פנימיים בין גופים שונים כמו בין השב"כ למוסד וכדומה גורמים להיווצרות הדלפות שהופכות את התקשורת לליברלית יותר. ככל שיש הסדרים לא פורמאלים בין התקשורת לפוליטיקה, סימן שיש יותר אמון בין הפוליטיקה לתקשורת (אין הגבלות בחוק או תקנות עקב אי אמון).
מסקנה: הדגם הישראלי נע בין הדגם של אחריות חברתית לבין הדגם המגויס. ניתן גם להציגו כאחריות חברתית מותנית בגלל מנטליות אידיאולוגית, אינטרס לאומי מצד אחד אך מהצד השני משיכה לכיוון האחריות החברתית.
הפיקוח של הפוליטיקה על התקשורת נחלש אך הפיקוח של הכלכלה על התקשורת גבר. העל הון מצנזר את העיתון שלו מאחר ויש לו אינטרסים פנימיים פוליטיים, תופעה לא פחות חמורה מסתימת פיות על ידי הפרלמנט.
יש לכם שאילתא בנוגע ל: סיכומים לאוניברסיטה הפתוחה ? צרו קשר
